תביעה לביצוע שטר חוב בסך של 1,200,000 ₪ שטר החוב נמשך ונמסר כשטר פתוח להבטחת חוב בגין מכירת חלב ובעסקה לשיווק מוצרי חלב. במוקד טענות ההגנה הטענה לפיה הייתה הסכמה בעל פה להגבלת ערבות הנתבע לשטר לסך של 200,000 ₪, וטענה נוספת לפיה ממילא החוב בפועל נמוך בהרבה מהחוב הנקוב בשטר החוב. העובדות התובעת הינה חברה פרטית העוסקת בייצור, שיווק והפצת מוצרי חלב. חברת הרועה הגלילי בע"מ (להלן: "חברת הרועה") הינה חברה פרטית אשר הוקמה ב- 2007 על ידי הנתבע ועל ידי דורון קובי (להלן: "דורון") ועסקה אף היא בייצור, שיווק ומכירת מוצרי חלב. חברת גליליי בריאות שיווק והפצת מזון בע"מ (להלן: "חברת גליליי") הינה חברה פרטית נוספת אשר הוקמה ב- 2011 על ידי הנתבע ועל ידי דורון במטרה לפצל את עסקי חברת הרועה, כך שחברת הרועה תעסוק בייצור מוצרי החלב ואילו חברת גליליי תעסוק בהפצה ושיווק של מוצרי החלב של חברת הרועה. ביום 1.3.11 נכרת הסכם בין התובעת לבין חברת הרועה, אשר הוסכם שיחול גם על יחסי התובעת וחברת גליליי. לפי הסכם זה, מכרה התובעת לחברת גליליי חלב אשר יועד לייצור מוצרי חלב. במקביל, ייצרה חברת הרועה מוצרי חלב תחת המותג של התובעת, "מחלבות גד", ומוצרים אלו נרכשו על ידי התובעת, וכמו כן שיווקה התובעת מוצרי חלב שייצרה חברת הרועה תחת המותג "הרועה הגלילי", כאשר התמורה הייתה מועברת לחברת גליליי וכנגדה הייתה חברת גליליי משלמת לתובעת עמלת הפצה. כך, למעשה, במהלך העסקים בין הצדדים שילמה התובעת לחברת גליליי עבור מוצרי חלב וקבלה מאת חברת גליליי תשלומים עבור החלב עצמו. במחצית 2011 לערך, התברר שחובן של חברה גליליי וחברת הרועה לתובעת הולך ומאמיר. במהלך יולי 2011 הגיע החוב לתובעת לסך של כ- 800,000 ₪ ובאוגוסט 2011 הגיעה החוב לסך של כ- 1,000,000 ₪. נוכח היקף החוב, להבטחת התחייבויות חברת גליליי כלפי התובעת, במהלך אוגוסט 2011 משכה חברת גליליי שטר חוב לפקודת התובעת (להלן: "שטר החוב"). שטר החוב נמשך בלא ציון סכום או מועד פירעון, כאשר הנתבע ודורון חותמים על השטר כערבים אישית לפירעונו. חברת הרועה חתמה על שטר חוב דומה ואף הוא בערבותם האישית של הנתבע ושל דורון. בתחילת ספטמבר 2011 סירבה התובעת להוסיף ולספק חלב לחברת גליליי. ביום 5.9.11 פנו הנתבע ודורון לתובעת בכתב, הודו כי לחברת גליליי חוב לתובעת של 1,200,000 ₪ והציעו לתובעת בטוחות כדי שהתובעת תמשיך את פעילותה מולם, דהיינו תוסיף לספק להם חלב לייצור מוצרי חלב. ביום 15.9.11 התקיימה פגישה בין מנהל התובעת לבין הנתבע ודורון ובמהלכה מסרו הנתבע ודורון כי חברת גליליי מצויה על סף קריסה ובקשו מהתובעת להוסיף ולהעמיד לה אשראי, אך התובעת סירבה ובסמוך לפגישה זו השלימה התובעת את פרטי שטר החוב, לרבות השלמת סכום שטר החוב לסך של 1,200,000 ₪, והגישה את שטר החוב לביצוע ללשכת ההוצל"פ, כנגד חברת גליליי, דורון והנתבע. ביום 6.10.11 הגישו חברת גליליי וחברת הרועה בקשה להקפאת ההליכים נגדן (תיק פר"ק 13083-10-11 בבית המשפט המחוזי בחיפה) ובמסגרתו עתירה לצו שיורה על הקפאת כל ההליכים נגדן. הבקשה נדונה ונדחתה בפסק דין מיום 11.10.11. ההליך, תמצית הטענות והראיות שטר החוב הוגש לביצוע כנגד חברת גליליי, דורון והנתבע. שלושת החייבים הגישו התנגדות לביצועו, כאשר בגין התנגדות זו, וככל הנראה בשוגג, נפתחו שני תיקים נפרדים. זו הסיבה לשני מספרי התיקים השונים בכותרת פסק הדין. ביום 8.1.12 התקיים דיון בהתנגדות ובסיומו הגיעו הצדדים להסדר כדלהלן: בהמלצת ביהמ"ש ומבלי להודות בטענה כלשהי, הגענו להסכמה לפיה תינתן למבקשים רשות התגונן בטענה כי השטר נשוא תיק זה ניתן להבטחת תשלום של 200,000 ₪ בלבד (והשטר פקע אחר תשלום סכום זה), ושבכל מקרה הסכום שננקב בשטר אינו משקף של חובם של המבקשים משיבה (לרבות החזרות), ללא טענת הקיזוז. התצהיר לעניין זה ישמש ככתב הגנה. למען הסר ספק מובהר בזאת, כי אין בהסכמה זו כדי לוותר על טענה כלשהי, של מי מן הצדדים. על יסוד הסכמה זו התבררה ההתנגדות. דא עקא, ובינתיים ניתן ביחס לדורון צו לעיכוב הליכים בגין הליכי פשיטת רגל ובהחלטה מיום 20.1.13 עוכבו ההליכים בתיק זה כנגדו. כאשר חברת גליליי ככל הנראה איננה פעילה, נותרה למעשה להכרעה התנגדותו של הנתבע. כאמור בהסדר הדיוני, לנתבע שתי טענות הגנה: טענה לפיה שטר החוב נמשך להבטחת תשלום של 200,000 ₪ בלבד ופקע נוכח תשלום זה; והטענה לפיה ממילא החוב לתובעת איננו החוב הנקוב בשטר החוב. התובעת טוענת שיש לדחות טענות אלו, כי שטר החוב נמשך להבטחת מלוא חובות חברת גליליי וממילא שהחוב לתובעת אף עולה על הסכום הנקוב בשטר הנתבע תמך את גרסתו בתצהירו ובתצהירו של דורון. התובעת תמכה גרסתה בתצהירי יוסי קדמי, מנהל הכספים של התובעת, משה גולן, מנהל תפעול המרכז הלוגיסטי של התובעת, ושלומי אלפיה, מנכ"ל התובעת. דיוני ההוכחות התקיימו ביום 24.1.13, ומאחר שהעד מטעם הנתבע, דורון, לא התייצב לדיון זה התקיים דיון נוסף ביום 21.2.13. בתום דיוני ההוכחות נתנה לצדדים ארכה להגשת סיכומים בכתב. דיון טענת הגנה הראשונה של הנתבע מתייחסת להסכמות במעמד משיכת שטר החוב ומסירתו לתובעת, כאשר לטענת הנתבע הוסכם שערבותו על בסיס שטר החוב לחובות חברת גליליי לא תעלה על 200,000 ₪. בין צדדים קרובים דינו של שטר כדין חוזה. כל טענת הגנה העומדת לצדדים קרובים כנגד חבות על-פי החוזה עומדת להם גם כנגד חבות על-פי השטר. השטר מעניק עילה עצמאית לאוחז, אך קיים קשר פנימי בין השטר לבין עסקת היסוד וקשר זה מאפשר לעושה השטר לטעון להגנתו בתביעה על-פי השטר, כי חבותו השטרית פחותה היא לאור עסקת היסוד (ד"נ 258/98 ויקטור צמח נ' רחל שלשבסקי ואח', פ"ד נה (4), 193). לפיכך, אם יוכח שהשטר נמסר בהסכמה עם התובעת שנועד להבטיח חוב בסך של 200,000 ₪, חוב שנפרע, עשויה התביעה להדחות. הנה אשר התברר נוכח טענה זו: אין מחלוקת על כך ששטר החוב נמסר לתובעת כשהוא פתוח, בלא ציון סכום כלשהו. אם אכן נועד שטר החוב להבטחת סך של 200,000 ₪ בלבד, לא ברור מדוע לא נרשם סכום מפורש זה על גבי שטר החוב. הנתבע טוען בתצהירו כי שטר החוב נועד להבטיח אך ורק תשלום מקדמה שבקשה חברת גליליי בסך של 200,000 ₪, אך כאשר נשאל על כך בעדותו השיב כך (עמ' 18 בפרוט'): יוסי לא נתפס לי אז כטורף. ישבתי איתו בחדר שלו הסתכלתי לו בעיניים, הרי לעזוב את הצפון ולנסוע כדי לקבל איזה תשלום אז לא באתי לתל אביב כל פעם בשביל סכום כזה ואז הוא אמר לי שיהיה שטר פתוח גם על תשלומים נוספים. כך למעשה מודה הנתבע בעדותו ששטר החוב נועד להבטיח גם "תשלומים נוספים". גרסה זו שונה מהגרסה לפיה נועד שטר החוב להבטיח סכום מוגבל והסתירה מקשה על מתן אמון בגרסת הנתבע לפי גרסת התובעת (למשל סעיף 21 בתצהיר קדמי) נמסר שטר החוב על רקע הסכמת התובעת לעכב הצגת שיקים שיועדו לפירעון ביום 3.9.11, כאשר במקביל ממשיכים להיפרע שיקים של התובעת עצמה. כך אף לפי גרסת הנתבע (למשל סעיף 43 בתצהיר הנתבע) ועוד מאשר הנתבע כי במועד מסירת השטר כבר היה לחברת גליליי חוב של 1,200,000 ₪ לתובעת (למשל סעיף 45 בתצהיר הנתבע). גרסת הנתבע שלפיה נוכח חוב גדול זה הסתפקה התובעת בערבות מוגבלת של 200,000 ₪ בלבד איננה הגיונית. הגיונית יותר הגרסה שלפיה נוכח חוב גדול זה ודחיית מועד פירעון השיקים של חברת גליליי מחד, ורצון הנתבע ודורון להוסיף ולקבל חלב מהתובעת להמשך פעילותם מאידך, יסכימו דורון והנתבע ליתן ערבות אישית שאיננה מוגבלת לכשישית (!) מהחוב בלבד. שטר החוב לא משוך על ידי הנתבע כחייב עיקרי אלא על ידי חברת גליליי. כאשר הכל מודעים לכך שהחוב של חברת גליליי עומד, לפחות לפי טענת התובעת, על כ- 1,200,000 ₪, אין כל הגיון בכך שגם חברת גליליי תגביל חבותה השטרית לסך של 200,000 ₪ וברור שלא יתכן ששטר החוב יוגש לביצוע כנגד החייבת העיקרית בסכום אחד וכנגד הערבים בסכום אחר כאשר בשטר החוב נכתב במפורש כי הערבות הינה "לפרעונו של שטר חוב זה". לפי גרסת הנתבע פרעה חברת גליליי ביום 15.9.11 סך של 134,227 ₪ וסך של 129,702 ₪ ובכך נפרעה אותה מקדמה של 200,000 ₪ וממילא ששטר החוב פקע (סעיפים 82 - 83 בתצהיר הנתבע). קשה להבין אם כך, את ההיגיון במשיכת שטר החוב ביום 14.8.11, כאשר לשיטת הנתבעת נמשך שטר החוב להבטחת אשראי בן יום בודד (!). קשה גם להבין מדוע במצב זה לא פנה הנתבע לתובעת בבקשה להשבת שטר החוב. ביום 15.9.11 פנו הנתבע ודורון לתובעת בכתב (נספח ג' לתצהיר התובעת) ובקשו להמשיך את הפעילות מול התובעת. במכתב זה אין זכר לשטר החוב, אין בקשה להשבתו, ולא זו בלבד שאין הכחשת ערבותם האישית של הנתבע ודורון, אלא שנאמר כך: "באם לא נעמוד בהתחייבותנו זו במלואה ובמועדה, אז אנו הח"מ מחויבים בזאת לערוב בערבות אישית בלתי מוגבלת לחובות החברה כלפיכם כאמור לעיל או כפי שיהיו בעת הדרישה לפירעון - לפי הגבוה." ההתחייבות המפורשת לערבות אישית בלתי מוגבלת מתיישבת עם גרסת התובעת בדבר מהותו של שטר החוב ואיננה מתיישבת עם גרסת הנתבע שלפיה הוגבלה הערבות בשטר החוב ואף פקעה. לפי גרסת התובעת (למשל סעיפים 10 - 13 בתצהיר קדמי) נמשך שטר החוב להבטחת כלל חובות חברת גליליי, כשם שנמשך שטר חוב דומה על ידי חברת הרועה, כאשר שטר החוב נותר פתוח מאחר ונותר להשלימו בהתאם לחוב העתידי שלא היה ידוע. גרסה זו הגיונית ומתיישבת עם לשון שטר החוב, מצבת חובות חברת גליליי לאותה עת והתקווה להמשך הפעילות. כאשר מסכמים את העובדות כאמור, אין מנוס מהמסקנה שגרסת הנתבע איננה נכונה ואיננה משקפת את ההסכמות בעת מסירת שטר החוב. לא בכדי נותר שטר החוב פתוח בלא סכום ותאריך ולא בכדי לא בקש הנתבע את השבתו מעולם, שכן ההסכמה הייתה שלתובעת הזכות להשלמת שטר החוב בהתאם לחובות חברת גליליי אותה עת. טענת הנתבע להגבלת סכום הערבות או לפקיעת שטר החוב - נדחית. טענתו השנייה של הנתבע הינה כי הסכום הנקוב בשטר החוב איננו משקף את סך חובה של חברת גליליי. שטר החוב ניתן להבטחת פירעון חובותיה של חברת גליליי והתנאי המקנה לתובעת את הזכות לפירעונו הינו חוב בסכום אשר הושלם בשטר החוב. אם יוכח שהחוב של חברת גליליי נמוך מהחוב הנקוב בשטר החוב הרי שבכך עלולה התביעה להידחות. הנה אשר התברר נוכח טענה זו: התובעת תומכת את טענתה בדבר היקף חובה של חברת גלילי בכרטסת הנהלת חשבונות (נספח ג' לתצהיר קדמי). יתרת החוב לפי סיכום כרטסת זו עומדת על 1,245,764.62 ₪. הרישום בכרטסת הנהלת החשבונות תומך בגרסת התובעת בדבר היקף החוב. הנתבע לא הציג כל כרטסת הנהלת חשבונות של חברת גליליי או של חברת הרועה ובה לפחות טענה לתחשיבי חוב שונים. נהפוך הוא. אף הנתבע מפנה בתצהירו לכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת (נספח 3 לתצהיר הנתבע) ולא מביע כל סייג ביחס לתחשיבים שפורטו בה. חלף כרטסת שלמה וגרסה סדורה, טוען הנתבע ליתרת זכות מול התובעת ומפנה למסמך המציין זכות כלפי התובעת בסך של 1,372,344 ₪ (נספח 8 לתצהיר הנתבע) אך מסתבר שלא ניתן כלל להבין מי ערך את אותו מסמך, ומסתבר שאין בו בכלל התייחסות לחובות חברת גליליי עבור רכישת חלב מהתובעת (עדות יוסי קדמי בעמ' 371 ש' 10 בפרוט'). מסמך זה איננו יכול לבסס טענה להתחשבנות שונה מזו לה טוענת התובעת. ביום 5.9.11 פנו הנתבע, דורון וחברת גליליי בכתב לתובעת בבקשה להמשך מתן האשראי (נספח ב' בתצהיר התובעת). כותרת מכתבם קובעת כך: "ידוע לנו כי אנו חבים לכם נכון למועד מכתבנו זה את הסך של 1,200,000 ₪." הצהרה זו של הנתבע איננה מתיישבת עם הטענה לחוב אחר, נמוך יותר. בבקשה להקפאת ההליכים התייחסו חברת גליליי וחברת הרועה לחוב לתובעת. בבקשה עצמה (סעיף 21.4 לבקשה - נספח לתצהיר התובעת) נטען שהחוב לתובעת עומד על 1,000,000 ₪. בדיון לעומת זאת (נספח ו' לתצהיר התובעת) נטען על ידי פרקליט חברת גליליי וחברת הרועה כי החוב לתובעת עומד על "כ- 1,000,000 עד 1,200,000 ₪". זאת ועוד, בתצהיר הנתבע נטען שנכון ליום 16.9.11 חייבת הייתה התובעת להעביר לחברת גליליי סך של 772,344 ₪ (סעיף 92 בתצהיר הנתבע) ואין אלא לתמוה מדוע טענה זו לא נטענה בבקשת הקפאת ההליכים. ברי כי גם גרסת חברת גליליי בעת נדונה בקשתה להקפאת הליכים איננה מתיישבת עם הטענה כעת להיעדר חוב או לחוב בסכום נמוך מהסכום הנקוב בשטר החוב. בתצהירו, מאשים הנתבע את התובעת במהלכים שהביאו להתדרדרות במצב חברת גליליי וקריסתה. בבקשת הקפאת ההליכים מאידך, הוצגה תמונה שונה לחלוטין ביחס לתובעת ובכלל, ונטען כך: "הקשר הניב גידול מאד מהיר בהכנסות החברה, אולם דרש מהחברה לבצע התאמות ורכישות מסיביות של ציוד כדי שתוכל לעמוד בתנאי ההספקה לחברה. החברה האמינה ומאמינה שהקשר עם חברת גד הוא קשר טוב שמניב ויניב רווחים הן לחברת גד והן לרועה הגלילי" בגוף הבקשה אף מפרטות חברת גליליי וחברת הרועה את הסיבה למצוקתן וטוענות לקבלת "החלטות עסקיות שגויות" (סעיף 34 לבקשה - נספח ו' לתצהיר התובעת) ולמצוקה תזרימית עקב החלטת הנתבע וקובי להכפיל את היקף הייצור. לא הועלתה כפירה בהיקף החוב לתובעת ואף לא הושמעה תלונה ביחס להתנהלות מול התובעת. לא זו אף זו, שבמכתבם מים 5.9.11 מתחייבים הנתבע, דורון וחברת הרועה להמציא בתוך 14 יום שעבוד על מכונות של חברת הרועה כבטוחה לטובת התובעת. התברר ששעבוד שכזה לא נרשם עקב התנגדות נושה אחר של חברת הרועה וחברת גליליי (עדות הנתבע בעמ' 17; ש' 26 בפרוט'). הטענה לאחריות התובעת לקריסת חברת גליליי וחברת הרועה, למשל בהחלטת התובעת לחדול ממתן האשראי, והניסיון להציג זאת כהפרת התחייבויות התובעת, אינם מתיישבים עם הפרתה הברורה של התחייבות זו להמצאת השעבוד. לטענת הנתבע החזירה התובעת לחברת הרועה מוצרי חלב בשווי של 210,000 ₪ כאשר מסכום זה מוצרים בשווי של 100,000 ₪ היוו החזרות מלקוחות ויתרת המוצרים הוחזרו עקב התיישנות במחסני התובעת. ככל שטענה מבקשת לבסס טענה להפחתת החוב לתובעת, טענת קיזוז, הרי שהטענה איננה מפורטת, אין כל ניסיון להסביר אילו בדיקות נעשו למוצרים שהוחזרו ומדוע אפשר ולא היה מקום להחזירם. בהסכם ההפצה בין הצדדים (סעיף 9.1 בהסכם, נספח ה' לתצהיר התובעת) נקבע במפורש שהתובעת רשאית להחזיר מוצרים פגומים ולפי עדות משה גולן, מנהל המרכז הלוגיסטי של התובעת, פעולות של החזרה ואיסוף נעשו כדבר שבשגרה. הנתבע מאידך, איננו מפרט דבר לעניין ההחזרות ודורון בעדותו, מאשר שכלל לא נכח בעת ההחזרות, כי נודע לו עליהן בדיעבד ואין באפשרותו להציג כל מסמך המתייחס להחזרות (עמ' 41 בפרוט'). טענת קיזוז יש להוכיח וברור כי טענות הנתבע נטענו בלשון כוללנית בלבד. העובדות שהתבררו ודאי שאינן מספיקות כדי לקבל את טענת הנתבע להיעדר חוב לתובעת או אף לחוב שנמוך מהסכום הנקוב בשטר החוב. למעשה, הראיות שהתבררו מצביעות על כך שתחשיבי התובעת נתמכים בכרטסת הנהלת חשבונות שאף הנתבע איננו כופר בנכונותה, מצביעות על כך שבזמן אמת כלל לא כפר הנתבע בהיקף החוב, מלמדות על כך שבבקשה להקפאת הליכים לא הובעה כפירה בהיקף החוב וכי באותה בקשה להקפאת הליכים לא נטען ולו ברמז שיש לתובעת אחריות לקריסת חברת גליליי וחברת הרועה. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים. אשר על כן אני דוחה את התנגדות הנתבע וכפועל יוצא מכך רשאית התובעת להמשיך בהליכי ההוצל"פ כנגד הנתבע בתיק מספר 34-10749-11-0. הנתבע יישא בהוצאות התובעת בגין הליך זה בסך של 30,000 ₪. ממילא שנוכח היעדר התנגדות והתייצבות של חברת גליליי עצמה ולמען הסר ספק נדחית גם התנגדות חברת גליליי. שטר חובחובחלבשטרביצוע שטר