סעיף 3 לחוק שחרור על תנאי ממאסר "לא תשחרר ועדת השחרורים אסיר כאמור, אלא אם כן שוכנעה כי האסיר ראוי לשחרור, וכי שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור". ב- רע"ב 2546/06 טאלב גית נ' היוהמ"ש (ניתן ביום 1.8.2006), הובהר על ידי השופטת פרוקצ'יה בהקשר זה: "...הנטל לבסס את הצדקה לשחרור על תנאי מוטל על מבקש השחרור ועליו להצביע על קיומם של שני תנאים מצטברים להצדקת השחרור: ראשית, כי הועדה שוכנעה שהאסיר ראוי לשחרור מוקדם, ושנית, כי שחרור האסיר אינו מסכן את שלום הציבור. עמדה זו משתלבת עם ההנחה המובנית ביסוד החוק כי אין לאסיר זכות מוקנית לשחרור על תנאי בטרם השלים את מלוא תקופת מאסרו, וכי עליו לבסס את קיומם של התנאים המוקדמים האמורים בטרם תינתן לו הפריבילגיה של שחרור מוקדם... על פי סעיף 9 לחוק, על הועדה לשקול שיקולים שונים בבואה להפעיל את שיקול דעתה אם לשחרר אסיר שחרור על תנאי. בין שיקולים אלה נמנים היבטי הסיכון לשלום הציבור הצפוי משחרור האסיר, אופי העבירה בשלה נושא האסיר בעונש מאסר, הרשעות קודמות של האסיר וחומרתן, אופי התנהגותו בכלא, ומידת שיקומו, מעורבות בפעילות עבריינית בתוך הכלא או מחוצה לו, חוות הדעת המקצועיות שניתנו בעניינו על ידי גורמים בשב"ס, ועוד. השיקולים המנויים בסעיף 9 אינם בבחינת רשימה סגורה, ועל הועדה לשקול את מכלול השיקולים הצריכים לענין תוך מתן משקל ראוי לכל אחד מהם..." ב- רע"ב 10844/08 פלוני נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 1.2.2009), מציין כב' השופט מלצר, כי בעבירות כנגד הביטחון יש לבחון - "מה גדול החשש כי האסיר יבצע, לאחר שחרורו, עבירות המגלמות בתוכן סיכון לאזרחי ישראל. מובן שחומרת העבירה יכולה לעיתים לשמש כאינדיקציה מסוימת לסיכון הגלום באסיר... הדבר נובע מכך שפעמים אכן קיים חשש כי אדם שביצע עבירה חמורה, יהיה נכון לשוב ולבצעה... אולם אין עסקינן בחזקה, וודאי שלא חלוטה... אין כל מניעה עקרונית כי הועדה תמצא, לאחר בחינה זהירה, שגם אסיר שביצע עבירות חמורות ומסוכנות ייראה כמי שתיקן את דרכיו והחשש שמא יחזור ויבצע עבירות מסוכנות - אינו כה רב.." עוד הובהר, כי - "ביצועה של עבירה על רקע אידיאולוגי יכול ללמד תדיר על קו מחשבה מגובש העומד בבסיס פעילותו של האסיר, קו מחשבה זה עלול - כל עוד לא נזנח - להביא את האסיר לביצוע מעשים דומים לאלו שביצע, לאחר שחרורו המוקדם.. אמנם... אין ללמוד בהכרח מכך את היפוכו של הכלל - כי מקום שעבירה בוצעה שלא על רקע אידיאולוגי, אין כל סיכון בשחרורו המוקדם של האסיר. אולם במקרה כזה על הועדה יהיה לאתר סממנים אחרים למסוכנותו של האסיר, שיסודם אינו בלהט אידיאולוגי נטול עכבות לביצוע עבירות, גם במחיר החירות האישית. עוד יש להתריע על עירוב התחומין בין עבירה "בטחונית" ועבירה "על רקע אידיאולוגי"... העבירה הראשונה היא עבירה שגלום בה סיכון מובנה לבטחון הציבור (כאשר חומרתה יכולה לשמש כאינדיקציה למסוכנות האסיר), והשניה עניינה במניע של העושה (כאשר מניע זה יכול לשמש כאינדיקציה למסוכנות האסיר)... ....מובן, כי כאשר מדובר בעבירה בטחונית, יש לתת משקל רב יותר לחוות דעת הגורמים המקצועיים (דוגמת השב"כ) לגבי מסוכנות האסיר (ראו: סעיף 9(7) לחוק... ובפרט אם חוות דעת זו מציגה נתונים מוחשיים לגבי מסוכנות האסיר (להבדיל מהערכות כלליות ובלתי מגובות, או התנגדות עקרונית לשחרור אסירים בטחוניים ככאלה)" במסגרת שיקוליה תבחן הועדה בנוסף, את השלכות השחרור על נפגעי העבירה, ותקבע את משקלן הראוי. שחרור מוקדם מהכלאשחרור על תנאימאסר