בשנת 2005 עוגנה בפקודת התעבורה (תיקון מס' 64) רפורמה שיזם משרד התחבורה בענף מוניות השירות. תכליתה של רפורמה זו הייתה להסדיר את הפעילות בענף ואת רישויו. בין היתר ביקשה הרפורמה להסדיר פעילות של קווי שירות בלתי חוקיים, ולקבוע כללים לפיהם יינתנו רישיונות חדשים. התיקון לפקודת התעבורה (להלן: הפקודה) בא לאחר החלטת ממשלה משנת 2002 (החלטה 2604 מיום 20.10.02), במסגרתה אושרה מדיניות משרד התחבורה בהקשר הנדון. בין היתר, אושר העיקרון לפיו באזורים בהם פועל שירות אוטובוסים בתדירות גבוהה או בינונית, או באזורים צפופי תנועה, יינתן רישיון להפעלת קו שירות בתנאי שהשירות המוצע יהיה ברמה העולה על זו הניתנת בשירות האוטובוסים הקיים; שהשתלבותו של קו השירות בשירות האוטובוסים הקיים לא תגרום לפגיעה בתשתית הכלכלית של קווי האוטובוסים; ושהקו לא יוסיף על צפיפות התנועה ולא ירע את תנאי הפעילות של האוטובוסים. כאמור, התיקון לפקודה ביקש לעגן את עקרונות הרפורמה, ועל פיו נקבע, כי באפריל 2006 יבוטלו כל הרישיונות שניתנו עד לאותו מועד לקווי שירות, וכי החל מאותו מועד יינתנו הרישיונות, בהתאם לתיקון, לתאגידי מוניות שיגישו בקשה ויעמדו בתנאים שנקבעו בה. סעיף 14טז(א) לפקודה מורה כי בקשות לרישיון ניתן להגיש אך ורק בנוגע למסלולים המופיעים ברשימה שפורסמה על ידי המפקח על התעבורה, ובסעיף 14טז(ג) נקבע, כי ניתן יהיה להוסיף לרשימה קווי שירות נוספים ככל שיהיה בכך צורך. סעיף 14טז(ב) לפקודה מתווה את גדרי שיקול הדעת של המפקח על התעבורה. נאמר בו כי על המפקח להתחשב בשיקולים של קידום התחרות בענף, מניעת ריכוזיות, אומדן כמות המוניות הדרושה בקו השירות המסוים, שמירת תנועתם הסדירה של כלי רכב בקו השירות ומידת ההשפעה על התחבורה הציבורית המופעלת במקביל לקו השירות או בסמוך לו. 2. העיקרון העומד בבסיס הרפורמה הוצג בבית המשפט העליון במסגרת עתירה שביקשה לתקוף את חוקתיות חלק מהוראות הפקודה המעגנות אותה: "... עיקר התחבורה הציבורית הוא אמצעי הסעה המונית - כמו רכבת - ואוטובוסים; ואילו שירות המוניות נקבע כשירות משלים ולא כשירות מתחרה, ועיקר ייעודו הוא נסיעות מיוחדות ולא נסיעה בקווי שירות: 'מדובר במפלס שני בהיררכיה של אמצעי תחבורה, הנוסף על מערכות ההסעה ההמונית ושירות האוטובוסים, אשר בא על מנת לתת מענה לצרכים מיוחדים של נוסע או נוסעים בודדים'" (בג"צ 153/06 טקסי "המרכז" בע"מ נ' כנסת ישראל, מיום 28.8.06, פסקה ט' לפסק דינו של כב' השופט א' רובינשטיין, וראו גם בג"צ 635/95 מוניות הדרים נ' שר התחבורה, פ"ד נא(5) 723). בית המשפט העליון הרחיב ופרט את ההסברים שהובאו בפניו כרקע לרפורמה, ובכללם שמוניות אינן יעילות בהפעלת קווי שירות עתירי ביקוש ולא ניתן לבסס עליהן שירות חיוני; כי פעילות של מוניות שירות במקביל לקו שירות של אוטובוסים מפרה את האיזון העדין בהסדרת תחום האוטובוסים, שכן הפעלה לא מבוקרת של מוניות שירות גורמת להפסד הכנסות למפעילי האוטובוסים. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שמוניות השירות מעדיפות לפעול במקביל לקווי אוטובוס רווחיים, המסבסדים פעילות של קווים לא רווחיים אותם חייבות חברות האוטובוסים להפעיל. מכאן, שפגיעה ברווחיותם של קווי האוטובוסים תסכן את הפעלתו של הקו הספציפי שמונית השירות מתחרה בו, וכן את קווי האוטובוס הלא רווחיים אותם מסבסד קו האוטובוס הרווחי. בנוסף, הפעלת מוניות השירות, כך נטען, נעשית באופן בלתי מבוקר, ללא תחנות עצירה מסודרות ותוך גרימת הפרעות תנועה, סכנה בטיחותית וזיהום אוויר. בית המשפט מצא כי שיקולי מדיניות אלה "תואמים את השכל הישר ואת ניסיון החיים" (שם, פסקה ט' לפסק דינו של כב' השופט א' רובינשטיין). 3. בעקבות הרפורמה המתוארת, קיבלה העותרת רישיון להפעלת שני קווי שירות, במסלולים שנקבעו בהם. האחד מכפר קאסם לפתח תקווה, והאחר מכפר סבא לפתח תקווה. ברישיון הראשון נאסר עליה לבצע שירות פנימי בפתח תקווה, ואילו בשני נאסר עליה לבצע שירות פנימי הן בכפר סבא והן בפתח תקווה. 4. עד לשנת 2011 לא פעלו בכפר קאסם קווי אוטובוסים סדירים, והתחבורה הציבורית היחידה שעמדה לרשות תושביו הייתה מוניות שירות, שתחנת האיסוף שלהן הייתה במרכז הכפר. במהלך שנה זו יישם המפקח על התעבורה המלצות לשדרוג מערכת התחבורה הציבורית בכפר קאסם, שבאו בעקבות החלטת ממשלה 1539. החלטה זו עניינה ב"תכנית חומש לפיתוח כלכלי של יישובים במגזר המיעוטים", והיא כוללת, בין היתר, הוראה למשרד התחבורה ליזום תכנית להפעלת תחבורה ציבורית, שתכלול קווי תחבורה ציבורית בתוך היישובים הללו, חיבורם לצירי תנועה מרכזיים, חיבורם למוקדי תעסוקה וכו'. בכל הנוגע לכפר קאסם החליט המפקח על התעבורה להוסיף קו אוטובוס ב"אשכול פתח תקווה", אשר ישרת את אוכלוסיית היישוב. ההמלצות שהונחו בפניו ואשר הובילו להחלטה זו כללו התייחסות לכך ששירות המוניות מקשר בין היישוב לבין השוק העירוני בפתח תקווה בלבד, ויש צורך לקשר בין תושביו לבין נקודות נוספות בפתח תקווה כמו התחנה המרכזית בעיר זו ובית החולים ביליניסון. עוד התייחסו ההמלצות לכך שקו המוניות עובר ברחוב הראשי של כפר קאסם ומסלול נסיעתו מסתכם במסלול ישיר בין בניין העירייה לבין היציאה מן היישוב, בעוד שהמרחקים בין הרחוב הראשי לבין הקצוות הצפוני והדרומי של היישוב אינם מרחקי הליכה סבירים לשם הגעה לקו מוניות השירות, ותדירות השירות אף היא אינה גבוהה. 5. עתירה שהגישה העותרת נגד החלטת המפקח על התעבורה להוסיף קו אוטובוס שיפעל בין כפר קאסם לבין פתח תקווה נדחתה על ידי (עת"מ 49996-03-11 מוניות כפר קאסם - פ"ת בע"מ נ' המפקח על התעבורה, מיום 1.2.12). 6. ביום 14.3.12 פנתה העותרת לסגן מנהל אגף תחבורה ציבורית במשרד התחבורה, וביקשה כי תוסר המגבלה על איסוף והורדת נוסעים בתוככי העיר פתח תקווה בכל הנוגע לקו השירות כפר סבא - פתח תקווה, וכי יאושר שינוי במסלול קו השירות המופעל על ידה בין כפר קאסם לפתח תקווה, כמו גם הארכתו. את בקשתה נימקה בכך שבשנים האחרונות חל גידול משמעותי באוכלוסיית כפר קאסם, וכן בכך שבעקבות הרישיון שניתן להפעלת קו אוטובוס בין כפר קאסם לבין פתח תקווה, קל יותר לתושבי היישוב להגיע לתחנות האיסוף של האוטובוס, המפוזרות ברחבי הכפר, מאשר להגיע למרכזו ולהשתמש בשירותי העותרת. לא זו אף זו, בעוד שקו האוטובוס מגיע לבית החולים בילינסון, הרי שהמשתמשים בשירותיה של העותרת נאלצים להגיע עד תחנת הקצה בפתח תקווה (השוק העירוני), וממנה להשתמש בתחבורה משלימה על מנת להגיע למחוז חפצם. על פי הנטען, הוכתה העותרת מכה אנושה בעקבות הכנסת קו האוטובוס לשירות, ואם לא יינתן לה מבוקשה תיאלץ לחדול מלהתקיים. 7. מאחר שפניות חוזרות ונשנות של העותרת בעניין הנדון לא נענו כלל, נאלצה העותרת לפנות בעתירה לבית משפט זה (עת"מ 2371-08-12). בתגובה מקדמית שהגיש המשיב לאותה עתירה נדחו מרבית טענותיה של העותרת. בין היתר נאמר, כי אין משרד התחבורה רואה כל קשר בין טענותיה של העותרת, המתייחסות לשינוי נסיבות בכפר קאסם, לבקשה המתייחסת לקו השירות שהיא מפעילה בין כפר סבא לבין פתח תקווה. בכל הנוגע לשינויים המבוקשים בקו השירות שבין כפר קאסם לבין פתח תקווה הודיע משרד התחבורה כי הוא נכון לשקול את הבקשה. בדיון מקדמי שהתקיים בפני כב' השופט י' נועם הוסכם שהעותרת תחזור בה מן העתירה, וכי משרד התחבורה יתחייב ליתן החלטה בשתי בקשותיה של העותרת, בתוך 30 יום. 8. בסופו של דבר, במכתב מיום 24.12.12, דחה משרד התחבורה את שתי הבקשות, למעט הבעת נכונות לשקול את מסלול קו השירות כפר קאסם - פתח תקווה, ובלבד שלא יהיה זה מסלול החורג באופן משמעותי מהתוואי הקיים, ולא יהיה זהה למסלול האוטובוס הקיים. בעקבות מכתב זה פנתה העותרת פעם נוספת לגורם הרלוונטי במשרד התחבורה ושטחה בו את הסתייגויותיה והערותיה להנמקות מכתב הדחייה. ביום 6.2.13 השיב משרד התחבורה כי בכל הנוגע למסלול הקו בין כפר קאסם לבין פתח תקווה תבוצע בשטח בדיקה באמצעות מהנדס תנועה לצורך גיבוש חוות דעת בנושא, אולם ביחס לכל יתר הטענות שב המשיב על עמדתו. מאחר שהימים נקפו ולא נתקבלה הודעת עדכון מטעם המשיב בעניין תוצאות הבדיקה האמורה, הוגשה העתירה שלפניי. 9. לכתב התשובה מטעם המשיב צורפה חוות דעת שהוזמנה על ידו, ובה נבחנו האפשרויות לשינויי מסלול בקו המוניות כפר קאסם - פתח תקווה. חוות הדעת נערכה באפריל 2013. על פי חוות הדעת, שירות האוטובוסים המופעל היום בכפר קאסם, לאורך הטבעת הפנימית של היישוב, הוא ברמה גבוהה מאוד. עם זאת, שירות זה אינו יכול לפעול בגרעין היישוב, שכן הרחובות בו צרים ואינם מתאימים לסוג האוטובוס המופעל. כותב חוות הדעת מזכיר המלצה מלפני שנים מספר, לפיה יופעל קו אוטובוס גם בגרעין הכפר, אולם זאת רק אם בקו זה ייעשה שימוש במיניבוסים. הבדיקה הנוכחית מעלה, כך כתוב, כי המסלול המוצע עביר הן למוניות שירות והן למיניבוסים, ולפיכך ניתן להפעיל קו מיניבוסים או מוניות במסלול שתואר בחוות הדעת. עוד נכתב, כי הרחבת השירות אינה מצריכה טיפול בתשתיות, וככל שתימצא הצדקה להרחבת השירות לרחובות מרכז העיר, ניתן יהיה להפעילו, כאמור, באמצעות מיניבוסים או מוניות שירות בלבד. במהלך הדיון שהתקיים ביום 11.6.13, בעקבות הערות שהערתי לב"כ המשיב, נאות הואלהשיב את הדיון לגורמים המוסמכים במשרד התחבורה. 10. בהודעה משלימה מטעם המשיב, שהוגשה ביום 28.6.13, הודיע ב"כ המשיב כי בחינתו העלתה שאין הצדקה של ממש להארכת קו השירות מכפר קאסם לפתח תקווה עד לבית החולים בילניסון, וכי ההארכה המבוקשת הינה בת 2.5 ק"מ, שאינה עניין פעוט. בהקשר זה הודגש, כי העותרת לא העלתה את בקשתה במועד הקבוע לכך (תיקון 106 לפקודת התעבורה), הוא המועד האחרון שבו על המפקח על התעבורה לפרסם את השינויים בקווים (3 חודשים ממועד פרסום התיקון), היינו עד לתחילת חודש ספטמבר 2012. עם זאת, מאחר שממילא אושרה לעותרת תחנת קצה בבית החולים בילינסון לצורך קו השירות האחר שהיא מפעילה, הרי שעל אף שלא נמצאה הצדקה תחבורתית לכך, ועל אף הקושי המשפטי הטמון באישור השינוי בשל האמור לעיל, מוכן המפקח על התעבורה לאשר את הבקשה לתקופת ניסיון, עד סוף 2013, בתנאים הבאים: ייאסר על העותרת לבצע שירות פנימי (העלאת נוסעים) בתוך פתח תקווה. לנוכח הכוונה לצמצם בשנים הקרובות את השירות בציר הרחובות אורלוב-ז'בוטינסקי, שומר המשיב לעצמו את האפשרות לשנות את המסלול ולהעבירו לציר חלופי תוך הבאה בחשבון של שיקולי הצדדים כולם. תקופת הניסיון נועדה לבחינת הביקושים בציר, מידת ההשפעה על התחבורה הציבורית בו ועמידת העותרת במגבלת השירות הפנימי. בכל הנוגע לשינוי המסלול בתוך כפר קאסם, סוגיה זו נבחנה מתוך פתיחות אולם מסקנת המשיב היא כי הדבר אינו אפשרי, כפי שיפורט בהמשך. הצעת המשיב כפי שפורטה לעיל נדחתה על ידי העותרת, שכן אין בה כדי להבטיח את הישרדותה הכלכלית. בלא הארכת המסלול בתוך כפר קאסם לא יהיה בהארכת המסלול עד לבית החולים בילינסון כדי להושיע אותה. הגיעה העת, אפוא, להכרעה בעתירה לגופה. עיקר טיעוני הצדדים 11. העותרת מדגישה כי ההכרעה בעתירה לכאן או לכאן תחרוץ את גורלה "לחיים או למוות". לטעמה, נגועה ההחלטה נשוא העתירה בחוסר סבירות, ולא ניתן משקל ראוי לנתונים הרלוונטיים, ובכללם השינויים המהותיים שפורטו לעיל, ואשר עמדו ביסוד בקשתה. ההחלטה מונעת תחרות הוגנת, וחותרת, למעשה, תחת תכליתה של הרפורמה משנת 2006. על פי עקרונות הרפורמה, נועדו קווי השירות במוניות להוות שירות משלים למערך ההסעה ההמונית, אולם יישומם על ידי המשיב מכחיד את השירות הזה, ואינו מאפשר לו זכות קיום, גם לא כשירות משלים. ועוד נטען, כי אמירתו המפורשת של המשיב כי שיקולי הרווחיות של העותרת אינם מעניינו, היא בלתי מתקבלת על הדעת, שהרי מעניינה של הרשות לאפשר לתאגיד שזכה ברישיון להפעיל את קו השירות באופן רווחי, לטובתו ולטובת ציבור המשתמשים בו. על כל אלה טוענת העותרת כי היא מופלית לרעה ביחס לתאגידים אחרים, ובפרט ביחס לתאגיד מוניות "חי", ולתאגיד מוניות "קו 51", אשר ביחס אליהם הוסרה ההגבלה על איסוף והורדת נוסעים בעקבות עתירה שהגישו. 12. המשיב טוען, כי מטרתו הראשונה היא לדאוג לציבור הנוסעים, וכי ככלל יש להעדיף אמצעי הסעה המונית, כאשר שירות המוניות הינו שירות משלים בלבד. בנוסף טוען הוא, כי אין הוא אחראי לרווחיותם של מפעילי קווי השירות, וכי שיקול הכדאיות הכלכלית אינו מהווה שיקול המצדיק, כשלעצמו, שינוי מסלול או שינוי תנאי הרישיון. עוד עומד המשיב על עקרון ההפרדה בין מפלסי השירות העירוני והבינעירוני. שמירת ההפרדה תקדם את יעילות השירות הבינעירוני שכן הוא לא יואט בשל ריבוי תחנות ובשל העלאה והורדה של נוסעים בתוך העיר. כך גם לא ייתפסו המקומות במוניות השירות על ידי נוסעים שיש להם אפשרות לעשות שימוש בקווים פנימיים, על חשבון נוסעים הזקוקים לשירות הבינעירוני. שמירת ההפרדה תמנע גם פגיעה בשירות הפנימי בערים על ידי מפעילי מוניות השירות בקווים הבינעירוניים. בהתייחס לבקשותיה הספציפיות של העותרת, הרי שבכל הנוגע להסרת ההגבלה הקיימת על איסוף והורדת נוסעים בתוך כפר סבא ובתוך פתח תקווה בקו השירות המקשר בין שתי ערים אלה, טוען המשיב כי אין כל קשר ענייני בין בקשה זו לבין הנסיבות הקשורות בכפר קאסם. בנוסף, אין כל צורך בשירות הנוסף המתבקש על ידי העותרת, שכן בציר צומת סגולה - בית החולים בילינסון קיימת פעילות רבה של תחבורה ציבורית בתדירות גבוהה. הוספת השירות הפנימי המבוקש על ידי העותרת בקו כפר סבא - פתח תקווה לא תתרום לשיפור השירות באזור זה ואין כל הצדקה לחרוג ממדיניות הפרדת מפלסי השירות שהוסברה לעיל. אשר לטענת האפליה שנטענה ביחס למוניות חי ולמוניות קו 51 נטען כי לתאגידים אלה היה רישיון ערב הרפורמה משנת 2005, ורישיון זה כלל שירות פנימי בפתח תקווה. עם הפעלת הרפורמה נשללה מהם האפשרות לקיים את השירות הפנימי כפי שקיימו בעבר, ובית המשפט פסק כי על המשיב לאזן בין זכותם של אותם תאגידי מוניות, שהייתה בידם ערב הרפורמה, לבין יישום המדיניות של הפרדה מפלסית (עת"מ 320/07 מוניות חי בע"מ נ' משרד התחבורה, מיום 1.4.08). בעקבות פסק דין זה הוסרו המגבלות למתן שירות פנימי מאותם תאגידי מוניות. לעומת זאת, ערב הרפורמה לא היה בידי העותרת רישיון להפעלת קו השירות מכפר סבא לפתח תקווה, ומשכך לא נשללה ממנה זכות. אשר לקו השירות בין כפר קאסם לבין פתח תקווה, חוזר המשיב ומדגיש כי אין מוטלת עליו האחריות לפעול לרווחיות הקו. מכל מקום, בחינת האפשרות לערוך שינוי במסלול שבתוך כפר קאסם נעשתה באופן מעמיק. המדובר בקושי של עבירות, בגלל בעיות של חניית כלי רכב פרטיים לאורך המסלול ואי אכיפה של איסורי חניה מצד הרשות המקומית. בנוסף, המרחק מכל נקודה בכפר קאסם למסלול האוטובוס אינו עולה על כמה מאות מטרים, כך שהמסלול המוצע אינו נותן תוספת שירות ממשית לתושבים, ומנגד עלול לפגוע בקו האוטובוס הקיים. בהקשר זה מוסיף המשיב בהודעה מיום 28.6.13, כי העותרת לא סיפקה בעבר שירות ראוי לתושבי כפר קאסם, וכשפעלה בו לבדה לא יזמה את הארכת המסלול בתוך הכפר. ב"כ העותרת הודה בעצמו במהלך הדיון כי הקו המקורי נמשך לאורך 500 מ' בלבד ממרכז העיר ועד ליציאה, וכשהעותרת הייתה ספקית השירות היחידה ביישוב "כל הכפר היה מגיע כדי להשתמש בשרותנו" (עמ' 2 לפרוטוקול). הנה כי כן, בידי העותרת הייתה האפשרות במהלך השנים לשפר את השירות ולהרחיבו, אולם היא נמנעה מכך ופנתה בבקשה נשוא העתירה רק משנוכחה לדעת כי נוצרה אלטרנטיבה של ממש לשירות שהיא מספקת. הפנייה אחרה את המועד, שכן האפשרות של המשיב לאשר את השינויים המתבקשים מצומצמת עד מאוד לנוכח מגבלות החוק. המשיב מוסיף וטוען כי קו האוטובוס שהחל לפעול ב-2011 נחל הצלחה גדולה והוא מחזק את הגישה לפיה מערכת הסעה המונית היא המערכת העיקרית שיש לבסס עליה תחבורה ציבורית. בנוסף טוען הוא, כי הצמדת מסלול קו השירות של מוניות העותרת לקו האוטובוס עלולה ליצור הפרעה של ממש לפעילות האוטובוסים. בהקשר זה מביע המשיב חשש מפני כך שמוניות העותרת יעצרו על מנת לתת שירות בתחנות האוטובוס, בניגוד לחוק, כי תתפתח תופעה של היצמדות ללוח הזמנים של האוטובוס ותופעות אחרות המאפיינות פעילות מוניות בצירים מקבילים לקווי אוטובוס. ולבסוף טוען המשיב כי הרפורמה בענף המוניות לא נועדה לקדם תחרות בין ענף זה לבין מערכת הסעה המונית, כי אם להיפך, לתחום את פעילות ענף המוניות כשירות משלים ולקבוע לו גזרת פעילות מצומצמת. הכרעה 13. כמתואר לעיל, הרפורמה בענף מוניות השירות על עקרונותיה נמצאה על ידי בית המשפט העליון ראויה. עם זאת, כמו בכל מקרה בו נדרשת הפעלת שיקול דעת לשם יישום עקרונות מדיניות, הרי שעל הרשות המנהלית להביא בחשבון שיקוליה לא רק את שיקולי המדיניות, הראויים כשלעצמם, אלא גם שיקולים רלוונטיים נוספים. כך, למשל, נאמר בעת"מ 320/07 הנ"ל, כי: "החלטתו של המפקח על התעבורה צריך שתתקבל לאור כלל השיקולים הרלבנטיים והיא אינה יכולה להתקבל אך ורק על יסוד שיקולי מדיניות. ...לפיכך, אם יישום מדיניות זו של המשיב כרוך בפגיעה קשה במי שהחזיק בידו משך שנים רבות ברישיון להפעלת קו השירות בו מדובר, על הרשות להביא בכלל שיקוליה גם את הפגיעה במבקש, ולשקול פגיעה זו לצד היתרונות הכרוכים מבחינת הציבור בהפעלת המדיניות החדשה של הפרדה בין שירותי המוניות הבינעירוניים לבין שירותי המוניות העירוניים בהתייחס לקווי השירות הספציפיים בהם מדובר. למשל, אם העותרת צודקת בטענתה ששינוי תנאי הרישיון יהפוך את הפעלתו של קו 66 ללא כדאית, כי אז מדובר בפגיעה חמורה אשר שקולה לביטול הרישיון, שלה על המשיב ליתן משקל רב". הנה כי כן, עמדתו של המשיב לפיה שיקולי רווחיות הקו אינם מעניינו הינה עמדה גורפת מדי. אכן, חישוביו הכלכליים והעסקיים של הפרט אינם מעניינו של המשיב, אולם בהינתן הזכות החוקתית לחופש העיסוק, ובהינתן שהחוק עצמו מכיר בחשיבות שירות המוניות גם אם כשירות משלים למערך ההסעה ההמונית, הרי שיישום המדיניות חייב להביא בחשבון שיקולים אלה, ולאזנם עם כלל השיקולים הרלוונטיים באופן ראוי ומידתי. 14. ולענייננו - בכל הנוגע לבקשה שעניינה קו השירות שבין כפר סבא לבין פתח תקווה, הרי שאין המדובר בקו שירות שהופעל על ידי העותרת בטרם נכנסה הרפורמה לתוקפה. על עובדה זו, העולה מתשובת המשיב, לא חלקה העותרת. משכך, מתן הרישיון בתנאים שניתן, היינו תוך הטלת איסור על איסוף פנימי של נוסעים בין בכפר סבא ובין בפתח תקווה, אין בו כדי ליטול מן העותרת זכות מזכויותיה, והמשיב רשאי היה ליתן את מלוא המשקל לתפישה המדריכה אותו בעניין ההפרדה המפלסית בין קווי שירות בינעירוניים לבין קווי שירות עירוניים, ולשיקולים הנוספים שפורטו בתשובתו ובטיעוניו האחרים, ואשר נסקרו לעיל. בעמדה זו, הנשענת על שיקולי מדיניות מבוררים, לא נמצאה לי עילה להתערב והעתירה נדחית ככל שהיא נוגעת לחלק זה של הבקשה. 15. שונים הם פני הדברים בכל הנוגע לקו השירות שבין כפר קאסם לבין פתח תקווה. בקשר לקו שירות זה באו מטעם העותרת שתי בקשות. האחת, הארכת הקו עד לבית החולים בילינסון. בעניין זה נעתר המשיב לבקשה ולו במובן זה שהוחלט לאשרה לתקופת ניסיון, בתנאים שפורטו בהודעתו. איני מוצאת כי החלטה זו הינה בלתי סבירה, ויש להניח כי מאחר שממילא אושרה לעותרת תחנת קצה בבית החולים בילינסון בקשר עם קו השירות האחר, הרי שככל שלא יעלו נתונים אחרים שהמשיב ימצא אותם ככאלה המצדיקים את ביטול האישור עם תום תקופת הניסיון, ניתן להניח כי האישור יוארך עד לסיום תקופת הרישיון. 16. הבקשה האחרת הינה, כזכור, שינוי המסלול בתוך כפר קאסם. בעניין זה, עמדתו של המשיב אינה עולה בקנה אחד עם חוות הדעת המוזמנת על ידו. עיינתי בה ועיינתי בה ולא מצאתי כי היא מכילה הסתייגות מן המסלול המוצע, בשל בעיות חנייה של כלי רכב פרטיים לאורך המסלול. ואכן, לבקשתי הבהיר ב"כ המשיב כי הטענה בעניין בעיות החניה אינה מופיעה בחוות הדעת, אולם נטען כי עובדה זו ידועה למר גנון, סגן מנהל אגף בכיר תחבורה ציבורית במשיב, ולהבהרה אף צורף תצהיר מטעמו. עוד נטען בהבהרה, כי המסלול המבוקש חופף באופן כמעט מלא את מסלול קו האוטובוס. גם הבהרה זו גובתה בתצהירו של מר גנון. אלא שעיון בחוות הדעת מעלה, כי הכותב מדגיש שקו האוטובוס אינו יכול לשרת את גרעין היישוב בשל אופיים של הרחובות באזור זה, וכי רק מוניות או מיניבוסים יכולים לעבור בהם. לא נמצא לי בעמדתו של המשיב כל הסבר לפער בין חוות הדעת לבין הנתונים המובאים בתשובתו בתמיכה לטענה לפיה אין לאשר את הארכת המסלול המבוקשת בתוך כפר קאסם. לתמיהה זו מצטרפת תמיהה נוספת, העולה מן העובדה שהעתירה הקודמת נמחקה בהסכמה על מנת שהמשיב ישקול את בקשותיה של העותרת לגופן, וביום 6.2.13 הודיע משרד התחבורה כי בכל הנוגע למסלול הקו בין כפר קאסם לבין פתח תקווה תבוצע בשטח בדיקה באמצעות מהנדס תנועה לצורך גיבוש חוות דעת בנושא. והנה, על אף שהתבצעה בדיקה, ותוצאותיה שהמסלול המוצע עביר למוניות ולמיניבוסים בלבד, וממילא אין הוא חופף לקו האוטובוס, הודיע המשיב כי הוא דוחה את הבקשה על יסוד היכרותו שלו את השטח. ואם כך - לשם מה היה צורך בבדיקה ובחוות דעת מהנדס תנועה, ומדוע אין כל התייחסות לממצאי חוות הדעת שהוזמנה על ידי המשיב עצמו? 17. לכך יש להוסיף, כי גם אם העותרת "חטאה" בעבר תוך ניצול היותה מונופול, ונמנעה מלהרחיב את השירות שנתנה לאזורים אחרים ביישוב, הרי שאין בעובדה זו כדי לשלול ממנה את האפשרות להרחיב את המסלול עתה, כ"עונש" על חטאיה. שיקול זה אינו ממין השיקולים שהמשיב רשאי היה, בנסיבות העניין, להביא בחשבון. כאמור, מחוות הדעת עולה מפורשות כי אזור גרעין היישוב אינו מקבל שירות מקו האוטובוס, בשל בעיות עבירות. ועוד עולה ממנה, כי המסלול המוצע בה אינו חופף למסלול האוטובוס, ואינו מהווה, על כן, תחרות לשירות זה. ואם כך - אין מתעורר חשש שמא ינצלו המוניות את תחנות האוטובוס על מנת לאסוף נוסעים, וכיוצא באלה חששות עליהם עמד המשיב, שהביאו אותו לכלל דעה לפיה אין לאשר קו מוניות שירות החופף לקו אוטובוס. 18. נוכח כל אלה הגעתי למסקנה כי החלטת המשיב בכל הנוגע למסלול קו השירות כפר קאסם - פתח תקווה אינה סבירה, ודינה להתבטל. המשיב יאפשר, אפוא, לעותרת, שינוי בתנאי הרישיון בכל הנוגע להרחבת קו השירות בתוך כפר קאסם וייקבע את המסלול. אם לא יעשה כן עד ליום 15.8.13, יהיה המסלול כאמור בחוות הדעת שהוגשה מטעמו. לנוכח התוצאה אליה הגעתי, ובהתחשב בהתנהלותו של המשיב המתוארת לעיל, ישלם המשיב לעותרת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪. מיסיםמשפט תעבורהמוניתפקודת התעבורה