תביעה בסך 241,527 ₪, לתשלום עבור ציוד ושירותים שרכשו, על פי הנטען, הנתבעים מהתובעת הרקע העובדתי נתבע מס' 2 מפעיל עסק בשם "אלמוסתקבל", הרשום כעוסק מורשה לפי מספר תעודת הזהות שלו, ופועל בתחום המיכון המשרדי (להלן: "העסק"). הנתבעים או מי מהם (להלן ישמש הכינוי "הנתבעים" לתיאור הנתבעים או חלקם) רכשו מהתובעת, החל משנת 2006, מכונות צילום, אביזרים וחלפים שונים, חומרי צילום ושירות למכונות. לטענת התובעת, משנת 2008 לא פרעו הנתבעים את החשבוניות שהוגשו להם לתשלום. בשלב מסוים חדלה התובעת להוציא לנתבעים חשבוניות. ביום 22.11.11 הוציאה התובעת לנתבעים חשבונית בגין אותן עסקאות שלא הוצאה בגינן חשבונית. לטענת התובעת, חובם של הנתבעים מסתכם ב-204,146 ₪, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית - 241,527 ₪. הנתבעים מעלים מספר טענות כנגד החוב הנטען: לא כל הסחורה שטוענת התובעת שסיפקה לנתבעים על סמך החשבוניות שצרפה, אכן סופקה להם. בין החשבוניות נשוא התביעה גם חשבוניות שאינן מגובות בתעודות משלוח, כאלה שאינן מגובות בתעודות משלוח חתומות, וכאלה שמגובות בתעודת משלוח שעליהן חתומים אנשים שאינם קשורים לנתבעים. התובעת סיפקה לנתבעים מכונות פגומות אשר הוחזרו אליה. חלקן כלולים בחשבוניות נשוא התביעה, ועל חלקן האחר שילמו הנתבעים, ויש לקזז את עלותן מחובם של הנתבעים. נתבע מס' 1 הינו עובד של העסק. אין בסיס לייחס לו את חובו של העסק, ודין התביעה נגדו להידחות. דיון והכרעה לנוכח גדר המחלוקת בין הצדדים, מיניתי את רו"ח יום טוב בילו כמומחה מטעם בית המשפט לבחינת ההתאמה בין החשבוניות ולבין תעודות המשלוח. ממצאיו של המומחה הם כדלקמן: סך שווי הפריטים שלגביהם קיימת התאמה מלאה בין חשבונית המס/עסקה לבין תעודת משלוח או מסמך אחר שעליו חתומים הנתבעים או מי מטעמם, מסתכם ב-172,222 ₪ כולל מע"מ. סכום זה מתחלק כדלקמן: תעודות משלוח חתומות על ידי וליד - 140,753 ₪, תעודות משלוח עם חתימה בלתי מזוהה - 26,762 ₪, תעודות משלוח בחתימת "לירון מאור" - 762 ₪, תעודות משלוח בחתימת מחמוד - 3,452 ₪, תעודות משלוח חתומות על ידי "רבעה עבד" - 493 ₪. קיימים פריטים בחשבוניות שלגביהם קיימת תעודת משלוח שאינה חתומה. הפריטים בחשבוניות אלה מסתכמים ב-15,069 ₪ כולל מע"מ. על חלק מתעודות המשלוח הבלתי חתומות נרשם שם הלוקח ללא חתימה. פריטים אלה מסתכמים ב-1,677 ₪ כולל מע"מ. קיימים פריטים בחשבוניות שלגביהם לא קיימת כלל תעודת משלוח. פריטים אלה מסתכמים ב-19,525 ₪ כולל מע"מ. קיימים כ-70 פריטים שלגביהם קיים רישום בתעודות משלוח או במסמכים אחרים, שחלקם חתומים וחלקם אינם חתומים, אשר בגינם לא קיימת חשבונית, ועל כן לא ניתן לדעת ערכם של פריטים אלה. לאור ממצאיו של מומחה אבחן את טענות הצדדים. חיוב עבור פריטים שלא סופקו הנתבעים טוענים כי הפריטים שאינם נתמכים בתעודות משלוח חתומות אינם פריטים שסופקו להם. עוד הם טוענים כי הפריטים שמגובים בתעודות משלוח שהחתימה עליהן אינה מזוהה, וכן אלה החתומות על ידי "ליאור מאור", "מחמוד" ו"רבעה עבד", אף הם פריטים שלא סופקו להם, שכן שני השמות הראשונים כלל אינם מוכרים להם, ואילו רבעה עבד עובד בחברה מתחרה מנצרת. התובעת טוענת כי אין לקבל טענות אלה. לטענתה אי ההתאמה בין תוצאת החישוב שערכו הנתבעים ביחס לסכום הפריטים שאינו מגובה בתעודת משלוח חתומה, לבין תוצאת החישוב שערך המומחה, מצביעה על אי מהימנותה של הטענה. התובעת סבורה כי הנתבעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם להוכיח טענתם זו. בניגוד לנטען על ידי התובעת, רובץ נטל ההוכחה עליה, ולא על הנתבעים. התובעת היא זו שצריכה להוכיח כי סיפקה את המוצרים לנתבעים. הדרך להוכיח זאת הינה באמצעות הצגת תעודות משלוח, או מסמכים אחרים, הכוללים חתימה ואישור של הנתבעים בדבר קבלת המוצרים. אין מדובר בעניין של מה בכך. מדובר במוצרים בשווי ניכר. ניהול תקין מחייב עריכת רישומים מסודרים ומדויקים בדבר אספקתם. במקרה זה לא זו בלבד שקיימים פריטים ללא תעודת משלוח חתומה או ללא תעודת משלוח כלל, אלא שעדי התובעת - מנהלה, יצחק שילו (להלן: "שילו"), ומאיר ליבוביץ (להלן: "ליבוביץ"), לא מסרו בתצהיריהם שקיימים פריטים שלגביהם לא הוחתמו הנתבעים או מי מטעמם על תעודת משלוח או על מסמך אחר כלשהו. רק בחקירתו הנגדית של ליבוביץ הוא טען לראשונה שלעיתים לא חתמו הנתבעים על אישור קבלת הפריטים בשל יחסי אמון ששררו בין הצדדים, ומאחר שמיהרו (עמ' 10 שו' 22-24 ועמ' 11 שו' 2-3). לא זו בלבד שהסבר זה הינו עדות כבושה שלא ניתן כל טעם לכבישתה, אלא שהוא אף עומד בניגוד לאמור בתצהירו של שילו, שכאשר הגיעו נציגי הנתבעים אל משרדי התובעת ללא התרעה מוקדמת ולעיתים בלחץ זמנים לצורך קבלת חלפים וחומרים, ולא ניתן היה להפיק תעודת משלוח במקום, הוחתמו נציגי הנתבעים על רישומים ידניים (סעיף 10 לתצהיר שילו). מכאן שהתובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להראות כי סיפקה לנתבעים את הפריטים שלגביהם לא קיים מסמך החתום על ידיהם. לכן בכל הנוגע לפריטים שאין בגינם תעודת משלוח כלל (19,525 ₪) ובכל הנוגע לפריטים שתעודת המשלוח בגינם אינה חתומה (15,069 ₪) דין תביעתה של התובעת להידחות. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי גם פריטים שתעודות המשלוח שלהם חתומות בחתימות בלתי מזוהות, וכן אלה החתומות על ידי "לירון מאור", "מחמוד" ו"רבעה עבד" אינן פריטים שסופקו להם. באשר לפריטים שעליהם חתום "לירון מאור" - מעדות שילו עולה כי מדובר בטעות, והכוונה היא לליבוביץ מאיר, עובד התובעת (עמ' 18 שו' 13-16). מכאן שגם המסמך לגבי פריטים אלה אינו חתום על ידי הנתבעים או מי מטעמם, ולכן אין מקום לחייבם לשלם עבורם. באשר לפריטים החתומים על ידי "מחמוד" ו"רבעה עבד" - ליבוביץ, אשר סיפק את הסחורה לנתבעים והחתימם על המסמכים, מסר בעדותו כי אנשים אלה אינם מוכרים לו, וכי זכור לו שעבד מול וליד ורפעת מטעם הנתבעים (ראה עדותו בעמ' 11 שו' 20 - עמ' 12 שו' 1). לכן גם לגבי פריטים אלה לא עמדה התובעת בנטל ההוכחה המוטל עליה להראות שסיפקה את הסחורה לנתבעים. הוא הדין בפריטים שהחתימה על המסמכים לגביהם אינה מזוהה. התובעת אינה יכולה להצביע למי סופקו פריטים אלה (ראה: עדות שילו בעמ' 18 שו' 23-30), ולכן דין תביעתה לגבי פריטים אלה להידחות. המסקנה העולה מהאמור לעיל היא כי התובעת הוכיחה שסיפקה לנתבעים פריטים בשווי 140,753 ₪ (דהיינו אותם פריטים המפורטים בנספח 4 לחוות דעת המומחה, שתעודות המשלוח שלהם חתומות על ידי "וליד"). ואילו לגבי הפריטים שאינם מגובים בתעודות משלוח או במסמך אחר, הפריטים שתעודת המשלוח לגביהם אינה חתומה או נושאת חתימה לא מזוהה, וכן לגבי תעודות המשלוח הנושאות חתימות של אנשים שלא הוכח כי הם נציגי הנתבעים, דין התביעה להידחות. אספקת מכונות פגומות הנתבעים טוענים בסיכומיהם כי התובעת סיפקה להם שש מכונות צילום בשווי כולל של 57,000 ₪ שהוחזרו לה בשל תקלות. כמו כן סיפקה להם התובעת מכונות פגומות נוספות שסרבה לקבל בחזרה, בסכום של 53,708 ₪. טענה זו של הנתבעים, בדבר אספקת מכונות פגומות, כוללת שני ראשים: האחד - מכונות פגומות שהנתבעים לא שילמו עבורן, והינן כלולות בחשבוניות נשוא התביעה. השני - מכונות פגומות שהנתבעים שילמו עליהן ואינן כלולות בסכום התביעה, שטענת הנתבעים לגביהן הינה טענת קיזוז. התובעת טוענת כי יש לדחות טענות אלה על הסף בשל אי הגשת תביעה שכנגד. אני דוחה את הטענה. שני סוגי הטענות הם כאלה שאינם מחייבים הגשת תביעה שכנגד, אלא הנתבעים רשאים להעלותן במסגרת הגנתם. משמעות הטענה הראשונה היא, שסופקו לנתבעים מוצרים פגומים ולכן אין הם חבים לשלם עבורם. משמעות הטענה השניה היא כי לנתבעים זכות קיזוז של חוב שחבה להם התובעת בגין אספקת מכונות פגומות, מחובם לתובעת. גם טענה זו רשאים הנתבעים להעלות בכתב ההגנה, ולא במסגרת תביעה שכנגד (תקנה 52 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). ומכאן לדיון בטענות לגופן. הנטל להוכיח כי החזירו לתובעת מכונות צילום מוטל על הנתבעים. לאחר שבחנתי את הראיות ואת טענות הצדדים, אינני סבורה שהנתבעים עמדו בנטל זה. מדובר בטענה להחזרת מוצרים ששווים ניכר. כשם שמצופה מהתובעת להוכיח כי סיפקה פריטים מסוג זה לנתבעים באמצעות רישומים מסודרים ומדויקים, כולל אישור של המקבל, מצופה מהנתבעים לערוך בזמן אמת רישומים מסודרים ומדויקים של החזרת המכונות לתובעת. אלא שטענת הנתבעים בדבר החזרת המכונות אינה נתמכת בראיה כתובה כלשהי: לא במסמך המתעד את ההחזרה, ולא בפניה כתובה אל התובעת בטענה כי המכונות פגומות ולכן הוחזרו. יתירה מכך, המכונות שטוענים הנתבעים שהחזירו לתובעת, הן מכונות שעל פי הנטען סיפקו הנתבעים ללקוחות שלהם, ואלה התקלקלו והוחזרו על ידי לקוחות. דא עקא כי הנתבעים לא הציגו כל תיעוד כתוב גם לגבי החזרת המכונות על ידי לקוחותיהם, ואפילו לא אודות תלונות מלקוחות על תקינות המכונות. הנתבעים גם לא הזמינו לעדות מטעמם אף לקוח שלפי הנטען החזיר להם מכונות בגלל תקלה. בגרסת הנתבעים אף קיימת סתירה לגבי כמות המכונות שביקשו להחזיר לתובעת, והתובעת ביקשה שיאוכסנו אצלם בשל חוסר מקום: בסעיף 15ה לכתב ההגנה נטען כי מדובר ב-13 מכונות, בסעיף 15יג לכתב ההגנה נטען כי מדובר ב-15 מכונות, ואילו בתצהירי העדות הראשית נטען שמדובר ב-11 מכונות (ראה: סעיף 22 לתצהיר סלים שקור וסעיף 32 לתצהיר מוניר שקור). הנתבעים ניסו בתצהיריהם להסביר סתירה זו בכך ש"לאחר בדיקה מעמיקה שתי מכונות תוקנו והמשיכו לפעול" (ראה תצהירי הנתבעים בסעיפים הנ"ל). אלא שטיעון זה אינו יכול להסביר את הסתירה, שכן טענת הנתבעים היא שהתובעת הסכימה לקבל את המכונות בחזרה ולזכותם בגינן (ראה למשל: עדות נתבע מס' 1 בעמ' 22 שו' 1-4). כשזוהי גרסתם העובדתית של הנתבעים, היה עליהם לנקוב במספר המדויק של מכונות שהסכימה התובעת שיוחזרו, באיזה מכונות בדיוק מדובר, ומהי עלותן. לחילופין, אם לא הייתה הסכמה מצד התובעת להחזרת המכונות ולזיכוי הנתבעים, היה על הנתבעים, על מנת להצליח בטענת הקיזוז שהם מעלים, להוכיח בראיות איזה מכונות בדיוק היו פגומות ומהו הפגם בכל אחת מהן, ואף זאת לא עשו. לפיכך אני דוחה את טענות הנתבעים בדבר אספקת מכונות בלתי תקינות, על כל ראשיהן. חבותו של נתבע מס' 1 העסק פועל כעוסק מורשה על שם נתבע מס' 2 (להלן: "סלים"). לכן חב נתבע זה לשלם לתובעת את סכום החוב. התובעת טוענת כי יש לחייב גם את נתבע מס' 1 (להלן: "מוניר") בתשלום החוב. לא מצאתי בטענות התובעת בסיס לחיובו של מוניר בחוב. התובעת טוענת כי מוניר היה "שותף להתקשרות" עימה (ראה: סעיף 57 לסיכומי התובעת). לא מצאתי בחומר הראיות ראיה התומכת בטענה זו. לא נערך בין הצדדים הסכם בכתב. את כל החשבוניות ותעודות המשלוח הוציאה התובעת על שם "שקור סלים אלמולתקבל". מכאן שההתקשרות הייתה בין התובעת לבין סלים. גם טענתה של התובעת בדבר מעמדו הבכיר של מוניר בעסק, וכי תפקידו כולל גם ניהול, אינה מעלה או מורידה לעניין זה. כפי שציינה התובעת עצמה בסיכומיה, העסק איננו תאגיד, הוא אינו אישיות משפטית נפרדת, ולא מתעוררת סוגיה של הרמת מסך ההתאגדות. התובעת ידעה שהיא מספקת סחורה למי שאינו תאגיד אלא עוסק מורשה, ואין בסיס משפטי להרחבת האחריות של אותו עוסק מורשה לאנשים אחרים, אף אם ניהול העסק נעשה על ידיהם. לפיכך דין התביעה נגד נתבע מס' 1 להידחות. סוף דבר אני דוחה את התביעה נגד נתבע מס' 1. אני מקבלת באופן חלקי את התביעה נגד נתבע מס' 2. חובו של נתבע מס' 2 לתובעת הינו בסך 140,753 ₪, כעלות הפריטים הכלולים בתעודות המשלוח בחתימת "וליד" כמפורט בנספח 4 לחוות דעתו של רו"ח יום טוב בילו, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד היווצרותו של כל אחד מרכיבי החוב ועד יום הגשת התביעה. זהו שיעור החוב נכון למועד הגשת התביעה. לפיכך אני מורה כי נתבע מס' 2 ישלם לתובעת סכום זה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן ישלם נתבע מס' 2 לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 17,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל, וכן ישיב לה את החלק היחסי באגרה ששילמה, בהתאם לסכום שנפסק, בשערוך כדין. באשר לעלות חוות דעת המומחה - הואיל ושני הצדדים הגישו חישובים השונים מאלה שערך המומחה בחוות דעתו, ראוי כי שני הצדדים ישאו בשכרו בחלקים שווים, ועל כן איני מורה לנתבע מס' 2 להחזיר לתובעת את מחצית שכר טרחתו ששולמה על ידיה. זכות ערעור כחוק. חשבוניתמשלוחסחורהתעודת משלוחמיסיםחוב