האם חייבת הנתבעת בפירעון יתרת חובה בהתאם לכרטסת בגין רכישת סולר ? רקע וטענות הצדדים 2. התובעת, חברה העוסקת במכירת מוצרי דלק וסולר, סיפקה לנתבעת סולר. הנתבעת הינה חברה קבלנית העוסקת, בין היתר, בתחום עבודות עפר ומחזיקה ברשותה כלי עבודה שונים ובכללם טרקטור/ שופל דגם CAS821E שלדה N6F200235 (להלן: הטרקטור). במסגרת עסקיה נהגה הנתבעת להזמין מהתובעת סולר עבור כלי העבודה שברשותה, בכללם עבור הטרקטור, משך תקופה של למעלה משנה. לטענת התובעת, החל משנת 2009 הזמינה הנתבעת סולר במועדים ובסכומים שונים. מכרטסת הנהלת החשבונות אשר בה מרוכזים החיובים והתשלומים ששולמו לתובעת, עולה כי הנתבעת חייבת לתובעת סך נומינלי של 65,319 ₪ נכון ליום 15.2.11 . מאחר וחרף פניות חוזרות ונשנות, לא הסדירה הנתבעת את חובה הוגשה התביעה לתשלום יתרת החוב נכון לשיעורו במועד הגשת התביעה. 3. הנתבעת לא הכחישה את חובה לתובעת (הגם שלא הודתה במלוא סכום החוב). עם זאת, לטענתה במהלך מספר חודשים, סופק לה סולר באיכות ירודה, אשר אינו תואם את התקן ואשר הסב לטרקטור שבבעלותה נזקים שונים. נטען כי רוב התדלוקים מהתובעת סופקו למיכלים גדולים של התובעת שהועברו לשימוש הנתבעת, למעט אותו סולר פגום אשר סופק באמצעות טנדר שהגיע לשטח בו עבד הטרקטור. לטענתה, במהלך החודשים יולי- ספטמבר 2010, החלו להתגלות רעשים וקלקולים בטרקטור. בלית ברירה, הועבר הטרקטור לטיפול במוסך "טרהטק סוכנויות בע"מ" אשר בעיר חולון, (בעדות הסתבר כי לא היה זה המוסך המטפל אלא רק הסוכנות והטרקטור טופל במקום אחר). בדיקה שנערכה במוסך העלתה ליקויים שונים הנוגעים ברובם למערכת הדלק. במטרה להתחקות אחר מקור הליקויים, נלקחה מהטרקטור דגימת סולר והועברה למעבדה אשר בחנה את הדגימה וקבעה כי מדובר בסולר בעל איכות ירודה, מהול במים ובמשקעים שונים שאינו תואם את הוראות התקן בו מחוייבת התובעת. לטענת הנתבעת, כדי לצמצם את הנזקים שכרה הנתבעת טרקטור חלופי עד לתיקון הטרטור ששהה במוסך. בגין כך, שילמה הנתבעת סכום של 65,034 ₪ . כמו כן, נאלצה הנתבעת לשלם סכום של 41,025 ₪ עבור תיקון הטרקטור. לטענת הנתבעת, למרות שהודע לתובעת בדבר הליקויים שנגרמו כתוצאה מהשימוש בסולר, בחרה התובעת לנקוט בהליך זה ולפיכך מתגוננת הנתבעת בטענת קיזוז בגין הנזקים הנטענים. דיון והכרעה 4. ביחס להודאה בקיום החוב, ב"כ הנתבעת טען בסיכומיו כי הנתבעת מעולם לא הודתה בקיום החוב ובעצם האספקה. בנוסף נטען כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה בעניין זה מאחר ולא הציגה תעודת משלוח בנוגע לאספקת הסולר. ביחס לכרטסת הנהלת החשבונות, נטען כי איננה קבילה מאחר ולא הוגשה באמצעות עורכה. אמנם הנתבעת לא הודתה במפורש בחובה לנתבעת עם זאת, בפסיקה נקבע כי הודאה יכולה להיות אף הודאה בהתנהגות ולא הודאה מפורשת בלבד, אם בנסיבות התרחשות ההתנהגות משתמעת ממנה הודאה. "יש גורסים כי גם 'העדר תגובה', במקום ובנסיבות שבאורח סביר מתחייבת כזו, תיחשב כמבטאת הודאת בעל דין בהתנהגות..." וכן- "במישור האזרחי... הנטיה היא לראות בהימנעות מתגובה בנסיבות האמורות לעיל ראיה קבילה, ולהעניק לה משקל ראייתי כראיה נסיבתית לחובתו של השותק..." (י' קדמי "על הראיות" חלק ג' עמ' 1396-1397). מעיון בתיק עולה כי הנתבעת, עד לטענה בסיכומים, לא התכחשה בפועל לעצם החוב וסכומו. בתאריך 11.07.11 שלח ב"כ התובעת לנתבעת מכתב התראה לפני נקיטת הליכים משפטיים ובו הודיע לה כי חבה לתובעת סך של 65,319 ₪. למרות טענות ב"כ הנתבעת, הנתבעת לא מצאה לנכון לשגר מכתב תגובה ובו התייחסות לטענות שנטענו כנגדה. במסגרת תצהיר מנהל הנתבעת, בבקשת הרשות להתגונן, המשמש ככתב הגנה בתיק זה, לא הכחיש המנהל את עצם קיום החוב ואף לא את סכום החוב אלא התייחס לנזקי הטרקטור והקשר הנטען בין הליקויים לבין הסולר שסיפקה התובעת, בלבד. לא נטען כי לא סופק סולר או כי סופק בכמות אחרת ולפיכך מנועה הנתבעת מלהתכחש לגובה החוב. אמנם שיעור דמי הנזק אינו דורש הכחשה לפי תקנה 84 לתקנות סדר הדין האזרחי, אולם נראה כי עניין זה לא חל על סכום תביעה חוזית וממילא בבקשת רשות להתגונן ישנה חובה לפרט את ההגנה. בעדותו הודה מנהל הנתבעת כי "הכרטסת לא משקרת" (עמ' 8, שורה 4). בהמשך עדותו, מסר העד ביחס לשיק שהופקד לטובת התובעת בפברואר 2011 כי הוא: "לא זוכר מה קרה עם השיק, נשאר 60 ומשהו אלף ₪ בשוטף ... כשקרתה תקלה עצרתי את התשלום"- עדות זו מהווה ראיה ממשית להודאה בסכום החוב הנטען. אשר לטענת הנתבעת לפיה לא ניתן היה להגיש את הכרטסת אלא באמצעות עורכה, הכרטסת היא מסמך שהוצא מהנהלת החשבונות של התובעת ועל כן, ניתן לראות בה רשומה מוסדית עפ"י סעיפים 35 ו-36 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971. משכך, לא מצאתי טעם שלא לסמוך על נתוני הכרטסת. מעבר לכך, האמור בכרטסת לא נסתר על ידי מנהל הנתבעת כמפורט בעדותו לעיל. כמו כן בתצהירו, לא נטען כי נתוני הכרטסת אינם משקפים נכונה את גובה החוב. יתירה מזאת, עולה כי בכל תקופת ההתקשרות בין הצדדים, בוצעו התשלומים לתובעת בהתאם לכרטסת ומעולם לא הועלתה טענה לפיה מדובר בנתונים שגויים. לפיכך אני קובע כי חוב הנתבעת לתובעת עומד על סך של 65,319 ₪ נכון ליום 15.2.11 ובסך 66,346 ₪, נכון למועד הגשת התביעה, הואיל ולא נסתר חישובו של ב"כ התובעת. 5. שעה שהוכיחה התובעת את אספקת הסולר וחובה של הנתבעת, נותרה לבירור טענת הקיזוז. הנטל להוכחת טענה זו מוטל על הנתבעת, אשר לטענה יש לקזז את הנזקים שנגרמו בעקבות השימוש בסולר מחובה לתובעת. מבחינת הראיות שהציגה הנתבעת, עולה כי לא עמדה בנטל להוכיח את טענת הקיזוז. ראשית, על הנתבעת היה להודיע לתובעת, מיד לאחר התקלה הנטענת בטרקטור ולכל המאוחר במועד דגימת הסולר הנטענת או במועד קבלת תוצאות דגימת הסולר, לאפשר לתובעת לקחת דגימת סולר ולקבל את ממצאי הבדיקה כדי שתוכל להתייחס לממצאים בזמן אמת. קרוב לוודאי שהתובעת הייתה מבקשת לדגום את הסולר בעצמה ואולי אף לערוך בדיקות נוספות משלה. העלאת הטענה הנוגעת לאיכותו של הסולר כחמישה חודשים לאחר קבלת תוצאות המעבדה (מתאריך 30.11.10) ובמועד שבו למעשה, כבר לא היה באפשרות התובעת לבדוק את הסולר בעצמה ולהתגונן מפני הטענות כנגדה, מהווה חוסר תום לב מובהק מצד הנתבעת ואף חיזוק ממשי לגרסת התובעת לפיה הסולר שנדגם, לא היה הסולר שסופק על ידה. אמנם, בעדותו טען מנהל הנתבעת כי התקשר לתובעת ואף דרש פיצוי "ברמה החברית" (עמ' 13, שורות 14 ו- 19). עם זאת, בהעדר מסמך כתוב או ראיה אחרת שתתמוך בטענה, יש לדחות טענה זו ולקבל את גרסת התובעת לפיה, לא נעשתה פניה אליה בנושא זה מצד הנתבעת. הנתבעת אף לא מצאה לנכון לשטוח את טענותיה בפני התובעת לאחר קבלת מכתב ההתראה מיום 11.07.11 ורק לאחר הגשת התביעה כנגדה, "נזכרה" לטעון כי הסולר שסופק לה, לא היה תקין. נוכח טענותיה כי הנזקים שנגרמו לה, עולים על סכום החוב, נראית התנהלות הנתבעת כבלתי סבירה. 6. מנהל הנתבעת מסר בעדותו כי לכל הכלים שהחזיק ברשותו, רכש סולר מהתובעת אולם רק בטרקטור אירעו תקלות. לטענתו הסיבה לכך היא שהסולר לטרקטור תודלק באותה עת באמצעות טנדר עליו מותקן מיכל נייד ויתכן כי הסולר שסופק כך נפגם בעת העברתו. הנתבעת אף לא נקבה במועד מדוייק בו ארעה התקלה הנטענת בטרקטור ולא הביאה לעדות את מפעילו. אין הסבר לכך כי התקלה עקב סולר פגום, הנצרך ביום עבודה אחד וגורם תוך מספר שעות לתקלה, לא דווחה במן אמת. ההשערות כי הסולר נמהל בגשם בהעברתו לטנדר אינה מתישבת עם מועד התקלה הנטען ביולי... מדובר בטענות משוללות יסוד, אשר לא הובאו ראיות לתמוך בהן ועל כן דינן להידחות. הנתבעת אף לא הצביעה על מקרים דומים שאירעו באותה תקופה ללקוחות נוספים של התובעת ועל כן, לא הוכח קשר סיבתי בין הסולר שנדגם כפגום לבין הסולר שסיפקה התובעת. הנתבעת טענה כי הסולר הפגום סופק בתקופה שבין חודש יולי לחודש ספטמבר 2010. בחשבונית מוסך "טרהטק" בו טופל הטרקטור (נספח א' לבר"ל) מצוין בתאריך הפתיחה - 31.10.10, כאשר מועד הנפקת החשבונית הנו 31.11.10. במענה לשאלת ב"כ התובעת, כיצד יתכן שהטרקטור נכנס למוסך בתאריך 30.10.10, כאשר התקלה אירעה בחודש יולי, השיב מנהל הנתבעת כי איתור התקלה ותיקונה התמשכו זמן רב- "היה תהליך ארוך, היו ימים ארוכים ..." . במענה לדברי ב"כ התובעת כי הוא איננו דובר אמת וכי הטרקטור שהה במוסך חודש ימים מ- 31.10.10 עד 31.11.10, טען מנהל הנתבעת לראשונה, כי הטרקטור לא נכנס בתחילה למוסך בחולון אלא שהה במוסך שלו- "המוסך הזה במושב כוכב ושם השופל ישב חודשיים". (עמ' 10, שורה 4). בניגוד לעדותו בבית המשפט, טען מנהל הנתבעת בתצהירו כי לאחר גילוי הליקויים בטרקטור "הנתבעת העבירה את הטרקטור לטיפולו של מוסך מומחה העונה לשם "טרהטק סוכנויות בע"מ." עדות המנהל מהווה ראיה בעל פה אל מול החשבונית שהיא מסמך בכתב ועל כן, על הנתבעת מוטל הנטל להוכיח כי נתוני החשבונית אינם משקפים נכונה את שאירע במציאות. גם אם הכוונה לנסיבות החיצוניות למסמך אלו לא הוכחו בהעדר פירוט הטענה בתצהיר או עדות מי מטעם המוסך הנוסף. אף בעניין זה, לא עמדה הנתבעת בנטל מאחר ועדות מנהל הנתבעת לפיה הטרקטור שהה תחילה במוסך שלו, הועלתה לראשונה במסגרת חקירתו הנגדית ואינה משכנעת ומהימנה. 7. מהאמור לעיל עולה כי לא ניתן הסבר המניח את הדעת לשאלה מה נעשה בטרקטור, אשר לדברי המנהל הושבת מיד לאחר התדלוק, מחודש יולי ועד למועד בו הוכנס לטיפול במוסך? מנהל הנתבעת אף לא סיפק הסבר ראוי לשאלה מדוע לא איפשר לתובעת לקחת דגימה בשטח, או לכל הפחות מדוע לא נלקחה דגימה מיד עם הבאת הטרקטור למוסך באומרו כי הוא אינו "מוסכניק" וכי לא ניתן לדרוש ממנו "דקויות של זיכרון" (עמ' 13, שורה 8). הנתבעת אף לא הוכיח כי הדגימה שנבדקה נלקחה מהטקטור שעה שמנהלה לא נכח בעת ביצוע הדגימה ומסר בעדותו גרסאות סותרות באשר לאופן לקיחתה. יוער כי הדגימה התקבלה במעבדה ביום 28.11.10 בבקבוק קולה ובהעדר תצהיר של נוטל הדגימה לא הוכח כי נלקחה מהטרקטור הנדון. לפיכך, יש לדחות את הטענה לפיה התקלה התגלתה כשלושה חודשים לאחר שסופק הסולר הבלתי תקין ובכך למעשה נשמט הבסיס לטענה לפיה סולר שסיפקה התובעת גרם לתקלות בטרקטור. מעבר לנדרש יוער כי אין די בצירוף חשבונית תיקון של רכיבים שונים במערכת הדלק. אין ידיעה שיפוטית אודות מקור התקלות ועל הנתבעת היה לצרף חוות דעת מומחה לקשר הסיבתי בין סולר פגום לנזקים הנטענים. ראוי לציין כי גרסת התובעת מתחזקת נוכח הנתונים העולים מכרטסת הנהלת החשבונות, לפיהם הנתבעת המשיכה לרכוש דלק מהתובעת אף לאחר המועד בו נכנס הטרקטור למוסך ואף לאחר מועד גילוי ממצאי הדגימה. אמנם בהקשר זה מסר מנהל הנתבעת כי יתכן וניתנו שקים דחויים עבור הדלק, אולם בהמשך עדותו טען כי החשבונית מונפקת בסוף חודש, כאשר הסולר מסופק קודם לכן. בהתייחס לחשבונית האחרונה מתאריך 31.12.10 ובמענה לשאלה, כיצד יתכן שרכש סולר בכ- 13,000 ₪ בעת שידע בוודאות כי הסולר היה פגום, השיב מנהל התובעת כי ההזמנה בוצעה בתחילת החודש, במועד בו לא היו בפני ממצאי הבדיקה- "הממצאים מה- 30.11.10 אבל בכלל הגיעו בדואר ב- 10.12.10 אז מה אם רשום 30.11.10". אף בעניין זה מדובר בעדות כבושה אל מול הנתונים הכתובים בכרטסת. מדובר בהסבר קלוש אשר לאור מכלול הנסיבות אינו אמין ותומך בטענת התובעת כי הטענות הועלו לאחר שהנתבעת נקלעה לקשיים כלכליים ולא עלה בידה לפרוע את החוב. שעה שלא הוכח כי סולר פגום גרם לתקלה בטרקטור מתייתר הצורך לבחון את החשבוניות הנוספות שצורפו המעידות לכאורה על שכירת כלי הנדסה אצל ספקים אחרים. יוער כי עיון בחשבוניות מלמד כי הוצאו באוקטובר - נובמבר 2010 ומנוגדות הן לטענה כי הטרקטור הושבת מיולי - אוגוסט. סוף דבר 8. בהעדר ממצאים לסתור את גובה החוב ומאחר ולא הוכח כי הסולר שסיפקה התובעת לנתבעת גרם לליקויים בטרקטור, יש לדחות את טענת הקיזוז ועל כן, דין התביעה להתקבל במלואה. בפועל ניהלה הנתבעת הליך סרק כאשר לא הביאה ראיות רלבנטיות להוכחת מועד הנזק הנטען או הקשר הסיבתי בינו לבין הסולר שסופק. הנתבעת תשלם לתובעת 66,346 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה. בנוסף תשא הנתבעת בהוצאות התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלומן, ובשכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪. סולרכרטסתחוב