עתירה כנגד החלטת משרד הפנים שלא לחדש את אשרתו של העותר, וכתוצאה מכך להוציא צו גירוש לפי החוק למניעת הסתננות. הרקע העובדתי העותר, יליד אריתריאה, הסתנן לישראל בחודש פברואר 2008. בתאריך 6.3.08 שוחרר העותר ממשמורת והוצא לו רשיון זמני לפי סעיף 2(א)5 לחוק הכניסה לישראל, תשנ"ב-1952, אשר חודש מעת לעת בכפוף להתייצבות העותר אחת לחודש במשטרת ההגירה. בתאריך 19.6.11 הגישה נגדו בת זוגו תלונה במשטרת ישראל בגין תקיפה ואיומים. על פי הנטען בתלונה, העותר הכה אותה בראשה, בעט בה וסטר לה, וכאשר ניסתה להימלט מפניו, רדף אחריה כשהוא אוחז סכין ומאיים להרגה. על פי הראיות שצורפו לכתב התגובה מטעם המשיב, המתלוננת נמלטה לחנות סמוכה וביקשה מעובד החנות להזעיק את המשטרה (נספח 1 לכתב התגובה). העותר הכחיש את תלונותיה של המתלוננת. בתאריך 21.6.11, יומיים לאחר הגשת התלונה, ביקשה המתלוננת לבטל את תלונתה כיוון שלטענתה ביקשה להשלים עם בעלה "שהוא יוכל לבוא הביתה ונסגור את העניין". המתלוננת טענה אמנם שאיש לא ביקש ממנה לבטל את התלונה, אולם לא חזרה בה מעיקרי תלונתה, למעט עניין הסכין, ואף הוסיפה שאין זה המקרה הראשון בו תקף אותה העותר וכי בעבר שהתה עם בנם המשותף במקלט לנשים מוכות (נספח 3 לכתב התשובה). מטעמים שלא הובהרו, לא הוגש נגד העותר כתב אישום בשל המעשים המפורטים בתלונה הראשונה. בתאריך 30.10.12 הגישה המתלוננת תלונה נוספת נגד העותר, בה טענה כי הלה שבר את מכשיר הטלפון הסלולרי שלה והכה אותה בכל חלקי גופה. בתאריך 18.3.13 נעצר העותר עת התייצב במשרדי המשיב לצורך הארכת תוקף אשרתו, שתוקפה פג ב- 18.2.13. בתאריך 19.3.13 הגיעה המתלוננת לתחנת המשטרה ומסרה, כי נודע לה על מעצרו של העותר והיא מבקשת להודיע כי ההדורים ביניהם יושרו, ואף חתמה על תצהיר בו ביקשה לבטל את התלונה נגדו ולשחררו ממעצר, כיוון שאיננה חוששת מפניו. הנימוק לבקשתה היה רצונה שהעותר יעזור בפרנסתה ויפגוש את בנו. עוד ציינה, כי העותר התנצל לפניה על מעשיו. אין בתצהיר כל אמירה לפיה תלונתה היתה תלונת שווא. בעתירתו טוען העותר, כי בחינת הראיות המינהליות שהוצגו מגלה סתירות בגרסת המתלוננת, אשר לא נבחנו עד תום, ומכאן שלא הוכח כי מתקיימת לגביו הוראת "נוהל הטיפול במסתננים המעורבים בהליך פלילי מס' 10.1.0010 מיום 24.9.12" (להלן: "הנוהל") שעל פיו מועבר לטיפול המשיב כל מסתנן שנעצר מיד בסמוך למועד ביצוע עבירה, כאשר קיימת כוונה לסגור את תיקו עקב חוסר ראיות מספיקות או העדר עניין לציבור ושנתקיימו לגביו התנאים הבאים: עבר עבירה מסוג עוון ואין עניין ציבורי בהעמדה לדין או אין די ראיות, או עבר עבירה מסוג פשע ואין די ראיות. העבירה שנעברה מסכנת את בטחון המדינה או שלום הציבור. נדרש לצרף חוות דעת של משפטן בה יינתן ביטוי לסכנה לשלום הציבור ובטחונו. הראיות שנאספו כנגד המסתנן הן ראיות ברורות וחד משמעיות, הקרובות לרמת הראיות הנדרשת בהליך פלילי או שיש די ראיות להעמדה לדין אך אין עניין ציבורי. לטענת ב"כ העותר, חל כרסום בראיות עליהן הצביעה באת כוח המשיב, ולפיכך לא ניתן להגדירן כראיות ברורות וחד משמעיות. יתרה מכך, מאז הגשת התלונה ב- 30.10.12 ועד ליום מעצרו של העותר ביום 18.3.13 חלפו למעלה מחמישה חודשים, ועל כן לא מתקיים בעניינו התנאי לפיו המעצר בוצע בסמוך למועד ביצוע העבירה. מנגד טוענת ב"כ המשיב, כי תלונתה של המתלוננת והראיות הנוספות שהוצגו על ידה בתגובתה ובכתב התשובה, מלמדות כי העותר אכן מסכן את שלום הציבור ודין העתירה להידחות. דיון בדיון שהתקיים בתאריך 11.6.13 מיקד ב"כ העותר את טענותיו בחוסר הסבירות שבגרסת המתלוננת וציין, כי לטענת העותר המתלוננת היא זו שרדפה אחריו ונחבלה לאחר שנפלה במדרגות. עוד נטען כי אין זה סביר שהמתלוננת רדפה אחרי העותר, לאחר שהכה אותה כמתואר בתלונתה. כמו כן הדגיש ב"כ העותר את חלוף הזמן מהגשת התלונה עד למעצר. בכתב התשובה השלימה ב"כ המשיב את התשתית הראייתית והציגה מספר דו"חות פעולה על נסיונות חוזרים ונשנים של המשטרה לאתר את העותר, הן על פי כתובת מגוריו והן במקום עבודתו. עיון במזכרים שהוצגו מעלה כי נעשו מאמצים רבים לאיתור העותר והמשטרה ניסתה למצאו במספר רב של מועדים, ואף פנתה למשטרת ההגירה בבקשה לסיוע. סבורה אני כי הצלחתו של מבוקש, להימלט מאימת הדין, אינה יכולה להיזקף לזכותו, ואין הוא רשאי להנות מהעובדה שלמרות המאמצים לא עלה בידי המשטרה לעצרו סמוך למועד התלונה. גם אם נכונה הטענה כי אשרתו של העותר חודשה בחודש פברואר 2013 בטבריה, אין בכך כדי לתמוך בגרסתו לפיה המשטרה לא טרחה לחפשו ולעצרו. ההיפך הוא הנכון, מאחר שנשאלת השאלה על שום מה הרחיק לטבריה לחידוש אשרתו, שעה שהוא עובד וגר בתל-אביב. באשר לתשתית הראייתית, לכתב התשובה צורף לוח צילומים המפריך מיניה וביה את גרסת העותר באשר לנסיבות האירוע. בלוח הצילומים מיום 31.10.12 נראות חבלות על שתי ברכיה של המתלוננת, על החלק האחורי של ירכה, על מותניה, בטנה וגבה. גודל החבלות ומיקומן אינו מתיישב עם הטענה לפיה נפלה במדרגות, אך תומך בדברי המתלוננת באמרתה מיום 31.10.12 לפיה היכה אותה בחוט ברזל ברגל, בעט בבטנה ובגבה (שורות 7-10 ושורות 19-23). זה המקום לציין כי הצילומים שצורפו לכתב התשובה היו מושחרים ולא ניתן היה לראות את המצולם בהם. לפיכך, הוריתי לב"כ המשיב להגיש את לוח הצילומים המקורי, אשר סומן על ידי כבימ"ש/1 19.6.13. (לבקשתה של עו"ד ניסים יוחזרו הצילומים לידיה הנאמנות). מקובלת עלי גישתו של ב"כ העותר, כי אין להשתמש בנוהל כבמסלול עוקף הליך פלילי תקין או חקירה יסודית, אלא שבענייננו אין אני נזקקת להיכנס בעובי הקורה של סוגיה זו, מאחר שנחה דעתי כי הראיות שנאספו נגד העותר הן ראיות ברורות וחד משמעיות הקרובות לרמת הראיות בהליך פלילי. באשר לסכנה הנשקפת מן העותר, אין לי אלא להפנות לדברי המתלוננת באמרתה מיום 30.10.12 בה היא מפרטת את האיומים שאיים עליה העותר, על מנת להניאה מלהתלונן במשטרה "אם המשטרה עוצרת אותי יש לי אנשים שיהרגו ואת לא תדעי מי" (שורה 36) והסברה לביטול התלונה משנת 2011: "פעם ראשונה התלוננתי עליו באו איימו עליי משפחה שלו ללכת לבטל תלונה במשטרה. גם עכשיו אמרו לי לבטל תלונה במשטרה" (אמרה מיום 31.10.12 שורות 30-31). המתלוננת הבהירה כי חוששת למסור את שמות המאיימים, שמא יבולע לה (שורה 57). עוד יצויין בעניין זה כי באמרתו מיום 19.3.13 אמר העותר: "היום הלכתי לחדש ויזה שלי ואני יודע שהתלוננו עלי אבל היא אמרה לי שהיא ביטלה את התלונה אמרה לי לך תוציא ויזה אז הלכתי". דהיינו, העותר לא פנה לחידוש האשרה בטרם וידא שהמתלוננת ביטלה את תלונתה (ההדגשה שלי ש.ד.). סבורה אני כי אין בביטול התלונה או בתצהיר שהוגש בתמיכה לעתירה כדי להצביע על שקריות התלונה, אלא על חששה של המתלוננת מפני העותר ומקורביו ועל כך שהיא נזקקת לעזרתו בגידול ילדם המשותף. מן המקובץ עולה, כי הראיות המנהליות שהוצגו לפני מעידות על ביצוע עבירה פלילית על ידי העותר, שיש בה כדי להצביע על כך שהוא מסכן את שלום הציבור. לפיכך, החלטת המשיב שלא לחדש את אשרתו של העותר, על כל המשתמע מכך, היתה החלטה סבירה ולא מצאתי עילה להתערבות בהחלטתו. העתירה נדחית. בנסיבות הענין אין צו להוצאות. אשרה (ויזה)מסמכיםמשרד הפנים