הטלת אחריות אישית על אורגן של החברה, אפשרית כאשר אותו אורגן פעל בחוסר תום לב מובהק. חובותיהם האישיים של האורגנים ובעלי מניות השליטה בחברה כלפי צדדים שלישיים מוסדרים במסגרת חובת תום הלב. האורגן חב בשם החברה חובת תום לב אישית כלפי צד ג'. עקב כך, ניתן לקשור אותו למהות הכלכלית המסוימת של העסקה. ראה: ע"א 148/82 גליק נ' ארמן, פ"ד מה(2) 401; ד"נ 7/81 פני קסטרו, פ"ד לז(4) 673. בית המשפט העליון פסק, כי ראוי להעדיף את מודל האחריות האישית על פני מודל הרמת המסך, במקרים בהם רוצים לבחון הטלת אחריות על בעלי מניות בחברה. ראה דברי כב' הש' ג'ובראן: "אחריות אישית הינה תופעה נורמטיבית שונה בתכלית מהרמת מסך ההתאגדות של החברה. אחריות אישית פירושה הטלת חבות על האורגן עצמו, באופן אישי, בשל פעולותיו. הרמת מסך היא תרופה. מהותה של התרופה - התעלמות מהאישיות המשפטית של החברה ויצירת קשר משפטי ישיר בין צד שלישי לבין בעלי המניות בחברה. יש להדגיש, כי האחריות האישית מקיימת את העיקרון היסודי בדבר אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה. הרמת המסך מכרסמת באותו עיקרון על-ידי התעלמותה ממנו. יתרונה של האחריות האישית הינו בהצלחתה 'להרחיב את מעגל היריבויות ולתרום לפיתוחם של סטנדרטים לאחריות אישית של נושאי משרה ובעלי שליטה בחברה, מבלי לכרסם בכלליותו של עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת'". ראה: ע"א 9916/02 בן מעש אהרון נ' שולדר (ניתן ביום 05.02.04, ), בסעיף 42 לפסה"ד. וראה גם: אירית חביב סגל, דיני חברות, 2007, 344; אירית חביב סגל "מגמות חדשות בהלכות הרמת מסך", עיוני משפט י"ז 197; אבי זילברפלד, אחריות אישית בתאגיד להרמת מסך - דין, פסיקה ופרקטיקה, כרך ב' 585; ע"א 393/08 שגיא נ' כפר ביאליק, פסקה 16 (ניתן ביום 23.02.10, ); ע"א 10582/02 בן אבו נ' דלתות חמדי הבע"מ (ניתן ביום 16.10.05, ); ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח(59 661, 700. בענייננו, טענה התובעת, כי במסגרת ניהול ההליך בין התובעת לחברה (ת"א 1511/08), ביקשה הנתבעת בחוסר תום לב ביטול של פסק הדין ואז רוקנה את החברה מנכסיה. אמנם, ניהול הליכים כפוף לחובת תום לב (ראה: רע"א 1565/95 סחר ושירותי ים בע"מ נ' וינשטיין בע"מ, פ"ד נד(5) 638). ואולם לא מצאתי כי במקרה שבפני פעלה הנתבעת בחוסר תום לב, בהגישה את הבקשה לביטולו של פסק הדין וכי פעלה כך על מנת לרוקן בזמן ההליכים האלה את כל הונה של החברה. למעשה, המסמכים שהציגה התובעת עצמה מוכיחים את ההפך. כך, הוכח כי הנתבעת לא משכה משכורת מהחברה בשנת 2010, על מנת להקל על החברה ובניסיון להצילה כלכלית. אף לא הוכח שהחברה ו/או הנתבעת ניהלו את ההליך שבין התובעת לחברה (ת"א 1511/08) בחוסר תום לב. החברה, באמצעות בא כוחה, ביקשה את ביטול פסק הדין שניתן בשנת 2008 בת"א 1511/08, והצדדים הגיעו להסכמה על כך בדיון ביום 03.02.10 (ראה נספח ו3 לתצהיר מר בוקובזה מטעם התובעת). בנוסף, הראיות שהגישה התובעת מעידות, כפי שכבר צויין לעיל, כי החברה המשיכה לעבוד עד 2010 ומאזן 2009 מראה על מחזור של 872,359 ₪ (ראה נספח ט לתצהיר מר בוקובזה מטעם התובעת). בית המשפט העליון קבע, כי המבחן לפיו יש לבחון את האחריות האישית, הוא אם בעל המניות ידע או חשד בפועל שהחברה מצויה ברמת סיכון גבוהה, העלולה, כאפשרות סבירה וממשית, להפוך לחדלת פירעון. ודוק, אין המדובר בחשש כלשהו, רחוק ולא ממשי, לקריסת החברה. חשש עמום וכללי מעין זה מתלווה - מטבע הדברים - כמעט לכל פעילות עסקית. הטלת חובת גילוי על רקע החשש מפני קריסתה הוודאית של החברה כתוצאה מכך שנושיה יסרבו לספק לה אשראי נוסף או ידרשו להעמיד לפירעון מיידי את חובותיה הקיימים כלפיהם, תציב מנהל, המאמין בתום לב ביכולתו לחלץ את החברה ממשבר שנקלעה אליו, בפני גזרה שספק אם יוכל לעמוד בה. כדברי המשנה לנשיא הש' מצא: "לעניין חובת תום-הלב פסקנו זה לא כבר, כי "להטלת חבות אישית על המנהל אין די להיווכח כי נורמת תום-הלב - המכתיבה רמת התנהגות אובייקטיבית - הופרה, אלא יש להראות שעל המנהל רובץ אשם אישי (סובייקטיבי) למעשים או למחדלים שיש בהם משום ביצוע עוולה או הפרת חובה חוקית" (ע"א 10385/02 מכנס נ' ריג'נט, תק על 2003(4) 888 בפסקה 7)". ראה: ע"א 9183/99 פניגשטיין (ניתן ביום 28.04.04) סעיף 9-10 לפסה"ד. במקרה שבפני, אין כל ראייה ל"אשם אישי" או לכך שבעת ביצוע ההזמנות מהתובעת, חששה הנתבעת באופן ממשי לאיתנות הכספית של החברה, או כי נהגה בחוסר תום לב כלפי התובעת. אין גם כל ראיה לכך שבבקשתה לביטולו של פסק הדין נהגה הנתבעת בחוסר תום לב ומתוך מטרה לרוקן את החברה מנכסיה. העובדה, שבסופו של דבר הפכה החברה לבלתי סולבנטית אין די בה כדי לחייב את המסקנה שמדובר בהליך מכוון ומחושב מצידה של הנתבעת, בפרט כשהנתבעת סיפקה הסבר מניח את הדעת לקריסת החברה (סעיף 22 לתצהירה). לפיכך, נשמט הבסיס לחיוב הנתבעת בעילות תרמית, הטעיה, חוסר תום לב - אם בניהול מו"מ עם התובעת ואם בקיום חובותיה כמנהלת החברה. לא מצאתי כל משמעות לטענת התובעת בדבר המסמכים שדרשה מהנתבעת להציג, והנוגעים לחברה, שכן אלה אינם רלוונטיים לאחריותה האישית של הנתבעת ו/או לאפשרות של הרמת מסך ההתאגדות כאמור לעיל. כך שאי הצגתם אינה מעלה ואינה מורידה לענייננו, ולא היה במסמכים אלה כדי לשנות מן המסקנה אליה הגעתי בתיק זה. לאור כל זאת אני מורה על דחיית התביעה. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת ובשכר טרחת עו"ד בסך 6,000 ₪. דיני חברותאורגן (חברה)תום לבאחריות אישית