התנגדות לביצוע שיק - חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות 1. תובענה זו החלה דרכה כהתנגדות לביצוע שיק, שפרטיו כדלקמן: שיק מס' 0029 משוך על בנק הפועלים, מס' חשבון 186962 לפרעון ביום 1.7.05. השיק נמשך על ידי בעל החשבון, הנתבע 1, לפקודת אביו, הנתבע 2, שאף חתם על גבי השיק חתימת היסב (להלן: "השיק"). 2. התובע הוא האוחז בשיק, והוא זה שפתח תיק הוצל"פ לביצועו (תיק הוצל"פ מספר 12-09747-11-12 בלשכת ההוצל"פ בחדרה ביום 10.8.2011 - להלן: "תיק ההוצל"פ"), כנגד שני הנתבעים (הנתבע 1 - כמושך השיק, הנתבע 2 - כמיסב השיק). 3. הצדדים חלוקים בשאלת נסיבות רישום השיק, לטובת מי והאם תמורתו נפרעה אם לאו. 4. היות ועסקינן בתביעה בעילה שטרית, נטל הראייה מוטל על כתפי הנתבעים, ובמיוחד בטענת "פרעתי", כטענת הנתבעים כפי שנראה להלן. טענות התובע 5. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית (ת/2) בו ציין אודות נסיבות קבלת השיק לידיו כדלקמן: א. במועד קבלת השיק, בשנת 2005, הוא ניהל עסק של החלפת כספים. ב. במהלך שנת 2005, במועד שלפני פרעון השיק, הגיע אליו הנתבע 2 (להלן: "סעיד"), וביקש לפרוע את השיק, שנמשך מחשבונו של בנו, הנתבע 1 (להלן: "ענן"). ג. יחד עמו בא גם עו"ד חסן עתאמנה (להלן: "חסן"), שלמעשה הכיר לו את סעיד באותו מעמד, וציין באזניו כי מדובר במכר שלו, שהוא גם שותף לעסק שיש לו יחד עם מר אמנון ליפקין-שחק. ד. לאור קירבת המשפחה שבינו לבין חסן, ולאור העובדה כי פרעון השיק לא היה רחוק (פחות מחודש), הוא קיבל את השיק מסעיד ומסר לו את מלוא תמורתו בסכום של 60,000 ₪ במזומן, וזאת לאחר שוידא עם סעיד כי אכן בנו ענן חתום על השיק. ה. במועד פרעון השיק הוא הפקיד את השיק בחשבונו, ולתדהמתו גילה שהשיק חולל מהסיבה שהחשבון סגור, כפי שצוין על פני השיק. ו. הוא פנה לחסן, שפנה לסעיד ולאחר מכן סעיד חזר אליו וציין כי נפלה תקלה בחשבון ממנו נמשך השיק, והוא הבטיח להסדיר את העניין. דא עקא שסעיד משך את העניין ב"לך ושוב" עד שהוא מסר את גביית השיק לטיפול עו"ד, ששלח לנתבעים שני מכתבי התראה: הראשון בתאריך 9.2.06, והשני בתאריך 8.5.11 (העתקי מכתבי ההתראה צורפו לת/2). ז. לטענתו הוא מחזיק בשיק בתמורה ובעד ערך, ולכן זכאי לקבל את תמורתו מהנתבעים, יחד ולחוד, מענן כמושך השיק ומסעיד כמיסב השיק. טענות סעיד 6. סעיד הציג את גרסתו בעניין השיק בתצהירו (נ/1) כדלקמן: א. הוא וחסן היו בעלי מניות בחברת "אדוונס אמ. א. סלולר בע"מ (להלן: "החברה"). ב. בשנת 2005 הוא קיבל הלוואה מחסן בשיעור של 50,000 ₪ למספר ימים. לאחר מספר ימים הוא החזיר לו את ההלוואה בשיק דנן בשיעור של 60,000 ₪, שכלל בתוכו גם ריבית בשיעור של 10,000 ₪. ג. היות והשיק לא כובד על ידי הבנק, הוא נתן לחסן שיק של החברה בסך של 50,000 ₪ ועוד 10,000 ₪ במזומן. את הסכום של 50,000 ₪ לחברה הוא החזיר יותר מאוחר (בתצהירו צירף כנספח א' העתק השיק מיום 5.10.05 שנמשך מחשבון החברה לפקודת חסן ע"ס 50,000 ₪). ד. חסן הבטיח, לאחר קבלת התשלום הנ"ל, להחזיר את השיק לידיו אך הוא לא עשה כן בתירוצים שונים. לאחר זמן התברר לו כי חסן מסר את השיק לבן דודו, התובע בתיק זה. ה. משהתקבלו שני מכתבי התראה מב"כ התובע בגין השיק, הוא פנה אליו והסביר לו שכבר שילם את תמורת השיק לחסן, שהתחייב להחזיר לו את השיק ולא עשה כן. לנוכח הסבר זה לא מסר התובע בתיק את השיק לביצוע בלשכת ההוצל"פ אלא לאחר שנים ארוכות, תוך שיהוי, ותוך שהוא מניח כי עניין השיק סגור. ו. ביום 27.2.09, הופיעו בביתו בדלית אל כרמל חסן בלוויית אדם בשם אבו נדים, שהוא גובה של משפחת חרירי, ובלוויית שני אנשים נוספים: סאלח לאלא מעוספיה (להלן: "לאלא") ועבדאללה קרא מדלית אל כרמל (להלן: "קרא"). נאמר לו שהם באו לגבות את השיק בשם הזוכה, כאשר הוא הרגיש מאוים במסגרת הפגישה. ז. סעיד ציין כי בפגישה נכח גם בנו ענן. ח. במסגרת הפגישה הוא עימת את חסן עם העובדה כי שילם לו את תמורת השיק בשיק של החברה בשיעור של 50,000 ₪ ובתשלום של 10,000 ₪ מזומן, אך חסן הכחיש זאת וציין כי קיבל את השיק מהחברה ללא קשר לשיק הנדון, והכחיש את קבלת הסכום הנוסף של 10,000 ₪. ט. כשנוכח לדעת שכנראה יאלץ לשלם את תמורת השיק בשנית, ביקש שחסן יישבע על הקוראן, כאשר ידו מונחת על ראש בנו, כי השיק לא נפרע. היות ולא היה בביתו קוראן וגם בנו של חסן לא נכח בפגישה, התחייב חסן כי יישבע על הקוראן כשידו על ראש בנו. לאחר מספר ימים הודיע לו אבו נדים, הגובה מטעם משפחת חרירי, כי חסן אכן נשבע כאמור ולכן הוא, סעיד, חייב לשלם את תמורת השיק. י. בכדי להגן על משפחתו, הוא שילם כעבור יומיים לאבו נדים סכום של 20,000 ₪ במזומן. לאחר מספר ימים נוספים, הוא מסר בידי לאלא את היתרה בשיעור של 40,000 ₪, אותם ביקש ממנו להעביר לאבו נדים. בכך למעשה שילם את תמורת השיק פעמיים. יא. לאחר התשלום האמור, הוא ביקש מאבו נדים את השיק בחזרה, וזה אישר לו כי הוא קרע את השיק. בכך חשב כי פרשת השיק תמה. כשקיבל את האזהרה נשוא תיק ההוצל"פ, הבין, כך לגרסתו, כי נפל קרבן לחבורת נוכלים בראשותו של חסן. יב. ציין סעיד כי הוא מתכוון להגיש תלונה ללשכת עורכי הדין כנגד חסן, עו"ד במקצועו, בגין הפרשה הנדונה. יג. מדגיש סעיד כי פתיחת תיק ההוצל"פ נגדו מהווה ניסיון לגבות תמורת השיק פעם שלישית. טענות ענן 7. ענן הגיש תצהיר בנדון (נ/3) במסגרתו חזר כמעט מילה במילה על תצהירו של אביו (נ/1). לכן נקצר ולא נחזור על פירוט תצהירו ונפנה לתצהיר אביו סעיד, שפורט בסעיף 6 לעיל. תגובת התובע בתצהיר (ת/2) לטענות הנתבעים 8. התובע בתצהירו ת/2 טוען, לנוכח טענות הנתבעים, כי חסן מעולם לא החזיק בשיק, ובוודאי לא לאחר שחולל. הוא גם לא היה מורשה לנהל מו"מ בשמו, ובוודאי לא לגבות סכומים כלשהם בשמו ו/או עבורו. תגובת חסן בתצהירו (ת/3) לטענות הנתבעים 9. חסן גם נתן תצהיר עדות ראשית (ת/3) מטעם התובע, במסגרתו ציין כדלקמן: א. במהלך שנת 2005, בסמוך למועד פרעון השיק, פנה אליו סעיד, וביקש את עזרתו בפרעון השיק. לשם כך הוא פנה יחד עם סעיד לתובע, שהוא קרוב משפחתו, ושניהל באותה עת עסק להחלפת כספים. ב. לנוכח קירבת המשפחה שבינו ובין התובע, ולאור העובדה שמועד פרעון השיק לא היה רחוק (פחות מחודש), הסכים התובע לתת לסעיד את תמורת השיק במזומן (60,000 ₪), ללא גביית עמלה כלשהי. ג. כעבור תקופה קצרה הוא קיבל טלפון מהתובע שהודיע לו כי השיק חולל כיוון שהחשבון סגור, וביקש את עזרתו בפנייה לסעיד. הוא פנה טלפונית לסעיד, שהבטיח לסגור את העניין עם התובע, והוא סמך על דבריו. ד. לאחר קבלת ההתנגדות בתיק זה, וכשנודעו לו טענות הנתבעים כנגדו (כאילו הוא גבה את סכום השיק), הוא הכחיש זאת וציין כדלקמן: בינו לבין סעיד היתה מערכת יחסים קרובה מאוד, עסקית, שכן בנו ענן, מושך השיק, היה שותף שלו בחברה ביחד עם שותף שלישי, כשסעיד ניהל את עסקי החברה בפועל. בשנים 2003-2005 הוא הלווה לחברה מכספו סכומים המגיעים לכדי 590,000 ₪ כהלוואת בעלים, אותם היה אמור לקבל חזרה מהחברה (צורף אישור מהחברה על הלוואת בעלים בסכום של 592,675 ₪, נושא תאריך 24.4.05, כנספח ג' לתצהיר). הוא אכן קיבל מהחברה שיק על סך של 50,000 ₪, שצוין בתצהירם של הנתבעים, אך שיק זה שולם לו כהחזר החברה על חלק מהלוואת הבעלים שנתן לה, ולא כהחזר הלוואה על ידי סעיד. הוא מכחיש כי קיבל 10,000 ₪ במזומן מסעיד. הוא מכחיש כי התקיימה פגישה כלשהי בביתו של סעיד לצורך גביית השיק. הוא מדגיש כי מעולם לא היתה לו כל נגיעה בעניין השיק דנן, והוא לא החזיק בו כלל. האם הנתבעים הוכיחו גרסתם? 10. כאמור לעיל, נטל הראייה בעילה שטרית, במיוחד בטענת "פרעתי", מוטל על כתפי הנתבעים. האם הנתבעים עמדו בנטל זה? אקדים ואומר כי לטעמי התשובה שלילית ולהלן אנמק את דבריי. 11. את הדיון נחלק לשאלות הבאות: א. האם סעיד הוכיח כי קיבל הלוואה מחסן? ב. האם סעיד הוכיח כי מסר את השיק לחסן? ג. האם סעיד הוכיח כי פרע את תמורת השיק לחסן? ד. האם הנתבעים הוכיחו את קיומה של הפגישה בתאריך 27.2.09 בביתו של סעיד ותשלומים במסגרתה? שאלה א - האם סעיד הוכיח כי קיבל הלוואה מחסן? 12. כאמור סעיד טוען בתצהירו כי קיבל מחסן הלוואה בשיעור של 50,000 ₪ למספר ימים, ולאחר מספר ימים החזיר את ההלוואה בסכום של 60,000 ₪ שכלל בתוכו גם ריבית בשיעור של 10,000 ₪, באמצעות השיק נשוא תובענה זו. 13. בחקירתו הנגדית נשאל סעיד אודות ההלוואה הנטענת וציין כדלקמן: א. הוא מאשר כי לקח מחסן שיק על סך של 50,000 ₪ כהלוואה, ובתמורה נתן לו את השיק דנן, שכלל 10,000 ₪ ריבית (עמ' 11 לפרו' שו' 24-27; עמ' 12 לפרו' שו' 1). חסן כאמור נתן לו שיק על סך 50,000 ₪, אותו העביר לצד שלישי בשם פואד זארדין (להלן: "פואד"), שפרע את השיק בחשבונו. לצד שלישי זה הוא היה חייב כסף ולכן הוא העביר לו את השיק. הוא לא ביחסים טובים עם פואד אבל אם היה מוזמן לבית המשפט, הוא היה בא להעיד (עמ' 15 לפרו' שו' 4-5). ב. לשאלה לכמה זמן הוא לקח את ההלוואה הוא השיב, שלא היה זמן מוגדר אך היה מקובל שמחזירים לאחר חודש ימים (עמ' 12 לפרו' שו' 1-2). ג. כשנשאל מדוע הסכים לשלם ריבית של 10,000 ₪ עבור חודש ימים, הרי היה יכול לקבל מהבנק הלוואה בתנאים הרבה יותר טובים והשיב: "לא הלכתי לקבל הלוואה מהבנק כי לפעמים המצב הכלכלי לא מאפשר לקבל כסף מהבנק. המצב הכלכלי שלי באותו זמן לא איפשר לי לקבל את ההלוואה מהבנק" (עמ' 12 לפרו' שו' 3-5). ד. הוא מאשר כי חסן הלווה לחברה הלוואת בעלים בשיעור של כ-590,000 ₪ (עמ' 11 לפרו' שו' 20). ה. כשנשאל על גרסתו של חסן שהשיק של ה-50,000 ₪, שהעתקו צורף לתצהירו, שולם לו על ידי החברה על חשבון החזר הלוואת בעלים ולא כהחזר הלוואה פרטית הנטענת של סעיד, השיב: "אני עומד על דעתי שזה לא החזר הלוואת בעלים" (עמ' 12 לפרו' שו' 20). ו. כשנשאל מדוע על ספח השיק של החברה נרשם "החזר הלוואת בעלים", ומכך עולה לכאורה כי שיק זה בשיעור של 50,000 ₪ ניתן לחסן כהחזר הלוואת בעלים ולא כהחזר הלוואה לסעיד השיב: "אני כתבתי על ספח השיק 'החזר הלוואת בעלים'. זה כתב ידי וכתבתי את זה כך משום שחוקית אני לא יכול להוציא 50,000 ₪ על שמי בחברה" (עמ' 12 לפרו' שו'20-22). ז. כשנשאל האם השימוש בשיק של החברה להחזר הלוואה פרטית שלו נעשה על דעת כל מקבלי ההחלטות בחברה השיב בחיוב, אך טען שאין לו אסמכתא בכתב על זה שכן הדבר נעשה טלפונית בינו לבין חסן ואמנון ליפקין-שחק השותף השלישי בחברה (עמ' 12 לפרו' שו' 28-31). ח. כשנשאל מדוע אם כן הוא רשם על ספח השיק "החזר הלוואת בעלים", השיב: "החברה לא היתה חייבת לי כסף באופן אישי שיכולתי למשוך ממנה 50,000 ₪ במיידי" (עמ' 13 לפרו' שו' 1-2). ט. כשנשאל הכיצד התגבר על המכשול הזה, השיב: "אני התחייבתי ושילמתי ואני משלם עד היום חוב של החברה ... " (עמ' 13 לפרו' שו' 4-5). י. הוא אישר כי החברה ניהלה באותה עת ספרים בצורה מסודרת, וכי הלוואת הבעלים של חסן נרשמה בספרי החברה (עמ' 13 לפרו' שו' 6-7). כשנשאל האם בעקבות רישום ספח השיק במסגרתו שולמו לחסן מכספי החברה 50,000 ₪, קטנה ברישומי החברה הלוואת הבעלים של חסן ב-50,000 ₪ השיב בשלילה, למרות כאמור שהודה שהשיק שניתן לחסן נרשם בספרי החברה (עמ' 13 לפרו' שו' 8-11). כשנשאל כיצד נרשם השיק בספרי החברה השיב: "רשום שאני לקחתי אותו. רשום על חובתי לחברה בסך 50,000 ₪... אני לא צרפתי אסמכתא. החברה בשנת 2006 התפרקה" (עמ' 13 לפרו' שו' 12-13). כשנשאל האם הוא יכול להציג ראייה שאת ה-50,000 ₪ שקיבל מהחברה הוא החזיר לחברה, השיב: "אין לי את הראייה כאן... " (עמ' 17 לפרו' שו' 22-23). יא. כשנשאל מדוע כל הסיפור הנ"ל לא נרשם בתצהירו, השיב שהוא לא נכנס לפירוט (עמ' 13 לפרו' שו' 20). יב. כשנשאל מדוע היה צריך מלכתחילה לקבל הלוואה מחסן עם ריבית, הרי היה יכול לקחת הלוואה למספר ימים מהחברה עצמה, השיב - "לפעמים אתה צריך לקבל כסף במיידית כי אתה מחויב לשלם משהו... אם חסן היה מבקש 20,000 ₪ ריבית הייתי נותן לו " (עמ' 17 לפרו' שו' 16-18). יג. באשר לתשלום הריבית של ה-10,000 ₪, ציין כי שיעור הריבית נקבע מראש (עמ' 14 לפרו' שו' 17). כשנשאל האם הוא נקבע מראש למספר ימים, השיב שחסן נתן לו את ההלוואה למספר ימים, עם הריבית האמורה. בהמשך אף ביקש ארכה לתשלום וחסן נעתר ולא ביקש תוספת ריבית על הארכה (עמ' 14 לפרו' שו' 17-21). יד. כשנשאל מדוע לא החתים את חסן על החזר ההלוואה, במיוחד כשחסן לא החזיר לו במועד הפרעון את השיק השיב: "אני טעיתי... יש מערכת אמון מינימלית. לא האמנתי בדימיוני שחסן יגיע איתי למצב שהגענו..." (עמ' 18 לפרו' שו' 24-27). טו. כשנשאל האם את ה-10,000 ₪ במזומן שילם באותו מעמד ובאותו יום שמסר לו את השיק של החברה השיב בחיוב (עמ' 18 לפרו' שו' 28-29). 14. יצוין כי ענן, בחקירתו הנגדית, לא "עזר" לנו בבירור השאלה האם היתה הלוואה או לא היתה הלוואה מצד חסן לסעיד, שכן במהלך חקירתו הנגדית כמעט ולא ידע למסור דבר אודות נקודות המחלוקת שבין הצדדים. התשובות שהיו שגרתיות בפיו בחקירתו הנגדית היו: "לא יודע", "תשאל אותו" (את סעיד), "יכול להיות", "לא זוכר" - והכל באופן תמוה שכן בתצהירו הכל היה ברור וידוע. בכל אופן ענן מאשר שנתן לאביו שיק, והדבר היחיד שידע בוודאות אודותיו, הוא - שהחתימה על השיק היא חתימתו (עמ' 23 לפרו' שו' 9). אודות יתר הרישום על פני השיק (דוגמת תאריך, סכום, סכום במילים), הוא לא יודע למסור בוודאות אם הוא רשם את זה או אביו או מאן דהוא אחר (ראה חקירתו עמ' 23 לפרו'). אפילו כשניסו לרענן את זכרונו בשאלה האם הוא שאל את אביו, בזמן מסירת השיק, למי השיק אמור להימסר השיב: "אני לא זוכר אם שאלתי" (עמ' 24 לפרו' שו' 27-28). כשנשאל האם ידוע לו שאביו קיבל מחסן 50,000 ₪, השיב: "כן. יכול להיות שאבא שלי סיפר לי" (עמ' 24 לפרו' שו' 31-32), אבל הוא לא ראה את ההלוואה וגם לא היה נוכח בזמן ההלוואה הנטענת (עמ' 25 לפרו' שו' 3). למעשה כל מה שציין בתצהירו, בכל הקשור לנושא מסירת השיק, ההלוואה, פרעון ההלוואה וכו' אלו דברים שאביו סיפר לו ולא שהוא ראה באופן אישי (ראה עמ' 25 לפרו'). קרי - עדות שמועה אסורה. 15. מן העבר השני - נחקר חסן חקירה נגדית במסגרתה חזר על גרסתו כי קיבל שיק של 50,000 ₪ מהחברה כהחזר הלוואת בעלים (עמ' 38 לפרו' שו' 1-5). הדגיש חסן כי החזר הלוואת הבעלים ניתנה לו לאחר שהתקבלה החלטה חיובית בנושא זה בפגישה שהתקיימה בינו ובין אמנון ליפקין-שחק וסעיד, שהיה רושם את תוכן הפגישה בכתב יד ולאחר מכן היה מכין פרוטוקול מסודר לעניין (עמ' 40 לפרו' שו' 18-26). 16. כשאני בוחן את החומר הראייתי דלעיל, שוכנעתי לקבוע כי סעיד לא הוכיח כי נטל הלוואה מחסן בשיעור של 50,000 ₪, כטענתו. טעמיי הם כדלקמן: א. ציין סעיד כי קיבל את ההלוואה מחסן בשיק על סך 50,000 ₪, והעביר אותו לצד שלישי בשם פואד זארדין, שפרע את השיק בחשבונו (ר' סעיף 13 (א) לעיל). באופן תמוה לא הזמין סעיד את אותו פואד לעדות בתיק זה, הגם שעדותו היתה יכולה לסתור את טענתו של חסן כי לא הלווה לסעיד את הסכום האמור, ולחזק את גרסתו של סעיד בנדון. בנדון יש להפעיל את הכלל שבפסיקה הקובע לאמור כי צד שנמנע מלהביא עד רלוונטי בהעדר הסבר אמין וסביר, מעורר בדרך הטבע את החשד כי יש דברים בגו וכי נמנע מהבאתו לעדות כי הוא חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. לשון אחרת מחדל זה פועל לחובתו, ויש בו בכדי לתמוך בגרסת הצד היריב. על כן, בית המשפט רשאי להסיק מאי הזמנת עד רלוונטי כאמור, מסקנות מחמירות וקיצוניות נגד מי שנמנע מהבאת עד. לעניין ראה ראה: יעקב קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1649. ב. זאת ועוד - סעיד לא פירט האם השיק נמשך מחשבונו של חסן (שאז היה יכול לבקש צו מביהמ"ש לקבל פרטים אודות השיקים שנמשכו מחשבונו של חסן באותה תקופה), או מחשבון אחר. כל טענותיו בנדון, כמו גם טענתו בדבר הסבת השיק לפואד, נעשתה בעלמא, ללא תימוכין ולא היתה משכנעת. ג. גם אין כל עדים או מסמך בכתב אודות ההלוואה האמורה. גם ענן, בנו של סעיד, לא היה עד לאותה הלוואה וכל ידיעותיו בנדון הן מפי אביו ובגדר עדויות שמועה אסורות. ד. לא יכולתי בנדון לסמוך על עדותו היחידה של סעיד בנושא ההלוואה, במיוחד כשהיה יכול לתמוך אותה כאמור בעדותו של פואד ולא עשה כן, הכחשתו הגורפת של חסן למתן ההלואה והעובדה כי גרסתו בנדון של סעיד לכל ארכה, כפי שגם נראה בהמשך, לא היתה מהימנה עליי. ה. האמנתי לחסן, ולכך גם אתייחס להלן, כי השיק של 50,000 ₪ נשוא נספח א' לתצהירי ההגנה, שנמשך מחשבון החברה, ניתן לו כהחזר הלוואת בעלים, כפי שאף רשום על הספח שלו, ולא בגין החזר הלוואה של סעיד. כל הסבריו של הנתבע בנדון, אינם יכולים לעמוד כנגד הרשום על ספח השיק, שניתן כהחזר הלוואת בעלים של חסן, שהוכחה כקיימת (כמפורט לעיל). הסבריו של סעיד בנדון כמפורט בסע' 13 (ה) עד (יג) לעיל לא היו משכנעים. לא יעלה על הדעת כי יימשך שיק מהחברה שנרשם על הספח שלו "החזר הלוואת בעלים", שניתן לאחד מבעלי החברה (חסן) שאין מחלוקת שנתן הלוואת בעלים לחברה בשיעור של כ-590,000 ₪, שאז גם סביר להניח כי כך יירשם בספרי החברה (ולא הוכח אחרת על ידי סעיד), ולאחר מכן ייטען ע" סעיד כי נמשך על ידו (שאף אינו בעל מניות בחברה) כהחזר הלוואה פרטית (של סעיד) לחסן. 17. על כן במענה לשאלה (א) לעיל יש לומר כי סעיד לא הוכיח שקיבל הלוואה מחסן בשיעור של 50,000 ₪ או בכל סכום אחר, בתקופה הנטענת, שהיא בסמיכות למועד הפרעון של השיק. שאלה ב' - האם סעיד הוכיח כי מסר את השיק לחסן 18. במסגרת שאלה זו נבחן האם סעיד הוכיח כי מסר את השיק נשוא תובענה זו לחסן (שהעביר אותו לתובע). 19. לנוכח החומר הראייתי דלעיל, שוכנעתי לקבוע כי סעיד לא הוכיח כי מסר את השיק לחסן. למעשה זו המסקנה המסתברת גם ממסקנתנו לשאלה א' לעיל - אם סעיד לא קיבל הלוואה מחסן, ממילא גם לא היתה סיבה כי ימסור את השיק לחסן (בטענה כי מהווה את החזר ההלוואה). 20. בנדון גם האמנתי לגרסתם של חסן והתובע בדבר נסיבות הגעת השיק לידיו של התובע, כדלקמן: א. גרסתו של חסן לנסיבות מסירת השיק לתובע פורטו בתצהירו, וצויינו בסעיף 9 לעיל. הוא חזר על הגרסה גם בחקירתו הנגדית ואף ציין כי מתוך כבוד אליו התובע לא לקח עמלה מסעיד (עמ' 42 לפרו' שו' 23-32). ב. התובע מסר את גרסתו לנסיבות החזקתו בשיק בתצהירו כמפורט בסעיף 5 לעיל. בחקירתו הנגדית חזר על גרסתו זו, תוך שציין כי השיק היה לזמן קצר, מקסימום שבועיים, וגם זו היתה אחת הסיבות שהסכים למתן מזומן לסעיד תמורת השיק ללא עמלה (עמ' 27 לפרו' שו' 19-32). לטענתו של התובע הוא הסכים לתת את המזומן לסעיד תמורת השיק רק בזכות המלצתו של חסן קרוב משפחתו, שבלעדיה הוא לא היה עושה זאת (עמ' 30 לפרו' שו' 18-19). 21. גרסתם של חסן והתובע בדבר נסיבות מסירת השיק לתובע לא נסתרה על ידי הנתבעים. הנתבעים היו יכולים לסתור גרסה זו על ידי הבאתו של פואד לעדות אך לא עשו כן. לכן מכוח החזקה המשפטית שבפסיקה, והמוזכרת בסעיף 16 (א) לעיל, פועל מחדל זה לחובת גרסתם ולטובת גרסתם של חסן והתובע. 22. לא נעלם מעיניי כי גם התובע היה יכול להביא מאזן של עסקו דאז (להמרת כספים), בו נרשמה תנועה החשבונאית של הוצאת 60,000 ₪ במזומן (עמ' 30 לפרו' שו' 14-17), ולא עשה כן (וחבל !). אף על פי כן האמנתי לגרסתם שלא נסתרה, שגם חוזקה על ידי עצם אחיזת התובע בשיק במשך שנים רבות (מכתב ההתראה הראשון שנשלח על ידי התובע לנתבעים, באמצעות בא כוחו היה כבר ביום 9.2.06, כ-5 חודשים לאחר מועד פרעון השיק), ובל נשכח כי נטל הראייה בתובענה זו מוטל על כתפי הנתבעים ולא על כתפי התובע שהרי עסקינן בתביעה שטרית. 23. יצוין כי סעיד בחקירתו הנגדית ציין כי הוא מכיר את התובע. חסן הכיר לו את התובע, כשהלך יחד איתו באחד הימים אליו לחנות בניין שיש לאביו, לשתות שם קפה. אחרי מפגש היכרות זה הוא אף דיבר עם התובע פעמיים-שלוש (עמ' 21 לפרו' שו' 3-7). לטעמי, עצם ההכרות של סעיד את התובע, באמצעות חסן, עובדה בה הוא מודה, תומכת במידה מסוימת בגרסתם של חסן והתובע. 24. זאת ועוד, תמוה בעיניי כי הנתבעים לא הגיבו בכתב לשני מכתבי התראה שנשלחו אליהם על ידי ב"כ התובע בתאריכים 9.2.06 ו-8.5.11, עובדה שאין מחלוקת עליה, ולא הביעו כל תמיהה הכיצד השיק הגיע לידיו של התובע (הרי לטענתם מסרו השיק לחסן!). 25. לאור כל זאת, ובמענה לשאלה ב' אני קובע כי הנתבע לא הוכיח שמסר את השיק לחסן, ויותר שוכנעתי לקבוע מהראיות שבפניי, כי מסר את השיק לתובע סמוך למועד פרעונו, כגרסת התובע וחסן. שאלה ג' - האם סעיד הוכיח כי פרע את תמורת השיק לחסן 26. כאמור טוען סעיד כי קיבל הלוואה מחסן בשיעור של 50,000 ₪, ולאחר מספר ימים החזיר לו את ההלוואה בצירוף ריבית בשיעור של 10,000 ₪, הכל כמפורט בסעיף 6(א) עד (ה) לעיל. נבחן להלן אם סעיד עמד בנטל הראייה להוכיח טענה זו. 27. סעיד מסתמך בטענת הפרעון האמורה על שיק החברה שנמסר לחסן (שצילומו הוא נספח א' לנ/1) בשיעור של 50,000 ₪, ועוד תשלום מזומן, ללא אסמכתאות, בשיעור של 10,000 ₪. 28. גרסתו של חסן לקבלת השיק על סך 50,000 ₪ מהחברה פורטה בסע' 9(ד)(3) לעיל. חסן גם הכחיש קבלת מזומן בשיעור של 10,000 ₪ מסעיד (סעיף 9(ד)(4) לעיל). 29. עיון מדוקדק בספח שיק החברה שצורף כנספח א' לנ/1 מלמד כי רשום בו שמדובר בשיק שניתן כהחזר הלוואת בעלים. רישום זה לכאורה תומך בגרסתו של חסן בדבר נסיבות קבלת השיק מהחברה. 30. סעיד ניסה בחקירתו הנגדית להסביר מדוע נרשם בספח השיק "החזר הלוואת בעלים", אך גרסתו לא היתה משכנעת (ראה גרסתו בסע' 13 (ה) עד (יא) לעיל. 31. לטעמי, משנרשם השיק בספרי החברה כהחזר הלוואת בעלים, כפי שציין סעיד בעדותו (סע' 13(י) לעיל), ממילא ההנחה הסבירה היא שהלוואת הבעלים של חסן, שעמדה על כ-590,000 ₪ באותה עת, קטנה באותו סכום (על אף הכחשותיו של סעיד בנדון). אין דרך אחרת לרשום את השיק בספרי החברה, אם אכן נרשם בספרים אלה כהחזר הלוואת בעלים. משכך - הסכום של 50,000 ₪ לא ניתן לחסן ע"י סעיד כהחזר הלוואה אישית אלא על ידי החברה כהחזר הלוואת בעלים, כפי שרשם סעיד בעצמו על גבי השיק (ראה סעיף 13(ו) לעיל). 32. גם אין זה תקין, לא ראוי ולא מקובל, כי סעיד יפרע הלוואה פרטית בשיק של החברה, שהוא אף לא בעל מניות בה, וגם לא הוכח כי נתקבלה הרשאה כדין מהחברה ליתן שיק זה מחשבונה, כפרעון הלוואה אישית של סעיד. 33. לא זו אף זאת - סעיד לא הוכיח כי החזיר לחברה את אותם 50,000 ₪, כסכום אותו שיק שטוען כי נתן לחסן על חשבון פרעון ההלוואה האישית שלו. אמנם סעיד ניסה לטעון שהחזיר לחברה סכום זה, אך לא צירף לכך כל אסמכתא ואף הודה בחקירתו הנגדית ש"אין לי הראייה כאן" (ראה סעיף 13 (י) לעיל). 34. בנסיבות אלה העדפתי את גרסתו הברורה של חסן, שהזכרנו לעיל, כי השיק של 50,000 ₪ שקיבל מהחברה, ניתן לו כהחזר הלוואת בעלים, כפי שאף רשום על גבי ספח השיק. 35. בסיכומיו ניסה ב"כ הנתבעים להדגיש את העובדה כי אין הגיון שרק לחסן יחזירו הלוואת בעלים, בעוד שבעלים אחרים של החברה שגם נתנו הלוואת בעלים לא קיבלו כל החזר. לכך ניתן להשיב שתי תשובות: א. התשובה שנתן חסן בחקירתו הנגדית כי הוא ערב בבנק הפועלים כפר קרע, בו התנהל החשבון הפרטי שלו, לחשבון החברה שגם התנהל שם. לכן גם היה חייב להזרים כסף לבנק, על מנת להראות לבנק כי יש לו כסף לקיים ערבויותיו לחברה (עמ' 38 לפרו' שו' 23-27). ב. לא הוכח לי על ידי הנתבעים כי הבעלים האחרים של החברה לא קיבלו בשלב כלשהו החזר כלשהו מהלוואת בעלים שהם נתנו, אם נתנו. חסן נשאל על כך בחקירתו הנגדית והשיב שהוא לא יודע מה הבעלים האחרים קיבלו (עמ' 38 לפרו' שו' 3-11). 36. באשר לתשלום הנטען של 10,000 ₪ במזומן - סבורני שגם תשלום זה לא הוכיח סעיד מהטעמים הבאים: א. הוא לא צירף כל אסמכתא לתשלום. הוא אמנם לתרץ זאת בכך שהאמין בחסן, אולם נימוק לא שכנע אותי. אדם שדורש 10,000 ₪ ריבית על הלוואה של 50,000 ₪ למספר ימים (זו הסיטואציה שתיאר סעיד את ההלוואה), היה גורם לאדם זהיר וסביר להיזהר ממנו, ולדרוש קבלה על כל תשלום שנותן לו כדי שלא יחויב בריביות מיותרות, ולו אף יש יחסי קרבה כאלה ואחרים בין המלווה ללווה (עובדה שלא עולה בקנה אחד עם שיעור הריבית הנטענת. אדם קרוב לא היה דורש ריבית כה גבוהה). ב. במיוחד נכון הדבר כשבמועד התשלום (מסירת השיק של החברה והתשלום במזומן נעשו באותו מעמד ובאותו יום - ראה סעיף 13 (טו) לעיל), לא החזיר חסן לסעיד , כך לגרסת סעיד, את השיק שמסר לו ולא כובד (הוא השיק דנן). במקרה כזה היה מצופה מסעיד להבטיח את עצמו באסמכתא כלשהי, ומשלא עשה כן, פועל הדבר לחובת גרסתו. ג. אין הגיון כי סעיד יתן לחסן שיק של החברה בשיעור של 50,000 ₪ ו-10,000 ₪ במזומן. בהתאם לגרסתו של סעיד הגיוני יותר היה כי יתן לחסן שיק אחד בשיעור של 60,000 ₪ מחשבון החברה. משלא עשה כן, ההיגיון בגרסתו פוחת, וממילא נגרעת מהימנות גרסתו בנדון. 37. כל הנ"ל תומך למעשה במסקנתנו הראשונה, כי לא הוכח שהתקיימה הלוואה בין חסן לסעיד. גם העובדה שהנתבעים לא הגיבו כלל בכתב לשני מכתבי התראה שנשלחו אליהם על ידי ב"כ התובע בגין אי פרעון השיק, תומכת במסקנה כי תמורת השיק לא שולמה במישרין לידי חסן, שאחרת ההיגיון והסבירות מלמדים כי היו מגיבים ובכתב, ואפילו בחריפות, כנגד הניסיון להוציא מהם את תמורת השיק פעם נוספת. בכל מקרה בנסיבות אלה סעיד לא הוכיח כי שילם את תמורת השיק לחסן במישרין, כגרסתו, ועליו כאמור נטל הראייה שכן מדובר בתביעה בעילה שטרית. שאלה ד' - האם הנתבעים הוכיחו קיומה של פגישה בתאריך 27.2.09 בביתו של סעיד. 38. כעת נבחן את טענת סעיד לעניין קיומה של פגישה בתאריך 27.2.09 בביתו של סעיד, כפי שמתואר בגרסתו של סעיד (סע' 6(ו) עד 6(יא) לעיל) ובגרסתו של ענן בנ/3. 39. כאמור, חסן מכחיש קיומה של פגישה כאמור (ראה סע' 9(ד)(5) לעיל), ואבו נדים לא הובא לעדות על ידי סעיד. יחד עם זאת, הובאו שני עדי ראייה לפגישה מעבר לנתבעים עצמם, והם: לאלא וקרא, שהוזכרו לעיל. 40. לאלא בחקירתו הנגדית ציין אודות הפגישה האמורה כדלקמן: א. כשנשאל הכיצד הגיע לפגישה האמורה, השיב שהוא עובד גבייה באזור מטעם חברת מגער הגובה את המים והארנונה במקום. לעתים אנשים מתקשרים אליו כדי לברר כתובות של אנשים. אבו נדים התקשר אליו. הוא לא יודע כיצד הוא קיבל את מספר הטלפון שלו. הוא ביקש באותה שיחה לברר היכן גר סעיד. היות והוא מכיר את סעיד הוא הלך לבית של סעיד וישב שם כדי לראות מה הבעיה, ואז הוא שמע את כל הסיפור. הפגישה התארכה מעל שעתיים (עמ' 7 לפרו' שו' 21-27). ב. בפגישה נכחו עבדאללה קרא, חסן, אבו נדים ועוד מישהו שהגיע עם אבו נדים (עמ' 6 לפרו' שו' 18). ג. תוכן הפגישה היתה חוב נטען של סעיד לחסן בשיעור של 60,000 ₪ אותו בא לגבות עם אבו נדים. אבו נדים קיבל מסעיד במזומן 20,000 ₪ וסוכם ש-40,000 ₪ נוספים במזומן יימסרו לידיו והוא ימסור לאבו נדים בעוד כשבוע ימים (עמ' 6 לפרו' שו' 18-22). הדגיש העד כי במהלך הפגישה 20,000 ₪ נמסרו לאבו נדים בנוכחות חסן ובנוכחות קרא (עמ' 9 לפרו' שו' 6-9). ד. כעבור שבוע הוא אכן קיבל מסעיד 40,000 ₪ במזומן, הגיע אליו אבו נדים לקח את הכסף ואמר לו שהוא מוסר את זה לחסן ביד. הוא לא החתים את אבו נדים על איזה שהוא מסמך כי היה הסכם ג'נטלמני בין נוכחי הפגישה בנדון (עמ' 6 לפרו' שו' 25-27; עמ' 8 לפרו' שו' 6-7). ה. בפגישה סוכם כי עם התשלום של 40,000 ₪ אבו נדים יחזיר לידי סעיד את השיק, אך הוא לא עשה זאת (עמ' 8 לפרו' שו' 9-12). יחד עם זאת, במסגרת הפגישה סעיד לא התנה את מתן ה-40,000 ₪ בקבלת השיק, וסעיד גם לא אמר לו, לא למסור את ה-40,000 ₪ אם אבו נדים לא ימסור לו את השיק. סעיד גם לא אמר לו מה לעשות אם לא יביא את השיק (עמ' 8 לפרו' שו' 22-28). 41. העולה מעדותו של לאלא כדלקמן: א. הוא הגיע לפגישה ביוזמתו, לאחר שהדריך את אבו נדים להגיע לביתו של סעיד. ב. בפגישה השתתפו סעיד, חסן, אבו נדים, קרא והוא (ודוק: הוא לא הזכיר שענן נכח בפגישה). ג. הוא היה החלטי בגרסתו כי 20,000 ₪ במזומן שולמו לאבו נדים במהלך הפגישה. ד. הפגישה היתה בהפתעה (עמ' 7 לפרו' שו' 19). 42. קרא מסר בעדותו אודות הפגישה כדלקמן: א. בפגישה נכחו חסן, עוד בחור שהוא לא מכיר, לאלא, סעיד, והבן של סעיד (עמ' 9 לפרו' שו' 20-21). ב. במהלך הפגישה נדרש חסן לשלם שיק, וסעיד טען שהוא כבר שילם את השיק. סוכם שחסן יישבע בקוראן על הבן שלו שלא קיבל את הכסף, ואז סעיד ישלם 60,000 ₪ (עמ' 9 לפרו' שו' 20-32). ג. ידוע לו שאחרי שבוע או חודש סעיד שילם 20,000 ₪. לאלא סיפר לו זאת (עמ' 10 לפרו' שו' 2-5). ד. הוא לא ראה במהלך הפגישה מישהו מוסר כסף למישהו אחר (עמ' 10 לפרו' שו' 9-11). 43. העולה מגרסתו של קרא הוא כדלקמן: א. בפגישה נכח גם ענן (שלא הוזכר על ידי לאלא). ב. בפגישה לא שולמו כספים (בניגוד לגרסתו של לאלא ששולמו 20,000 ₪ במהלך הפגישה). 44. הבדלי הגרסאות בין לאלא לקרא אומרות דרשני, שכן לפחות בשאלת תשלום ה-20,000 ₪ הבדלי הגרסאות הם כה משמעותיים עד כגורמים לי לא להאמין לשניהם. לאלא היה החלטי בגרסתו אודות התשלום של 20,000 ₪ במהלך הפגישה. הוא חזר על כך פעמיים במהלך חקירתו. פעם בחקירתו הראשית ופעם בחקירתו הנגדית לקראת סופה. אמנם סעיד בחקירתו ציין כי לטעמו לאלא התבלבל בנדון (עמ' 21 לפרו' שו' 14), אולם הסבר זה לא סיפק אותי ולא שכנע אותי להסיק אחרת. ההיפך - טענת ה"התבלבלות" האמורה, רק מחזקת את מסקנתי כי לא ניתן לתת אמון בגרסאות לאלא, קרא וסעיד בכל הקשור להתקיימות הפגישה האמורה (וזאת מעבר לעובדה שגם בגרסת ענן לא ניתן ליתן אמון בכל הקשור לשאלת התקיימות הפגישה, וזאת מהטעמים שפרטנו לעיל אודות עדותו של ענן). אבל מעבר לכך, גם עצם "נוכחותם" של לאלא וקרא בפגישה שהתקיימה בפתאומיות תמוהה בעיניי. לאלא התבקש על ידי אבו נדים (כך לגרסתו) למסור את כתובתו המדויקת של סעיד. אף אחד לא ביקש ממנו להצטרף לפגישה והוא עשה זאת מיוזמתו הוא. קרא כלל לא הסביר בחקירתו הכיצד נקלע לביתו של סעיד בזמן הפגישה שכאמור היתה בהפתעה. נוכחותם של שני אלה בפגישה הנטענת, שהיתה בעניין אישי של סעיד, תמוהה בעיניי, וחיזקה את אי מהימנותם בעיניי בכל הקשור לעדותם אודות עצם קיומה של הפגישה. 45. גם גרסתו של ענן אודות הפגישה לא היתה ברורה לחלוטין. בחקירתו ציין כדלקמן: א. הוא השתתף בפגישה אך לא היה מעורב בה (עמ' 26 לפרו' שו' 6-7). ב. מעבר לזה לא זכור לו כמעט כלום מתוכן הפגישה (עמ' 26 שו' 8-17). ג. למשל הוא לא זוכר מי ממשתתפי הפגישה הגיע ראשון (עמ' 26 לפרו' 20). בנסיבות אלה לא יכולתי לסמוך כלל על עדותו של ענן בנדון, ולא להסיק ממנה כל מסקנה או לקבוע מכוחה כל ממצא. מה גם שלאלא לא הזכיר את ענן כנוכח בפגישה. 46. גם גרסתו של סעיד אודות הפגישה, מעבר למפורט לעיל, כפי שבאה לידי ביטוי בחקירתו הנגדית, היתה תמוהה בעיניי, מהטעמים הבאים: א. על אף שבעת קיומה של הפגישה הוא כבר ידע שחסן רמאי ושקרן, שהרי בא לגבות את השיק פעם שניה (כך לגרסתו - עמ' 18 לפרו' שו' 30-31), הוא לא טרח להחתים אותו או את אבו נדים על כל מסמך אודות התשלום המזומן של 20,000 ₪ ו/או ה-40,000 ₪ ששלח באמצעות סאלח, ואף לא טרח להקפיד לקבל את השיק בחזרה מיד עם התשלומים האמורים. הוא ניסה לתרץ זאת בכך שהוא פחד והרגיש מאויים במהלך הפגישה (עמ' 20 לפרו' שו' 6-9), אולם תירוץ זה לא מקובל עלי משלוש סיבות: 1. הוא היה יכול להקליט את העברת הכספים לאבו נדים. 2. הוא היה יכול לפחות לנסות להחתים את חסן שנכח בפגישה (בנדון ניסה לתרץ מדוע לא ניתן להחתים את חסן אך תירוציו היו בעלמא ולא משכנעים - עמ' 20 לפרו' שו' 11-17). 3. הוא היה יכול להעלות על הכתב פרוטוקול של הפגישה, סמוך לאחר סיומה, אפילו בהעדרם של חסן ואבו נדים, ולהחתים את משתתפי הפגישה האחרים על הפרוטוקול כמשקף המציאות. אך גם זה באופן תמוה הוא לא עשה. ב. כאמור, הפגישה התקיימה ביום 27.2.09. את מכתב ההתראה השני מב"כ התובע הוא קיבל ביום 8.5.11, לאחר הפגישה האמורה. תמוה בעיניי מדוע לא נזעק והשיב בכתב לב"כ התובע למכתב זה, תוך פירוט השתלשלות העניינים והפגישה האמורה. מחדל זה בהתנהגותו של סעיד פועל לחובת גרסתו. ג. גם תמוה בעיניי מדוע את ה- 20,000 ₪ במזומן מסר סעיד בעצמו לאבו נדים בכניסה לאוניברסיטת חיפה (עמ' 19 לפרו' שו' 27-29), אך את ה-40,000 ₪ בחר להעביר באמצעות לאלא (עמ' 19 לפרו' שו' 31-32). ניסה סעיד לתרץ זאת בכך שלא רצה לראות עוד פעם את אבו נדים (עמ' 19 שו' 31), אולם תרוץ זה לא שכנע אותי שהרי אין סיבה שלא ירצה לראות את אבו נדים פעם נוספת שהרי הוא בא עם כסף?! ד. גם אין כל אסמכתא לעצם התשלומים של 20,000 ₪ וה-40,000 ₪ לאבו נדים, מעבר לעדותם של סעיד ולאלא, שלא היתה כאמור מהימנה בעיני בנקודה זו. ה. גם לא ברור לי מדוע טרם התשלום לאבו נדים, לא הרים סעיד טלפון לב"כ התובע, ששלח לו שני מכתבי התראה בתאריכים 9.2.06 ו-8.5.11, כדי לוודא אם השיק עדיין אצלו, שהרי במכתבים אלה ציין ב"כ התובע שמרשו מחזיק בשיקים הנ"ל?! אמנם סעיד ציין שהעלה את נושא מכתבי ההתראה במהלך הפגישה אך נאמר לו שהשיק נמצא אצל השייח של משפחת חרירי, והוא הבין שחסן לקח את השיק לשייח (עמ' 20 לפרו' שו' 27-28), אולם תשובתו זו לא שכנעה אותי שכן הוא לא עשה את המעט שניתן היה לעשות טרם התשלום לאבו נדים, להתקשר לב"כ התובע ולוודא האם מחזיק בשיק. 47. הנתבעים בסיכומיהם הסתמכו, לצורך הוכחת קיום הפגישה, על היכרותו של חסן את השיח של משפחת חרירי. לטעמי, אין ממש בהסתמכות זו של הנתבעים, שכן חסן הבהיר שהוא מכיר את השיח של משפחת חרירי כמו שהוא מכיר הרבה אחרים, וגם זאת רק לנוכח תפקידו כראש רשות בתחילת שנות ה-2000 (עמ' 37 לפרו' שו' 16-28). היינו - לא הוכח כי היתה היכרות אישית ו/או עסקית בין חסן למשפחת חרירי ו/או לשיח של משפחת חרירי, מעבר להיכרות שטחית וכללית. 48. לאור כל האמור לעיל, ומעבר למסקנתי כי לא הוכחה כל הלוואה לחסן, סבורני כי הנתבעים לא הוכיחו קיומה של פגישה ו/או קיומו של תשלום לאבו נדים ו/או לחסן הנובעים מאותה פגישה. סוף דבר 49. הנתבעים לא הוכיחו כי פרעו את השיק. 50. הנתבעים לא הוכיחו את גרסתם כפי שבאה לידי ביטוי בתצהיריהם, כמפורט בהרחבה לעיל. 51. לא נסתרה גרסתו של התובע כי מחזיק השיק בתום לב ובעד ערך. 52. בסיכומיהם טענו הנתבעים לתחולתו של חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, תשנ"ג-1993, אך לא שוכנעתי בכך. לטעמי, משלא נסתרה גרסת התובע כי לא לקח ריבית, ואף לא הפרשי הצמדה (גרסה שאף חוזקה בעדותו של חסן - עמ' 42 לפרו' שו' 26-31), בגין פרעון השיק לסעיד (כמפורט בהרחבה לעיל עת עסקנו בגרסתו של התובע), ממילא אין עסקינן בעסקת ניכיון (ראה הגדרת עסקת ניכיון בפס"ד שלי שצורף לסיכומי הנתבעים, תא"ם 33218-07-10 אי.סי.אם. גרופ בע"מ נ' רוטשטיין, סע' 21). בנסיבות אלה אין תחולה לחוק האמור ולהוראותיו, כפי שטען בצדק ב"כ התובע בסיכומיו. 53. לאור כל האמור לעיל, דין ההתנגדות להידחות, ודין התביעה להתקבל. התובע יהיה רשאי להמשיך לפעול בתיק ההוצל"פ כהגדרתו לעיל. 54. הנתבעים, יחד ולחוד, ישאו בהוצאות המשפט של התובע ובשכר טרחת עורך דינו בסכום כולל של 9,000 ₪, שישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. הלוואה חוץ בנקאיתשיקיםביצוע שטרבנקהלוואה