טענות קיזוז עקב יתרת חוב דמי שכירות 1. תביעה שהוגשה עוד בשנת 2006. הנתבעת טענה שכתב התביעה לא הומצא לה כדין. טענתה התקבלה , פסק הדין שניתן בהעדר הגנה בוטל, והתיק חזר לנקודת המוצא. 2.א. על פי הנטען בתביעה, התובע השכיר לנתבעת דירה . על פי חוזה השכירות, שנקשר בין הצדדים ביום 10/7/2005 למשך תקופה בת 12 חודשים , הנתבעת / השוכרת היתה אמורה לשלם לתובע סך של 1570 ₪ מדי חודש . ב. התובע פירט בכתב התביעה סכומים , מועדים, ופרטים אחרים, ביחס לכספים שקיבל מהנתבעת על חשבון דמי השכירות. על פי המפורט בתביעה, הנתבעת העבירה לתובע בחודשים ינואר ופברואר 2006 , סכומים שונים העולים כדי 6,625 ₪ . כך גם העיד התובע בפניי. 3. החשבון המתמטי הוא איפוא, פשוט. סך דמי השכירות שהנתבעת היתה צריכה להעביר לתובע- עולה כדי 18,840 ₪. כיוון שהנתבעת העבירה רק סך של 6625 ₪ - ממילא היתרה הבלתי נפרעת- לשיטת התובע- של דמי השכירות, עומדת על 12,215 ₪. 4.א. בעקבות החלטת הרשם ע. כפכפי (כתוארו אז) , לבטל את פסק הדין נגד הנתבעת- היא הגישה כתב הגנה ביום 19/3/2012. ב. הנתבעת טענה בכתב ההגנה, שהיא הפקידה לחשבונו של התובע את הסך של 5,103 ₪ , וכן שילמה לתובע , במזומן , באופן אישי, סכום נוסף של 7,710 ₪ (סעיף 6 לכתב ההגנה). ג. גם על פי האריתמטיקה של הנתבעת, נותר חוב של דמי שכירות שלא שולמו בסך של 6,027 ₪. 5.א. הנתבעת העלתה מספר טענות "קיזוז" נגד יתרת החוב: ראשית - שהיא פינתה את הדירה קודם הזמן . זאת מכיוון ש"התובע הפציר בנתבעת כי היא חייבת לצאת מהדירה לפני סיום החוזה ". בעדותה בפני , נקטה הנתבעת (שהיתה מלווה בבעלה, שנטל חלק פעיל בדיון) - לשון "גירוש" מהדירה. לאמור: "התובע גירש אותנו מהדירה", לא פחות. שנית- שכתוצאה מבעיה של "עובש" (כך במקור- י.ט.) בחדר השינה, נגרם לה נזק בריאותי. (לא צורף כל מסמך רפואי ופשיטא שגם לא צורפה חוות דעת). שלישית- שכתוצאה מנזילות בתקרה בחדר השינה וכן בשל העובש בקירות, נגרם נזק לרהיטיה של התובעת. גם בהקשר הזה מדובר בטענה בעלמא, שלא נתמכה בראייה כלשהי. ב. בעלה של הנתבעת הרחיק לכת , וטען , למעשה, שנוכח מה שהוא כינה "הגירוש" , הושגה הסכמה בעל פה בין הצדדים ולפיה, התובע מחל לנתבעת על יתרת דמי השכירות. 6.א. זה המקום לציין, שהנתבעת שלחה לתובע מכתב עוד ביום 20/06/2006 , זמן קצר לאחר שעזבה את הנכס המושכר (ב- 5/6/2006) . הציפייה הסבירה היא, שמי שלטענתו "גורש" מהדירה, שיטיח את הדברים במי ש"גירש". אבל, במכתב נאמר רק, שהעזיבה נעשתה בהסכמתו של המשכיר . אין זה מיותר לציין, שהנתבעת טענה (בסעיף 7 למכתב הנ"ל ) ש: "נמסרה הודעה בעל פה חודשיים לפני העזיבה לבעל הדירה". גם מדברים אלה, אתה נמצא למד, שלא היה גירוש , אלא לכל היותר, מפגש רצונות לגבי סיום תקופת השכירות, זמן קצר לפני מועד סיומה החוזי. מדובר בהודאת בעל דין שממנה ברור, שהנתבעת רצתה לצאת מהדירה קודם לסיום תקופת השכירות, ושהנתבע הסכים לכך. ב. במכתב הזה, נאמר גם, שהנתבעת נקלעה למצוקה כלכלית חריפה. ולכן, היא הציעה לתובע, שהיא תפרע את החוב שבו הכירה- 6,027 ₪ -בתשלומים , "מידי חודש כפי יכולתי" (ראה: סעיף 11 למכתב) . בחקירתה הודתה הנתבעת בכך, שחרף העובדה, שמאז מכתבה האמור חלפו למעלה מ- 7 שנים (!!)-היא לא שילמה לתובע על חשבון החוב - כפי שהיא הגדירה אותו - מאומה. לדבריה, היא היתה מעוניינת בכך, אך הדבר נמנע ממנה בשל אי שיתוף פעולה מצד התובע. לטענתה זו אין זכר בכתב הגנתה שהוגש כאמור בשנת 2012 . 7. התובע תבע גם נזקים, שלטענתו הנתבעת גרמה לדירה. גם נזקים אלו לא נתמכו בראייה כלשהי . 8. יוצא איפוא, שמעבר לריבוי הטענות והטענות שכנגד- מה שנותר להכרעה הוא- מהו החוב הנכון של דמי השכירות. כך הצדדים התייחסו לכך גם בפני. 9. אין זה מיותר לציין, שבתאריך 7/7/2013 , הוצע לנתבעת לסיים התביעה בסכום של 10,000 ₪, וכן הוצע לה לשלם סכום זה בתשלומים בפריסה למשך שנה . למרבה הצער, הנתבעת סירבה ועמדה על כך שהתיק ינוהל. 10. לאחר שמיעת הראיות בתיק, אני מעדיף ללא היסוס את עדותו של התובע , שמסר פרטים מדויקים לגבי הסכומים שקיבל מהנתבעת , מועדם, ודרך העברתם. כמו לעניין טענת ה"גירוש", כך גם בעניין סכומי הכסף שלטענתה שילמה לתובע - עדותה של הנתבעת נמצאה בעיני כלא אמינה בעליל. כזכור, לטענתה, היא העבירה לתובע סכומי כסף שונים העולים כדי 12,813 ₪ . מזה- 5,103 ₪ בהעברות בנקאיות ו- 7,710 ₪ במזומן . כשנשאלה, כיצד הגיעה לסכום המדויק של 5,103 ₪ - (והרי על כך אמור היה להיוותר בידה תיעוד) - השיבה , שהדברים נחקקו בזיכרונה . זיכרון מדויק שכזה, הנמשך למעלה מ- 7 שנים לגבי פרטים כאלה- מעורר לפחות חשד. גם מוזר בעיני, שהנתבעת לא דאגה בזמן אמת, או בזמן סביר לאחר מכן, לתיעוד או אפילו תיעוד חד צדדי כמו תרשומת עצמית , לגבי הסכומים שלטענתה העבירה לתובע במזומן. עמדתה של הנתבעת קרויה בגמרא - עדות של מי ש"מודה במקצת" . במצב זה, נטל הראיה עובר אל הנתבעת להוכיח מה שילמה . בנטל הזה , הנתבעת לא עמדה. "אותות האמת" שנתגלו במהלך הדיון , נוטים גם הם לטובת התובע. 11. לפיכך, אני קובע, כי הנתבעת תשלם לתובע סך של 12,215 ₪ . סכום זה יהיה צמוד ונושא ריבית כחוק, מיום הגשת התביעה המקורית ביום 7/6/2006 , ועד לתשלום בפועל. 12. נוכח התעקשותה של הנתבעת לנהל הליך הוכחות, מיותר לחלוטין, ונוכח העובדה שהוצע לה לסיים ההליך בסכום נומינלי של 10,000 ₪ , כשהיא עצמה הודתה עוד ביוני 2006 בחוב של למעלה מ- 6,000 ₪ - היה מקום לחייב את הנתבעת בהוצאות לדוגמא. מטעמים של חסד בלבד, נוכח מצבה הכלכלי הקשה הנטען של הנתבעת, שאיני משוכנע שהם נכונים משפטית- אני מחייב את הנתבעת בהוצאות התובע, בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ, וכן בהחזר ריאלי של האגרה ששולמה. 13. סוף דבר, אני קובע כי הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים : 12,215 ₪ בתוספת ריבית כחוק, מיום הגשת התביעה המקורית ביום 7/6/2006 ועד לתשלום בפועל. בנוסף, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ וכן, תשיב לתובע את הסכום הריאלי של האגרה שבה הוא נשא. טענת קיזוזקיזוזשכירותחובדמי שכירות