התובעת מבססת תביעתה מכח סעיף 79 לחוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה), התשס"ד- 2004. סע' 79 לעיל הינו תיקון חקיקה עקיף לסעיף 8 לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992, (להלן: "חוק ההסדרים") אשר תוקן על ידי הוספת סע' 8(ג) לחוק באופן שנקבע כי: "על אף הוראות סעיף קטן (א) והוראות כל דין, היה הנכס נכס שאינו משמש למגורים, והמחזיק בו הוא חברה פרטית שאינה דייר מוגן לפי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב -1972 (בסעיף זה - עסק), ולא שילם המחזיק את הארנונה הכללית שהוטלה עליו לפי סעיף קטן (א), כולה או חלקה, רשאית הרשות המקומית לגבות את חוב הארנונה הסופי מבעל השליטה בחברה הפרטית, ובלבד שהתקיימו לגביו הנסיבות המיוחדות סעיף המנויות בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה, בשינויים המחויבים; בסעיף זה - "חוב ארנונה סופי" - חוב לתשלום ארנונה, שחלף לגביו המועד להגשת השגה, ערר או ערעור, לפי הענין (בסעיף זה - הליכי ערעור), ואם הוגשו הליכי ערעור או תובענה אחרת - לאחר מתן פסק דין חלוט או החלטה סופית שאינה ניתנת לערעור עוד; "חברה פרטית" - כהגדרתה בחוק החברות, התשנ"ט-1999; "בעל שליטה" - כהגדרתו בסעיף 119א לפקודת מס כנסה. סעיף 119א (א) לפקודת מס הכנסה אליו מפנה חוק ההסדרים קובע כדלקמן: (1) היה לחבר-בני-אדם חוב מס ונתפרק או העביר את נכסיו ללא תמורה או בתמורה חלקית בלי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את חוב המס שהחבר חייב בו ממי שקיבל את הנכסים בנסיבות כאמור. (2) היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא העביר את פעילותו לחבר בני אדם אחר, שיש בו, במישרין או בעקיפין, אותם בעלי שליטה או קרוביהם (בפסקה זו - החבר האחר), בלא תמורה או בתמורה חלקית, בלי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את חוב המס שהחבר חייב בו מהחבר האחר. (3) בלי לגרוע מהוראות פסקאות (1) ו-(2), היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא התפרק או הפסיק את פעילותו בלי ששילם את חוב המס האמור, יראו את הנכסים שהיו לחבר כאילו הועברו לבעלי השליטה בו בלא תמורה, וניתן לגבות מהם את חוב המס, אלא אם כן הוכח אחרת להנחת דעתו של פקיד השומה. משכך, התנאים הנדרשים לשם הפעלת סמכותה של הרשות המקומית לגבות חוב ארנונה מבעלי השליטה בחברה בהתאם לסעיף 119א (א)(3) לפקודת מס הכנסה הינם כדלקמן: א. הנכס אינו משמש למגורים. ב. המחזיק בנכס הוא חברה פרטית. ג. החברה אינה דיירת מוגנת לפי חוק הגנת הדייר (נוסח משולב), התשל"ב- 1972. ד. החברה לא שלמה ארנונה כללית כולה או חלקה. ה. חוב הארנונה הוא סופי. ו. החברה התפרקה או הפסיקה פעילותה. ז. מדובר בבעל שליטה בחברה. ח. טרם התפרקותה או הפסקת פעילותה היו לחברה נכסים. בעניין הנדון לא חלקו הנתבעים על קיומם של התנאים לעיל למעט קיומם של שני התנאים האחרונים ומשכך, אדרש אך לקיומם של התנאים הללו. לטענתם לא היו בעלי השליטה בפועל בחברת קלאב האשה בע"מ שכן השליטה הועברה למר רייכמאן משנת 2005 כאשר הוא ניהל החברה בפועל. עיון מפרטי שאילתא מרשם החברות מיום 8/7/2013 מגלה כי הנתבעת החזיקה ב- 51% ממניות חברת קלאב האשה בע"מ ואילו הנתבע החזיק ב- 49% ממניותיה ובהתייחס לחברת קלאב האשה רמב"ש בע"מ החזיקו הנתבעים 1-2 יחד ב- 100% ממניותיה. משכך ולנוכח הרישום ברשם החברות, הנטל להוכיח כי הנתבעים לא היו בעלי השליטה בחברות השונות רובץ לפתחם של הנתבעים ועל בית המשפט לבחון באם הצליחו להרים נטל זה. הנתבעים צרפו לתמיכה בגרסתם את נספח א' אשר נחזה להיות הסכם שנחתם בין חברת קלאב האשה רמב"ש בע"מ לבין חברה אחרת אשר ככל הנראה בבעלות האדונים זוננברג. יוער לעניין זה שמדובר בהסכם שאינו חתום. מה גם שחברת קלאב האשה בע"מ אשר נרשמה כמחזיקה בנכס, היא הנתבעת אינה צד לו. בנוסף, כנספח ב' צורף הסכם עקרונות שנערך בין הנתבעים למר זוננברג לפיו מר זוננברג ייקח על עצמו את התחחייבות חברת קלאב האשה רמב"ש בע"מ ובתמורה יועברו לו מניות הנתבעים בחברה. סעיף 10 להסכם קובע כדלקמן: "מוסכם בזאת בין הצדדים כי, לכל המאוחר, יחתם הסכם עקרונות ביניהם בתוך 45 יום מהיום, וכי הדבר יהווה תנאי מתלה לחלותו של הסכם עקרונות זה. לא יחתמו הצדדים על הסכם מפורט בתוך פרק זמן זה הנקוב לעיל, יהיו כל ההסכמות בין הצדדים בטלות ומבוטלות...". משכך והואיל ולא הוצג בפניי הסכם חתום בין הצדדים הרי שהסכם העקרונות בטל ומבוטל ואין ליתן לו כל משקל. כך גם נקבע בהחלטת כבוד השופט מוסק בהפ 807/05 בקובעו כדלקמן: "היות והסכם מפורט לא נחתם עד היום בין הצדדים, תהא הסיבה אשר תהא, לזוננברג אין כל זכות במבקשת (חברת קלאב האשה רמת בית שמש בע"מ- הערה שלי ע.ג) כבעלים, לכל היותר זוננברג הינו מנהלת בפועל ובעל זכות חתימה כטענתו" (עמוד 7 לפסק הדין, פסקה 32). בהתייחס למר רייכמאן נקבע: "הסכם מסודר בין הצדדים לא נחתם וחברה חדשה לא נוסדה. רייכמן לא רשום כבעל מניות במבקשת שכן בהסכם העקרונות הראשון דובר על הקמת חברה חדשה והקצאת מניות לרייכמן בה ולא למבקשת. מסעיף 13 להסכם העקרונות הראשון אני מסיק כי רייכמן נתן הלוואות למבקשת ותו לא". (עמודים 5-6 לפסק הדין, פסקה 25). המדובר בפסק דין שהנתבעים המציאו חלקו לידי התובעת ובקשו להסתמך עליו לשם תמיכה בטענותיהם וצורף לתיק. אלא שבניגוד לטענות הנתבעים קבע בית המשפט שהאדונים זוננברג אינם בעלי החברה ומר רייכמאן אך נתן הלוואה לחברת קלאב רמת בית שמש. משכך, בוודאי שאין בפסק הדין בכדי לסייע לנתבעים לעניין זה והנתבעים לא הצליחו להרים הנטל לפיו לא היו בעלי השליטה בחברת קלאב האשה בע"מ או בחברת קלאב האשה רמב"ש, חרף רישומם ככאלו. הנתבעים גם לא מצאו לנכון לזמן את מר רייכמאן או את האדונים זוננברג על מנת אלו יתמכו בגרסתם לפיה השליטה בפועל הועברה להם. כך גם לא הוצגו אסמכתאות מהבנק המתייחסות לחשבונות הבנק של החברות השונות אשר יש בהן בכדי להעיד שהנתבעים לא היו עוד בעלי השליטה או מורשי חתימה בחשבונות הבנק של החברות השונות. אי זימון העדים או הצגת הראיות כאמור לעיל פועלת כנגדם, שכן הימנעותם של הנתבעים מהבאת ראיות רלוונטיות, ללא הסבר סביר, מקימה חזקה שאילו זומנו עדים נוספים, הייתה עדותם פועלת כנגדם (ראו ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ (1990), ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (2011). אשר על כן, אני קובעת כי לא עלה בידי הנתבעים להרים הנטל לפיו לא היו בעלי השליטה בשתי החברות וזאת על אף הרישום שהוצג בפניי. בהתייחס לטענה לפיה לא היו בידי החברה נכסים נוספים ולכן לא ניתן להיפרע מהנתבעים יודגש שמדובר בטענה שעלתה לראשונה במהלך הדיונים ללא הסבר מניח הדעת. עם זאת ומשהסכימה לכך ב"כ תובעת בציינה שהוסכם כי המחלוקת בין הצדדים תתייחס אך לתחולת תנאי סעיף 119א לפקודת מס הכנסה ומשנדרשה לטענה זו גם בסיכומיה בציינה כי הרימה הנטל להוכיח שלחברה נותרו נכסים, אדרש גם לטענה זו. בהתאם להוראות סעיף 119א (א) 3 לפקודת מס הכנסה ובשים לב לכך שאין מחלוקת על קיומם של ששת התנאים הראשונים הנדרשים, הרי שקמה לטובת התובעת החזקה בדבר העברת נכסי חברת קלאב האשה בע"מ לידי בעלי השליטה בה, הם הנתבעים 1-2 בתיק דנן. לפיכך, כל שנותר לבחון הוא באם הצליחו הנתבעים לסתור קיומה של חזקה זו ולהוכיח שבמועד הפסקת פעילותה לא נותרה לה כל נכסים או שאלו לא הועברו להם בלא תמורה. התובעת הפנתה בסיכומיה להמרצת הפתיחה ובקשה להסתמך על העובדות שנקבעו בה, בין היתר בקשה להסתמך על כך שבית המשפט קבע שהנתבעים הם בעלי השליטה בחברה וכי הועברו נכסים לחברה אחרת ובגינם התקבלו כספים ואף ניתנו הלוואות כלשהן לבעלי המניות. כן נטען שלא ניתן כל פירוט מה נעשה בכספים הללו. התובעת אף הוסיפה שלא ניתן כל הסבר היכן הנכסים שהיו ברשות חברת קלאב האשה בע"מ ולכן טענה שעמדה בנטל להוכיח שנותרו לחברה נכסים. מנגד טענו הנתבעים לעניין זה שלא הבריחו נכסים ואף הוסיפו שעוקלו נכסי חברת קלאב האשה בע"מ ואף חברת קלאב האשה רמב"ש בע"מ ספגה חובות גדולים ומשכך לא היתה כל הברחת נכסים. עיון בפסק הדין בהפ 807/05 מלמד שבית המשפט קבע כי לא שוכנע שהמבקשת (חברת קלאב האשה רמב"ש- הערה שלי- ע.ג) והחייבת (חברת קלאב האשה בע"מ- הערה שלי- ע.ג) לא אחת הן וכי הדבר לא נעשה במטרה מלחמוק מנושים וחובות אותם חייבת חברת קלאב האשה בע"מ. משכך, קבע בסופו של יום שמדובר באישיות משפטית אחת וההפרדה בין החברות היא מלאכותית ולכן יש להרים המסך ביניהן ולראותן כחברה אחת (ראו עמוד 9 לפסק הדין, פסקה 41). בנסיבות אלו ומשנקבע שמדובר בחברה אחת ואף התובעת בקשה להתבסס על הוראות פסק הדין לעיל, לא שוכנעתי שהנתבעים הבריחו נכסים. אומנם נעשה נסיון להבריח נכסים מחברת קלאב האש הבע"מ לחברת קלאב האשה רמב"ש כפי שקבע כבוד השופט מוסק לנוכח הקשיים אליהם נקלעה חברת קלאב האשה בע"מ בשים לב לתיק ההוצאה לפועל שנפתח כנגדה. אלא שנסיון זה לא צלח, שכן בית המשפט קבע זה מכבר שמדובר בחברה אחת וכך יש לראותה ולכן קבע שהוכח שהמטלטלין שעוקלו הם נכסיה של חברת קלאב האשה בע"מ. במצב דברים זה והואיל ועסקינן באישיות משפטית אחת ומשצורפו הדוחות כספיים מבוקרים של חברת קלאב האשה רמב"ש, הרי שניתן לראותם כאילו הוגשו על ידי חברת קלאב האשה בע"מ. בביאור מספר 14 בדוחות הכספיים תחת הכותרת "העסק החי" נרשם שלחברה גירעון בסך 1,497,760 בהון עצמי וגירעון בסך של 1,535,260 בהון החוזר. בנוסף צויין בדוחות שבמהלך חודש ספטמבר 2006 עוקל כל הרכוש הקבוע של חברה קשורה כאשר החברה לא הצליחה לבטל העיקול ולרכוש ציוד חלופי ומשכך הפסיקה פעילותה. הנתבעים לא נחקרו בעניין כלל בנוגע לתוכן הדוחות הכספיים ומשכך הוכח די הצורך שלחברה היו גרעונות גדולים ולא נותר לה כל ציוד לאחר שזה עוקל על מנת להמשיך פעילותה. בנוסף, הנתבעים צרפו את החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 18/10/2006 במסגרת תיק הוצאה לפועל שנפתח כנגד חברת קלאב האשה בע"מ אשר הורה ביום 18/10/2006 על מכירת המטלטלין והמעוקלים במסגרת תיק ההוצאה לפועל. הנה כי כן, הוכח די הצורך, שלשתי החברות אשר נעשה נסיון להבריח נכסים ביניהן ולא צלח, לא נותרו כל נכסים. מה גם שלנוכח העיקולים הרי שניתן הסבר מניח הדעת בנוגע לגורל נכסי חברת קלאב האשה בע"מ. המסקנה המתבקשת אם כן היא כי הנתבעים הצליחו לעמוד בנטל המוטל עליהם לסתור החזקה באשר להעברת נכסי חברת קלאב האשה בע"מ לרשותם ללא תמורה ואין בעובדה שבקשו להבריח נכסים בין שתי החברות לעיל בכדי לסתור עובדה זו. בשולי הדברים אציין שהתובעת התייחסה בסיכומיה אך לקיומם של התנאים הקבועים בהוראות סעיף 119א(א)3 לפקודת מס הכנסה ואף לא מצאה לנכון לפרט מהם הסעיפים הרלוונטים בכתב התביעה, שכן בכתב התביעה בססה תביעתה אך על הוראות סעיף 79 לחוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004, התשס"ד- 2004. משכך, לא מצאתי מקום להידרש לקיומם של יתר התנאים הקבועים בהוראות סעיף 119א לפקודת מס הכנסה. אשר על כן, התביעה כנגד הנתבעים 1-2 נדחית. התובעת תישא בהוצאות הנתבעים בסך של 2000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן, יישאו ריבית והצמדה כחוק. מדיניות כלכלית