תביעה לתשלום שכרו של התובע, במעמדו כקבלן משנה, בגין עבודות הרכבת משקופים שביצע, לפי הטענה, על פי הזמנות והנחיות של הנתבעת. ביתר פירוט, התובע טען, בכתב התביעה בסדר דין מהיר, בתמצית, כדלקמן- בשנים 2008 ו- 2009 ביצע התקנת משקופים ברחבי הארץ על פי סידור עבודה ותעודות משלוח שהנפיקה לו הנתבעת, כאשר כל התמחור בוצע על ידי נציגי הנתבעת בלבד. מעת לעת נערכה פגישה בין התובע לבין נציג הנתבעת לצורך בדיקת עבודתו של הנתבע, עריכת התחשבנות, ותשלום שכרו של התובע. לגבי העבודות שפורטו בכתב התביעה ונספחיו, ואשר בוצעו מיוני ועד לספטמבר 2009, נציגי הנתבעת סירבו לערוך פגישה והתחשבנות עם התובע, ולפיכך לא נרשם חוב בגין ביצוע עבודות אלה בכרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעת, והתובע לא הוציא חשבוניות בגינן. כל ההתנהלות לגבי ביצוע העבודה, הבדיקה, ההתחשבנות, וקבלת התשלום, נערכה כלפי הנתבעת בלבד, וכך גם הוצאת החשבוניות על ידי התובע, גם אם הוצאה חשבונית כלפי צד שלישי. הנתבעת סירבה לשלם לתובע בגין ביצוע העבודות הנטענות בכתב התביעה והפנתה אותו לחברה עלומה בשם "ג.א.ש", הגם שהתובע לא הכיר את חברת "ג.א.ש", או את בעלי מניותיה, לא ניהל עסקים באופן ישיר עם חברה זו, ולא קיבל ממנה כל הנחיה לבצוע העבודות הנטענות, לא ערך עמה בדיקות, והתחשבנויות, ואין לו כל קשר עסקי עמה. הנתבעת טענה בכתב ההגנה מטעמה, בתמצית, כדלקמן- במועדים הרלבנטיים לתביעה, בשנים 2008- 2009, היו לנתבעת שלושה זכיינים בפריסה ארצית, ששיווקו את מוצרי הנתבעת. התובע ביצע התקנות משקופים עבור הנתבעת, ולגבי ביצוע עבודות אלה הנתבעת שילמה את מלוא הכספים שהגיעו לתובע. התביעה שהגיש התובע מתייחסת לביצוע עבודות התקנה שכלל לא הוזמנו על ידי הנתבעת, אלא על ידי צדדי ג' שהינם זכיינים של הנתבעת, כאשר כלל לא ברור האם התובע ביצע את העבודות הנטענות על ידו. הזכיינים, המהווים אישיות משפטית נפרדת, התקשרו על הנתבעת בחוזים לשיווק והתקנות של מוצריה. בהתאם להסכמי הזכיינות הנתבעת מקבלת אחוז מסוים וקבוע משווי המכירה שבוצעה על ידי הזכיינים, כאשר כל העלויות הנלוות, כגון- הובלה, התקנה, אחריות, ושירות, הינם באחריות הזכיינים. בנסיבות העניין, התביעה צריכה להיות מופנית כנגד הזכיינים, ודינה להדחות מחמת העדר יריבות. התובע מכיר את הזכיין, חברת "ג.א.ש", קיבל ממנה תשלומים והוציא לה חשבוניות, שאותן לא חשף. בתצהירו של נציג הנתבעת, מר יצחק בן עזרי (להלן: "בן עזרי"), נטען, בתמצית, כדלקמן- לנתבעת היו ארבעה יזמים בתקופה הרלבנטית לתביעה, וביניהם- חברת ג.א.ש בס"ד יזמות בע"מ (לעיל ולהלן: "חברת "ג.א.ש"; "הזכיינית"), שלה היו שלושה סניפים- בירושלים, בהרצליה, ובדיזיין סנטר. התובע התקשר עם הנתבעת בחנות בבאר שבע וקיבל ממנה הזמנות לביצוע עבודות, אך יחד עם זאת התקשר ישירות מול חברת "ג.א.ש" וביצע עבודות עבורה. התובע סיפר לו כי חברת "ג.א.ש" נותרה חייבת לו כספים, והוא מנסה לגלגל את חובה על הנתבעת, בחוסר תום לב. תהליך הזמנת העבודות מהתובע היה מתנהל באופן הבא- בן עזרי או נציג אחר של הנתבעת היה פונה לתובע ומודיע לו כי יש עבורו עבודת התקנת משקופים בסניף באר שבע. התובע היה מגיע את הסניף הראשי של הנתבעת בבאר שבע ומקבל את סידור העבודה והמשקופים. לאחר ביצוע העבודה היה התובע נפגש את בן עזרי לצורך תמחור העבודה, מוציא חשבונית מס, ולאחר בדיקתה קיבל תשלום, בהתאם למוסכם. מטעמי נוחות, התובע קיבל בסניף הראשי בבאר שבע גם את המשקופים ותעודות המשלוח של חברת "ג.א.ש". לאחר ביצוע ההזמנה העבירה הנתבעת לחברת "ג.א.ש" את חלקה, במעמדה כזכיינית, מתמורת ההזמנה הכוללת, על פי הסכם הזכיינות, ועל חברת "ג.א.ש" היה לשלם לתובע את שכרו בגין אותן הזמנות שבוצעו באמצעות הזכיינית. ההתחשבנות בין הנתבעת לבין הזכיינית נערכה בדרך כלל מידי חודש בחודשו, ומספר חודשים טרם ההתקנה בפועל, ומשמעות הדבר כי הזכיינית הנ"ל קיבלה את חלקה, אשר גולמו בה גם הוצאות ההתקנה. התובע היה מודע היטב להתנהלות ולתהליך העבודה שפורט לעיל. התובע מיתמם בטענה שאינו מכיר את חברת "ג.א.ש", והוא היה בקשר ישיר עם עובדיה ומנהליה, לרבות מר יובל בוקר, שהיה אחד ממנהליה, ועימם סיכם את שכרו, ומהם קיבל את התשלום. ביום 15.7.2013 נערך בפני דיון הוכחות, וניתנו סיכומים בעל פה. אקדים ואציין כי לאחר שבחנתי את כל שהובא בפני מצאתי כי התובע לא הניח תשתית ראייתית בכמות ובאיכות הנדרשת בנסיבות העניין לצורך הוכחת התביעה, ולפיכך מצאתי לנכון להורות על דחייתה. עם זאת, יש לציין, כי מהראיות שהונחו בפני עולה כי נפלו פגמים בהתנהגותה של הנתבעת כלפי התובע, כפי שיפורט להלן. בין הנתבעת, במעמדה כספק עבודה, לבין התובע, במעמדו כקבלן ביצוע עצמאי, נקשרו יחסים חוזיים, אשר במסגרתם התובע התקין משקופים לדלתות עבור לקוחות הנתבעת, לפי פניותיה אליו מעת לעת, ועל פי הנחיותיה, ומידי תקופה נערכה בדיקה והתחשבנות בין הצדדים, לצורך ביצוע תשלום שכר הקבלנות של התובע, כנגד הוצאת חשבונית מטעמו. מהנתונים שבפני עולה כי התובע הרכיב משקופים לדלתות עבור הנתבעת ברחבי הארץ עוד משנת 2007 (עדות בן עזרי, ע' 14, ש' 11-17). ברבעון הראשון של שנת 2008 הנתבעת התקשרה בהסכם זכיינות עם חברת "ג.א.ש", ובמסגרתו הוסכם ביניהם, בין היתר, כי הזכיינית תפעל באמצעות סניף בהרצלייה, כל ההזמנות שיבוצעו באמצעות הזכיינית, ותשלומי הלקוחות, יעברו אל הנתבעת, ואילו הנתבעת תעביר לזכיינית 45% מהתמורה הכוללת של ההזמנה, במסגרת התחשבנות שתיערך בסוף כל חודש (סע' 5.15- 5.12 להסכם הזכיינות). כן נקבע כי- "החברה תספק לזכיין מחירון סוחר (להלן: "מחירון סוחר") ומחירון מומלץ ללקוחות (להלן: "מחירון לצרכן"), "מחירון סוחר" הינו מחירון לצרכן בניכוי 45% אשר מגלמים בתוכם את רווחיו של הזכיין ואת כל הוצאותיו לרבות התקנה ושרות הקשור עם ההתקנה אצל הלקוח והובלת דלתות משער המפעל..." (סעיף 5.16 להסכם הזכיינות). הסכם הזכיינות נחתם, על פי הרשום עליו, ביום 20.2.2008, ומעדותו של בן עזרי עולה כי נכנס לתוקף הלכה למעשה החל ממרץ או מאפריל 2008 (ע' 14, ש' 22). מהסכם הזכיינות עולה כי החובה לשלם למתקינים בגין ביצוע עבודה על פי הזמנה שבוצעה באמצעות הזכיינית, מוטל על האחרונה. לאחר שבחנתי את כל שהובא בפני, ובהעדר ראיות לסתור, מצאתי לנכון לקבל את טענת הנתבעת, לגבי הסכם הזכיינות שנקשר בינה לבין חברת "ג.א.ש", ובכלל זה, כי החל מהרבעון השני של שנת 2008 ההזמנות שהתבצעו באמצעות הסניפים בהרצליה, ירושלים, ודיזיין סנטר, בוצעו באמצעות הזכיינית, שנשאה באחריות לתשלום ההוצאות בגין עבודות ההתקנה, עבור הזמנות אלה, ואילו הנתבעת נותרה אחראית לתשלום עבור ההתקנות בגין הזמנות שבוצעו באמצעות הסניף הראשי בבאר שבע. יש לבחון, אפוא, האם התובע ידע לגבי קיומו של הסכם הזכיינות, ולשינויים הנובעים ממנו, ככל שהם נוגעים אליו, לגבי זהות ספק העבודה והגורם האחראי לתשלום עבור ביצוע ההתקנות. מכיוון שהתובע ביצע התקנות עבור הנתבעת ברחבי הארץ, עוד בטרם כריתתו של הסכם הזכיינות, ולאור דפוס ההתקשרות החוזית בין התובע לבין הנתבעת, כמפורט לעיל, הרי שהיה על הנתבעת, כפועל יוצא מחובתה לקיים את ההסכם בדרך מקובלת ובתום לב, להודיע לתובע, לגבי חתימת הסכם הזכיינות, ולהבהיר לו לגבי המשמעויות הנובעות ממנו, ככל שהדברים נוגעים אליו, ובכלל זה- שהחל מהרבעון השני של שנת 2008, הזמנות העבודה המבוצעות באמצעות הסניפים בהרצליה, ירושלים, ודיזיין סנטר, יעשו באמצעות הזכיינית, חברת "ג.א.ש", והאחרונה בלבד הינה בגדר ספק העבודה, והגורם האחראי לתשלום, כלפי התובע, לגבי ביצוע הזמנות אלה. ככל שיתברר כי התובע ידע על השינויים הנ"ל, ובכלל זה- כי ההזמנות שהתקבלו מהסניפים הנ"ל הוזנו על ידי הזכיינית, וכי האחריות לערוך עימו בדיקה, התחשבנות, וביצוע התשלום, בגין ביצוע העבודות לפי הזמנות אלה, מוטלת על הזכיינית בלבד, ולא על הנתבעת, ובמצב דברים זה הסכים לבצע את העבודות, הרי שניתן לראותו כמי שהסכים לכך. התובע הצהיר כי הקשר היחיד היה בינו לבין נציגי הנתבעת, ולא היה לו קשר כלשהוא עם נציגי חברת "ג.א.ש", בכל הקשור לביצוע העבודה, וכן הצהיר כי כאשר ביקש לבצע התחשבנות בגין העבודות הנטענות, הופנה לחברת "ג.א.ש", שמבחינתו הייתה חברה עלומה. כאשר נשאל בחקירתו הנגדית האם ידע על הסכם הזכיינות שנחתם בין הנתבעת לבין חברת "ג.א.ש", העיד כי- "אני לא יודע מה זה זכיינות. אני יודע שהיו חברות בהרצליה, בדיזיין סנטר, אבל זה היה של דוראל כל הזמן" (ע' 9, ש' 11-14). כן העיד כי מעולם לא ביקר בסניפים בירושלים ובדיזיין סנטר, ופעם אחת ביקר בסניף בהרצליה אך לא היה לו קשר עם הסניף בהרצליה (ע' 9, ש' 15-18). עיון בתצהירו של מר בן עזרי מעלה כי לא נטען בו באופן ישיר ומופרש, כי לאחר חתימת הסכם הזכיינות עם חברת "ג.א.ש", נציגי הנתבעת הודיעו לתובע באופן ברור ונהיר לגבי כריתתו של הסכם הזכיינות, ולגבי המשמעויות הנובעות מכך לגביו, ובכלל זה כי החל מהרבעון השני של שנת 2008, כל ההזמנות שיתקבלו אצל הנתבעת מהסניפים בהרצליה, ירושלים, ודיזיין סנטר, יבוצעו באמצעות הזכיינית, חברת "ג.א.ש", וכי האחרונה אחראית לביצוע הבדיקה, ההתחשבנות, והתשלום לתובע. בנוסף, לא נטען שנמסר לתובע ליצור קשר עם נציגי הזכיינית לצורך הסדרת התשלומים שיגיעו לו בגין ביצוע ההזמנות שיתקבלו מסניפים אלה, וכי נמסרו לו פרטיהם של נציגי הזכיינית. כל שנטען בתצהירו של מר בן עזרי לגבי הידיעה המיוחסת לתובע באשר להסכם הזכיינות ולמשמעויות הנובעות ממנו לגביו, הינו, כי- "חשוב להדגיש כי התובע היה מודע היטב להתנהלות ולתהליך העבודה המתוארים לעיל, ודווקא בשל כך הופתעתי לקבל את דרישתו" (סעיף 19), תוך שימוש בלשון סבילה, "היה מודע", ומבלי שצוין מי מסר לתובע את הפרטים הנחוצים, מה המידע שנמסר לו, ומתי הדברים נמסרו לו. כאשר נשאל מר בן עזרי בחקירתו הנגדית האם הציג בפני התובע את הסכם הזכיינות, השיב תשובות לא ענייניות ומתחמקות, כגון- "אני לא מכיר שהוא קונה חברה ואין לו חוזה", וכן- "איציק היה איתנו". לא ראיתי לנכון ליתן אימון או משקל של ממש לעדותו האחרונה, שכן קודם לכן העיד כי לא היה מעורב בהסכם הזכיינות ולא זיהה את החתימה עליו (ע' 13 למטה, ע' 14 למעלה), מה גם שהדבר לא צוין בתצהירו. יש לציין כי מר בן עזרי לא מצא לנכון להשיב, במענה לשאלה הנ"ל, כי עיקרי ההסכם, ככל שהם רלבנטיים לתובע, אכן נמסרו לו. זאת ועוד. כאשר נשאל מר בן עזרי כיצד ניתן לדעת מהמסמכים שצירף התובע (תעודות משלוח, סידור עבודה, והזמנת מידות), לגבי קיומה של הזכיינית, חברת "ג.א.ש", השיב כי העבודות בוצעו במועדים שלאחר חתימת הסכם הזכיינות (ע' 12), אך לא הצהיר או העיד כי המידע בעניין זה נמסר לתובע. עניין נוסף שיש להידרש אליו הינם נוהלי העבודה בין התובע לבין הנתבעת לאחר חתימת הסכם הזכיינות עם חברת "ג.א.ש", ומידת מעורבותה של האחרונה בהתנהלות כלפי התובע, בכל הנוגע לביצוע העבודות. התובע טען כי כל ההתנהלות לצורך ביצוע העבודות הייתה עם הנתבעת בלבד, וללא כל מעורבות של חברת "ג.א.ש", והמשקופים נלקחו ממחסני הנתבעת. מר בן עזרי טען בתצהירו, בין היתר, כי- "התובע התקשר ישירות מול חברת "ג.אש" וביצע עבודות עבורה..." (סעיף 7). וכן כי התובע מטעמי נוחות "... היה מגיע ... אל מחסני הנתבעת ומקבל שם גם את סידורי העבודה ותעודות המשלוח של גאש" (סעיף 12). וכן- "... כאשר ניגש התובע אל מחסני הזכיינית שאינם בבאר שבע, קיבל סידור עבודה ותעודות משלוח מאת גאש" (סעיף 13). יש לציין כי הצהרותיו אלה, בעיקרן, אינן מתיישבות עם חומר הראיות הנוגע להתנהלות הצדדים לצורך ביצוע העבודות. מעיון במסמכים שהוגשו על ידי התובע עולה כי תעודות המשלוח הופקו על ידי הנתבעת בלבד, והן נושאות את הכותרת- "דוראל דלתות מקבוצת דלויה בע"מ, החורש 26 עמק שרה, באר שבע ח.פ. 513868297". דוחו"ת התקנות למתקין (סידורי העבודה) נושאים את הכותרת "דוראל דלתות לעולם". על פני טופסי לקיחת מידות ראשוניות, נרשם - "DOORAL&DELOUYA", ולאחר מכן צוינו שמות הסניפים, הרצליה, ירושלים, או דיזיין סנטר, ולא מצאתי שקיים במסמכים הנ"ל אזכור כלשהוא של חברת "ג.א.ש", או רמז לכך שההזמנות בוצעו באמצעות זכיין. זאת ועוד. בעוד שמתצהירו של מר בן עזרי ניתן להבין כי תעודות המשלוח וסידורי העבודה הוצאו על ידי הזכיינית ונמסרו ישירות לתובע, הרי שבחקירתו העיד כי התובע קיבל את המשקופים ממחסני הנתבעת בלבד, בבאר שבע ובבית נחמיה, וכי תעודות המשלוח הוצאו אך ורק על ידי הנתבעת (ע' 15). מהאמור לעיל עולה כי ההתנהלות השוטפת בין התובע לבין הנתבעת, לצורך ביצוע העבודות, בתקופה הרלבנטית לתביעה, נעשתה ביניהם באופן ישיר, תוך שהנתבעת סיפקה ישירות לתובע את תעודות המשלוח, סידור העבודה, המידות, והחומרים, ולא מצאתי שהוכח בפני כי חברת "ג.א.ש" הייתה מעורבת בהתנהלות זו מול התובע. ניתן לומר, לאור חומר הראיות שנבחן לעיל, כי נפלו פגמים בהתנהגותה של הנתבעת, שאינם מתיישבים עם חובתה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב, בנוגע למתן הודעה מסודרת לתובע לגבי הסכם הזכיינות, והמשמעויות הנובעות ממנו לגביו, וככל שבכך הייתה מתמצית תמונת הראיות, היה מקום להידרש לראיות שהציג התובע לגבי שכר הקבלנות שנתבע על ידו. יחד עם זאת, לצורך הכרעה במחלוקת שבפני לא די בבחינת האמור לעיל, ויש לבחון את יתר הראיות הצריכות לעניין, ובחינתן מביאה למסקנה כי התובע היה מודע לקיומה של חברת "ג.א.ש", וכי זו שילמה את שכרו בגין עבודות מסוימות שבוצעו על ידו, וכן עולה כי התובע לא הציג את מלוא הראיות הרלבנטיות לצורך הוכחת התביעה. התובע הצהיר כי- "... לא התנהל מול אף אחר, כל העניינים נסגרו עם הנתבעת לרבות גובה התשלום, הכל כולל הכל הנתבעת, החל מסידור העבודה עובר לתעודות המשלוח, אספקת הציוד, הוראות לאן ומתי להגיע, התחשבנות כספית מול הנתבעת, הנפקת חשבוניות, גם עם לעיתים נדרש לרשום שם אחר על חשבונית" (סעיף 11 לתצהירו). התובע לא מצא לנכון לציין בתצהירו מי הוא הצד השלישי שלו הוצאו חשבוניות, אשר לטענתו הוצאו לפי הנחיות הנתבעת, וציין, בהמשך תצהירו, כי הופנה לצורך התחשבנות ותשלום על העבודות שביצע, לחברה עלומה בשם ג.א.ש. מר בן עזרי הצהיר, בין היתר, כי- "התובע נמנע מלצרף לתביעתו את מסמכי הנה"ח בקשר עם חברת ג.א.ש, לרבות שיקים, חשבוניות וכרטסת הנה"ח, כאשר ברור, כי מסמכים אלו יתמכו בגרסת הנתבעת ויראו, כי אין המדובר בחברה "עלומה", אלא בחברה עמה היה התובע בקשרים עסקיים" (סעיף 23). וכן- "למען גילוי האמת ועשיית משפט צדק, ביהמ"ש יתבקש להורות לתובע להציג במסגרת ההליך המשפטי את כל מסמכי הנה"ח שלו מול חברת גאש" (סעיף 24). בהודעת התובע שהוגשה לתיק בסמוך לדיון ההוכחות, נטען, כי במענה לאמור בסעיף 24 לתצהירו של מר בן עזרי, התובע מגיש מסמכים נוספים אשר יכולים להוסיף מידע למקרה הנדון. במסמכים הנוספים שהוגשו על ידי התובע פורטו טבלאות לגבי עבודות שבוצעו על ידי התובע, בחודשים נובמבר- דצמבר 2007, ינואר 2008, פברואר 2008 ומרץ 2008. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת שילמה לתובע עבור כל העבודות שפורטו במסמכים הנ"ל (עדות התובע, ע' 7), ובכל מקרה, האמור במסמכים הנ"ל הינו רלבנטי לגבי התקופה שבה כל ההזמנות הוצאו על ידי הנתבעת, וההתחשבנות בוצעה עמה בלבד. לעניין זה יש לציין כי הסכם הזכיינות עם חברת "ג.א.ש" נחתם ביום 20.2.2008 (נספח א' לתצהיר בן עזרי), הזכיינית החלה לפעול במרץ או באפריל 2008 (עדות בן עזרי, ע' 14, ש' 22), ההתקנות בוצעו תקופה מסוימת לאחר ההזמנה (סעיף 17 לתצהיר בן עזרי), ולפיכך יש לראות גם את העבודות שבוצעו במרץ 2008 כמי שהוזמנו באמצעות הנתבעת. התובע לא מצא לנכון להגיש את פנקסי החשבוניות מטעמו בתקופה הרלבנטית, מיוני ועד ספטמבר 2009. התובע העיד בחקירתו הנגדית כי לא התבקש להביא לדיון את פנקס החשבוניות (ע' 6, ש' 21-22), אלא שטענה זו אינה מתיישבת עם האמור בסעיפים 23 ו- 24 לתצהירו של מר בן עזרי, באשר להיקף המסמכים שהתובע התבקש להביא עימו לדיון, לרבות פנקסי החשבוניות. התובע העיד בחקירתו הנגדית כי בפנקס החשבוניות מופיעות חשבוניות שהוציא עבור חברת "ג.א.ש". "ש. לו הייתה מביא את פנקס החשבוניות איתך יכול להיות שהיינו מגלים שם חשבוניות לחברת גאש? ת. כן" (ע' 6, ש' 28-29). בהמשך עדותו העיד התובע כי- "... היו פעמים שהוא אמר לי להוציא ל"גאש" והביא לי שיק מ"גאש" (ע' 9, ש' 9-10). מר בן עזרי העיד כי לא מסר לתובע שיקים של חברת "ג.א.ש", ולא הורה לו להוציא חשבוניות עבור חברת "ג.א.ש" (ע' 13, ש' 23-30). עצם העובדה שהתובע הוציא חשבוניות לחברת "ג.א.ש", כנגד שיקים שהוצאו על ידה, אינה מתיישבת עם הצהרתו כי חברת "ג.א.ש" הייתה מבחינתו חברה עלומה, שאליה הופנה עם סיום העבודות לצורך קבלת התשלום, שכן הוצאת החשבוניות מלמדת כי התובע היה מודע לקיומה עוד במהלך ביצוע חלק מהעבודות, כגורם ששילם את שכר קבלנותו. מעבר לכך, גם אם השיקים שהוצאו על ידי חברת "ג.א.ש" נמסרו לתובע, כטענתו, על ידי מר בן עזרי (דבר שהוכחש על ידי האחרון), היה במסירתם לתובע כדי להעמידו על השינוי שחל בדפוס ההתקשרות החוזית עם הנתבעת, לפחות בכל הקשור לגורם שנשא באחריות לביצוע התשלום בגין העבודות שבוצעו, או לפחות לגבי חלקן. הינה כי כן, התובע לא חשף את מלוא התמונה העובדתית הנוגעת לענייננו בפני בית המשפט. התובע ניסה להרחיק את עצמו מכל קשר ישיר או עקיף עם חברת "ג.א.ש", ובתצהירו טען כי הוציא מידי פעם חשבונית לצד שלישי לפי הנחיות הנתבעת, מבלי שציין את פרטיו, ורק בחקירתו הנגדית העיד כי החשבוניות הוצאו לחברת "ג.א.ש". התובע לא מצא לנכון להציג בפני בית המשפט את פנקסי החשבוניות שברשותו בתקופה הרלבנטית לתביעה, הגם שהתבקש להציגם על ידי הצד שכנגד. פנקסי החשבוניות הינן בגדר מסמך מהותי לצורך הוכחת פרשת התביעה, שכן לפי החשבוניות היה ניתן ללמוד לגבי המועדים שבהם התשלומים בוצעו לתובע על ידי חברת "ג.א.ש", והיקף התשלומים שבוצעו על ידה, וכן לבחון האם ניתן לייחס את החשבוניות לעבודות שלפי הטענה טרם שולם עליהן. בהקשר זה יש לציין כי עדותו של התובע שלפיה אין מקום לייחס את החשבוניות שהוצאו על ידו לחברת "ג.א.ש", לעבודות הנטענות בתביעה זו (ע' 6, ש' 23-25), הינה בבחינת עדות יחידה במשפט אזרחי, שאינה נתמכת בחומר הראיות שבפני, ולפיכך לא מצאתי לנכון לקבלה. התובע לא פירט מתי הוצאו חשבוניות אלה, מהן העבודות שבגינן נמסרו לו שיקים של חברת "ג.א.ש", אשר בגינם הוציא את החשבוניות, לא הציג את החשבוניות הרלבנטיות, ולא הציג את פנקסי החשבוניות לתקופה הרלבנטית. זאת ועוד, בנסיבות העניין יש להעמיד כנגד התובע את החזקה, פרי ההלכה הפסוקה, שאם היה מציג את פנקסי החשבוניות, הנמצאים ברשותו, היה בכך כדי לפעול כנגדו, והממצאים שהיו עולים מהם לא היו מתיישבים עם גרסתו שלפיה החשבוניות שהוציא לחברת "ג.א.ש", אינן קשורות לעבודות שבגינן הוגשה התביעה. "... שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה" (ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני; פורסם במאגרים משפטיים). מהמקובץ לעיל, לא מצאתי כי עלה בידי התובע להניח תשתית ראייתית מספקת לצורך הוכחת התביעה, ודינה להידחות. בשים לב לתוצאה שהגעתי אליה, מצאתי לנכון לחייב את התובע בשכר טרחתו של ב"כ הנתבעת, אך זאת בסכום מופחת, לאור הפגמים שנפלו בהתנהגות הנתבעת (סעיף 27, לעיל), והוא יעמוד על סכום כולל של 1,180 ₪. קבלן משנהקבלן