תאונת דרכים: הנהג המשיך נסיעתו (ככל הנראה מבלי משים לתאונה), נהג התובעת "רדף" אחריו והצליח לרשום את מספר הרישוי של רכבו (לאחר שמספר פרטים אלו למוכר בחנות אליה נכנס בבהילות), אך לא לשוחח עימו. הנתבע מכחיש מכל וכל מעורבות בתאונה וטוען כי ממילא היקף הנזקים בפגוש רכב התובעת מאחור, אינו מתיישב עם פגיעה מבלי משים באמצעות רכבו באחר, שכן אין מדובר בפגיעה שולית אלא בהיקף נזק המחייב להרגיש בהתרחשותו בעת היווצרותו. החומר הראייתי: בפני בית המשפט הונחו בין היתר הראיות הבאות הדרושות לו להכרעה: כתב תביעה על נספחיו לרבות חוות דעת שמאי התובעת. תמונות צבע של הנזקים ברכבה . כתב הגנה מטעם הנתבע. הודעת נהג התובעת בכתב אודות גרסתו לאירוע התאונתי שניתנה לתובעת בסמוך לתאונה. פרוטוקול דיון היום במסגרתו העידו עד התובעת, מר כהן, והנתבע ובסופו סיכמו באי כח הצדדים את טענותיהם בעלפה. דיון ומסקנות: ניכר כי שאלה מרכזית וראשונית עומדת על הפרק להכרעה והיא האם ניתן לייחס לנתבע מעורבות בתאונה הגם הכחשתו הנמרצת בעניין זה. שאלה זו שאלה שבעובדה היא ועל בית המשפט להכריע בה בהסתמך על חומר הראיות המונח שבפניו מטעמם של בעלי הדין והתרשמותו הבלתי אמצעית מהעדים. עם זאת כיום הנטייה המנחה בפסיקה מצפה מבית המשפט להגיע לכלל הכרעה ממצה לאחר קביעת ממצאים עובדתיים ביחס לאירוע שביסוד המחלוקת שבין הצדדים ,היינו ובהשאלה לענייננו, להסיק לאחר זיקוק כל הראיות האם הצליחה התובעת לשכנע את בית המשפט במעורבותו של הנתבע בה. רק במקרים בהם קיים "ספק שקול" , היינו כאשר ביהמ"ש מגיע למסקנה כי לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני רעותה, יטה בית המשפט לקבוע כי בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל על כתפיו לא עמד בחובתו לשכנע את בית המשפט בגרסתו. מאחר שברגיל ובשגרה ובמרבית "תיק הפח" נטל ההוכחה והשכנוע מוטל על התובע, אלא וככל שקיימת עילה לסבור אחרת, יטה בית המשפט בעת מקרה שכזה לדחות את התביעה לנוכח הספק השקול שנותר במאזן ההסתברויות בהליך האזרחי (לעניין זה ראו: רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ ( 5.5.13). מהכלל אל הפרט: לאחר ששמעתי את עדי הצדדים במסגרת הדיון שבפניי והתרשמתי מעדותם, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו בפניי במעמד הדיון, ובכלל זה תמונת נזקי רכב התובעת, סבורני כי במקרה זה מתקיים הספק השקול אליו כיוונתי לעיל. עדותו של עד התובעת מלמדת כי זה לא ראה את הנתבע פוגע ברכבו [עמ' 3 שורה 17 לפרו' הדיון], לטענתו הוא קישר את מעורבתו בתאונה רק לאחר שהרגיש במכת התאונה, הביט לצד וראה את רכב הנתבע חולף על פני רכבו מאחור. עד התובעת העיד כי דלק רגלית אחר רכב הנתבע ואף רשם את מספרו של הרכב והבחין כי ברכב יושב הנתבע (אותו זיהה במסדרונות בית המשפט היום) לצידו גברת, ברם, בכל זאת לא עלה בידיו לעוצרו ולבקש ממנו את פרטיו. עד התובעת גם העיד כי לא יכל לזהות את חלקו הקדמי של רכב הנתבע שכן היה מאחוריו [שם, בעמ' 3 שורה 21 לפרו' הדיון] ובאותה נשימה הבהיר כי לכאורה יכל לעוצרו אך לא עשה כן מכיוון שהיה מבולבל מאד כהגדרתו. מאידך טען כי הבחין כי הנתבע אינו מודע לכך שדולקים אחריו. הנתבע העיד כי צבע רכבו אינו לבן כי אם מטלי כסוף [ עמ' 4 שורה 19 לפרו' הדיון] וכי מייד בעת שפנו אליו בדרישה לתשלום הסביר כי חלה טעות בזיהוי והוא אינו קשור בתאונה. הנתבע גם הכחיש מכל וכל כי ייתכן ולא שם לב לתאונה בעוברו ברחוב, שכן לא ראה מכה ולא שמע מכה [שם, בעמ' 4 שורה 23] וממילא לטענתו, סוג כזה של מכה היתה מורגשת. הנה כי כן, זיקוק עדויות הצדדים מלמדות כי ישנם פנים לכאן ולכאן אך לטעמי משקלן הסגולי של הראיות אינו מטה את מאזן ההסתברויות לטובת התובע. בהקשר לכך, אין להתעלם מן העובדה שעד התובעת לא עשה די, מקום בו לכאורה יכל לעצור את רכב הנתבע, בכדי לדלוק אחר רכב הנתבע ובדרך זו להביא ראייה פוזטיבית אודות אחריותו של זה לתאונה, שכן אך ברי כי במקרה של פגישה בין הרכבים, בעת שהפגוש האחורי של רכב התובעת נמעך, היינו צפויים לראות מכת מעיכה גם בפגוש הקדמי של רכב הנתבע. בהקשר לכך, ייתכן כי במקרה זה יכל התובע להפיס את דעת בית המשפט באשר לצבעו של הרכב שכן הוא טען כי זה היה לבן בעוד שהנתבע עמד על גרסתו כי צבעו היה כסוף. התובעת גם לא הביאה לעדות את האדם ממנו ביקש העד מטעמה לרשום את מספר הרכב של הנתבע [כעדותו בעניין זה היום]. עם זאת לא רק בכך סגי, שכן נדמה שאין מחלוקת כי עד התובעת לא ראה את התאונה במו עיניו אלא הסיק אודות הפגיעה ברכבו "בחכמה שלאחר מעשה" ומתוך זה שראה לאחר שהרגיש בה, את רכב הנתבע חולף על פניו. עדותו של עד התובעת, הינה מן הסברה ובעטיה היא מחייבת ראיות מחזקות נוספות ואת בית המשפט לשכנע, (מקום בו לטעמי העד או מי מטעמו עשויים להיות מחוייבים בתשלום לתובעת עקב הנזק ולחילופין יש לו אינטרס להוכיח את אמיתות גרסתו) מדוע הסתפק בעדות יחידה זו של העד כפועל יוצא מדרישת התנאים של סעיף 54 לפקודת הראיות [ נוסח חדש]. בהקשר לאמור יצוין עוד כי נדמה גם שאין מחלוקת כי מיקום התאונה הינו ברחוב עמוס בבני ברק, ואך יכול וכשם שהנתבע חלף על פני חלקו האחורי של רכב התובעת, עשה זאת במקביל ולפני כן רכב אחר שהיה מעורב בתאונה. השתת אחריות על כתפי הנתבע, הגם צמידותו הגאוגרפית הנטענת לתאונה הינה עודנה בגדר דרישה המחייבת סיוע ראייתי נוסף, מקום בו הוכח כי לא ניתן לקשור פוזיטיבית מהראיות שבתיק את הנתבע לתאונה אלא אך להסיק מסקנות לא מחייבות שיכולות להשתמע בעניין זה לכאן או לכאן. בנסיבות, השתת אחריות לקרות האירוע התאונתי מקום בו משקלן המצטבר של הראיות בתיק נותר מאוזן (50-50), תעשה לטעמי עוול עם הנתבע. סוף דבר, התביעה נדחית בזאת. בנסיבות תוצאות פסק הדין, התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט אלמנטריות בסך 1,250 ₪ בתוך 30 ימים מהיום. תאונת דרכים