עתירה לביטול החלטת ראש העיר שבה ביטל את סמכות העותר כיו"ר ועדת המשנה לתכנון ולבנייה (להלן: "ועדת המשנה" או "הועדה"). עוד נתבקש בעתירה ביטול הודעת ראש העיר על אי כינוס ועדת המשנה ועל העברת כל הנושאים העומדים בה לדיון, לטיפולה של מועצת העיר. סעד נוסף שהתבקש הוא צו שיורה למשיבים להשיב את המצב לקדמותו עובר להעברת העותר מתפקידו, באשר למשרד ולשירותי המשרד להם היה זכאי העותר במסגרת תפקידו כיו"ר ועדת המשנה. עיקרי העובדות בישיבת מועצת העיר קריית אונו מיום 21.1.2009 אושר מינויו של העותר לתפקיד סגן ראש עיריית קריית אונו, בהתאם להסכם הקואליציוני שנכרת ביום 13.1.2009 בין סיעת "קריית אונו הירוקה", בראשה עמד העותר, לבין סיעת "תנועת המושבים", בראשה עמד ראש העיר וסיעות נוספות (להלן: "ההסכם הקואליציוני" או "ההסכם"). בהסכם נקבע שהעותר יכהן כסגן עד ליום 20.1.2013, וכי ראש העיר יאציל לעותר את תפקיד יו"ר וועדת המשנה לתכנון ולבנייה (להלן: "ועדת המשנה" או "הועדה"). באותה ישיבה של מועצת העיר מיום 21.1.2009 אושר גם מינויו של העותר לפקיד יו"ר ועדת המשנה. סגנות העותר פקעה בהסכמה, לפי הקבוע בהסכם הקואליציוני, ביום 20.1.13, אך העותר המשיך לכהן כיו"ר ועדת המשנה. לאחר מכן, פרצה מחלוקת בין העותר לנשרי על בניית קניון בשכונת רייספלד בקריית אונו, כאשר ראש העיר צידד בבניית קניון והעותר צידד בשדרת תרבות במקומו. סביב סוגיית בניית הקניון העותר הפיץ כרוזים כנגד ראש העיר. ביום 17.4.13 הודיע נשרי במכתב לעותר (נספח 4 לעתירה), כי הוא נוטל ממנו את הסמכויות שהעניק לו כיו"ר ועדת המשנה בשל "הפצת מידע שיש בו כדי להטעות את תושבי העיר ולמנוע מהם את ידיעת האמת". ראש העיר ציין במכתבו הנ"ל כי הוא נוטל מהעותר את הסמכויות מתוקף סמכותו לפי סעיף 17 לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הבחירה). כמו כן ביטל נשרי במכתב הנ"ל גם את זכאותו של העותר למשרד ושירותי משרד בהם השתמש מתוקף תפקידו כיו"ר הועדה. לאחר ההודעה על העברת העותר מתפקידו כיו"ר הועדה, הודיע העותר לנשרי ולחברי ועדת המשנה למחרת אותו היום, במכתבים מיום 18.4.2013, כי עד לבירור העניין במלואו, ועל מנת למנוע טענות בדבר מחטף או העדר סמכות לועדה, הוא משהה את כל דיוני הועדה. בעקבות זאת הודיע נשרי לעותר במכתבו מיום 22.4.2013 (נספח 8 לעתירה) כי "אם הינך חולק על הרכב הוועדה, עד לשינוי הרכבה במועצת העיר תתכנס המליאה בלבד לדון בכל עניין". לפיכך הגיש העותר את העתירה דנן. המחלוקת העיקרית בין הצדדים העותר טוען כי לפי סע' 18(א) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבנייה" או "החוק") מועצת הרשות המקומית תהיה הועדה המקומית לתכנון ולבניה (להלן: "הועדה המקומית"), ולפי סע' 18(ה) לחוק הועדה המקומית תקים ותמנה את חברי ועדת המשנה לתכנון ולבניה, לרבות את יו"ר ועדת המשנה. טענתו העיקרית של העותר היא, שמאחר והסמכות הבלעדית למינוי יו"ר הועדה נתון בלעדית לחברי מועצת העיר (בכובעה כועדה המקומית) הרי שגם העברת יו"ר ועדת המשנה מתפקידו נתונה לסמכותה הבלעדית של מועצת העיר ולא לראש העיר נשרי. לטענת העותר מינויו ליו"ר הועדה היה מכוח סע' 18(ה)(2) לחוק ובלי קשר לכך שהוא שימש גם כסגן ראש העיר ב- 4 השנים הראשונות של הקדנציה. המשיבים טוענים לעומת זאת, כי סע' 18(ה)(1) לחוק העניק את תפקיד יו"ר ועדת המשנה לראש העיר, או לאחד מסגניו שהמועצה מינתה לכך. ראש העיר האציל את סמכותו זאת לעותר מכוח ההסכם הקואליציוני, והחלטת המועצה אישרה את ההאצלה ביום 21.1.2009. עוד טענו המשיבים, כי אם מינוי העותר ליו"ר ועדת המשנה נעשה ע"י המועצה מכוח סע' 18(ה)(1) לחוק ומכוח היותו סגן, הרי שמרגע שהסתיימה כהונתו כסגן ביום 20.1.2013, לפי הקבוע בהסכם הקואליציוני, פקע אוטומטית גם מינויו כיו"ר ועדת המשנה. דיון משפטיות קיימות שתי אפשרויות למנות יו"ר ועדה: א. מינוי ישיר ע"י הועדה המקומית מכוח סע' 18(ה) לחוק התכנון והבניה. ב. האצלת סמכויות מכוח סע' 17 לחוק הבחירה. מבדיקת טענות הצדדים והנספחים השונים שצורפו להן, מתברר כי בבסיס יחסי הצדדים היה הסכם קואליציוני מיום 13.1.09 . משום מה העותר מצא להזכיר הסכם זה בעתירתו רק בהקשר מינויו לסגן, אך לא בהקשר לתפקידו כיו"ר ועדת המשנה. סעיף 2.ב להסכם הקואליציוני קובע: "סגן ראש העיר בפועל ל- 4 שנים ראשונות מיום אישור ההסכם במועצת העיר יהיה נציג סיעת קא ישראל גל. ראש העיר יאציל לו סמכויות בתחום ועדת המשנה לתכנון ובניה וצוות הנדסי". לשונו המפורשת של ההסכם הקואליציוני מלמדת איפוא כי ראש העיר האציל את הסמכויות בתחום ועדת המשנה לתכנון ובניה לעותר. במקרה דנן, מעיקרה המסלול של מינוי העותר לא היה מכוח בחירה ע"י המועצה לפי סעיף 18(ה) לחוק, אלא מכוח האצלת סמכות לפי סע' 17 לחוק הבחירה. משמע, שזאת לא בחירה עצמאית של הועדה המקומית שעומדת בפני עצמה. סע' 17 לחוק הבחירה, שכותרתו "אצילת תפקידים וסמכויות של ראש רשות", קובע: "ראש רשות רשאי, באישור המועצה, לאצול מתפקידיו וסמכויותיו לסגן ראש רשות או לחבר ועדת הנהלה כמשמעה בפקודת העיריות או לעובד הרשות והכל דרך כלל או לענין מסויים או לסוג ענינים מסויים; מילוי התפקידים והשימוש בסמכויות כאמור לא יהיו כרוכים בתשלום שכר". (ההדגשות כאן ולהלן שלי, י"ש). ואכן, בהתאם להוראת סע' 17 לחוק הרשויות המקומיות, אישרה המועצה המקומית בישיבתה מיום 21.1.2009 את אצילת תפקיד יו"ר ועדת המשנה לעותר כעולה מפרוטוקול ישיבת מועצה מספר 02/09, עמ' 6, סע' 3, (נספח 1 לתגובת המשיבים לעתירה). "סעיף 3: אישור האצלת סמכויות למר ישראל גל: ימונה ליו"ר ועדת משנה לתכנון ולבנייה וממונה על תחום הנדסה". "החלטה: הוחלט לאשר האצלת סמכויות למר ישראל גל: ימונה ליו"ר ועדת משנה לתכנוון ולבנייה וממונה על תחום ההנדסה". הלכה מבוססת היא כי בעוד שלצורך מתן האצילה לפי סע' 17 לחוק הרשויות המקומיות על ראש הרשות להשיג את אישור המועצה, הרי שלצורך ביטול אצילת הסמכות רשאי ראש הרשות, לפעול גם ללא אישור המועצה: "...ראש המועצה הממשיך לשאת בעול הסמכויות על פי החוק ורוצה לשוב ולמלאן בעצמו, רשאי לבטל את האצילה גם ללא אישור המועצה". מכאן, שאין ממש בטענת העותר כי המשיב לא היה רשאי לבטל את אצילת הסמכויות לעותר ללא אישור המועצה". בג"צ 170/81 סלמה נ' ראש המועצה המקומית טוראן, פ"ד לו(2) 433, בעמ' 439. וכן ראו: בג"ץ 3659/97 פרץ, סגן וממלא-מקום ראש-המועצה המקומית בנתיבות נ' יחיאל זוהר ראש המועצה המקומית בנתיבות, פד"י נא(3) 636, (להלן: "פס"ד פרץ"); י. זמיר, הסמכות המנהלית, 2010, כרך א', עמ' 449-448, ד"ר אליהו וינוגרד, דיני רשויות מקומיות (2010) 197). נושא העתירה כאמור הוא רק תפקיד העותר כיו"ר הועדה (ולא כסגן), אשר ניתן לו בהאצלה ולא במינוי ישיר, ובדיוק עמודים אלו מהחלטת המועצה הושמטו ע"י העותר מנספח מס' 1 לעתירתו, ונראה שלא במקרה התחמק מכך. יצויין כי העותר לא חלק על כך שמלכתחילה ההאצלה לפי ההסכם הקואליציוני נעשתה כדין. העותר לא טען כי הסעיף בהסכם הקואליציוני שמדבר על ההאצלה והחלטת המועצה שמאשרת את ההאצלה בטלים מעיקרם. אומנם לשיטת העותר מינויו ליו"ר הועדה בוצע מכוח מינוי ישיר של חברי המועצה, ולא ע"י האצלה מאת ראש העיר, אך העותר לא הציג כל הסבר מדוע הן ההסכם הקואליציוני והן החלטת המועצה מדברים על "האצלה". 5. העותר הפנה לספרו של ד"ר אליהו וינוגרד, דיני רשויות מקומיות, למהדורה הישנה משנת 1998 (תשנ"ח), כרך א', בעמ' 202-203, וטען כי סעיף 17 אינו עוסק בהאצלת תפקיד כמו של יו"ר ועדת המשנה, המצריך שיקול דעת, אלא רק בהאצלת תפקידים בעלי אופי טכני בלבד. עיון במהדורתו החדשה של ספרו של וינוגרד משנת 2010, בעמ' 197, מעלה שכל עוד ההאצלה של ראש העיר היא לסגן ראש רשות (כבעניינינו) או לחבר ועדת הנהלה כמשמעה בפקודת העיריות או לעובד הרשות, אזי אין מניעה שתהיה האצלה גם לתפקיד שיש בו שיקול דעת, ולא לתפקיד טכני בלבד. ראש העיר הציג בסיס חוקי וסביר לפעולתו בהעברת העותר מתפקידו, דהיינו כי ראש העיר האציל את סמכותו באישור המועצה, לעותר מכוח סע' 17, וביטל את ההאצלה במכתבו לעותר מיום 17.4.2013, ללא צורך בקבלת אישור המועצה. התנהלות זו היתה כדין. העותר לא הצליח להוכיח כי פרשנות זו חורגת ממתחם הסבירות. לפיכך, אין מקום להתערבות בית משפט זה. מאחר שקבעתי כי פרשנות המשיבים לסע' 17 לחוק היא סבירה וכי ראש העיר היה רשאי לבטל את ההאצלה של תפקיד יו"ר ועדת המשנה לעותר, מתייתר הצורך להכריע באשר לטענה הנוספת של המשיבים, כי בשל פקיעת סגנותו של העותר פקעה גם סמכותו לשמש כיו"ר ועדת המשנה. טענה זו קשורה למחלוקת פרשנית בין הצדדים באשר לסע' 18(ה) (1)-(2) לחוק, שהצדדים הקדישו לה חלק ניכר מטיעוניהם. 6. לטענת העותר הוא היה זכאי למשרד ולשירותי משרד מכוח תפקידו כיו"ר ועדת המשנה. משהגעתי למסקנה כי החלטת ראש העיר להעביר את העותר מתפקידו איננה חורגת ממתחם הסבירות, הפועל היוצא הוא כי פוקעת גם זכאותו של העותר למשרד ולשירותי משרד, וגם תוצאה נלווית זו אינה חורגת ממתחם הסבירות. לפיכך נדחית העתירה לסעד של מתן צו להשבת שירותי המשרד לעותר. 7. לא מצאתי להיעתר גם לסעד של ביטול הודעת נשרי כי ועדת המשנה לא תתכנס וכי כל הנושאים העומדים בה לדיון יידונו במועצת העיר. ראשית, אין החלטה של נשרי כי הוא מפזר את וועדת המשנה. העותר עצמו הוא שהודיע בכתב לנשרי ולחברי ועדת המשנה, למחרת היום שבו הועבר מתפקידו, ביום 18.4.2013, כי עד לבירור העניין במלואו, ועל מנת למנוע טענות בדבר מחטף או העדר סמכות לועדה, הוא משהה את כל דיוני הועדה. בעקבות זאת הודיע נשרי לעותר במכתבו מיום 22.4.2013 (נספח 8 לעתירה) ובצורה מסוייגת כי "אם הינך חולק על הרכב הוועדה, עד לשינוי הרכבה במועצת העיר תתכנס המליאה בלבד לדון בכל עניין". בתשובה למכתב זה השיב העותר לנשרי בכתב באותו היום - "3. אין לי ערעור על הרכב הוועדה ואני נכון לכנס אותה, כיו"ר הוועדה, לאלתר, על פי צרכי התושבים והוועדה. 4. זכותך, כיו"ר הוועדה לתכנון ובניה לכנס את המליאה של הוועדה בכל עת שתחפוץ, לכל עניין". (נספח 6 לתגובת המשיבים לעתירה). מחילופי דברים אלה ניתן להסיק כי העותר לא הוכיח שראש העיר פיזר את וועדת המשנה. אשר על כן, אינני מוצאת פגם בהחלטת המשיבים, אשר מצדיק התערבות בימ"ש זה בשיקול דעתם. סיכום 8. לאור כל האמור לעיל, במצטבר, אני דוחה את העתירה. העותר יישא בהוצאות המשיבים בסך 25,000 ₪, בהתאם לתקנה 512 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בניהחוק התכנון והבניהראש עיר