אלה עובדות הרקע הצריכות לצורך דיון בבקשה. התובעת היא זכיינית למתן שירותי גבייה לרשויות מקומית במסגרת מכרז משותף של החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי בישראל בע"מ. הנתבעת היא רשות מקומית, אשר פרסמה מכרז ביום 08/08/12 לניהול ותפעול מערכת הגבייה והאכיפה בתחומיה (להלן: "המכרז"), בו השתתפה התובעת יחד עם אחרים. ביום 22/08/12 הודיעה הנתבעת לתובעת על אי זכייתה במכרז. ביום 26/08/12 הגישה התובעת עתירה מינהלית (עת"מ 1050/12) כנגד הנתבעת ומי שהוכרזה על ידה כזוכה במכרז, שעילתה פגמים מהותיים וחמורים שנפלו בהחלטת ועדת המכרזים ובד בבד ביקשה סעד זמני האוסר על קידום התקשרות של הנתבעת עם מי שהוכרזה כזוכה. במהלך דיון בסעד הזמני, הגיעו הצדדים בהמלצת בית המשפט להסכמה לפיו צו ארעי בסעד הזמני שניתן, יבוטל, ולא יינתן צו נוסף ובלבד שאם בסופו של הדיון באותה עתירה תזכה התובעת בעתירה, מתן השירותים נושא המכרז יימסר לתובעת ללא שהנתבעת או הזוכה שהוכרזה יוכלו להסתמך על תחילת הביצוע כנימוק לדחיית העתירה, הכל "כמובן תוך שמירת זכותה של העותרת (התובעת כאן - י.א.) להגיש תובענה מינהלית בגין התקופה שבה לא היה ניתן לתת שירותים למועצה המקומית - אם היא תזכה בעתירה". להסכמות אלה ניתן תוקף של החלטה בתיק עת"מ 1050/12. בסוף הדיון באותו תיק, ביטל בית המשפט המינהלי את תוצאות המכרז וקבע כי התובעת דנן היא שזכתה במכרז. בינתיים, חלפה תקופה שמיום ההודעה על הזוכה במכרז, 01/09/12, ועד למועד שבו בוטלו תוצאות המכרז והתקשרות עם התובעת בחוזה למתן השירותים, ביום 01/04/13. בגין תקופה זו הוגשה התובענה המינהלית שבפניי שמהותה תביעה כספית על סך 451,043 ₪. טענות המבקשת/הנתבעת הנתבעת היפנתה לפסק הדין של בית המשפט העליון אשר ניתן בעע"א 3301/11 בעניין נדב קוטלרסקי נגד מועצה מקומית תל מונד וטענה, כי הסמכות לתביעה הכספית שמהותה פיצויים בגין התקופה הנ"ל נתונה לבית המשפט האזרחי, הוא בית משפט השלום, נוכח סכום התביעה. טענות המשיבה/התובעת ב"כ התובעת טען כי אמות המידה שהוגדרו בפרשת קוטלרסקי הנ"ל, יש בהן כדי לבסס את סמכות בית המשפט לעניינים מינהליים לדון בתובענה. לטענתו, מדובר בעילת תביעה שכל כולה בשלב המכרזי. הוא היפנה להליכים שהתקיימו בפני בית המשפט לעניינים מינהליים. לטענתו מדובר בפיצוי בגין פעולות מינהליות פגומות ולכן הסמכות נתונה לבית המשפט המינהלי. דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בפסקי הדין אליהם הופניתי ובעיקר בפסק הדין בעניין קוטלרסקי, אשר מסכם את פסיקת בתי המשפט בעניין הסמכות הנוגעת לתובענה מינהלית והאבחנה בינה לבין תובענה אזרחית רגילה, באתי לידי מסקנה כי הסמכות במקרה דנן נתונה לבית המשפט האזרחי. בפרשת קוטלרסקי היתווה כב' הש' עמית (שלדעתו הצטרף כב' הש' שוהם ללא הסתייגויות), את אמות המידה הבאות לאבחנה בין תובענה מינהלית לבין תובענה אזרחית. "ג. הצענו שלוש אמות מידה מצטברות וחלופיות - גם אם לא קונקלוסיביות - לקביעת הסמכות העניינית בשאלה מה ייחשב לתובענה לפיצויים שעילתה במכרז כלהלן: (1) הבחנה בין תובע שזכה במכרז לעומת תובע שלא זכה במכרז או שהמכרז בוטל או שהמכרז לא התקיים. ברגיל, תובע שזכה במכרז יגיש תביעתו בבית המשפט האזרחי. (2) הבחנה בין שלב המכרז לשלב החוזי. מי שזכה במכרז "עבר" לשלב החוזי, ותביעתו מקומה בבית המשפט האזרחי. (3) הבחנה בין עילות מתחום דיני המכרזים לעילות מתחום הדין הפרטי-הכללי". עע"ם 3309/11 נדב קוטלרסקי נ' המועצה המקומית תל מונד, 06/01/2013. במקרה דנן, ולעניין אמת המידה הראשונה, אמנם תחילה הוכרזה כזוכה במכרז, חברה אחרת, ברם, בסופו של דבר ולאחר הדיון בבית המשפט המינהלי בעת"מ 1050/12, הוכרזה כזוכה במכרז, התובעת דנן, ואף נחתם עמה הסכם למתן שירותים עם הנתבעת. יודגש כי הכרזה זו של התובעת כזוכה, היא גם העומדת בבסיס התביעה דנן לתשלום הפיצוי הכספי עבור התקופה נשוא התביעה כאן (הטענה היא למניעת רווח מן ההתקשרות החוזית באותה תקופה). גם לפי אמת המידה השניה לעיל, עניין לנו "בשלב החוזי". "השלב המינהלי" הסתיים מבחינה דיונית יחד עם ההכרעה בפסק הדין שניתן בעת"מ 1050/12. היינו, כל המחלוקות והטענות לפגמים בהתנהלות המינהלית של הנתבעת נדונו כבר בבית המשפט המינהלי במסגרת אותה תובענה והוכרעו לטובת התובעת כאן, ומהווים הם מעשה בית דין מוגמר. הנזק הנטען ממוקם כל כולו ב"שלב החוזי" והוא מבוסס בתובענה דנן על הטענה כי הרווחים נמנעו מהתובעת שהוכרה לבסוף ע"י בית המשפט המנהלי בעת"מ 1050/12, כמי שכתה במכרז מלכתחילה. גם לפי אמת המידה השלישית, ונוכח העובדה כי הטענות בעניינים המינהליים כבר הוכרעו בעת"מ 1050/12, עיקר המחלוקות שנותרו לדיון בין הצדדים עניינם בשאלת הנזק שנגרם ממניעת הרווחים לתקופה הנ"ל, וצביונה של התובענה שהוגשה במקרה דנן הינו על כן, צביון של תובענה מתחום המשפט הפרטי הכללי. לעניין זה ראוי להביא מדברי כב' השופט עמית עת ניתח את המצב המשפטי קודם לקביעה סופית של אמות המידה שפורטו לעיל: "לפנינו מבחן נוסף לזיהוי הסמכות העניינית, כאשר טענות בעלות צליל "מכרזי" שיש בהן גם מהות של דיני המכרזים, יידונו בבית המשפט לעניינים מינהליים, ועילות מתחום המשפט הפרטי יידונו בבית המשפט האזרחי הרגיל." (ההדגשה בקו שלי - י.א.). עע"מ 3309/11 נדב קוטלרסקי נ' המועצה המקומית תל מונד, 06/01/2013. עיקר הטענות בתובענה דנן הן טענות בעלות "צליל אזרחי", שכן הכרעת בית המשפט המינהלי בטענות לפגמים במכרז וקביעתו כי הזוכה הנכון במכרז הינה התובעת, סיימה למעשה את הדיון לגופו של עניין בעילות ובטענות שמהותן הינו מינהלי. למסקנה זו מצאתי תמיכה גם בדברים שנאמרו מפי כב' השופט רובינשטיין בפרשת קוטלרסקי הנ"ל כדלקמן: "כפי שציין חברי (פסקאות 10-9) יוחדה התובענה המינהלית לפי שעה ל"תובענה לפיצויים שעילתה במכרז" ולתביעה כאמור בסעיף 5(ב)(3) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006. עסקינן בשאלה של מדיניות שיפוטית, כיצד ייתחמו גדריה של התובענה המינהלית ואימתי תתקבל ככזאת. אין המדובר בהקצאת זמן שיפוטי כשלעצמה, שהרי התוצאה מבחינת העומס על בתי המשפט תהא זהה פחות או יותר, שכן מה לי זמנו של בית המשפט בתיק אזרחי רגיל, מה לי זמנו בתיק מינהלי. אכן, ישנו שוני מסוים בסדרי הדין בין השניים, אך ספק אם יש בו כדי להשליך משמעותית על העומס. על כן השאלה היא מה ראוי והוגן מבחינת המאטריה הנדונה ומבחינת גדרי ההתמחות והמומחיות המצדיקים "הכרה" בתיק כבעל כרטיס כניסה לעולם התובענה המינהלית, ומתי יהא הדיון יעיל יותר." עעם 3309/11 נדב קוטלרסקי נ' המועצה המקומית תל מונד, 06/01/2013. משהוכרעו הטענות והעילות מתחום הדין המינהלי כאמור לעיל, ונקבע על ידי בית המשפט בעת"מ 1050/12 כי התובעת היא הזוכה במכרז וברור כי לו היה נחתם איתה חוזה מלכתחילה, הייתה היא נותנת השירותים וזוכה בעקבות כך לשכר, יתרת המחלוקת שנותרה בין הצדדים הינה בגדרי ההתמחות והמומחיות של בית המשפט האזרחי הרגיל ועל כן מסקנתי היא שיש להעביר את התובענה לסדר דין אזרחי רגיל, וכך אני מורה. טענת העדר הסמכות מתקבלת. התיק יועבר לסדר דין אזרחי רגיל ונוכח סכום התביעה הכספית, יועבר מקום הדיון לבית משפט השלום בנצרת. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות הבקשה בסכום כולל של 3,000 ₪. סמכות ענייניתהעברת דיוןבית המשפט לעניינים מנהליים