בעתירתה ביקשה העותרת להורות למדינה למסור לידיה את כלל המסמכים הנוגעים לזכייתה של שיכון ובינוי במכרז, וכן מסמכים נוספים; להורות למדינה ולשיכון ובינוי להימנע מהוצאה לפועל של הזכייה במכרז, והכל עד חלוף 20 ימים מהיום שבו יומצאו המסמכים לידי העותרת; ולהאריך את המועד להגשת עתירה מנהלית נגד החלטת ועדת המכרזים מיום 08.04.13, במסגרתה הוכרז על שיכון ובינוי כזוכה במכרז, ככל שהמסמכים לא יומצאו עד ליום 25.05.13. בהחלטתי מיום 21.05.13 הוריתי למשיבות להגיש תגובתן לעתירה. הוספתי וציינתי בהחלטתי כי לא מצאתי שיש לקיים דיון דחוף בסעד שעניינו הארכת המועד להגשת עתירה כנגד החלטת ועדת המכרזים. זאת משום שהדבר עלול לפגוע באינטרס המשיבות להכין כתב תשובה תוך פרק זמן סביר, וכן משום שהעותרת הייתה יכולה לפעול בדרך המקובלת ולהגיש בקשה לסעד זמני. ביום 30.05.13 הגישה העותרת הודעה מטעמה, בה צוין כי לאחר הגשת העתירה הודיעה ועדת המכרזים כי היא מסכימה למסור לעיונה של העותרת מסמכים נוספים, ואלה נמסרו לה ביום 28.05.13. עוד צוין בהודעת העותרת, כי הגיעה להסכמה עם המשיבות 2-4, לפיה העתירה תימחק. באותה הודעה, ציינה העותרת כי לא עלה בידה להגיע לנוסח הודעה מוסכם עם המדינה. ביום 02.06.13 הגישה המדינה את תגובתה לבקשת העותרת למחיקת העתירה. בתגובתה טוענת המדינה כי יש להורות על דחיית העתירה, ולא אך על מחיקתה, תוך חיוב העותרת בהוצאות. לטענת המדינה, אף שהעתירה עסקה בגילוי מסמכים, הרי שהעותרת העלתה במסגרתה טענות רבות נגד המכרז עצמו, ולא ניתן להתעלם מהרושם כי מדובר בהליך מקדים לעתירה עתידית שתוגש על תוצאות המכרז. עוד מציינת המדינה, כי תשובתה המפורטת לעתירה, במסגרתה ביקשה לדחות את טענות העותרת, הוגשה זה מכבר. בנסיבות אלה, בהן בשלה העת להכריע בעתירה, לכאן או לכאן, והעותרת מצידה מודיעה כי היא חוזרת בה מן העתירה מטעמיה שלה, הרי שיש להורות על דחיית העתירה ולא אך על מחיקתה. לשיטת המדינה, דחיית העתירה מתבקשת נוכח הצורך בוודאות שיפוטית בנוגע לטענות שהועלו על-ידי העותרת בעתירה, והדבר אף ימנע הגשת עתירה נוספת, דומה או זהה לעתירה דנן. המדינה ממשיכה וטוענת כי אין כל קשר בין הגשת העתירה לבין המסמכים הנוספים שהועמדו לעיונה של העותרת, שכן המסמכים הנוספים נמסרו בעקבות פנייתה של העותרת לוועדת המכרזים ביום 08.05.13, עובר להגשת העתירה. בהקשר זה טוענת המדינה כי ממילא מרבית המסמכים שנתבקשו על-ידי העותרת לא הומצאו לה, משום שאינה זכאית לעיין בהם. אשר לשאלת ההוצאות, המדינה טוענת כי הכנת כתב התשובה דרשה את סיועם של גורמים רבים, שנדרשו לפעול במסגרת זמן דחוקה. העובדה כי הצורך בקיום דיון וכתיבת פסק דין התייתר, יש בו להשפיע על גובה ההוצאות, אך לא על עצם חיוב העותרת בהן. בתגובתה לתגובת המדינה טוענת העותרת, כי לא קיים הליך במסגרתו נאלץ עותר להמשיך לנהל עתירה שאינו חפץ בה. עוד טוענת העותרת, כי היא אינה מסכימה לדחיית העתירה, וככל שבית המשפט יהיה סבור שאין למחקה, או אז מבקשת היא כי יתקיים דיון ותתקבל הכרעה לגופם של דברים. העותרת ממשיכה וטוענת, כי התייחסות המדינה למסמכים שנמסרו לעותרת לאחר הגשת העתירה היא התייחסות חסרה: העותרת פנתה לוועדת המכרזים בבקשה להמצאת מסמכים ביום 08.05.13, ואולם העתירה הוגשה אך ביום 16.05.13. מכאן שלוועדת המכרזים היה די זמן להשיב לפניית העותרת, והתנהלותה שלה היא שהביאה להגשת העתירה. יתר על כן, החלטת ועדת המכרזים, במסגרתה הוחלט למסור לעותרת מסמכים נוספים, התקבלה כבר ביום 13.05.13. לא ברור על כן, מדוע הודיעה המדינה לעותרת על עצם קבלת ההחלטה רק ביום 22.05.13, וגם אז הסתירה את העובדה כי הותר לעותרת לעיין במסמכים נוספים. לשיטת העותרת, טענות המדינה לפיהן העותרת לא המתינה לתשובת ועדת המכרזים, יש בהן משום היתממות, שכן בענייני מכרזים קיים לוח זמנים קצר, בו עיכוב בן יום עשוי להיות משמעותי. דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש להיעתר לבקשת העותרת ולהורות על מחיקת העתירה, ללא צו להוצאות. הסעד העיקרי לו עתרה העותרת הוא גילוי מסמכים שונים הקשורים לזכייתה של שיכון ובינוי במכרז. לצידו התבקש סעד נוסף - מתן צו המונע את מימוש תוצאות המכרז, שיעמוד בתוקפו עד 20 יום לאחר המצאת המסמכים שהתבקשו בעתירה. יש לזכור כי הטעם העומד בבסיס הזכות של משתתף במכרז לעיין במסמכים שעמדו בפני ועדת המכרזים, עת בחרה את הזוכה במכרז, הוא בחינת תקינות הליך המכרז כולו. לאחר עיון במסמכים אלה, יכול מי שמעוניין לתקוף את תוצאות המכרז לקבל החלטה מושכלת האם לעשות כן, אם לאו. יתר על כן, מהשתלשלות העניינים כפי שמתוארת בכתבי הטענות של הצדדים, עולה כי המדינה היא שהתמהמהה במתן תשובה לבקשת העותרת לעיין במסמכים נשוא העתירה, התמהמהות שהובילה להגשת העתירה דנן. כך, ביום 28.04.13 פנתה העותרת לוועדת המכרזים בבקשה לקבל תצלומים של המסמכים בהם היא זכאית לעיין, לטענתה, מכוח תקנה 21(ה) לתקנות חובת המכרזים, תשנ"ג-1993. ביום 06.05.13 השיבה הוועדה כי יש לתאם מועד לעיון במסמכים מסוימים, תוך שהיא מציינת כי בעקבות עמדת שיכון ובינוי, לפיה יש חלקים בהצעתה המהווים סוד מסחרי, ולאחר שהוועדה קיימה דיון בעניין, הוחלט כי "לא יתאפשר עיון במסמכי ההצעה התכנונית של ההצעה הזוכה לרבות עקרונות התכנון והמצורפים להם". ביום 08.05.13 פנתה העותרת לוועדת המכרזים פעם נוספת בבקשה לעיין במסמכים נשוא העתירה. משלא נענתה פנייתה, הגישה העותרת ביום 16.05.13 את העתירה דנן. רק ביום 22.05.13, הודע לעותרת על החלטת ועדת המכרזים שלא לאפשר לה לעיין במרבית המסמכים. מוכן אני להניח כי למתבונן מהצד פרק זמן של שבוע, בו המתינה העותרת לתשובת ועדת המכרזים, עשוי להיראות קצר מדי. ואולם, יש לזכור כי מצויים אנו בתחום דיני המכרזים בו עיכוב בן יום בהגשת העתירה עשוי להיות משמעותי - זאת גם לאור מורכבות המכרז נשוא העתירה והיקפו הכספי, העומד על כחצי מיליארד ₪, וכן נוכח ההלכות הרלוונטיות לעניין שיהוי. בנסיבות אלה, סבור אני כי העותרת פעלה במסגרת זמן סבירה עת הגישה את עתירתה בחלוף שבוע מפנייתה לוועדת המכרזים, ואילו המדינה היא זו שהתמהמה במתן תשובה לבקשת העותרת. לאמור יש להוסיף, כי החלטת ועדת המכרזים התקבלה עוד ביום 13.05.13, כחמישה ימים לאחר פניית העותרת (ובטרם הגשת העתירה). הדבר בא ללמד כי אף המדינה ראתה עצמה מחויבת לטפל בבקשת העותרת במהירות. דא עקא, דבר קיומה של החלטת ועדת המכרזים הודעה לעותרת רק ביום 22.05.13, וגם אז, לטענת העותרת, הוסתרה ממנה העובדה כי ועדת המכרזים התירה עיון במסמכים נוספים (גם אם אלה לא מהווים את כלל המסמכים בהם ביקשה העותרת לעיין). דומה שנוצר בענייננו מעין מעגל שוטה: העותרת מבקשת למחוק את עתירתה, המדינה מצידה מתעקשת כי דינה של העתירה להידחות, והעותרת כתגובה מבקשת לנהלה, ככל שלא תימחק. ברי כי דרישת היעילות והשאיפה למניעת בזבוז זמן שיפוטי יקר, העומדות אף הן לנגד עיני בית המשפט בעת הפעלת שיקול דעתו וקבלת החלטותיו, דוחקות לכך שבית המשפט יימנע, ככלל, מלהורות על קיום דיון - שלאחריו יידרש לכתיבת פסק דין מפורט ומנומק - אך כדי להכריע בשאלה האם דין העתירה למחיקה או לדחייה דווקא. לכלל זה ייתכנו אמנם חריגים, אך המקרה שלפניי אינו נמנה עליהם. דחיית העתירה בענייננו, מבלי שהתקיים דיון במעמד הצדדים ותוך יצירת מעשה בית דין, עלול לחסום את העותרת מלתקוף את תוצאות המכרז, לאחר בחינתן המסמכים הנוספים שנמסרו לה. מדובר בצעד דרסטי שלא מצאתי שיש מקום לנקוט בו, בין היתר לנוכח התנהלות המדינה בגילוי אותם מסמכים שהסכימה בסופו של יום לגלותם לעותרת ולאפשר לה את העיון בהם, בין לפני הגשת העתירה (החלטתה מיום 13.05.13, שהודעה לעותרת רק כשבועיים לאחר מכן) ובין לאחר הגשת העתירה (ביום 22.05.13). לאור האמור, אף אין בידי לקבל את בקשת המדינה לחייב את העותרת בהוצאות. כמבואר לעיל, התנהלות המדינה בטיפולה בבקשות העותרת לגילוי מסמכי המכרז ועיון בהם, היא שדחקה בעותרת להגיש את עתירתה, שהוכתרה "עתירה מינהלית לגילוי מסמכים" ואשר הייתה ללא כל ספק מוצדקת בעת הגשתה. בנסיבות אלה, אינני רואה לחייב את העותרת בהוצאות על עצם הגשת העתירה, אף לא על בקשתה למחיקתה, לאחר שהומצאו לעיונה חלק מהמסמכים שביקשה. כללו של דבר: העתירה נמחקת בזה ללא צו להוצאות. מכרזמסמכים