העותר היה צריך להגיש ערעור מנהלי על ההחלטה, ולא עתירה. לאחר הגשת הבקשה, הגיש המבקש את הבקשה הנוכחית, "בקשה דחופה לשינוי כותרת". בבקשה זו עתר המבקש כי בית המשפט ישנה את כותרת התובענה. לטענתו, לאחר שהוא בחן את טענותיהן של המשיבות בבקשה לסילוק על הסף, הוא הבין כי אכן נפלה טעות בדיו בכך שהכתיר את התובענה כ"עתירה מנהלית", בעוד שבפועל היה עליו להגיש ערעור מנהלי כנגד ההחלטה. 2. המשיבה 1 (להלן: "העירייה") הגיבה לבקשה לשינוי כותרת והתנגדה לה. לטענתן, העתירה הוגשה ביום 2.6.2013, והיא מתייחסת להחלטת ועדת הערר מיום 24.10.2012, בה נדחתה טענת העותר לפיה יש להחיל את החלטת ועדת הערר מיום 2.8.2010 על שנת המס 2002. לכן, כך טענה המשיבה, יש לדחות את הבקשה לשינוי כותרת כי העתירה לא הוגשה תוך פרק הזמן להגשת ערעור מנהלי- קרי עד יום 11.12.12. לאור חלוף הזמן ממועד מתן ההחלטה נושא העתירה, הסתמכה העירייה על כך כי ההחלטה מיום 24.10.2012 תישאר החלטה חלוטה. העירייה הפנתה בהקשר זה לעיקרון סופיות הדיון. 3. בתשובתו לתגובה, טען המבקש כי עמדת העירייה שוללת ממנו את זכות הגישה לערכאות. לגישתו, הכספים נושא העתירה טרם נגבו בפועל. הוא הוסיף כי לגופו של ענין, יש מקום לקבל את עמדתו בעתירה ביחס להחלטתה של ועדת הערר מיום 2.8.2010. בהחלטה זו קבעה ועדת הערר כי כאשר מדובר בנכס ריק, יש לסווגו בסיווג התכנוני המקורי שלו, ומאחר שנקבע בביקורת משנת 2002 כי הנכס אינו פעיל, הרי הסיווג הנכון של הנכס הוא למגורים ולא בסיווג של עסקים. עוד נטען כי העותר עמד בזמנים כנדרש, משום שהחלטת ועדת הערר היא מיום 15.4.2013. החלטה זו היא החלטה שנתנה ועדת הערר בבקשת המבקש לתיקון טעות. ההחלטה ניתנה לאחר שהמועד להגשת תגובת העירייה חלף, והעירייה לא הגיבה לבקשה. המבקש מוסיף שעולה מהאמור לעיל, כי העיכוב שנוצר בהגשת הערעור, נבע מהתנהלותה של העירייה, שלא הגיבה לבקשתו לתיקון טעות, כנדרש. לכן, היא אינה באה לבית המשפט בידיים נקיות, ויש לדחות את טענותיה. 4. לגופו של ענין, מבוססת טענת המבקש על החלטתה של ועדת הערר מיום 2.8.2010, בה נקבע כי חיוב הנכס בתעריף השיורי הכללי אינו כדין שכן הנכס הוא ריק וייעודו הוא למגורים. עוד מפנה המבקש לדו"ח הביקורת שבוצע מטעם העירייה מיום 20.3.2002, בו צוין כי הנכס אינו פעיל, אין יושבים בו ואין משתמשים בו. לכן, היה מקום לסווג את הנכס בהתאם לייעודו המקורי-קרי בסיווג למגורים. העירייה טענה מנגד כי בשנת 2002 פנה המבקש לעירייה פעמיים ביחס לנכס, ובקש כי סיווגו ישונה מ"בית קפה" למחסן, וכן כי יינתן לנכס פטור כנכס שאינו ראוי לשימוש. בשתי הפעמים נערכו בנכס ביקורות, ובקשותיו של המבקש התקבלו. לכן, הנכס סווג בהתאם לבקשותיו של המבקש בתקופה זו. עוד נטען כי אין תחולה רטרואקטיבית לענין סיווג הנכס על פי ייעודו המקורי. דיון 5. כדי להכריע בבקשה יש לבחון מספר עניינים - ראשית, יש לקבוע האם הערעור שהעותר מבקש להגיש, הוגש במועד, או שהוא הוגש באיחור. רק אם ייקבע כי הערעור הוגש באיחור, יש מקום לבחון את השאלה האם יש להאריך את המועד להגשתו עד למועד בו הוא הוגש בפועל, כבקשתו של המבקש - או לדחות את בקשת המבקש לשינוי כותרת, כגישת העירייה. כפי שיובהר להלן, אני סבורה כי העותר פנה לבית המשפט במועד, ולכן יש לקבל את בקשתו לשינוי הכותרת כמבוקש בה. האם הערעור הוגש במועד? 6. המבקש טען כי קבל את ההחלטה ביום 6.11.2002. אולם, בהחלטה נפלה טעות בכתובת הנכס, באופן שההחלטה התייחסה לנכס ברחוב היכל התלמוד 4 בתל אביב, בעוד שכתובת הנכס היא מרכז בעלי מלאכה 9 בתל אביב. המבקש פנה לוועדת הערר בדחיפות כדי שהטעות תתוקן. הוא אף הגיש בקשה לוועדה, ומשהעירייה לא השיבה לבקשה במועד, ניתנה החלטתה של ועדת הערר שקבלה את הבקשה לתיקון הטעות כמבוקש בה. 7. ס' 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד -1984 קובע: "(א)מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם... (ב)... (ג) תוקנו פסק דין או החלטה אחרת כאמור בסעיף קטן (א), יראו, לענין ערעור, את מועד החלטת התיקון כמועד מתן פסק הדין או ההחלטה האחרת". 8. טענתו של המבקש בהקשר זה מבוססת על החלטת ועדת הערר מיום 15.4.201, בה נעתרה הוועדה לבקשת המבקש לענין תיקון טעות סופר ביחס לכתובת הנכס. העירייה טענה כי אין בהחלטה זו כדי להאריך את המועד להגשת הערעור. זאת משום שתחולת הוראת ס' 81 הנ"ל לחוק בבתי המשפט, מותנית בכך כי ההחלטה המתקנת שינתה את תוכן ההחלטה או פסק הדין המקוריים. במקרה דנן, הערר נדחה וההחלטה מיום 24.102012 אינה דורשת יישום ואינה מחייבת שינויים בחשבון. מספר הנכס ומספר החשבון כפי שצוינו בהחלטת ועדת הערר, היו נכונים, ההחלטה לא שינתה דבר ואין לה משמעות אופרטיבית. לכן אין מדובר בתיקון אלא בהבהרה. 9. אני סבורה כי יש לקבל את עמדת המבקש. כפי שעולה מתיאור העובדות שלעיל, תיאור הנכס בהחלטתה של ועדת הערר לקה בסתירה פנימית - ההחלטה התייחסה לנכס שכתובתו ברחוב היכל התלמוד 4 בתל אביב, כאשר מספר הנכס ומספר החשבון התייחסו לנכס אחר - הנכס דנן, שכתובתו היא ברחוב מרכז בעלי מלאכה 9 בתל אביב. 10. אכן, לא בהכרח כל תיקון של טעות סופר בפסק דין או בהחלטה אחרת, יביא להארכת המועד להגשת הערעור עליהם. מקובלת עלי בהקשר זה הגישה לפיה המועד להגשת ערעור ייחשב כמועד החלטת התיקון, רק כאשר מדובר בתיקון שיש לו השלכה על ההחלטה נושא הערעור - או לפחות כאשר יש בתיקון פסק הדין או ההחלטה כדי לשנות באופן מהותי את התוצאה של פסק הדין או של ההחלטה. כך, עשוי התיקון בפסק הדין להתייחס לעניינים שאין להם כל השלכה אופרטיבית על תוצאות פסק הדין (למשל - תיקון בשמו של עורך הדין שייצג את אחד מבעלי הדין, תיקון של טעות כתיב וכיו"ב). יתכן כי בקשה לתיקון כזה, אף אם היא מתקבלת, אין בה כדי לשנות את המועדים להגשת ערר על החלטתה של ועדת הערר. 11. אולם, ההחלטה דנן איננה החלטה כזו. ההחלטה דנן מתייחסת לתיקון ביחס לנושא המרכזי נושא ההחלטה - נושא זהות הנכס. כאמור, ההחלטה התייחסה לכאורה לשני נכסים שונים, ותיקון הטעות היה הכרחי כדי שיהיה ברור מהו הנכס נושא ההחלטה. אלמלא כן, ניתן היה לטעון כי ההחלטה מתייחסת דווקא לנכס ברחוב היכל התלמוד 4. לכן, היה מקום לבקש את תיקונה של ההחלטה, וזאת - עוד בטרם הגשת ערעור עליה, כדי שהערעור יתייחס לנכס אחד ברור שהוא מושא ההחלטה. 12. העירייה טענה כי בקשה לתיקון פסק דין יש להגיש תוך 21 ימים מיום שניתן פסק-הדין. את בקשתו לתיקון ההחלטה הגיש המבקש רק ביום 24.3.2013, קרי כ-4 חודשים לאחר שהמועד להגשת ערעור על ההחלטה חלף. אני סבורה כי אין באמור לעיל כדי לשנות את המסקנה לפיה המועד להגשת הערעור לא חלף. כך, המבקש פנה לוועדת הערר ובקש כי היא תתקן את החלטתה. לעירייה ניתנה על ידי הוועדה אפשרות להגיב לבקשה זו. במסגרת תגובתה, יכלה העירייה להתנגד לתיקון, תוך טענה כי הבקשה לתיקון הוגשה באיחור. אולם, היא לא עשתה כן. בסופו של דבר החליטה ועדת הערר לקבל את הבקשה לתיקון שכן "על אף שהמועד להגשת תגובת המשיב חלף, לא הגיש המשיב תגובתו. אשר על כן ולאור האמור בבקשה, מתוקנת בזה ההחלטה בערר כמבוקש בבקשה לתיקון הטעות שהגיש העורר". משהעירייה לא התנגדה לבקשת המבקש לתיקון טעות הסופר, ולא העלתה כל טענה ביחס למועד בו היא הוגשה - חרף ההזדמנות שניתנה לה לעשות כן, אין לאפשר לה לעשות זאת בשלב הנוכחי. בשלב הנוכחי יש לראות לכן את בקשת המבקש כבקשה לתיקון טעות סופר שהוגשה והתקבלה כדין, על כל ההשלכות הנובעות מכך, ובכלל זה - תחולתו של ס' 81(ג) לחוק בתי המשפט. 13. מטעמים דומים אינני מקבלת את הטענה לפיה אין מדובר בהחלטה לתיקון טעות אלא ב"הבהרה". ראשית, לא קימת בדין סמכות לגוף שיפוטי להבהיר את החלטותיו (בכפוף לאפשרות שאיננה רלבנטית לענייננו שנקבעה בס' 12 לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז - 1967). מעבר לכך, בקשתו של המבקש היתה בקשה לתיקון טעות ולא להבהרה, ואף החלטתה של ועדת הערר היתה החלטה על תיקון טעות ולא החלטה בדבר הבהרה. 14. לכן, מכל הטעמים שלעיל, אני סבורה כי העותר פנה לבית המשפט בתוך פרק הזמן שהוא היה רשאי להגיש ערעור על החלטתה של ועדת הערר. משכך, אין למנוע ממנו לתקן את הכותרת של עתירתו, באופן שבמקום עתירה יהיה מדובר בערעור. אינני עושה צו להוצאות - והוצאות הבקשה יילקחו בחשבון בהתאם לצורך במסגרת ההוצאות שייפסקו בפסק הדין בערעור. ערעור מנהליערעור