עתירה מנהלית הארכת אשרת השהייה של העותרת מסוג א/2 - מפאת הפגמים שנפלו בהליך המנהלי. כדי להבין את עמדת המשיב יש חשיבות לתאר את הרקע להחלטה, שעה שהעותרת לא הביאה לידיעת בית המשפט, כמתחייב, את כל העובדות הרלוונטיות שעמדו בבסיס ההחלטה ובחלק מהעובדות לא הקפידה לדייק. העותרת, אזרחית רוסיה, נכנסה לארץ באשרת תייר ביום 18.2.02 בעקבות נשואיה ברוסיה לישראלי אחר, ולדיסלב אקולוב (להלן- "אקולוב") ובהזמנתו. בעקבות נישואיה הגישה העותרת בקשה להליך מדורג וקבלת מעמד. בקשתה נדחתה ביום 3.5.07. עתירה לבג"צ שהוגשה נגד החלטה זו נדחתה ביום 15.12.08 וניתנה לעותרת שהות להישאר בארץ לתקופה של ששה חודשים נוספים ולאחר תום התקופה עליה לעזוב הארץ: "... בלא טענות נוספות. העותרת קבלה על עצמה הסדר זה" (בג"צ 6182/07 נספח ב' לתגובת המשיב). בעתירה שהוגשה לבג"צ נטען לקיומו של "קשר נישואין תקין כנה המבוסס על אהבה עזה עם מר אוקולוב" (ס' 5 לעתירה שהוגשה לבג"צ - נספח א' לתגובת המשיב). כשלושה חודשים לאחר מתן פסק הדין בבג"צ הדוחה העתירה, יצאה העותרת לרוסיה יחד עם אקולוב ובלווית העותר ביום 16.2.09, שם התגרשה מאוקולוב ביום 20.3.09, אשר לגביו טענה בבג"צ, אך שלושה חודשים קודם לכן, לקיומו של קשר זוגי המבוסס על אהבה ורצונה להקים עימו משפחה וללדת לו ילדים. שישה ימים לאחר גירושיה, ביום 26.3.09, נשאה לעותר אותו הכירה, שעה שעבדה כמטפלת באימו בבית בו התגורר גם העותר. העותרת שבה לארץ ביום 27.3.09 יחד עם העותר, משלא הוצא נגדה צו הרחקה. ביום 31.5.09 הגישה העותרת בקשה למתן מעמד בהליך מדורג. בקשה זו נדחתה ביום 14.12.10 כיוון שלעותרים - כמו גם לבן זוגה הקודם של העותרת - רקע בפלילים והמשיב לא שוכנע מכנות הקשר שבין העותרים. ערר שהוגש על החלטה זו נדחה. ביום 15.11.12 הוגשה עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בבאר-שבע (עת"מ 29461-01-12). בדיון בעתירה ביום 15.3.12 הגיעו הצדדים להסדר, לפיו "תינתן לעותרים שהות של חודש להמציא את כל הראיות שידרשו להמציא למשיבה. המשיבה תקבל לאחר מכן החלטה בנפש חפצה בעניין בקשתם של העותרים להליך המדורג" (נספח ה-1 לתגובת המשיב). בהחלטה שניתנה על ידי המשיב ביום 21.2.13, הוחלט לדחות הבקשה, בין היתר, כיוון שהעותר הודיע ביום 20.12.11 ליחידת האכיפה שבאה לביתו, כי אינו יודע היכן העותרת ואינו מצוי בקשר עימה. הראיונות שנערכו והמסמכים שצורפו על ידי אימו של העותר ובתו מעלים, כי העותרת מטפלת באימו של העותר ובעותר עצמו והעותרים לא הראו כי הם מקיימים קשר זוגי, כן ואמיתי לבד מהמגורים תחת קורת גג אחת. כמו כן, לעותרת רישום פלילי בגין צריכת סמים ובתיקה מצוי אישור בדבר טיפול בגמילה מסמים. גם לעותר רישומים פליליים והתרשמות המשיב, כי יסוד הקשר ביחסי מטופלת מטופל על רקע צריכת הסמים וטיפול העותרת באימו של העותר על רקע מחלתה (נספח ה-1 לתגובת המשיב). הערעור שהוגש על החלטה זו נדחה ביום 28.4.13 ומכאן העתירה. כפי שהקדמתי בפתח הדברים, הרקע לנשואיה של העותרת לעותר ונישואיה הקודמים לא באו לידי ביטוי בעתירה, כמו גם הרשעתה בפלילים יחד עם אוקולב בעלה הקודם, אף כי זה אחד הנימוקים לדחיית הבקשה. בעתירה הוטחה ביקורת קשה נגד התנהלות המשיב, אשר לא מיהר לטפל בעניינה של העותרת ושעה שזו זומנה לראיון, בה נכחה גם ב"כ העותרת, המראיינת תיעדה באופן חלקי את תשובותיה של העותרת ואף "סילפה" את הדברים (ס' 32 לעתירה). על כן ב"כ, אשר נכחה בראיון, ביקשה מהמראיינת לתעד את תשובותיה של העותרת או להקליט את הראיון, משלא נענתה בקשתה, הוציאה מכשיר הקלטה והודיעה למראיינת כי בכוונתה להקליט את הראיון. עוד נטען, כי המשיב נתנה ההחלטה בהסתמך על עובדות שאינן נכונות. כך לדוגמה, נטען כי בתיקה של העותרת אישור טיפול לגמילה מסמים, בעוד העותרת לא עברה טיפול שכזה, אלא בדיקות שתן בלבד, המעידות שאין היא עושה שימוש בסמים. במהלך הראיון העותרת לא נשאלה על מערכת יחסיה עם העותר, אלא על אופי יחסיה עם בעלה לשעבר, כאשר במהלך הראיון הציגה העותרת "שלל ראיות (ראיות שהוצגו גם בעבר) מכתבים רבים מאת חברים ושכנים ואף ציינו את שמותיהם של המשתתפים במסיבה בהם הצטלמו בני הזוג עם בעלי המסיבה ואורחיה" (ס' 42 לעתירה). המשיב לא פנה לאף אחד מהמצולמים או לאורחי המסיבה כדי לבחון טענות העותרים. העותרים מנהלים חיי נישואין לכל דבר וניתן לערוך ביקור בביתם בשעת בוקר מוקדמת. גם במהלך הדיון בעתירה הציע העותר את מפתחות דירתו לביצוע ביקורים ספונטניים בביתם כל שעה ללא הודעה מוקדמת, ולמרות זאת נציגי המשיב לא בקרו בביתם ולו פעם אחת וגם לא פנו לשכני בני הזוג או נותני השירות במקום מגוריהם. המשיב לא פעל לבחינת טיב הקשר בין בני הזוג והתעלם מהיכרותה של העותרת עם משפחת העותר, עד כי העותרת ידעה לציין את אילן היוחסין של משפחתו, ואילו המשיב בחרה להתעלם מכך. עוד טענו העותרים, כי דברי העותר סולפו, שעה שנטען שבעת ביקור בביתו של יחידת האכיפה אמר, כי אין הוא יודע מקום המצאה של העותרת ואין לו קשר עימה מכיוון שהביקור נערך לאחר ההחלטה לגרש העותרת והעותר חשש כי תיתפס, לכן הלין אותה בבית אחיו עד להגשת העתירה לבית המשפט (ס' 53 לעתירה). ביום הביקור, העותר לא טען כי אינו נמצא בקשר עם העותרת אלא אמר כי הוא מסתיר אותה מחשש לתפיסתה על ידי משטרת ההגירה ואף ביקש מהם להתבונן בחדרים של בני הזוג והדבר אף צויין בעתירה הקודמת שהוגשה (ס' 53-54 לעתירה). העותר אינו זקוק למטפלת על רקע צריכת הסמים ואינו צורך סמים מזה מספר שנים, הוא השתתף בהליך גמילה ומאז ממשיך לקבל תחליף סם ושומר על הישגו בגמילה (נספח 6 לעתירה). אימו של העותר החלימה ממחלת הסרטן וכיום אינה זקוקה לטיפול. לצדדים חשבון בנק משותף בו מופקדים הכנסותיהם וממנו מנהלים את משק הבית המשותף. עוד נטען, כי טענת המשיב לפיה העותר בשימוע אמר, כי אינו מכיר החברים שציינה העותרת תמוהה ביותר והחלטות המשיב מתבססות על קשר הקודם של העותרת עם בעלה, ולא על בדיקה פרטנית של הקשר בין העותרים. המשיב טוען כי על פי התרשמותו, אין מדובר בקשרי זוגי, כנה ואמיתי אלא המטרה היא שהעותרת תישאר בארץ ותטפל באימו של העותר. זאת ניתן ללמוד מהשתלשלות העניינים תוך היבט על התמונה במלואה שעה שהעותרת מנסה בכל דרך, לקבל אשרת שהייה בארץ. המשיב סבור כי, בלתי סביר כי מיד ולאחר שעתירה של העותרת לבג"צ נדחתה, אף כי ניסתה לשכנע בקיום קשר אמיתי עם בעלה הקודם, מיד וללא היסוס הגישה בקשה חדשה להכיר בכנות הקשר בינה לעותר, כאשר תוך שבוע היא הצליחה להתגרש מבעלה הקודם ולהינשא לעותר וטוענת שמדובר ב"אהבת אמת". עוד נטען, כי בעת שהותה בארץ הסתבכה העותרת בפלילים והורשעה בשימוש בסמים מסוג הירואין יחד עם בעלה לשעבר. העותרת אף הודתה במספר הזדמנויות שונות שהיא השתמשה בסמים וזכותה של המדינה שלא לאשר מעמד לאנשים המעורבים בפלילים, שזה אחד השיקולים שחייב להיבחן על פי "נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראל" ולפיו, די במעורבות בפלילים של בן הזוג הזר כדי להביא לדחיית הבקשה, במיוחד שעה שהעותרת הסתירה מבית המשפט דבר הרשעתה בפלילים. עוד נטען כי העותרים לא הציגו ראיות אובייקטיביות להוכחת כנות הקשר ביניהם והתמונות שהציגו ומכתבים לקוניים ללא תאריך, אין בהם די כדי להעיד על כנות הקשר. עוד נטען כי טענות העותרים לפגם בהליך השימוע חסרות שחר, וכי באופן שיטתי מכפישים העותרים את עובדי המשיב וטוענים לפגמים בשימוע , כפי שנעשה במסגרת ההליך הקודם ולמרות שהמראיינת הוחלפה כדי למנוע טענה של דעה קדומה, לא מנע הדבר מהעותרים לטעון טענות חסרות בסיס לפגמים בהליך ותיעוד חלקי של הראיון. עוד נטען לחוסר נקיון כפיים, שעה שהעותרים השמיטו מהעתירה את העובדות הנוגעות למערכת היחסים של העותרת עם בעלה הקודם וסמיכות הזמנים בין גירושיה לנישואיה לעותר. העותרים גם עשו דין לעצמם ועל פי הודאתם הוסתרה העותרת וזאת שעה שנשלחו מפקחים מיחידת העוז של משרד הפנים לבחינת כנות הקשר בין העותרים. גם אימו של העותר ציינה כי העותרת אינה נמצאת בדירה כבר למעלה מחודש והעותר החל לקלל המפקחים וציין כי העותרת אינה חיה עימו ואינו יודע מקום הימצאה. המשיב סבור כי לא נפל פגם בהחלטתו וזאת על רקע העדר כנות הקשר וקיום חיים משותפים ומעורבותה של העותרת בפלילים. התנהלותה של העותרת עם בן זוגה קודם אינה מצביעה על כנות הקשר, לאור הזמן הקצר ליצירת מערכת היחסים עם העותר, לאחר דחיית בקשתה והטענה בדבר כנות הקשר תמוה ובלתי אמינה והקשר אינו כנה ונועד לממש מטרת העותרת לקבלת מעמד בארץ. גם לא הוצגו ראיות עדכניות בדבר בניית הקשר ובראיות הישנות אין ממש. כך לדוגמה הדיסק מהבת מצוה של הבת של העותר ילידת 1996, אף כי לא קיים רישום שהיא ביתו במשרד הפנים - הרי מדובר בארוע שהתרחש שעה שהבת היתה בת 12, כך שהארוע התרחש בשנת 2008, שעה שהעותרת עוד היתה נשואה לבעלה הקודם ועבדה בבית אימו של העותר כמטפלת, על כן בסרט הוידאו של הבת מצוה, אין כדי לאשש טענת העותרים לקשר. גם המכתבים שהוצגו אינם נושאים תאריך. מדובר במכתבים לקוניים שאינם מפרטים דבר ומדובר במכתבים של אותה משפחה וגם בהם העותרים אינם מוצגים כזוג. עוד נטען כי, העותרים, שעה שנשאלו עם מי הם נוהגים לבלות טענו, שאין להם חברים ובשל מצבם הכלכלי אינם מבלים בבתי קפה ולא ציינו את שמות המכרים באף אחד מהראיונות שנערכו להם. העותרים גם לא הציגו חשבונות תשלום על שמה של העותרת, חשבון בנק משותף או כל ראייה אחרת, שיהא ב"כ כדי להצביע שהקשר בין העותרים הינו קשר זוגי. עוד נטען כי ביום 13.2.09 פנתה העותרת לבית המשפט במדינת נתינותה להתרת הקשר לבעלה הקודם, כך שנישואיה לעותר תוכננו מראש במסגרת חצי שנה שבית המשפט העליון התיר שהותה בארץ, לצורך התארגנות. דיון שהותו של אדם בישראל שאינו אזרח ישראלי או בעל אשרת עולה, כפופה לקבלת רשיון מאת שר הפנים וזאת על פי חוק הכניסה לישראל התשי"ב-1952. לשר הפנים, בבואו ליתן רשיון, שיקול דעת רחב בהפעלת סמכות זו בג"צ 758/88 קנדל נ' משרד הפנים פד"י מו (4) 505, 520 עע"מ 4614/05 משרד הפנים נ' אורן (פורסם ביום 16.3.06). הזכות למתן אזרחות לבין הזוג הזר בא מתוך הרצון להגן על התא המשפחתי ולאפשר לבני הזוג המשך המגורים בארץ מתוך נקודת מוצא שמדובר בקשר נישואין כן, לרבות תא משפחתי משותף. אין לעותרת זכות קנויה לשהות בישראל והשאלה אם נפל פגם בהחלטת המשיב. התנהלות העותרת בהגשת העתירה לוקה בחוסר תום לב ובאי גילוי העובדות המהותיות. מהות הקשר בינה לבין בעלה הקודם וסמיכות הזמנים בין גירושיה לנשואיה לעותר, בפרק זמן של שבוע ימים, הינה מהותית לעתירה זו, במיוחד לאור העובדה ששעה שנדחתה בקשתה לקבלת מעמד מכח נשואיה הקודמים, עתרה לבג"צ וטענה לכנות הקשר בינה לבין בעלה הקודם וזמן קצר לאחר דחיית העתירה, כשלושה חודשים, כבר פנתה וביקשה להתיר נשואיה הקודמים ובמהלך מהיר נישאה לעותר. התנהלות זו דורשת הסבר והסבר כזה לא ניתן. לא רק זאת, העובדה שהעותרת הורשעה בפלילים בגין שימוש בהירואין לצריכה עצמית, לא בא זכרה בעתירה וגם לעובדה זו משמעות רבה, בבוא המשיב לשקול מתן מעמד לאזרח זר, אשר לו עבר פלילי ובמיוחד שעה שביצע העבירה, עת שהה בארץ. לא רק זאת, במהלך הדיון בפני טענה ב"כ העותרת, כי העותרת לא עשתה שימוש בסמים על אף הודאתה ועל אף הרשעתה. ב"כ העותרת טענה כי הודאתה בבית המשפט לא נבעה מהשימוש בסמים אלא מתוך רצון לחלץ את בעלה הקודם והופעל עליה לחץ להודות באחזקת מחצית מהסם על מנת למנוע מבעלה כתב אישום חמור יותר מזה שהוגש, קודם להודאתה; הודאתה הובילה לתיקון כתב האישום לאחזקת סם לצריכה עצמית, בשל חלוקת הכמות שנתפסה בינה לבעלה. טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם כתב האישום המקורי שהוגש נגד העותרת ובעלה לשעבר, שכן כתב האישום המקורי מייחס לשני בני הזוג, לעותרת ולבעלה לשעבר, החזקה של "שלוש יחידות סם מסוג הירואין במשקל כולל של 1.9072 גרם נטו, שלא לצריכתם העצמית". כתב אישום מתוקן לא צורף, כפי שהיה מצופה מהעותרת אם טוענת היא שכתב האישום תוקן באופן בו חולקה כמות הסם בינה לבעלה לשעבר, אך מעיון בגזר הדין ניתן ללמוד שכמות הסם לא חולקה ונקבע כי: "הנאשמת הורשעה, על פי הודאתה... בעבירה של החזקת סם לצריכה עצמית... המדובר בהחזקה של 3 יחידות של סם מסוכן מסוג הירואין במשקל כולל של 1.9072 גרם נטו לצריכה עצמית" (נספח ז' לעתירה). מלשונו של גזר הדין למדים אנו שכמות הסם לא חולקה בין שני הנאשמים, העותרת ובעלה לשעבר, אלא ששניהם הורשעו בהחזקת אותה כמות. גם אם נקבל טענת העותרת שהודאתה באה כדי לחלץ את בעלה, גם בהתנהלות זו יש סמפטום של עבירה פלילית ולא ארחיב בנושא. זאת ועוד, הטענה כי העותרת לא הודתה בשימוש בסמים בעבר אינה מדוייקת בלשון המעטה. כפי שניתן לראות, מפנייתה של העותרת למשיב ביום 10.9.06 (נספח ו'), היא מציינת שעשתה טעות והחלה להשתמש בסמים, כאשר הודאה זו באה לאחר מתן גזר הדין בעניינה, שניתן ביום 19.6.05. כך שהטענה ,שהודתה בשימוש רק כדי להקל על בעלה נסתרת מהודאתה המאוחרת יותר. מסכימה אני עם ב"כ המשיב שיש פגם בהתנהלות העותרת, שעה שהיא טוענת בדיון בבג"צ על קשר כנה ואמיתי ואהבה עזה עם בעלה הקודם, בעוד היא כבר מתכננת את המהלך של פרידה ממנו ונישואיה לעותר. בטענות העותרת לגבי התנהלות המשיב לא מצאתי ממש. אם אכן המראיינת לא דייקה ברישום דבריה של העותרת, וב"כ הקליטה הראיון, הייתי מצפה שתוגש ההקלטה או תמליל של הראיון ממנו ניתן ללמוד, קיומים של אי דיוקים, תמליל כזה לא הוגש ודי בכך. גם ההפניה לתמונות ממסיבת בת המצוה של בתו של העותר, אין כדי להצביע על קיומו של קשר כנה ואמיתי בין העותרים, כנטען על ידי המשיב. הבת ילידת 1986 והבת מצווה התקיימה בשנת 2008, לציין כי העותרים לא סתרו טענה זו ולא הביאו ראייה למועד בו התקיימה מסיבת בת המצוה, על כן המסקנה היא, כי התמונות הן טרם הקשר בין העותרים, שכן באותה תקופה היתה העותרת עדיין נשואה לבעלה הקודם ונוכחותה במסיבה מובנת, כי טיפלה באימו של העותר באותה עת והתגוררה בביתה, כפי שמתגוררת היא גם היום. עוד לציין כי העתירה הקודמת נמחקה על מנת לאפשר לעותרים להציג ראיות לקיום הקשר ביניהם. ראיות חדשות לא הוצגו וכפי שטענה ב"כ בעתירה, ראיות אלה כבר עמדו בפני המשיב, כך שלמעשה העותרים לא ניצלו ההזדמנות שניתנה להם כדי להוכיח קיומו של קשר כנה ואמיתי ביניהם בהצגת ראיות חדשות. במסמכים שצורפו כתמיכה לקיומו של הקשר אין תיאור ולו אלמטרי של מערכת היחסים בין העותרים וכל שנאמר במכתבים אלה שהכותבים מכירים העותרים הרבה זמן והמשפחות מציינות יחסי חברות ומבלים ביחד (נספח ה' לעתירה). לא רק זאת, הדו"ח של מפקחי עוז, מטעם המשיב, אשר באו לביקור בבית העותרים כדי לבדוק כנות הקשר ביניהם מדבר בעד עצמו ולפיו מפיו של העותר ואימו התברר שהעותרת אינה נמצאת בבית העותר (נספח ז' לתגובה). לאור כל האמור לעיל, במכלול הנתונים, לא מצאתי הפגם שנפל בהחלטת המשיב המצדיק התערבות בית המשפט,. כפי שנקבע לא אחת בית המשפט לא מחליף את שיקול דעתה של הרשות המינהלית, אלא בוחן אם בנתונים שעמדו בפניה ההחלטה שהתקבלה לוקה בחוסר סבירות קיצונית. בנסיבות שכאן, החלטת המשיב אינה בלתי סבירה. העתירה נדחית. העותרים, יחד ולחוד, ישלמו הוצאות העתירה בסך של 10,000 ₪ להיום. אשרה (ויזה)מסמכיםמשרד הפניםאשרת שהייהעתירה מנהלית