עתירה לביטול החלטתה לפיה נשלל "ציון המגן" שקיבלו העותרים בקורס הכנה ובבחינה שנערכה בסיומו וזיכה אותם בתוספת של 10 נקודות לציון שקיבלו או שיקבלו בבחינה הממשלתית לקראת סטאז' ברפואה. העובדות הנצרכות לעניין פורטו בעתירה הראשונה והן נדרשות למתן ההכרעה גם בעתירה זו. לכן אביא הדברים כפי שפורטו אז כדלקמן: 1. העותרים הינם בוגרי לימודי רפואה באוניברסיטאות מוכרות בחו"ל ובעלי השכלה רפואית כמשמעות מונח זה בסעיף 4(ב)(2) לפקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל"ז-1976 (להלן: "הפקודה). הם חזרו לישראל וביקשו לקבל בה רישיון לעסוק ברפואה. לשם כך הם השתתפו בקורס הכנה לבחינה לקראת סטאז' (להלן: "קורס ההכנה") אצל משיב 3 (להלן: "בית החולים"). הקורס הוכר כדין בהתאם לתקנה 5א' לתקנות הרופאים (בחינה לקראת סטאז'), התשמ"ח-1988 (להלן: "התקנות"). העותרים סיימו בהצלחה את הקורס וקיבלו בבחינה שהתקיימה בסיומו ציון הגבוה מ-70, הנחשב כ"ציון מגן" כמשמעותו בסעיף 5א(ב) לתקנות. בהמשך נבחנו העותרים בבחינה הממשלתית לקראת סטאז' שנערכה בהתאם להוראת סעיף 17ב' לפקודה (להלן: "הבחינה הממשלתית"). לפי תקנון קורסי ההכנה שנקבע על ידי משיב 1 ומשיב 2 (להלן: "המשיבים") המשמש כמנהל האגף לרישוי מקצועות רפואיים במשיב 1, משמעות ציון המגן שניתן בסיום קורס הכנה הינה תוספת של 10 נקודות לציון הבחינה הממשלתית לכל מי שציונו בקורס ההכנה עולה על 70, כדוגמת העותרים, כאמור. 2. קורס ההכנה שקיים בית החולים במהלך החודשים פברואר-אוגוסט 2012, בו השתתפו העותרים, אושר על ידי המשיבים ביום 25.01.12. כן אושר מתן ציון מגן למסיימים את הקורס בהצלחה. לטענת העותרים, קורס ההכנה הועבר על ידי מיטב המרצים המומחים בתחומם ונוהל כהלכה. במהלך הקורס נערכו בבית החולים מספר ביקורים של נציגי משיב 1, בכללם מנכ"ל המשרד, פרופ' גמזו, ולא נשמעה כל טענה בנוגע להתנהלותו או איכותו. בסיומו של הקורס, נערכה ביום 8.08.12 בחינת סיום בפיקוח מפקחים מטעם משיב 1. הבחינות נבדקו על ידי יו"ר וועדת הבחינות הממשלתית ברפואה, פרופ' הרברט פרוניד ותוצאותיהן פורסמו לנבחנים ביום 17.08.12. בהמשך, ביום 20.09.12 נבחנו העותרים בבחינה הממשלתית בהסתמכם על כך שמובטח להם ציון מגן של 10 נקודות. טענת העותרים הייתה כי הידיעה שמובטחת להם תוספת של 10 נקודות השפיעה על דרך הלימוד לבחינה ופתרונה, שכן הם חילקו את זמנם על מספר שאלות קטן יותר כדי להשיג את רף הציון הנדרש בהניחם קבלת התוספת של אותן 10 נקודות, כאמור. 3. ברם, ביום 23.10.12 פורסמו ציוני העותרים בבחינה הממשלתית. או אז, נתחוור להם כי המשיבים החליטו שהם אינם זכאים לתוספת ציון המגן, וזאת בשל בדיקה ובירור שנערך על ידי המשרד. למרבית העותרים, אי ההכרה בציון המגן גרמה לאי עמידתם בבחינה הממשלתית, ולאחרים מביניהם, אי ההכרה מנעה מהם לעבור את רף הציון (50) המתיר הגשת ערעור על הציון שקיבלו. בסופו של יום, ניתנה לעותרים אלו זכות הערעור, אך ערעורם טרם נבדק. יצוין כי לפי תקנון קורס ההכנה והוראות משיב 1, ציון המגן תקף לשנתיים מיום קבלתו ולשלושה מועדי בחינות ממשלתיות בלבד. גם לא ניתן לקבל ציון מגן חוזר לאחר השתתפות בקורס הכנה נוסף. 4. בפגישה שקיימו חלק מהעותרים עם נציגי בית החולים ביום 25.10.12 נאמר להם כי ההחלטה בדבר הקפאת ציוני המגן שלהם התקבלה נוכח תלונה שהתקבלה במשיב 1 על ידי תלמיד אחד או שניים שלמדו בקורס ההכנה ונכשלו בו. התלונה התייחסה להתנהלות הקורס, ובכלל זה לנוכחות המשתתפים בו, אופן רישום הנוכחות, ניהול הבחינה שהתקיימה בסיומו, כשבין היתר נטען כי נמסר לנבחנים מידע על שאלות הבחינה לפני קיומה וכי ניתן סיוע לנבחנים במהלך הבחינה בניגוד לנהלים. 5. ניסיונות העותרים לשינוי החלטת המשיבים נחלו כישלון חרוץ. במכתב שנשלח להם מטעם המשיבים ביום 6.11.12 נכתב כי בשל חומרת הטענות הנוגעות לקורס ההכנה, מבקש משיב 1 לברר את העניין לעומקו בטרם יקבל את החלטתו בנושא. בהמשך, ביום 17.12.12, העביר משיב 1 את בירור התלונות כנגד הקורס והמבחן שנערך בסיומו לחקירת משטרת ישראל. עד כאן העובדות כפי שהיו ערב הגשת העתירה הראשונה. מאז ועד היום ניתן פסק דין בו נתקבלה העתירה באופן חלקי. פסק הדין בעתירה הראשונה 6. בפסק הדין נקבע כי הראיות שהוצגו על ידי המשיבים, כאלו שעמדו לפניהם במועד קבלת ההחלטה, כפי שעולה ממכתב התלונה שהוגש למשטרת ישראל ביום 17.12.12, הן תלונה של שניים מתלמידי הקורס אודות אי סדרים בניהול הקורס ואודות טוהר הבחינה, וחוות דעת סטטיסטית אודות שיעור ההצלחה של הנבחנים וגובה ציוניהם בבחינת בית החולים אל מול ציוניהם בבחינה הממשלתית. משיב 1 טען גם לאי סדרים ברישום לקורס, אך בצדק נטען על ידי העותרים שם כי טענות אלו לא הועלו כנגד בית החולים בעבר ומשיב 1 אישר לבית החולים את הקורס ואף את נוסח המבחן חרף העובדה כי ידע שמדובר במבחן קל יחסית. מנגד, עמדו בפני משיב 1 הכחשותיהם של מנהל הקורס ומנהל בית החולים. לפיכך, בנסיבות ההן נקבע כי החלטת המשיבים בכל הנוגע להקפאה מידית של ציון המגן עד לעריכת בירור ולוּ ראשוני הייתה סבירה ומידתית ולא נמצאה כל הצדקה להתערב בה. עם זאת, נקבע כי החלטת משיב 1 פוגעת בחופש העיסוק של העותרים שעמלו במשך שנים רבות על לימודיהם, ועל כן, על אף שלא יכולה להיות מחלוקת כי בשלב ההוא הקפאת ציון המגן הייתה לתכלית ראויה, היה עליה לעמוד במבחן המידתיות. לכן נקבע כי נקודת האיזון חייבת לנוע לעבר העותרים ולמניעת הפגיעה בהם לתקופה ארוכה ובלתי קצובה. לפיכך, בנסיבות ההן, שעה שלא היה בידי המשיבים ראיות כלשהן למעורבות ישירה של מי מהעותרים למעט אחד מהם במעשים פסולים במסגרת הקורס והבחינה, לא נמצאה הצדקה להקפיא את ציון המגן של כלל הנבחנים לתקופה בלתי קצובה עד להשלמת חקירת המשטרה, שיכולה למצער לערוך מספר רב של חודשים, שעה שעניינם הפרטי של כל אחד מהם לא נבחן כלל. פגיעה זו לתקופה ארוכה נראתה מעבר לנדרש ולא נתנה משקל ראוי לנזק שנגרם לעותרים אשר למדו שנים רבות להשגת רישיון העיסוק ברפואה, הן במישור הכספי, הן לחופש העיסוק שלהם והן לשמם הטוב, כשגם מהראיות שעמדו בפני משיב 1 באותה עת לא עלה כי דבק פגם של ממש בעותרים עצמם, וודאי לא בכולם. מה גם שלא נערך שימוע אישי למי מהם ואף לא נתבקשה תגובתם האינדיבידואלית לטענות נגדם או כנגד הקורס בכללותו. 7. מסקנת פסק הדין הייתה כי על אף שכאמור, ההחלטה על הקפאה מידית של ציוני המגן הייתה סבירה לשעתה, הרי שאי קציבת זמן למתן החלטה סופית באופן שעלול למנוע מהעותרים לקבל את הרישיון לתקופת זמן ארוכה בלתי קצובה התלויה בסיום חקירת המשטרה, הייתה בעייתית ולא איזנה כראוי בין האינטרסים השונים. בהתחשב בכך שמועד הבחינה הממשלתית הבא הרלוונטי לעותרים היה ועודנו בחודש ספטמבר השנה, נקבע כי יש לאפשר להם זמן מינימאלי של לימוד והכנה לבחינה, וכי יש להותיר את ההחלטה בדבר הקפאה זמנית של ציוני המגן עד למתן החלטה סופית של המשיבים שתינתן לכל המאוחר עד סוף חודש אפריל 2013 בהתאם לחומר שיהא מונח בפניו באותו מועד. גם אם כאמור, היה בראיות שבידי המשיבים אז כדי להעמיד תשתית עובדתית מספקת להקפאה זמנית של ציוני מגן, לא הייתה תשתית ראייתית כה משמעותית שהיה בה להצדיק את הקפאת ציוני המגן לתקופה ארוכה. היה גם די נהיר כי לא היו בראיות די, אף לא במבחן ראיות מנהליות, כדי להביא למסקנה כי יש לבטל לחלוטין את קורס ההכנה כמו גם את ציון המגן של כל העותרים. לכן בסופו של יום נקבע כי הקפאת ציוני המגן של העותרים תיוותר על כנה עד למתן החלטה סופית של המשיבים שתינתן לכל המאוחר בסוף חודש אפריל 2013 לפי המידע שיעמוד בפניהם במועד מתן ההחלטה. החלטת המשיבים לאחר פסק הדין וטענות הצדדים בעתירה 8. המשיבים לא נתנו את החלטתם עד למועד שנקבע בפסק הדין ואף לא מסרו את החלטתם שניתנה לבסוף ביום 2.5.13 לידי העותרים. בהחלטה עצמה צוין כי משטרת ישראל טרם סיימה את חקירתה ובכוונתה לעשות כן ולחקור מעורבים נוספים בפרשה. נאמר כי נתקבל עדכון מהמשטרה ביום 28.4.13 ממנו עולה כי במהלך הקורס נעשו זיופים ביחס לרישומי הנוכחות, הבחינה בסיום הקורס נמסרה לנבחנים לפני מועד עריכתה וכי בבחינה השתתפו נבחנים שלא השתתפו בקורס. לכן, במצב דברים זה, בו משטרת ישראל החליטה לחקור את החשדות ועל פניו נמצא חיזוק לגרסתם של הטוענים להתנהלות בעייתית "בלשון המעטה", בקורס ההכנה, הוחלט שלא לאפשר למשתתפי הקורס לעשות שימוש בציון המגן שניתן להם בהתבסס על השתתפותם בקורס ההכנה והבחינה שנערכה בסיומה. עם זאת, נאמר כי ההחלטה תיבחן בשנית בהתאם להתקדמות החקירה, וכי לפנים משורת הדין יתאפשר למשתתפי הקורס לגשת אל בחינות הרישוי הבאות. הובהר כי אין במתן אפשרות זו בכדי להבטיח לנבחנים אלו לקבל רישיון במידה ויעברו את הבחינה. לפני קבלת הרישיון ובהתאם להתקדמות החקירה ייבחן האם הנבחנים עומדים בתנאי סעיף 4(א)(1) לפקודה, דהיינו האם מתקיים בהם תנאי "אדם הגון" לשם קבלת רישיון. 9. החלטה זו לא ערבה לחכם של 13 מתוך 24 העותרים בעתירה הראשונה והללו הגישו את העתירה הנוכחית. בעתירה טוענים העותרים כי גם כיום אין בידי המשיבים או המשטרה ראיות סבירות כנגד מי מהם, וודאי שלא נגד כולם. הדבר מצביע על כך שההחלטה שהתקבלה הינה בגדר ענישה קולקטיבית, שהינה בלתי סבירה באופן קיצוני. למעשה, לא קיים כל שוני בין נימוקי ההחלטה הנוכחית לאלה של קודמתה, אשר בעקבותיה הוגשה העתירה הראשונה, ואשר בית המשפט קבע כי היא אינה יכולה לעמוד על כנה לטווח ארוך. כמו כן, לא צורפו כל ממצאים או ראיות חדשות המבססות את החשדות (שלא השתנו), ובוודאי שלא קיימים כאלה ביחס לכל העותרים. למעט מספר מצומצם של העותרים, הם לא נחקרו וממילא כלל לא נתבקשה גרסתם. עד היום לא רק שלא הוענקה לעותרים זכות שימוע כהלכתו, הם אפילו לא נתבקשו למסור עדות במשטרה ולכן ההחלטה היא בלתי סבירה ובלתי מידתית. זאת ועוד, למעשה התשתית העובדתית דומה במהותה לזו שעמדה לפני המשיבים עובר למתן פסק הדין הראשון בו נקבע כי החשדות העיקריים להם טוענים המשיבים מתייחסים לניהול הקורס והבחינה ולא לעותרים באופן ספציפי וכי לא הוצגו למשל, עדויות ישירות כנגד מי מהעותרים באופן ספציפי על העתקה בבחינה. לכן נקבע כי אין הצדקה להקפיא את ציוני המגן לתקופה ארוכה. כאז כן היום, אין בראיות כדי להביא למסקנה כי יש לבטל לחלוטין את קורס ההכנה כמו גם את ציוני המגן של כל העותרים. לטענת העותרים אפוא, ההחלטה, כקודמתה הינה פוגענית במידה אנושה ביחס לזכויותיהם, המבקשת לחרוץ את דינם כאילו הוכחו הטענות כנגדם וכאילו נמצא יסוד לפגמים בלימודיהם בקורס, בשעה שאין חולק כי דבר לא הוכח ולא נמצא. העותרים הדגישו כי הם אינם כופרים בזכותם של המשיבים ו/או של כל רשות אחרת להפעיל סמכויותיהם על פי כל דין ולבצע פעולות חקירה. ואולם עניינה של עתירה זו בהיפוך היוצרות שביצעו המשיבים, אשר בעוד אין בידיהם תשתית סבירה הם קיבלו החלטה בלתי מידתית אשר קוטעת את מסלול חייהם של העותרים ופוגעת אנושות בזכויותיהם. אם יימצאו הראיות כפי שסבורים המשיבים, הרי שלא תהיה מניעה בידם לפנות אז אל העותרים ולהפעיל את סמכויותיהם בעניינם. אולם ענישת העותרים לפני שנמצאו ראיות כאלה ועל יסוד האפשרות כי יימצאו, מקומה לא יכירנה במקומותינו והיא בטלה או ראויה לביטול. 10. מנגד טענו המשיבים כי בנסיבות העניין החלטתם היא סבירה ולא היה מנוס מלקבלה. מדובר בחשדות לביצוע מעשים חמורים ביותר אשר משיב 1 בתפקידו כרגולטור על מערכת הבריאות, על רישוי מקצועות רפואיים וכאחראי על שמירת רמה מקצועית הולמת של העוסקים במקצוע הרפואה, העוסק במישרים בחיי אדם ואשר לנגד עיניו עומד שלום הציבור ובריאותו, אינו יכול להתעלם מהם. כמו כן, המשיבים אינם יכולים להתעלם משלל הטענות והראיות המנהליות כבדות המשקל באשר להתנהלות בעייתית של מנהלי הקורס ואופן רישום התלמידים, מידע שלילי ביותר שנתקבל משני תלמידים שהשתתפו בקורס המתארים מסכת של פגמים חמורים בהתנהלות, תוצאות לא מוסברות של התלמידים והפילוח הסטטיסטי המצביע על העדר התאמה, כמו גם מסקנות הביניים של משטרת ישראל. לפיכך האיזון הנכון בין זכות העותרים לקבלת ציון המגן לבין חובת העמידה בתנאי הרישיון מחייב לא להעניק לעותרים רישיון או הרשאה לסטאג' ולמעשה להעמיד חיי אדם בידי מי שיש ספק לגבי זכאותו לקבלת אותו רישיון או הרשאה. מעבר לכך אין מקום ליתן "פרס" בדמות ציון מגן למי שחשוד כי אותו ציון ניתן לו שלא כדין. אם אכן בתום הבירור המשטרתי יתברר כי ניתן לסמוך על קורס ההכנה וכי העותרים השיגו את ציון המגן כדין, המשיבים יביאו בחשבון את ציון המגן בתוצאות הבחינה. מעבר לכך, כדי למזער את הפגיעה בעותרים, הוחלט לאפשר למעוניינים בכך לגשת לבחינות הרישוי הבאות ללא ציון מגן, על מנת לנסות להוכיח את עמידתם בתנאים המינימאליים לעיסוק ברפואה. יש גם לדחות את טענת העותרים כי חלוף הזמן מצדיק את שינוי ההחלטה. אדרבה, בתקופה שחלפה מאז מתן פסק הדין הראשון חלה התפתחות לרעת העותרים כאשר נמסר על ידי משטרת ישראל כי הוחלט לפתוח בחקירה וכי לכאורה הגרסה שנמסרה על ידי שני הנחקרים שהתלוננו על התנהלות הקורס נמצאה כאמינה. לאישוש טענותיהם העבירו המשיבים את דו"ח העדכון של המשטרה מיום 28.04.13 לעיונו של בית המשפט במעמד צד אחד בהסכמת ב"כ העותרים. הודגש כי אין המדובר במקרה זה בשלילת האפשרות לעותרים להתחיל את הסטאג', כי אם בשלילת האפשרות לעשות שימוש בציון המגן שניתן בקורס לגביו קיים, כאמור, חשד שהתנהל שלא כדין. 11. בית החולים טען כי דין העתירה נגדו להימחק בשל היעדר יריבות, שכן עיון בסעדים המבוקשים בעתירה מוכיח כי הסכסוך והטענות שבה מופנות אך ורק נגד החלטת המשיבים האחרים. מה גם, בעתירה עצמה לא הועלתה אף טענה מוגדרת כנגד בית החולים ודי בכך על מנת למחוק את העתירה על הסף מחמת היעדר יריבות. לחילופיו ולגופה של עתירה נטען כי בית החולים נסמך על טענותיו כפי שנטענו בעתירה הראשונה, לפיהן מפאת חשיבותו של העניין, הן עבור העותרים והן עבור בית החולים עצמו, הוא שיתף פעולה עם המשיבים, והבהיר להם באופן חד משמעי כי הנהלת הקורס פעלה על פי ההנחיות וההוראות. הודגש כי בית החולים פעל כשורה וכדין והקפיד הקפדה מדוקדקת ומלאה למלא אחר הנחיות והוראות המשיבים בכל הקשור לאופן ניהול הקורס, החומר הנלמד, והכנת השאלות לבחינת הסיום בקורס. דיון והכרעה 12. כפי שצוין בפסק הדין בעתירה הראשונה הנחת היסוד היא כי לעותרים אין זכות לעסוק במקצוע הרפואה אם אינם עומדים בכל הדרישות שנקבעו בפקודה ובתקנות שהותקנו מכוחה. על משיב 1 המופקד מכוח הדין על בריאות הציבור לדאוג לכך שאדם המקבל רישיון לעסוק ברפואה הינו בעל כישורים הולמים לכך. ברור אפוא, כי יש להתייחס אל ציון המגן באחריות וברצינות מקצועית באופן שיבטיח הישגים מינימאליים המכשירים את הנבחן לסטאז'. עם זאת לצד החשיבות שבפיקוח על כשירותם של המבקשים לעסוק ברפואה, עומד חופש העיסוק. על כן, מוטל על משיב 1 לשוות לנגד עיניו כי מתן החלטה הפוגעת בחופש העיסוק כדוגמת החלטה הנוגעת למתן רישיון לעיסוק ברפואה, תשרת תכלית ראויה ותהיה מידתית (עת"מ (י-ם) 29146-11-11‏ רודריגז נ' משרד הבריאות מנהל האגף לרישוי מקצועות רפואיים, 13.03.12). 13. במסגרת פסק הדין הראשון נבחנה סבירות החלטת המשיבים מיום 6.11.12 ונקבע כאמור, כי גם אם היה בראיות שבידי המשיבים כדי להצדיק הקפאה זמנית של ציוני המגן, לא היה בהן די כדי להצדיק את הקפאת הציונים לתקופה ארוכה ואף לא היה בהן כדי להביא לביטול מוחלט של קורס ההכנה וציוני המגן של כלל העותרים. משכך נקבע כי על המשיבים ליתן החלטה סופית בעניינם של העותרים עד לסוף חודש אפריל 2013 בהתאם לחומר שיהיה לפניהם באותו מועד ולאחר בחינת עניינו הפרטי של כל אחד מהם ובכלל זה עריכת שימוע. 14. לא יכולה להיות מחלוקת כי המשיבים לא פעלו בהתאם לפסק הדין. איש מהעותרים לא הוזמן לשימוע והמשיבים לא נתנו החלטה סופית בעניינם. כפי שנקבע בפסק הדין, המשיבים אינם יכולים להמשיך ולהיתלות בקיומה של חקירת משטרה ועליהם לקבל החלטה עצמאית, אם על בסיס המידע שהגיע אליהם ישירות, אם על בסיס חקירה שהם עצמם ביצעו, ואם על בסיס המידע שהגיע אליהם מהמשטרה. ההחלטה בסופו של יום צריכה להתקבל על ידם. בהתאם לפסק הדין בעתירה הראשונה החלטה סופית הייתה צריכה להינתן עד לסוף חודש אפריל ודבר זה לא נעשה עד היום. למעשה, צודק ב"כ העותרים כי המצב נותר כפי שהיה והמשיבים טוענים את אותן טענות שנטענו על ידם בתשובה לעתירה הראשונה. יתרה מזאת, עיון בדו"ח העדכון של המשטרה שהוצג לבית המשפט מלמד אף הוא כי למעשה לא הייתה כל התקדמות משמעותית בחקירה. תלונת המשיבים ואותן ראיות שעמדו בפני המשיבים במועד קבלת ההחלטה בחודש נובמבר 2012 הן אותן ראיות שעמדו בפניהם במהלך קבלת החלטת הביניים הנוספת שלהם בחלוף כחצי שנה בראשית חודש מאי שנה זו. הראיות כולן מתמקדות בניהול הקורס והבחינה שבסיומו ולא לעותרים באופן ספציפי. למעשה גם, עד היום איש מהעותרים לא הוזמן לחקירת המשטרה או למסירת עדות בעניין. בנסיבות אלו ברי כי כל האמור במסגרת פסק הדין בעתירה הראשונה שאין די בראיות שבידי המשיבה, אף לא במבחן ראיות מנהליות, כדי להצדיק את הקפאת ציוני המגן של כלל הנבחנים לתקופה בלתי קצובה עד להשלמת חקירת המשטרה, נכון גם היום ואף ביתר שאת. 15. זאת ועוד. גם לוּ הייתה תוספת בראיות באופן שהמשיבים היו סבורים שיש בהן די כדי להביא לפסילת הקורס או ציוני המגן כולם, היה עליהם לשמוע את תגובת כל אחד ואחד מהעותרים עובר לקבלת החלטתם. טענת המשיבים כי לוּ היו סבורים כי יש די בראיות לפסול לחלוטין את הקורס ו/או את ציוני המגן, לא היה צורך ולא הייתה חובה ליתן שימוע לכל אחד מהעותרים, אינה עולה בקנה אחד עם ההלכה שנקבעה בפסד הדין בעניין מוסטקי (בג"ץ 3379/03 מוסטקי נ' פרקליטות המדינה, פ"ד נח(3) 865) ואף לא עם הוראות פסק הדין בעתירה הראשונה עליה המשיבים לא ערערו. 16. בנסיבות אלו, צודק ב"כ העותרים כי לא ניתן להמשיך ולפסול באופן גורף את ציוני המגן של העותרים, אך ורק על סמך הטענה כי חקירת המשטרה טרם הסתיימה. אכן, חששם של המשיבים מפני מצב בו יעסוק ברפואה מי שאינו מוכשר לכך או שאינו ראוי לכך, חשש מוצדק הוא. ואולם, לא זו בלבד שאין בחשש זה כדי להצדיק פגיעה כה ארוכה בעותרים שלמדו שנים רבות להשגת הרישיון, כמו גם פגיעה חופש העיסוק שלהם ובשמם הטוב מבלי שעניינם הפרטי נבחן כלל ומבלי שישנם ראיות ולוּ במבחן הראיות המנהליות כי דבק בהם רבב (מלבד עותר 2 בעתירה הראשונה ששמו הוזכר בתלונות שהוגשו למשיב כמו גם תלמיד נוסף בשם חאלד שלא התברר אם הוא עותר 7 בעתירה הראשונה ועותר 5 בעתירה זו, וכפי שצוין בפסק הדין בעתירה הראשונה), אלא שבצדק נטען כי הכרה בציוני המגן בשלב זה אינה הופכת לאלתר את העותרים לרופאים המופקדים על חייהם ובריאותם של בני אדם, ובפניהם עוד דרך ארוכה בטרם יקבלו לידיהם את הרישיון. ברור כי הכרה בציוני המגן בשלב זה לא תמנע מהמשיבים במידה ויתווספו בפניהם ראיות במסגרת חקירת המשטרה או באופן אחר כנגד מי מהעותרים, כמו גם אודות הליך ניהול הקורס והבחינה שבסיומו באופן שיצדיק פסילה גורפת של הקורס ו/או ציוני המגן, כדי לקבל החלטה חדשה בעניינם של העותרים או מי מהם, כמובן בכפוף לשימוע פרטני. 17. גם די נהיר כי בכל הנוגע לעותרים שההכרה בציון המגן נדרשת להם אך כדי לקבל זכות להגיש ערעור על ציונם בבחינה הממשלתית, אין כל מקום לעיכוב בדיקת ערעורם. במקרה זה לא קיים כלל החשש עליו הצביעו המשיבים של מתן רישיון למי שאינו ראוי לו, חשש שיש בו לטענתם כדי לאיין את הפגיעה בעותרים. בעניינם של אלו בדיקת ערעורם עשויה להביא אותם למצב בו הם יעברו את הבחינה הממשלתית מבלי להיזדקק כלל לציוני המגן. למצער, מצבם יהיה כשל העותרים שציונם בבחינה הממשלתית נע בין 50 ל-59 והם נדרשים לציוני המגן כדי להיחשב כמי שעברו את הבחינה הממשלתית. סופו של יום אפוא, העתירה מתקבלת ולעת הזאת על המשיבים להתחשב בציוני המגן של העותרים על כל המשתמע מכך. המשיבים ישאו בהוצאות העותרים בסך של 20,000 ₪. רפואהבחינות רישוי ברפואה