על פי עדותו, הוא נסע בכביש כורכר כשרכב הנתבעים, ג'יפ, פגע בו מאחור כשביקש להחליף פרטים עם הנתבע, האחרון התעלם ממנו והמשיך בנסיעה, משכך, רדף אחריו וחסם את רכב הנתבעים עם רכב התובעת, עדיין היתה התעלמות מצד הנתבע שהמשיך בנסיעה, ואז הוא נתלה על מראת הצד של הנתבע עד שנפלה. (ראה פרוטוקול הדיון, עמ' 1, שורות 14-19 ובחקירה הנגדית עמ' 2-3). התובעת הגישה תמונות בצבע של הפג'ו, הוגש וסומן ת/2. כמו כן הוגשה ההודעה על האירוע שנמסרה על ידי נהג הפג'ו לתובעת, הוגש וסומן ת/1. עוד הוגשה תלונת נהג הפג'ו במשטרה, הוגש וסומן ת/3. 2. לטענת הנתבע הוא נסע בדרך האמורה, כשלפתע חסם אותו נהג הפג'ו, שנסע לאחריו, בלם בחוזקה, משכך פגע ברכב התובעת, נהג רכב התובעת המשיך בנסיעה ואז חסם את הכביש במחלף הדרים, ירד עם אלה, החל לצעוק ולקלל ונתלה על מראת הצד של רכב הנתבעים ותלש אותה. ב"כ הנתבעים הגיש את הודעת הנתבע לנתבעת 2, הוגש וסומן נ/1. 3. לאחר שמיעת עדויות הנהגים, ולאחר שהנהגים הדגימו לפני את קרות התאונה וכן מתוך עיון במסמכים אני קובעת כי התובעת הוכיחה, בהתאם לרף המוטל עליה במשפט אזרחי, כי האחריות לתאונה היא של נהג הנתבעים, והכל מהנימוקים הבאים: 3.א. עדותו של עד התובעת היתה מהימנה, רהוטה ועקבית ואני מעניקה משקל גבוה לעדות זו. לא זו בלבד, אלא שעדות זו היא עדות אוביקטיבית חיצונית, שאינה עדות של בעל דין. אל מול עדות עד התובעת, עמדה עדותו של הנתבע 1 שהיתה תמוהה במספר נקודות. האחת, לא היתה סבירה טענתו כי סתם כך החליט נהג רכב התובעת לעקוף את רכב הנתבעים להעמד מול רכב הנתבעים ללא כל סיבה (כזכור, נהג הפג'ו טען כי עשה כן משום שהנתבע פגע ברכבו מאחור ולא עצר להחליף פרטים). לטענת הנתבע נהג הפג'ו עשה כן, אולי כי לא אהב את רכב הנתבעים: "ש. הוא התעצבן בגלל שנסעת לאט. ת. לא. הוא נסע אחרי וניסה לעקוף ולא התאפשר כי זה היה צר, ניסה מימין ושמאל ושהגענו לכביש רחב הוא עקף אותי ובלם בחוזקה, אולי בגלל שנסעתי לאט או שלא אהב את האוטו שלי. ש. אתה רוצה לומר שהוא בעצם סיכן עצמו בכך שעקף אותך ובלם בפתאומיות בנתיב שלך והוא פרייבט ואתה גי'פ וניסה לסכן את חייו ובריאות שלו. ת. זה מה שהוא עשה". זאת ועוד, פעם אחר פעם חזר הנתבע וטען כי נהג הפג'ו יצא מרכבו עם אלה. (ראה פרוטוקול עמ' 4 שו' 2; עמ'4 שו' 16; עמ' 4 שו' 18; עמ' 5 שו' 17; עמ' 5 שו' 31 - 32 ועוד). לטענה זו לא נמצא שום אזכור בנ/1, ההודעה שנמסרה לחברת הביטוח. סביר שנקודה זו שהיתה מהותית בעדותו של הנתבע, היתה מוצאת ביטוי בהודעה האמורה. זאת ועוד, הנתבע אישר כי כלל לא נעשה שימוש עם האלה. לא סביר שאם נהג התובעת היה יוצא אכן עם אלה מרכבו במטרה לפגוע בנתבע או ברכב הנתבעים, היה נתלה על מראת הצד של רכב הנתבעים עד שהיה עוקר אותה (כהדגמת הנתבע) ולא משתמש באלה. 3.ב. על פי עדותו של הנתבע 1, פנה למשטרה לאחר האירוע. לא הובאה הודעתו במשטרה. מנגד הובאה הודעתו של נהג הפג'ו במשטרה, החוזרת על האמור בהודעתו לתובעת וחקירתו הראשית והנגדית. כלל ידוע הוא כי הימנעות בעל דין מהבאת עד או ראיה, ישמש לחובתו. 4. סוף דבר, אני קובעת כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח (מעל 50%) כי התאונה ארעה כפי טענת נהג הפג'ו. משקיבלתי את גרסת עד התובעת, הרי שאין להטיל אחריות על עד התובעת לקרות התאונה בכל הנוגע לנזק במוקד האחורי. 5. אשר לנזקי רכב התובעת. נהג התובעת אישר כי באירוע כולו הוא זוכר שהיה נזק לחלק האחורי. מנגד, בחוות הדעת השמאית שצורפה לכתב התביעה נזכרים מוקדים נוספים. בהודעה, ת/2, נזכרים מוקדים אלו בטענה שהנתבע יצא מרכבו ובעט ברכב התובעת. עד התובעת בעדותו העיד ביחס למוקדים אלו: "ש. נשאלת על ידי חברי לגבי איפה נפגע הרכב שלך, השבת בוודאות מאחור. הרכב שלך נפגע בעוד מוקדים מהתאונה הזו. ת. ראיתי מה שכתוב, פגיעה מהצד, יכול להיות, לא זוכר את זה בוודאות, שהוא ניסה לברוח ולעקוף אותי יכול להיות שהוא שפשף אותי. זה קרה מזמן, אני מצטער לא זוכר בוודאות, אם כתבתי אז, כנראה שזה היה, היום אני יכול להעיד רק מהזכרון שלי. זה באמת הכתב שלי ואני עומד אחרי זה. כנראה היתי מאוד נסער וזה לא נצרב לי בראש". משכך אני קובעת, כי ביחס למוקדי נזק אלו, מעבר לפגיעה מאחור, לא הורם הנטל. 5. בהתאם אני קובעת כי הנתבעים באמצעות הנתבעת 2 ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים: א. סך של 1,741₪, (נזק אחורי וירידת ערך הקשורה לנזק זה) כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום 22.8.11 ועד התשלום בפועל. ב. סך של 634₪ כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום 22.8.11 ועד התשלום בפועל. ג. סך של 300 ₪ בגין הוצאות בטלת העד שנפסקו בדיון. ד. סך של 1,300 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד. ה. סך של 355 בגין אגרת בימ"ש. אני פוטרת מתשלום יתרת האגרה. זכות ערעור תוך 45 יום לבית משפט מחוזי, מחוז מרכז. ג'יפכביש