החזר תשלומים שנגבו עקב תיקון חיובי ארנונה באופן רטרואקטיבי, והן עקב חיוב חלק מטר מרובע של שטחי נכסים העולה על חצי מ"ר, כמטר מרובע שלם. ב. התביעה האישית של תובע מס' 1 הועמדה על סכום של 4,390 ₪, והתביעה האישית של התובע מס' 2 הועמדה על סכום של 3,532 ₪. כמו כן, עותרים התובעים לאישור התובענה כייצוגית ששוויה מוערך בסכום של 3 מיליון ₪. ג. בכתב התגובה של הנתבעת מפנה היא לשני פסקי דין בהם נדחתה הטענה בדבר אי-חוקיות החיוב הרטרואקטיבי, ואילו בנוגע לאי-חוקיות ההוראה בדבר עיגול שטחים, מפנה הנתבעת להחלטת בית משפט זה בת"מ 18289-02-12 אלעזר עמר נ' עיריית חדרה (מיום 27.2.2013), כשלפי ההחלטה השיטה הנכונה ביותר לצורך חיוב הארנונה היא חיוב בהתאם לשטח המדויק של הנכס. הנתבעת מודיעה בתגובתה, שהיא תפעל לפי החלטתוֹ הנ"ל של בית משפט זה בעניין עמר הנ"ל ותחדל מעיגול שטחים לצורך חיוב בארנונה. ד. לנוכח האמור בתגובת הנתבעת, מסרו התובעים הודעה לבית המשפט, לפיה אין הם עומדים על בקשתם לאישור תובענה ייצוגית בגין העילה של חיובי ארנונה רטרואקטיביים, ואילו לגבי הודעת הנתבעת בדבר חדילת הגביה של חיובי הארנונה בגין עיגול שטחים, עתרו התובעים, כי ייפסקו לזכותם גמול ושכ"ט עו"ד לבא כוחם לפי סעיף 9(ג) של חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, וזאת לאחר שהנתבעת תמציא לב"כ התובעים מסמכים המעידים על גביית היתר בגין עיגול שטחים בשנתיים שקדמו להגשת בקשת האישור, ולאחר הגשת סיכומים בכתב בעניין זה. ה. בישיבת בית המשפט מיום 14.10.2013 נקבע, שהנתבעת תמציא לב"כ התובעים את נתוני גביית היתר בגין עיגול שטחים כאמור לעיל, וכן נקבעו מועדי הגשת טיעוניהם של הצדדים. ו. לעיצומו של עניין, מצביעים התובעים בטיעוניהם על המומחיות המקצועית המיוחדת הנדרשת לצורך ניהול הליך זה בתחום המיסוי המוניציפאלי. בדיקת נושא חיובי היתר נשוא תובענה זו כוללת את שאלת החוקיות ברמה העקרונית, ובהמשך ההשלכות הספציפיות על התובעים, ועל הקבוצה כולה. לטענת התובעים, הם נטלו על עצמם סיכון כספי גבוה בהיותם עלולים להיות מחויבים בהוצאות משפט ניכרות. ז. עוד טוענים התובעים, כי על יסוד תדפיס הנתונים שהעבירה הנתבעת לב"כ התובעים לאחר ישיבת 14.10.2013, נאמד ההיקף הכולל של גביית היתר ב-24 החודשים שקדמו להגשת התביעה בסך כולל של 510,314 ₪. מכאן טענת התובעים, שהודות ליוזמתם, טרחתם, והסיכון שהם נטלו על עצמם, הפיקה הקבוצה תועלת כספית, מה גם שבעצם הגשת הודעת החדילה מודה הנתבעת שהיא פעלה בניגוד לחוק. טוענים התובעים, שהמדובר בתביעה מוצדקת מסוג התביעות שיש לעודד את הגשתן. החשיבות והתרומה בהגשת התביעה היא לתובעים עצמם, לקבוצה בכללותה, וכן להיבט הציבורי הכללי נוכח האפקט ההרתעתי כלפי רשויות מקומיות בכלל, והנתבעת בפרט, לקיים פסקי דין, ולהימנע מהטלת חיובים בלתי חוקיים בעתיד. ח. במסגרת שיקולי פסיקת הגמול ושכר הטרחה יש להביא בחשבון, כך לטענת התובעים, שמכֹח הודעת החדילה נותר בידי הנתבעת סכום כספי ניכר של מאות אלפי ₪ בכל שנה, שנגבה שלא כדין, והיא אינה מחויבת בהשבתוֹ במסגרת התובענה הייצוגית, וגם עובדה זו יש לקחת בחשבון, ומטעם זה אין לקבל במקרה זה את הטיעון של מניעת פגיעה בקופה הציבורית. ט. התובעים עותרים לפסיקת גמול בסכום של 30,000 ₪ לכל אחד מהם בגין הגשת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, וכן שכ"ט עו"ד לבא כוחם בסכום של 81,650 ₪, סכום המהווה 8% מסכום התעשרות הנתבעת שלא כדין בארבע השנים האחרונות, או לחלופין 8% מן הסכום שנחסך לחברי הקבוצה מתשלומי הארנונה מכאן ואילך במשך ארבע השנים הבאות לפחות (כ-1,020,628 ₪). י. בטיעוני הנתבעת צויין, שתביעת התובעים בגין העילה השניה (חיובי ארנונה רטרואקטיביים) עמדה על סך של 2,721,345 ₪. מן התביעה בנוגע לעילה זו חזרו בהם התובעים לאחר הגשת תגובתה המנומקת של הנתבעת. ממשיכה וטוענת הנתבעת, שתביעת התובעים בגין עיגול שטחי נכסים למטר המרובע הקרוב הועמדה על סך של 278,655 ₪ (לפי התחשיב - נספח ו' לתובענה), ומכאן שהתובעים חזרו בהם מן המרכיב המרכזי והעיקרי שהיווה למעלה מ-90% מן התובענה. לטעמה של הנתבעת, הנתונים המשפטיים והעובדתיים ביחס לעילה השניה (ממנה בסופו של דבר חזרו בהם התובעים), היו ידועים לתובעים עוד טרם הגשת התובענה, אך למרות זאת בחרו הם להגישה. יא. לטענת הנתבעת, החיוב כנגדו הוגשה התביעה התגבש עקב סקר נכסים שנערך ביוזמת הנתבעת, ממנו עולה כי משך עשרות שנים חויבו התובעים בחסר בהיקף של עד ואף למעלה מ-100 מ"ר (עד כדי 50% מסך שטח נכסם), ולמרות זאת בחרו הם שלא לעדכן את הנתבעת על כך. טוענת הנתבעת, כי השטח שבו החזיקו התובעים, ואשר נמצא כי אינו מחויב לפי צו הארנונה, מהווה אחוז משמעותי מן הנכס. אין זה סביר שהתובעים לא ידעו עליו. למרות זאת עתרו התובעים לפסוק לזכותם גמול ושכ"ט עו"ד בגין העילה הראשונה. יב. נוכח הנסיבות הנ"ל, כלומר, החזרה מן התביעה לגבי עילת החיובים הרטרואקטיביים, שהיוותה את עיקר התובענה, נסיבות הגשת התביעה, וההוצאות שנגרמו לקופה הציבורית עקב התנהלות זו, סבורה הנתבעת שדין הבקשה לפסיקת גמול ושכר טרחת עו"ד - להידחות. יג. לעצם העניין, מדגישה הנתבעת כי עסקינן בתובענה ייצוגית מינהלית להשבת ארנונה כנגד גוף ציבורי, והשמירה וההגנה על הקופה הציבורית צריכה לעמוד לנגד עיני בית המשפט. בנוסף, יש להביא בחשבון שבקשת האישור התייתרה בטרם החל בית המשפט לברר את התובענה, נוכח הודעת החדילה מגבייה, ונחסכו הוצאות וטרחה לתובעים. יד. לטענת הנתבעת, לא הושקעו בענייננו זמן ומאמץ ניכר על-ידי התובעים ובאי כוחם, ולא נלקחו סיכונים מיוחדים. התובעים ובאי כוחם לא היו בגדר חלוצים בסוגיה זו, שכן התובענה, כך נטען, מהווה העתק של תובענות זהות שהוגשו כנגד עשרות רשויות חודשים קודם לכן, ולכן לא נדרש מאמץ מיוחד להגשת התביעה. התובעים לא נטלו על עצמם סיכון ממשי. התובענה הוגשה רק לאחר שעשרות רשויות מקומיות אחרות הכירו בתובענות מסוג זה, וחדלו מגביה בהתאם לעילה נשוא התובענה, ומה גם שבית משפט זה הכריע בעניין בתביעת עמר נ' עיריית חדרה. טו. מוסיפה הנתבעת כי, החלטת העירייה לחדול מן הגביה ניתנה בשלב מוקדם של ההליך, דבר שחסך מאמצים מצד התובעים. ההליך עצמו אינו מורכב ועיקרו נוגע לסוגיה משפטית, ואינו מצריך בירור עובדתי מורכב. התועלת שהביאה התובענה היא, לדעת הנתבעת, שולית ביחס לכל נישום, ואפסית כלפי כל הנישומים בעיר. הנתבעת "מעגלת" רק נכסים שהמ"ר האחרון בהם עולה על 0.5 מ"ר. עסקינן, איפוא, בחיוב יתר ממוצע זניח שאינו עולה על 0.25 מ"ר. לצד העיגול כלפי מעלה, הקפידה הנתבעת לעגל מטה שטחי נכסים שהמטר הרבוע האחרון בהם היה נמוך מ-0.5 מ"ר - כך שלמעשה הנתבעת לא התעשרה בעקבות הוראת עיגול השטחים, ואין בהודעת החדילה כדי להביא כל תועלת לתושבי העיר. טז. לטענת הנתבעת, התחשיב שביצעו התובעים לחישוב סכום התביעה מוגזם ובלתי מבוסס. גובה התובענה, לטענת הנתבעת, לתקופה של שנתיים יכול לעמוד על 440,000 ₪ (נספח 2 לטיעוני הנתבעת). לטעמה של הנתבעת, התנהלו התובעים באופן בלתי ראוי והגישו תובענה חסרת כל בסיס העומדת בסתירה להלכה הפסוקה, דבר שגרם לנתבעת ולקופה הציבורית הוצאות מיותרות. מכל מקום, בעוד התובעים עותרים לבית המשפט כדי להלין על גביית יתר של סנטימטרים בודדים, הרי שבמשך עשרות שנים פעלו הם בחוסר תום לב, ולא הודיעו לנתבעת על גביית חסר בהיקף של עד ואף למעלה מ-100 מ"ר, המהווים כ-50% מסך שטח נכסם, כל זאת על חשבון הקופה הציבורית. יז. לטענת הנתבעת, יש להביא בחשבון במסגרת שיקולי קביעת הגמול ושכ"ט עו"ד את העובדה שעקב הגשת תגובתה המנומקת של הנתבעת נדחתה 90% מן התביעה (דהיינו, בנוגע לחיובי ארנונה רטרואקטיביים). הנתבעת גם מפנה בטיעוניה לפסקי דין בהם נפסקו גמול ושכ"ט עו"ד בשיעורים נמוכים משמעותית מאלה שנטענו בטיעוניהם של התובעים. יח. בתשובת ב"כ התובעים צויין, שלאחר שהנתבעת העבירה לידיהם עותק מתדפיסי הנתונים לפי ההחלטה מיום 14.10.2013, נערך חישוב המראה שסכום גביית היתר בתקופת השנתיים שלפי הגשת התביעה, בגין עילת עיגול השטחים, הינו 510,314 ₪, משמע, כפול מן הסכום שנתבע בכתב התובענה בגין עילה זו. יט. באשר לחיוב הרטרואקטיבי מדגישים התובעים, שהם ממילא לא ביקשו בסיכומיהם כל שכ"ט עו"ד וגמול בגין עילה זו, וממילא אין בית המשפט נדרש להכריע בעילה זו, שכן עילת עיגול השטחים היא היחידה הנטענת. מציינים התובעים, שאם עילת עיגול השטחים מהווה "שדה חרוש" כטענת הנתבעת - הרי הדבר מעיד על אזלת ידה של הרשות מקומית, ואף על גביה ביודעין שלא כחוק. גם אין הדבר מוריד מן המאמץ והסיכון שנטלו על עצמם התובעים, שכן הנתבעת לא חדלה מן הגביה האסורה לאחר פניה מקדימה אליה, אלא גרמה לתובעים להתאמץ ולערוך את הבקשה נשוא תיק זה. רק לאחריה הודיעה הנתבעת על חדילה שתחסוך לקבוצה מאות אלפי שקלים בשנה, שאותם היתה הנתבעת ממשיכה לגבות מן הקבוצה ביתר שלא כחוק. כ. התובעים חוזרים ומדגישים את חשיבות ההיבט הציבורי, הכללי, והאפקט ההרתעתי לגבי התנהלות הרשויות המקומיות בכלל, והנתבעת בפרט, בנוגע לקיום פסקי דין ומניעת הטלת חיובים בלתי חוקיים. כא. באשר לטענת הנתבעת בדבר התנהלות חסרת תום לב של התובעים בנוגע לחיובים הרטרואקטיביים מציינים התובעים, שטענתה זו של הנתבעת אינה רלוונטית לעניין. עילת החיובים הרטרואקטיביים יכולה עדיין לשמש עילת תביעה לתובעים (לטענתם), לא במסגרת תובענה ייצוגית, כי אם במסגרת עתירה מינהלית, ומכל מקום התובעים לא עברו על כל חובה חקוקה במעשיהם. מוסיפים התובעים בתשובתם, שההלכה והחזקה היא שחיוב רטרואקטיבי אינו חוקי - ואם יש מקרים חריגים בהם מתקיימים טעמים מיוחדים הסותרים את החזקה - הרי נטל הראיה הוא על הרשות שמבקשת לחייב, מה גם שבענייננו הוציאה הנתבעת את החיובים הרטרואקטיביים באופן גורף, מתוך מחשבה או הנחה שחיוב רטרואקטיבי ככלל מותר - דבר שאינו נכון. היה על הנתבעת לבחון, טרם הוצאת החיובים, כל מקרה לגופו, ולחייב רק כשקיימים טעמים מיוחדים הסותרים את החזקה האוסרת על חיוב רטרואקטיבי. לטענת התובעים בתשובתם, פעלה הנתבעת באופן גורף וחייבה רטרואקטיבית את כל בעלי הנכסים שלגביהם נתגלו הפרשים במדידה. כב. מוסיפים התובעים, שלמרות שלא היתה מוטלת עליהם חובה לפניה מוקדמת, הם פנו טרם הגשת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית אל הנתבעת בדרישה להחזיר להם את חיובי היתר, אך עד יום הגשת בקשת האישור הנתבעת לא השיבה עניינית לפניה (נספח ז' של בקשת האישור). כג. התובעים מוסיפים, שבין אם לפי חישוביהם (510,314 ₪) ובין אם לפי חישוב הנתבעת (440,000 ₪) - מדובר בסכום של כחצי מיליון ₪ לערך, ומכאן שאין פער מהותי בין הסכומים. עד כאן טענות באי כוח הצדדים באשר לפסיקת גמול לתובעים ושכ"ט עו"ד לבאי כוחם. כד. השיקולים המנחים את בית המשפט בנוגע לפסיקת גמול מפורטים בסעיף 22 של חוק תובענות ייצוגיות, והשיקולים בנוגע לפסיקה שכ"ט עו"ד מפורטים בסעיף 23 של החוק. הגם שהסוגיה בה עסקינן לא היתה בבחינת חריש ראשון בשדה טרשים, ובמידה רבה ניתן לומר שהתובענה ובקשת האישור הוגשו בסוגיה שהיא בבחינת "שדה חרוש", עדיין אין להמעיט מכך שהטיפול בהגשת התובענה ובקשת האישור היה כרוך בטרחה ובהשקעת עבודה. ראוי גם להביא בחשבון שהיתה פניה מוקדמת מצד התובעים לנתבעת, פניה שלא הובילה לתיקון המעוות (נספח ז' של בקשת האישור). כה. ברי שהתובענה הצמיחה תועלת וחסכון כספי ברור לחברי הקבוצה. אין מחלוקת של ממש בין הצדדים לגבי השווי הכספי של החסכון (בין 440,000 ₪ ל-24 חודשים כגירסת הנתבעת, לבין 510,000 ₪ לגירסת התובעים), משמע, כ-475,000 ₪ ל-24 החודשים שקדמו להגשת התביעה. סכום שהוא כפול בערך ממה שננקב ביחס לעילת תביעה זו בתובענה, אשר הוגשה שעה שטרם הומצאו לב"כ התובעים הנתונים הרלוונטיים (שהומצאו לאחר ישיבת בית המשפט מיום 14.10.2013). אף יש להביא בחשבון את החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית, דהיינו, הדגשת חובתה של רשות מקומית לערוך באופן מוקפד ומדויק את חישוב השטח שעליו מוטל חיוב הארנונה. כו. אין להתעלם מכך שהדגשת חשיבות עריכת החישוב באופן מוקפד ומדויק תתרום לחסכון כספי לחברי הקבוצה גם לעתיד לבוא. כז. מקובלת עליי טענת ב"כ התובעים, שסוגיית חיובי הארנונה הרטרואקטיביים ירדה מעל הפרק בהליך זה ואין מקום לדוּן בסוגיה זו, משעה שב"כ התובעים הודיעו במסגרת התשובה לתגובת הנתבעת, כי הם אינם עומדים על בקשתם בגין עילה זו. כח. יחד עם זאת רשאית הנתבעת, בבואה להידרש לסוגיית תשלום גמול לתובעים ושכר טרחת עו"ד לבאי כוחם בגין העילה של "עיגול שטחים", להצביע על כך שהיא נדרשה להגיש תגובה מפורטת ומנומקת לגבי עילת חיובי הארנונה הרטרואקטיביים, שהסכום שנתבע בגינה עמד על למעלה מ-2.7 מיליון ₪, משמע, כ-90% מסכום התביעה, ועקב תגובה זו הודיעו התובעים כי הם אינם עומדים על בקשת האישור ביחס לעילה זו. דהיינו, מדובר בשיקול שיש להביאו בחשבון בין שאר השיקולים הרלוונטיים באשר לשיעור הגמול ושכר הטרחה. כט. עוד יש להביא בחשבון, שהודעת החדילה הביאה לקיצור ממשי ויעיל בהליך המשפטי, ולחסכון בזמן שיפוטי ובהשקעת משאבים. כמו כן, ובהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, יש להביא בחשבון שבתשלום הגמול ושכר הטרחה תישא הקופה הציבורית. ראוי לנהוג בזהירות בטרם יוטל חיוב כספי על קופה זו, האמורה לשרת את האינטרסים של כלל הציבור. עיינו בעע"ם 2395/07 אכדיה סופטוור סיסטמס בע"מ נ' מדינת ישראל - מנהל המכס ומס בולים (מיום 27.12.10), בפיסקה 32: "... שנית, מטבע הדברים, תובענה ייצוגית, שבקשת אישור בגינה נדחית עקב הודעת המדינה על הפסקת גבייה, אינה כרוכה בהשקעת משאבים גדולה, בדומה לזו המתחייבת בתובענה המתנהלת לגופה, ומסתיימת בהכרעה שיפוטית, או אף בבקשה לאישור תובענה הנדונה לגופה. בהערכת שיעורי הגמול המיוחד ושכר הטרחה, יש להתחשב בהשקעת המשאבים המעטה הנדרשת בהליך כזה". וכן (שם): "... חמישית, יש לנהוג זהירות בכספי ציבור המשולמים כגמול ושכר טרחה על ידי הרשות הציבורית, ולאזן את עניינו הלגיטימי של התובע המייצג אל מול האינטרס הציבורי המצדיק זהירות והקפדה בקביעת הזכות לתשלומי הגמול ושכר הטרחה ובהערכת שיעורם הסביר של תשלומים אלה". ל. לאחר שהצבתי לנגד עיניי את הנתונים והשיקולים שהעלו בפניי שני הצדדים בטיעוניהם המפורטים והמנומקים, סבורני כי נכון יהיה לקבוע שכל אחד משני התובעים זכאי לגמול בסכום של 3,000 ₪, וב"כ התובעים זכאי לתשלום שכ"ט עו"ד בסכום של 45,000 ₪, בתוספת מע"מ כחוק על שכר הטרחה. לא. התוצאה מכל האמור לעיל היא כדלקמן: 1. אני מורה הן על מחיקת התביעה בכל הנוגע לחיובי הארנונה הרטרואקטיביים, והן על מחיקת הבקשה לאישורה כייצוגית בנוגע לעילה זו. 2. אני מאשר את הודעת החדילה שהגישה הנתבעת בכל הנוגע ל"עיגול שטחי הנכסים" שבתחום שיפוטה, כאמור בסעיפים 27-26 של תגובת הנתבעת מיום 31.7.2013, וסעיפים 16-15 בתצהיר מר ראובן ויצמן, גזבר הנתבעת. נוכח הודעת החדילה, והאמור בסעיף 9(ב) של חוק תובענות ייצוגיות, אני מורה על דחיית הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, בכל הנוגע ל"עיגול שטח הנכסים". 3. אני מחייב את הנתבעת לשלם לכל אחד משני התובעים גמול בסכום של 3,000 ₪, לכל אחד מהם. 4. אני מחייב את הנתבעת לשלם לב"כ התובעים שכ"ט עו"ד בסכום של 45,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק על שכר הטרחה. 5. התשלום נשוא סעיפים מס' 3 ומס' 4 דלעיל - יתבצע על-ידי הנתבעת במשרד ב"כ התובעים בתוך 45 יום ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישא כל סכום שבפיגור הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. רטרואקטיביותארנונה