לטענת התובעת, נהג המבוטח ברכב במקום בו בוצעו עבודות השיפוץ ופגע במעקה. כתוצאה מן התאונה ניזוק הרכב כמפורט בחוות-דעת שמאי אשר צורפה לכתב-התביעה. לטענת התובעת, האחריות למפגע רובצת לפתחה של הנתבעת ו/או לפתחם של הקבלנים אשר פעלו מטעמה במסגרת עבודות השיפוץ. עוד נטען, כי הנתבעת לא נקטה במידת הזהירות הנדרשת מאדם סביר לשם מניעת התאונה, לא העסיקה קבלנים מיומנים ומקצועיים בעבודות השיפוץ, לא דאגה לפקח כראוי על עבודות השיפוץ ולא הציבה שלטי זהירות ומחזירי אור. הנתבעת, מצידה, הכחישה את עצם קרות אירוע התאונה מחוסר ידיעה. עוד טענה הנתבעת, כי היא מתחזקת באופן שוטף את מערכות הכבישים העירוניות ומקפידה לבדוק מדי פעם, ובאופן סביר, את הדרכים בתחום שיפוטה. בהתאם לכך טענה הנתבעת כי קיימה פיקוח סביר והולם גם בנסיבות המקרה הנוכחי וכי אין אפשרות מעשית לקבל מידע על כל מפגע בדרך מיד עם היווצרו. לגופו של עניין, טענה הנתבעת כי עבודות השיפוץ בוצעו על-ידי הקבלן אחים רחמה חב' לעב' עפר פיתוח וכבישים (להלן: "הקבלן" או "צד ג'"), ומכאן שאם רובצת אחריות נזיקית כלשהי בגין התאונה הרי שזו רובצת על הקבלן. בנסיבות אלה, שלחה הנתבעת הודעת צד ג' לקבלן וצירפה אליה את ההסכם שנחתם בינה לבין הקבלן לשם ביצוע העבודות. לחילופין טענה הנתבעת, כי התאונה אירעה עקב אשמתו הבלעדית של המבוטח, אשר נהג במהירות ובקלות-ראש ולא הבחין במעקה, וזאת למרות שהתאונה אירעה באור יום מלא. עוד טענה הנתבעת כי המבוטח לא עשה דבר על מנת למנוע את התאונה או להקטין את הנזק. הקבלן, מצידו, טען כי התאונה אירעה אך ורק בשל חוסר תשומת לבו של המבוטח. עוד טען הקבלן כי - על כל פנים - לא נפל כל פגם בביצוע עבודות השיפוץ, אתר העבודות סומן כראוי ועל-פי הסדרי תעבורה שנקבעו על-פי דרישות הנתבעת על-ידי מהנדס תעבורה מוסמך, שעיסוקו הסדרי תנועה לאתרי עבודה. כמו כן טען הקבלן כי תכנית הסדרי התנועה קיבלה את אישורה של משטרת ישראל. עוד נטען, כי אתר עבודות השיפוץ הופרד פיזית באמצעות מעקה הפרדה ברור ובולט. על המעקה היו מחזירי אור ופנסים מהבהבים. במקום היה שילוט אזהרה בולט ולא היה כל קושי להבחין באתר העבודות מרחוק, לרבות בשעות החשיכה, וכי בנוסף לכך המקום היה מואר היטב בתאורת רחוב חזקה. העדויות הצדדים העידו בפניי. מטעם התובעת העיד המבוטח ומטעם צד ג' העיד מר רועי רחמה, מהנדס עבודות השיפוץ (להלן: "רחמה"). מעדותו של המבוטח עלו העובדות הבאות, שאינן שנויות במחלוקת: במועד התאונה יצא המבוטח ברכבו מכיוון מכון ויצמן בדרכו לביתו. הנסיעה התבצעה בכביש בו המבוטח נוסע מספר פעמים בשבוע, והמבוטח אף ידע כי מתבצעות במקום עבודות שיפוץ. כיוון נסיעתו של המבוטח היה לדרום-מזרח והשמש סנוורה אותו. הכביש בו נסע המבוטח היה חד-סטרי ובו שני נתיבים. המבוטח נסע בנתיב השמאלי מבין שני נתיבי הכביש. עקב עבודות השיפוץ הלכו שני נתיבי הכביש והתכנסו לנתיב אחד, כאשר התאונה אירעה ממש בתחילת התכנסות הנתיבים. מעקה ההפרדה פגע בצידו השמאלי הקדמי של הרכב. התמונות ת/2-ת/4, שצולמו במקום מיד לאחר התאונה על-ידי אחיו של המבוטח, מלמדות על כך שהיה שילוט במקום בדבר עבודות השיפוץ. המבוטח לא זכר אם במועד האירוע הבחין בשלטים. מעבר לעובדות הללו, שכאמור אינן שנויות במחלוקת, יש להוסיף כי - לטענת המבוטח - מעקה ההפרדה שהיה בצד הכביש נפתח כלפי מרכז הכביש בצורה של שתי קרניים על מנת לאפשר לטרקטור להיכנס ולצאת משטח עבודות השיפוץ, שהיה משמאל לכביש. עוד טען המבוטח כי הוא לא הבחין במעקה וזה "נכנס" מתחת לרכבו וגרם לנזק האמור לעיל. לטענת המבוטח, הוא נסע במהירות של 15 קמ"ש והרכב ניזוק באופן מוחלט (total loss). בנוסף לעובדות שאינן שנויות במחלוקת אשר עלו מעדותו של המבוטח, הרי שאין מחלוקת בין הצדדים אף ביחס לעובדות הבאות, אשר עלו מעדותו של רחמה, מהנדס עבודות השיפוץ אשר נכח במקום בעת התאונה: במועד התאונה הוצבו מעקי-הפרדה ושלטים על-ידי הנתבעת באמצעות הקבלן בכביש בו נסע המבוטח, וזאת במטרה לבצע את עבודות השיפוץ בכביש. בהקשר זה ציין רחמה כי הצבת המכשולים בכביש נעשתה על-פי תכנון של מומחה תנועה ובהיתרים של עיריית רחובות ומשטרת ישראל (ההיתרים צורפו כמוצג נ/1). עוד ציין רחמה בהקשר זה כי המכשולים בכביש נבדקו באופן יומיומי על-ידי סיירי המשטרה. השלטים הוצבו במקום מספר ימים לפני שארעה התאונה. התמרורים בנויים במספר מעגלי תימרור, קרי תמרורים היקפיים להסדרי תנועה, המיידעים את הנהגים המתקרבים למקום בדבר קיומן של עבודות בכביש, ותמרורי אזהרה והכוונה על מעקי ההפרדה עצמם. בכביש היו שני נתיבים שהלכו והתכנסו לנתיב אחד, כאשר התאונה אירעה ממש בתחילת התכנסות הנתיבים, שעה שהכביש עוד היה רחב מאוד כך שמימין למעקה נותר מרווח של כ-3.5-3 מטרים לשם מעבר בטוח של כלי-רכב. רחמה הודה כי במקום היה טרקטור, אך הכחיש כי מעקה ההפרדה נפתח לכיוון מרכז הכביש על מנת לאפשר לטרקטור להיכנס ולעבוד במקום. עוד יצוין כי רחמה העיד כי המבוטח חלף על פני שלטי אזהרה שהיו בנתיב נסיעתו וכי היה עליו לדעת כי לפניו מתבצעות עבודות בכביש. עוד טען רחמה כי העובדה, לפיה מעקה ההפרדה נראה בתמונות שהוגשו לבית-המשפט כאילו הוצב באמצע הכביש, אינה מעידה על מצבו של המעקה עובר לתאונה, אלא המעקה הוזז למקום במסגרת הניסיונות לחלץ את הרכב לאחר התאונה. לבקשתם, התרתי לצדדים לסכם את טענותיהם בכתב ומכאן פסק-הדין. דיון והכרעה לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי היטב בכתבי-הטענות, במוצגים ובסיכומי הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, וזאת בשל הטעמים העיקריים שיפורטו להלן. ראשית, כמתואר לעיל, הרי שבעדויות שהובאו בפניי לא נמצאה, למעשה, כל אינדיקציה להתרשלות של הנתבעת והקבלן. כך, למשל, הללו ביצעו את העבודה בכפוף להיתרים מפורטים ועמדו בחובה המוטלת עליהם להתריע באמצעות שילוט ראוי ומעקי-הפרדה - אשר הוצבו במקום ובאופן שניתן היה לצפות ולהבחין בהם - כי בכביש מתבצעות עבודות שיפוץ וכי הכביש הולך ונעשה צר. ואמנם, מעדותו של רחמה עלה כי במקום חלפו מכוניות רבות בבוקר התאונה, לרבות אוטובוס (אשר נראה בתמונות שהוגשו לבית-המשפט), וכי לא אירעה כל תאונה מסוג זה או אחר. למעשה, הטענה היחידה הנוגעת להתרשלות הנתבעת והקבלן הייתה הטענה כי מעקה ההפרדה הוזז באופן זמני למרכז הכביש. אלא שטענה זו לא הוכחה, ולו במידה הדרושה במשפט האזרחי, ועל כל פנים אף בתמונות שבהן מופיע המעקה במרכז הכביש לאחר התאונה רואים בבירור כי נותר מרווח מספיק למעבר רכב מימין למעקה ואולי אף שני רכבים זה בצד זה. בהקשר זה יודגש עוד כי המבוטח לא העיד כי ראה בעצמו את המעקה מוזז למרכז הכביש על מנת לאפשר כניסה לטרקטור, אלא רק שמע דברים בהקשר זה מאנשים שהיו נוכחים במקום לאחר התאונה. עוד יצוין כי רחמה העיד - ועדותו עוררה בי אמון - כי כאשר התעורר צורך בהכנסת הטרקטור לשטח העבודה שמשמאל למעקה הרי שהדבר כלל לא נעשה בנקודה שבה אירעה התאונה כי אם במקום שבו התחיל המעקה, כ-20 מטר לאחור. לגופו של עניין, דעתי היא כי התאונה מתיישבת יותר עם חוסר תשומת-לבו והתרשלותו של המבוטח עצמו מאשר עם התרשלות הנתבעת והקבלן. כך, למשל, מעקה ההפרדה פגע בצידו השמאלי הקדמי של הרכב - עובדה התומכת בסבירות גבוהה בטענת הקבלן לפיה המעקה לא הוצב במרכז הכביש, כטענת המבוטח.; וכך, למשל, חומרת התאונה מתיישבת עם האפשרות שהמבוטח נהג במהירות גבוהה יותר מזו שנטענה על ידו. אכן, היה מצופה כי המבוטח ייסע בנתיב הימני ובמהירות איטית מאד, אשר התבקשה מתנאי הדרך וכיוון השמש, וכי בכל מקרה דווקא יתרחק ממעקה ההפרדה שנמצא בצידו השמאלי של הכביש. לדברים אלה יש להוסיף את עדותו של המבוטח, כי בשעת התאונה סונוור על-ידי השמש וכי הוא אינו זוכר אם נהג כשהוא חמוש במשקפי-שמש. ודוק: אין בדברים אלה כדי לומר כי עדותו של המבוטח לא עוררה בי אמון, ולכאורה אף לא הייתה למבוטח כל סיבה שלא לומר אמת, שהרי הנזק שנגרם לו כוסה במלואו על-ידי התובעת. אכן, מעדותו עלה כי המבוטח האמין באמת ובתמים כי לא התרשל בנהיגתו, אלא שהעובדות שהתבררו בפניי מלמדות אחרת. להערכתי, אפוא, המבוטח לא שם לב לעובדה כי שני הנתיבים מתכנסים ומתלכדים לכדי נתיב אחד ולמעשה המשיך משום מה בנסיעה פחות או יותר ישר ולכן פגע עם צידו השמאלי של הרכב במעקה אך בדיעבד האמין כי המעקה היה במרכז הכביש. סיכום מכלל האמור לעיל אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעת בהוצאות הנתבעת וצד ג' בסך של 5,000 ₪ לכל אחד מהם (10,000 ₪ בסך-הכול). 1 רכבנזקי רכוששיפוצניקשיפוציםנזק לרכב