חיובי הארנונה על מדידת הנכסים "נטו - נטו", דהיינו ללא קירות פנים וחוץ ושטחים משותפים. הנהלת הקניון מאידך, כמקובל בשוק הנדל"ן, עורכת את מדידותיה בשיטה שונה, שיטת "ברוטו", המתייחסת להיקף הנכס כולל הקירות הפנימיים ולכן מגיעה להיקפי שטח גדולים יותר. זו הסיבה שאין מקום להסתמך על הודעת הנהלת הקניון והנתבעת הרי מודעת להבדלים אלו, שלכן הסתמכותה על הודעת הנהלת הקניון ואי ביצוע כל מדידה בנכס שנים כה רבות מבטאת רשלנות של הנתבעת. התובעת חישבה ומצאה כי במהלך התקופה שמאז מאח 2001 שילמה ביתר לנתבעת סך של 57,799.21 ₪ וטוענת שיש לחייב את הנתבעת להשיב לה סכום זה. לטענת הנתבעת יש לדחות את התביעה. הנתבעת טוענת כי שטח החנות לפיו חויבה התובעת במסי ארנונה נקבע על יסוד דיווח כתוב שקבלה הנתבעת בכתב מהנהלת הקניון. תחילה הודיעה הנהלת הקניון במכתב מיום 27.5.01 כי שטח הנכס עומד על 407 מ"ר ולאחר מכן הודיעה הנהלת הקניון כי יש לתקן את הרישום ולהעמיד את שטח הנכס על 397 מ"ר. העירייה פעלה על יסוד דיווחים אלו וחייבה במסי ארנונה בהתאם. טוענת לפיכך הנתבעת שלא ניתן לקבל בדיעבד את הטענה שנפלו שגיאות בנתונים ששלחה הנהלת הקניון, ואפילו התברר שנפלו שגיאות שכאלו אין לקבל את התביעה שכן היה על התובעת בעצמה להגיש השגה וערר. ועוד טוענת הנתבעת לחילופין, שחלק מעילות התביעה התיישנו. התובעת תמכה את גרסתה בתצהירו של מר רפי יום טוב, חשב התובעת. הנתבעת תמכה את גרסתה בתצהירה של גב' פנינה פיטו, עובדת מחלקת השומה אצל הנתבעת. בדיון אשר התקיים ביום 24.10.13 נחקרו המצהירים על תצהיריהם, ובדיון נוסף שהתקיים בפני היום סיכמו ב"כ הצדדים את טיעוניהם בעל-פה. דיון בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976 (להלן: "חוק הערר") נקבעה רשימה סגורה של עניינים לגביהם יכול מי שחויב במסי ארנונה להגיש השגה למנהל הארנונה ולאחר מכן, אם נדחתה השגה, ערר בפני ועדת ערר. בין העניינים אשר מונה חוק הערר כנושא להשגה מצויות גם טענות בדבר "טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השימוש בו" (סעיף 3 (א) (2) בחוק הערר). דרך זו הקבועה בחוק הערר לתקיפת חיוב במסי ארנונה הינה "דרך המלך". מחייב המקבל חיוב במסי ארנונה מצופה לפנות לנתיב זה של השגה וערר ולא לבצע עקיפה ופנייה לבתי המשפט האזרחיים. בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע, כי טענות אשר ניתן להעלות בהשגה, אין "לעורר" במקום אחר, אחרת תימצא מסוכלת מטרת החוק לקבוע דרך מסוימת להשיג על החלטות העירייה בנוגע לחיובי ארנונה. עם זאת, אין בחוק הערר הוראה החוסמת את דרך הפניה בתביעה רגילה ובפרט כאשר מדובר בבעל נכס שהסתמך על חזקת כשרות מעשה הרשות, סבר כי הודעות החיוב שקיבל אכן תואמות את הדין ושילם אותן במלואן, ורק לאחר מעשה התברר לו כי הודעות התשלום שנשלחו אליו היו שגויות ולמשל כאשר חושבו על יסוד נתוני שטח שגויים של הנכס. אכן, מצב בו מסתמך אזרח על הודעות שומה, משלם ומגלה בדיעבד כי חויב ביתר יוצר אי נוחות. יחד עם זאת, יש לזכור כי מתן היתר להגשת תביעות השבה שכאלו רק על יסוד הסתמכות האזרח על "חזקת הכשרות" תאיין ותרוקן מתוכן את הוראת חוק הערר, שהרי לעולם יכול כל אדם לטעון ששילם בהסתמכות על חזקת הכשרות. לפיכך, תחמו בתי המשפט אפשרות זו וייחדו אותה למקרים חריגים בלבד. למשל כאשר מדובר בטענות משפטיות עקרונית. למשל בטענות להפרת הסכם עם הרשות ואף בטענות לרשלנות חמורה של הרשות המקומית. רק במקרים חריגים שכאלו תתאפשר תביעה השבה תוך עקיפת המסלול הייחודי של חוק הערר ומכאן שיש לבחון אם מקרה זה אכן מבטא מקרה חריג שכזה. מהעובדות אשר התבררו בפני הנה אשר התברר: ראשית, התובעת הינה חברה אשר מעסיקה יועצים משפטיים פנימיים וחיצונים, יש לה מחלקה כלכלית, ומחלקת כספים ובעלי מקצוע אשר בודקים את הנכסים שהיא שוכרת במסגרת פעילותה (עדות מר יום-טוב בעמ' 5 בפרוט'). התובעת רחוקה מלהיות הדיוט נטול אמצעים כלכליים ויכולת להתמודד עם נתוני גביית ארנונה. שנית, התובעת בדקה ספציפית את דרישות הארנונה נשוא תביעה זו. מר יום-טוב אישר בעדותו כי התובעת נוהגת באופן שוטף לבדוק את חיובי הארנונה שהיא מקבלת באמצעות חשב ומנהל התפעול (עמ' 6 בפרוט'). שלישית, התובעת הודתה שהיא נוהגת להגיש השגות על חיובי ארנונה אם היא סבורה שנדרשה לשלם סכום לא מוצדקים (עמ' 6 בפרוט'). רביעית, התברר שהשטח שלפיו חויבה התובעת כל השנים עד 2009 התבסס על הודעה כתובה שקבלה הנתבעת מהנהלת הקניון, הודעה התוחמת במפורש את שטח החנות לצורך חיובי ארנונה. נציגת הנתבעת, גב' פיטו, העידה כי הנתבעת נוהגת להסתמך על הודעות של הנהלת מרכזים מסחריים דוגמת הקניון (עמ' 14 - 16 בפרוט'). למעשה, מסתבר שאף התובעת התבססה על הודעת הנהלת הקניון, שכן התובעת כלל לא פעלה ביוזמתה לדווח על השטח בו היא מחזיקה. נוכח העובדות הללו אני סבור שמקרה זה איננו מסוג המקרים החריגים שבהם ניתן לקבוע כי הרשות המקומית התרשלה בקביעת סכום הארנונה ולכן היא חייבת בהשבה. זה אף איננו מסוג המקרים בהם יש חשיבות עקרונית בבירור הטענות או חשש לעיוות דין. נהפוך הוא. סבירה בעיני הודעת הנתבעת באשר לנוהג לפיו היא פועלת בכל הנוגע לחיובי מחזיקים בקניון. בקניון מאות מחזיקים ואין זה הגיוני לצפות מהנתבעת להתכבד ולבוא למדוד את הנכסים בקניון בכל פעם שמשתנה זהות המחזיק. הן למחזיקים החדשים והן להנהלת הקניון אינטרס ברור להעביר דיווח נכון על היקף השטחים והגיוני שהנתבעת תסתמך על דיווח שכזה כפי שאף עשתה במקרה זו. כך גם סברה התובעת כאשר נמנעה מכל בדיקה משלה של השטח עד לשנת 2009. התובעת הינה גוף מסחרי בעל אמצעים לבדוק את החיובים השוטפים בגין מסי ארנונה, התובעת בחרה להימנע מבדיקה שכזו במשך שנים, התובעת בחרה להימנע מהגשת השגה או ערר, ועל כך אין לה להלין אלא על עצמה. מעבר לצורך, יצוין שממילא התובעת כלל לא הוכיחה כי שטח החנות בתקופה נשוא התביעה, 2001 - 2009, היה בפועל קטן מהשטח שלפיו חויבה. בסיכומיו, הרחיב ב"כ התובעת בהתעמקות סברתו באשר למקור הטעות בחישובי שטח החנות, כשהוא משווה בין שטח החנות לצורך תשלומי השכירות (הכוללים שטחים קירות, שטחים משותפים וכד') לשטח לצורך חיובי הארנונה (אשר איננו כולל קירות כלל או שטחים משותפים). דא עקא, שהעד היחיד מטעם התובעת החל בעבודתו אצל התובעת רק בחד מאי 2011 כך שאין לו כל ידיעה אישית על שנעשה בחנות בתקופה הרלוונטית. התובעת עצמה טוענת שבבסיס חיובי הארנונה יש להפחית את שטחי הקירות החיצוניים והפנימיים, אך התובעת לא הביאה כל עדות על היקף שטחים אלו בתקופה הרלוונטית. ויש ממש בטענת ב"כ הנתבעת שלפיה העלאת טענה שכזו בדיעבד, גם לו הועלתה, גורמת לנתבעת נזק ראייתי שכן כלל לא ניתן לבדוק אותה כדבעי כשהיא מועלית באיחור כה רב. התובעת טוענת שהנתבעת עצמה הרי מודה בגביית היתר, נוכח הסכמתה להקטנת החיוב משנת 2009 ואילך, אך הנתבעת הבהירה שבהתנהלות זו היא מקבלת את המדידה המעודכנת בלא שתסכים כי המדידה גם משקפת את שטח החנות בעבר, כך שאין זו "הודאה בגביית יתר". לפיכך, אפילו מצאתי כי זה זה המקרה החריג בו יש מקום לחיוב בהשבה, הייתה התביעה נדחית בהיעדר ראיה לשטח הנכון בתקופה הרלוונטית. מובן גם שיש ויש ממש בטענת ההתיישנות של הנתבעת בכל הנוגע לחיובים בתקופה שלפני נובמבר 2004 (7 שנים טרם הגשת התביעה), אך נוכח מסקנתי כאמור אין צורך לבחון טענה זו מעבר לכך. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים. קירותרכוש משותףארנונה