תביעה כספית ע"ס 500,000 ₪ המבוססת על הסכם הלוואה תמצית העובדות התובעת הינה חברה אשר לטענתה עוסקת במתן שירותים שונים, לרבות שירותי מימון והלוואות כספיות. הנתבעת קיבלה ממנהל מקרקעי ישראל (להלן - המנהל) את הזכות לביצוע עבודות פיתוח ולשיווק מגרשים ביישוב כפר ורדים בשנים 1979-2008. חלק ממגרשים אלו שווקו באמצעות יזמים אשר שיווקו את המגרשים ומכרו אותם למשתכנים, תוך העברת תשלום לנתבעת עבור הוצאות הפיתוח שהיא זכאית לגבות. ביום 12.10.06 נכרת הסכם הקצאת מגרשים (להלן - הסכם ההקצאה) בין הנתבעת לבין חברת פטל בניה ופיתוח כפר ורדים בע"מ (להלן - פטל). על פי הסכם ההקצאה, הוקצה לפטל מתחם קרקע הכולל 17 מגרשים לשיווק. הנתבעת התחייבה בהסכם לביצוע עבודות הפיתוח הדרושות עד גבולות המגרשים שהוקצו וכן להפנות למנהל את הרוכשים להם שיווקה פטל את המגרשים. בתמורה התחייבה פטל להעביר לנתבעת את דמי הפיתוח שייגבו עבור אותם מגרשים. חשוב לציין כבר עכשיו כי בין הצדדים להסכם ההקצאה נכרת הסכם נוסף אשר מקבל התייחסות נרחבת בהסכם ההקצאה וכונה שם "הסכם הקבלנות" (להלן - הסכם הקבלנות). בסעיף ההגדרות להסכם ההקצאה מוגדר הסכם הקבלנות כך: "הסכם הקבלנות ההסכם לביצוע עבודות פיתוח ברחובות סער, כזיב, דישון, ירדן וזויתן בישוב כפר ורדים, שנחתם על ידי הצדדים בד בבד עם החתימה על הסכם זה." על פי ס' 3.4-3.6 להסכם ההקצאה, ביצוע העבודות להם התחייבה פטל על פי הסכם הקבלנות מהווה תנאי לקיום התחייבויות הנתבעת להפנות רוכשים למינהל. התמורה המגיעה לנתבעת על פי הסכם ההקצאה תקוזז מן התמורה המגיעה לפטל על פי הסכם הקבלנות. ס' 7 להסכם ההקצאה אסר על פטל להעביר זכויותיה על פי אותו הסכם או לשעבדן וזה לשונו: "7. איסור העברת זכויות זכויותיו של היזם על-פי הסכם זה אינן ניתנות להעברה, שעבוד או מישכון, למעט הפניית משתכנים לחברה. אי-לכך היזם לא יעביר, ימסור, ישעבד או ימשכן, לכל אדם או גוף, כל זכות המוקנית לו על-פי הסכם זה, אלא בהסכמת החברה מראש ובכתב." לטענת התובעת, במהלך שנת 2007 לוותה ממנה פטל סכומי כסף גבוהים כנגד העמדת זכויותיה בשניים מן המגרשים שהוקצו לה במסגרת הסכם ההקצאה, שמספרם 278 ו-279 (להלן - המגרשים), כבטוחות. לצורך העמדת בטוחות כאמור, ולאור סעיף 7 להסכם ההקצאה הנ"ל, פנתה פטל לנתבעת לאישור שעבוד המגרשים. במכתב הנתבעת מיום 11.4.07, אשר מוען לפטל, אישרה הנתבעת את שעבוד המגרשים בתמורה לכך שסך של 150,000 ₪ מסכום ההלוואה (שעל פי המכתב עמד על 250,000 ₪) יועבר ישירות אליה על חשבון המגיע לה בגין ההסכם להקצאת מגרש 721/2 מיום 18.1.07. בסיום המכתב הבהירה הנתבעת כי השעבוד לא יעניק לצד שלטובתו נרשם זכויות החורגות מן הזכויות שהוקנו לפטל בהסכם ההקצאה. ביום 17.4.07 העבירה התובעת לנתבעת סך של 150,000 ₪ כנדרש לעיל ובאותו יום נרשם השעבוד אצל רשם החברות כשעבוד ללא הגבלת סכום לטובת התובעת. התובעת טוענת כי בחודש ספטמבר 2007 ניתק הקשר עם פטל ונודע לה כי פטל שיווקה את המגרשים. ביום 9.9.07 פנתה התובעת לנתבעת, אך זו הכחישה כל קשר עם התובעת והפנתה אותה לפטל (תשובתה מיום 30.9.07). בחודשים מרץ-אפריל 2008 הפנתה הנתבעת רוכשים של המגרשים לרישום במינהל (מוצג ת/1) והעסקאות דווחו ללשכת מיסוי מקרקעין. מגרש מס' 278 נמכר ביום 30.7.08 במחיר 369,674 ₪ ומגרש מס' 279 נמכר ביום 15.7.08 במחיר 370,378 ₪ (נספח ח' לתצהיר התובעת). יוער כי הן התובעת והן הנתבעת בחרו שלא להציג בפני בית המשפט ראיות רלוונטיות רבות. התובעת בחרה שלא להציג את הסכמי ההלוואה לפטל, או כרטסות המעידות על חובותיה של פטל כלפיה. על אף שנטל הראיה מושת לפתחה של התובעת, אזי גם הנתבעת, מצידה, בחרה שלא להציג את הסכם הקבלנות או את ההסכם להקצאת מגרש 721/2 מיום 18.1.07. המסכת הראייתית - מטעם התובעת הוגש תצהירו של מר יצחק מנשה (מנהל התובעת) ומטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר אורי מסלובטי (שימש כמנכ"ל הנתבעת במועדים הרלוונטיים). שני העדים נחקרו על תצהיריהם בדיון מיום 18.6.13. טענות הצדדים טענות התובעת עם קבלת הסכמת הנתבעת לרישום השעבוד על זכויות פטל, קיבלה התובעת את הזכות להפנות משתכנים למינהל בגין המגרשים. הנתבעת אף קיבלה תשלום בסך 150,000 ₪ עבור הסכמה זו, שיועד לכיסוי חוב של פטל לנתבעת בגין מגרש אחר בו קיבלה פטל זכויות מן הנתבעת. השעבוד נרשם ברשם החברות. יש לראות במכתב התובעת מחודש אפריל 2007 כהתחייבות מוכר לשעבוד זכויות פטל במגרשים ולהימנעות משיווק המגרשים. הנתבעת ידעה בחודש ספטמבר 2007 כי נרשם שעבוד על זכויותיה של פטל במגרשים וכי התובעת היא זו שהעבירה לנתבעת את הסכום האמור בתמורה לשעבוד המגרשים. על אף שהנתבעת ידעה כי לפטל אין יכולת להעביר זכויות במגרשים ללא הסכמת התובעת, בחרה הנתבעת לפעול בחוסר תום לב ולהתעלם מזכויות התובעת במגרשים. כך, בחודשים מרץ-אפריל 2008, העבירה הנתבעת את רוכשי המגרשים לרישום במינהל מבלי שהתחשבה בזכויות התובעת. המגרשים שווקו במחיר זול משמעותית משוויים האמיתי ולכן קיים חשש כי מדובר במעשה מרמה. על כן, עתרה התובעת לסעד בסך 500,000 ₪. בכתב התביעה נומק סכום זה כהפרש בין ערך שיווק המגרשים לבין הסכום שהיה מגיע לנתבעת בגין עלויות פיתוח (צוין גם כי סכום חובה של פטל לתובעת עולה על סכום זה). בסיכומי טענות התובעת, הובהר כי סכום זה הינו סכום חובה של פטל לתובעת. לחלופין, התובעת העבירה לנתבעת סך של 150,00 ₪ תמורת הסכמתה לביצוע השעבוד. העובדה שהנתבעת קיבלה תשלום זה מבלי שהתכוונה לעמוד על זכויות התובעת, מהווה עשיית עושר ולא במשפט ועליה להשיב סכום זה. טענות הנתבעת הסכמת הנתבעת היתה לרישום השעבוד בלבד ואין בה בכדי ליצור קשר או מחויבות כלשהם בין הנתבעת לבין התובעת. מרגע קבלת התשלום מהתובעת, ראתה הנתבעת את המגרשים כאילו הקצאתם לפטל הסתיימה וזו היתה רשאית לעשות בהם כראות עיניה. לא נמסרה לנתבעת כל הודעה, לא מטעם פטל או מטעם התובעת, בדבר הגבלת זכותה של פטל להפנות רוכשים לרישום במינהל. לכן, בשנת 2008, התובעת הפנתה את הרוכשים שהופנו אליה על ידי פטל, כפי שהתחייבה בהסכם ההקצאה. הנתבעת לא ידעה על קיומו של השעבוד, ואין לייחס לעובדה שנתנה הסכמה עקרונית לשעבוד או כי קיבלה את הכספים מהנתבעת, על חשבון כספים שחבה לה פטל, כאילו ידעה על קיום השעבוד, על תוכנו או על אופי היחסים שבין פטל לבין התובעת. הנתבעת אף הבהירה כי מתן הסכמה לשעבוד זכויות פטל במגרשים לא תקנה לצד שלישי זכויות כלפיה. לאור רישום השעבוד היתה התובעת יכולה לטעון כי זכויותיה במגרשים עדיפות על זכויות הרוכשים, אולם במקום להעלות טענות מעין אלו, החליטה משום מה לבוא בדרישות כלפי הנתבעת. רישום השעבוד יוצר עדיפות של התובעת על נושים אחרים של פטל, אך מכיוון שהנתבעת אינה נושה של פטל, אין לשעבוד נפקות לגביה. בין מתן הסכמה לרישום השעבוד וקבלת הכספים מהתובעת לבין הקצאת המגרשים חלפה למעלה משנה ולנתבעת לא היתה דרך לדעת אם לפטל נותרו עוד חובות כלפי התובעת. אין כל מסמך היוצר התחייבות בין הצדדים. הרי במכתבים שהועברו בין הצדדים אין כל התחייבות מטעם הנתבעת שלא להפנות את רוכשי המגרשים למינהל ללא הסכמת התובעת. ללא התחייבות כאמור, לא היתה לנתבעת ברירה אלא לפעול כאמור בהסכם ההקצאה ולהפנות את הרוכשים שהופנו על ידי פטל למינהל. אין ביחסים בין הצדדים בכדי לייחס לנתבעת חובת זהירות (מושגית או קונקרטית) כלפי התובעת. אין גם קשר סיבתי בין פעילות הנתבעת לבין הנזקים שנגרמו לנתבעת. התובעת התרשלה בהגנה על זכויותיה, לא פעלה כפי שפועלים גופים העוסקים בהלוואות, לא הביאה את דבר יצירת השעבוד לידיעת הנתבעת וכן התרשלה והשתהתה בעמידה על זכויותיה לאחר שחשדה כי פטל הפרה התחייבויותיה. אין כל בסיס או ראיה לסכומים אותם דורשת התובעת. דיון והכרעה א. מרמה בהקצאת המגרשים התובעת טוענת כי מחיר הקצאת המגרשים הינו נמוך משמעותית משוויים האמיתי ולכן מעורר חשד למעשה מרמה. טענה זו לא גובתה בראיה כלשהי אשר תעיד על שוויים "האמיתי" של המגרשים. אשר על כן, אין לקבל טענה זו. ב. מהות העסקה בין הנתבעת לפטל והתשלום שהעבירה התובעת בתחילתו של הליך ניסתה הנתבעת לטעון כי התשלום שהעבירה אליה התובעת היה עבור המגרשים. הנתבעת טענה כי בעקבות תשלום זה, ראתה את המגרשים כאילו שווקו לפטל (ס' 2.3-2.4 לתצהיר מסלובטי). טענה זו לא התיישבה עם הראיות בתיק וגם הנתבעת עצמה חזרה בה ממנה בסופו של דבר. כבר במכתב הנתבעת מיום 11.4.07 ,בו הסכימה לשעבוד זכויות פטל, נומק התשלום שדרשה כך: "הסכמתנו האמורה לעיל מותנית בכך שסך של 150,000 ₪ מתוך כספי ההלוואה ישולמו לנו ישירות על ידי הגוף שלטובתו ייעשה השעבוד, וסכום זה מתוך כספי ההלוואה יזקף לזכותכם בתשלום על חשבון התמורה המגיעה לנו על פי ההסכם להקצאת מגרש 721/2, שנחתם בינינו ביום 18 בינואר 2007." כלומר, כבר במכתב שהביא ליצירת השעבוד הדגישה הנתבעת כי התשלום הינו בגין חוב של פטל כלפיה בנוגע למגרש אחר ולא בגין המגרשים אותם ביקשה התובעת לשעבד. ראו לעניין זה עדות מסלובטי (עמ' 10 לפרוט' הדיון מול שורות 4-6): "מה שנכון שאני בתום לב, שכתבתי את התצהיר לא הסתכלתי בנייר (נספח א' לתצהיר התובעת) וכשעיינתי בזה שוב היום אני אומר לך שמה שנכון הוא שהכסף ששולם שוייך למגרש 721 בפועל ולא למגרשים 278,279..." הדבר גם מתיישב עם נוסח הסכם ההקצאה. על פי הסכם זה, העסקה בין הנתבעת לבין פטל היתה עסקה בה הנתבעת קיבלה תמורה שאינה כספית, אלא באמצעות עבודות עפר שביצעה עבורה פטל על פי הסכם הקבלנות. מנגד, תמורתה של פטל בגין ביצוע הסכם הקבלנות, היה הזכות לשיווק המגרשים, כך שפטל לא היתה זכאית לתמורה כספית מן הנתבעת. ראו לעניין את סעיף ההגדרות להסכם ההקצאה הנ"ל וכן ס' 3.6-4.3 אשר יוצרים קשר ישיר בין הסכם הקבלנות לבין ההסכם ההקצאה. סעיפים 4.2-4.3 להסכם ההקצאה קובעים את מנגנון התמורה והקיזוז בין ההסכמים: "4.2 סכום התמורה המגיעה לחברה בגין כל מגרש ישולם על ידי קיזוז התמורה המגיעה ליזם בגין ביצוע הסכם הקבלנות, ועם קיום התחייבויותיה של החברה בהתאם לאמור בהסכם זה לא יהיה היזם זכאי לתשלום נוסף בגין הסכם הקבלנות. 4.3. להסרת ספק מובהר, כי זכותו של היזם להקצאת המגרשים והפניית משתכנים על פי הוראותיו מהווה הזכות היחידה שיש לו על פי הסכם זה ועל פי הסכם הקבלנות, והחברה לא תשלם ליזם סכום כסף כלשהו אם לא ימצאו משתכנים המעוניינים במגרשים." כלומר, הנתבעת לא צריכה היתה לקבל מפטל סכום כלשהו בגין שיווק המגרשים וניסיונה לקשר בין הכסף שהעבירה לה התובעת לבין המגרשים אינו מתיישב עם אופי העסקה שבינה לבין פטל. הדבר אף אושר בעדות מסלובטי (עמ' 10 לפרוט' הדיון מול שורות 8-17): "ש. לשאלת בית המשפט מה היתה מהות העסקה בין הנתבעת לבין פטל, אני מפנה אותך לתצהיר שלך לטבלה של גיל הרצברג, מגרש 278 בהנחה שמר פטל עושה הכל לפי מה שהוא חתם איתך על ההסכם, הוא משלם לך 30,000 דולר מה נותר למר פטל מעסקה כזו ? ת. אני רוצה להסביר. מהות העסקה היתה: עשיתי עסקה עם מר פטל שאני מכרתי לו את זכות ההקצאה של המגרשים והוא שילם לי את עבודות הפיתוח עבורם. המגרשים נשוא המחלוקת פותחו על ידי הנתבעת ואלו עמדו בחזקת הנתבעת מפותחים אך לא משווקים. חיפשנו קבלן שישלים עבודות פיתוח שונות בכפר ורדים שלא קשורות דווקא למגרשים נשוא המחלוקת, ואת התמורה הוא יקבל בזכות לשווק את המגרשים. העלות של הסכם הקבלנות שערכנו עם פטל ואשר אליו מפנה גם ההסכם שצורף נספח א' לתצהירי שווה ערך לעלות שיווקם של המגרשים שניתנו לפטל..." הנה כי כן, הסכום שהעבירה התובעת לנתבעת בא לסלק חוב של פטל עבור מגרש אחר ובתמורה, ניאותה הנתבעת לשעבד את זכויות פטל במגרשים 278,279 על פי הסכם ההקצאה - קרי הזכות לשווקם. ג. בחינת טיב היחסים בין התובעת לנתבעת מן האמור לעיל עולה התמונה הבאה. הנתבעת ידעה על כוונת התובעת להלוות לפטל כספים ועל רצונה לרשום שעבוד על זכויות פטל במגרשים. הנתבעת הסכימה לרישום השעבוד, אך התנתה הסכמתה זו בתשלום חוב של פטל כלפיה. חוב זה נבע מעסקה אחרת ואינו קשור לזכותה של פטל לשיווק המגרשים. התובעת העבירה את הכספים לנתבעת, בהתאם לדרישתה, ביום 17.4.07, קרי שישה ימים לאחר הדרישה. למרות זאת, סבורה הנתבעת כי אין להשית עליה כל חבות חוזית או אחרת כלפי התובעת בהיעדר כל יריבות ביניהן. הנתבעת טוענת שלוש טענות עיקריות: הראשונה- כי לא יכולה היתה לדעת מטעם מי בוצעה ההעברה הכספית; השנייה - כי התובעת לא פעלה בדרכים המקובלות להגנת זכויותיה במגרשים. לעניין זה מונה הנתבעת שתי דרכים: העברת מסמך "התחייבות מוכר" לחתימת הנתבעת, או העברת כתב המחאת זכויות במגרשים חתום על ידי פטל. לטענת הנתבעת, אלו הדרכים הבלעדיות ליצירת קשר ישיר בין התובעת לבין הנתבעת או בין התובעת למגרשים ומשלא דאגה התובעת לבצע מי מהן, הרי שלא נוצרה כל התחייבות של הנתבעת כלפי התובעת. בנסיבות אלו, לא היה לנתבעת ברירה אלא לפעול לשיווק המגרשים בהתאם להוראות פטל, כפי שנקבע בהסכם ההקצאה; השלישית - כי היא אמנם נתנה הסכמתה לרישום השעבוד, אך לא היתה לה כל דרך לדעת על רישום השעבוד בפועל או על קיומו במועד הקצאת המגרשים לרוכשים; טענות אלו של הנתבעת, דינן דחייה. לעניין הראשון - הנתבעת קיבלה תשלום על פי דרישתה. התשלום בוצע שישה ימים לאחר שדרישה זו נשלחה. בשל סמיכות הזמנים, קשה לקבל את הטענה כאילו לא הבינה או לא ידעה בשל מה או ממי נתקבל. אישור ההעברה הבנקאית (נספח ב לתצהיר התובעת ושורה 5 בעמ' 6 לפרוטוקול) מציין מפורשות את זהות המעביר (התובעת) והנעברת (הנתבעת). הנתבעת בעצמה מודה כי הבינה כי מדובר בסכומים הנוגעים לחובה של פטל ולכן אין הגיון בטענתה זו. ממילא חזקה על חברה כמו הנתבעת, בעלת מערך הנהלת חשבונות מסודר, כי תדע מניין מועברים אליה כספים ובגין מה הינם נזקפים בספריה. לעניין השני- כטענת הנתבעת, שעבוד זכויות אובליגטוריות בנכסי מקרקעין הינו דבר שנעשה בשגרה על ידי גופים פיננסיים וקיימים לצורך כך נוסחים ידועים ומוכרים של התחייבות מצד מעביר הזכויות כלפי גורם אשר מלווה למקבל הזכויות כספים או מספק לו אשראי. אין חולק על כך שהתובעת לא העבירה לנתבעת לחתימה התחייבות מכל סוג שהוא. אולם אין בכך לומר כי לא נכרת חוזה בין הצדדים. פטל פנתה לנתבעת והודיעה על רצונה לרשום שעבוד על זכויותיה במגרשים לטובת צד שלישי. בתגובת הנתבעת קבעה כי תאפשר רישום שעבוד אם ישולם לה סכום של 150,000 ₪ על ידי אותו צד שלישי. סכום זה שולם לה בתוך שישה ימים לאחר שהדרישה הוצאה. יש לראות במכתב הנתבעת 11.4.07 כהצעה למתן התחייבות לתובעת לשעבוד זכויות פטל לשיווק המגרשים לטובת התובעת. עמידת התובעת בתנאים שהציבה הנתבעת מהווה קיבול על פי ס' 6(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן - חוק החוזים). כתוצאה מכך, קביעתי היא כי נוצרה התחייבות ישירה מצד הנתבעת כלפי התובעת, הגם שהתחייבות זו לא עוגנה במסמכים המוכרים בפרקטיקה. לעניין השלישי - מאחר שהתחייבות זו לא עוגנה במסמך המבהיר את תוכנה, כיצד ניתן לקבוע כי הנתבעת ידעה למה בדיוק התחייבה וכיצד עליה לפעול בשיווק המגרשים? על שאלה זו מוסיפה הנתבעת ומקשה בטענתה כי הפניית רוכשי המגרשים למינהל אירעה כשנה לאחר שהתובעת פנתה אליה לרישום השעבוד. הנתבעת לא ידעה אם השעבוד נרשם וכן לא ידעה, ולא יכולה היתה לדעת, מהו המצב הפיננסי בין פטל לבין התובעת והאם השעבוד עומד בעינו. לעניין טענת הנתבעת בנוגע לחתימה על "התחייבות מוכר" או על כתב המחאת זכויות, נראה כי יש כאן עמידה על צורה ולא על מהות. הרי מר מסלובטי הודה בעצמו כי לו היתה עומדת התובעת בדרישות הצורניות של שעבוד היה רואה בה את בעלת הזכויות להקצאת המגרשים (ראו עמ' 10 לפרוט' הדיון מול שורות 17-19): "...אני רוצה להסביר שמבחינתי אם היה מתבצע כאן שעבוד כנדרש אזי הייתי מבין שיש צד ג' שהופך להיות בעל הזכות ולא הייתי מוסר את הקצאת אותם מגרשים לפטל אלא מכניס לתמונה את הצד השלישי." כלומר, מעדות מר מסלובטי ברור כי הוא עומד על טיבו של השעבוד אותו ביקשה התובעת לרשום כשעבוד המונע מן הנתבעת ופטל לשווק את המגרשים ללא הסכמתה. לכן, ברור כי כל טענת הנתבעת מתבססת על צורת השעבוד בלבד ולא על מהותו. בנוסף, גם אם אקבל את טענת הנתבעת כי במועד שיווק המגרשים (מרץ-אפריל 2008) לא היתה יכולה לדעת מהו טיב היחסים הפיננסיים בין פטל לבין התובעת, אין זה משחרר אותה מן ההתחייבות הישירה שניתנה לתובעת. זאת במיוחד לאור פניית התובעת מחודש ספטמבר 2007. התובעת פנתה אל הנתבעת בבקשה לקבלת מידע בנוגע לשיווק המגרשים ביום 9.9.07 וביום 24.9.07. ביום 30.9.07 נשלחה תגובת הנתבעת בה נמנעה הנתבעת מלענות על שאלות התובעת והפנתה אותה לפטל לבירור העניין. התכתבות זו הקדימה את שיווק המגרשים בכחצי שנה. לאור ההתכתבות האמורה, ברור כי הנתבעת ידעה על טענת התובעת כי היא מחזיקה בשעבוד תקף לזכויות פטל במגרשים. אין בתגובתה המתחמקת של הנתבעת, שהפנתה את התובעת לפטל והתנערה מכל מחויבות כלפי התובעת, בכדי לסייע לה. לאור ידיעה זו ולאור העובדה שנוצרה התחייבות בין הצדדים, התנהלותה של הנתבעת מהווה התנערות מוחלטת מן היחסים החוזיים שנכרתו בינה לבין התובעת, ולכן יש לראותה כסטייה מחובתה לקיום חוזים בתום לב (ס' 39 לחוק החוזים). גם אם סברה הנתבעת כי אין לתובעת זכות למנוע מפטל את שיווק המגרשים, חובתה המינימלית היתה למסור לתובעת הודעה על כוונתה לשווק את המגרשים בהתאם להסכם ההקצאה. כך היתה יכולה הנתבעת לקיים בתום לב הן את הסכם ההקצאה והן את התחייבותה לתובעת. יובהר כי מחויבות זאת של הנתבעת נשענת במלואה על הקביעה כי בנסיבות המקרה נוצרה התחייבות ישירה של הנתבעת כלפי התובעת, ואינה מבוססת על חובת זהירות נזיקית. לסיכום, הנתבעת הסכימה לרישום שעבוד על המגרשים לטובת התובעת תמורת תשלום וקיבלה את התשלום מספר ימים לאחר מכן. על כן, נוצרה התחייבות של הנתבעת כלפי התובעת בנוגע למגרשים. הנתבעת התנערה מן ההתחייבות כלפי התובעת שלא בתום לב. כעת יש לבחון האם מגיע לתובעת סעד בגין הפרת התחייבות הנתבעת כלפיה. ד. התנהלות התובעת לעמידה על זכויותיה ממכתבה של הנתבעת מיום 30.9.07 היה ברור לתובעת כי אין בכוונת הנתבעת להכיר בדרישתה לזכויות במגרשים. בשלב הבא פנתה התובעת למינהל על מנת לבדוק אם המגרשים שווקו. אולם פניה זו נעשתה רק ביום 27.4.10, קרי למעלה משנתיים וחצי לאחר שקיבלה התובעת את תשובתה המתחמקת של הנתבעת וכשנתיים לאחר שהמגרשים שווקו בפועל. לא ניתן נימוק כלשהו המסביר את פער הזמנים בין הפניות לתובעת לבין הפנייה למינהל. התובעת קפאה על שמריה במשך כשנתיים וחצי בעוד לטענתה, בשלב זה, פטל חבה לה מאות אלפי שקלים כאשר לא נראתה כל כוונה מצידה להשיב לתובעת חובותיה. ראו עמ' 6-7 לפרוט' הדיון: "ש. כמה הוא החזיר לך מתוך כל ההלוואה? ת. כלום. לא נקטתי הליך משפטי נגדו. אני ליוויתי אותו אצל משקיע שהשקיע כמה מיליונים בקניון ואז פתאום שהוא הכריז על פש"ר ונעלם. ש. אתם ניסיתם לרשום את השעבוד במנהל מקרקעי ישראל? ת. אני חושב שאי אפשר היה. ש. מר מסלובטי אומר בתצהירו שזה אפשרי והוא עשה את זה? ת. אני לא יודע. בהתאם להסכם שבין הנתבעת לבין פטל לא היה לי זכות לשעבד במנהל. אם הייתי יכול לא הייתי משעבד. אני מסכים איתך בדיעבד שהיו דברים שיכולתי לעשות אחרת אך זה לא פוטר אתכם מהאחריות שלכם. להעמיק יותר את הבדיקה אתכם, לקבל תשובה יותר חד משמעית. אולי להחתים את הנתבעת על מסמך התחייבות ישירות כלפי. ש. אחרי התשובה שקיבלת ביום 30/9 / מהנתבעת נספח ה' לתצהירך, בין המכתב הזה להקצאת הקרקע למשתכנים חדשים חלפו כ-8 חודשים, עשיתם איזה פעולה נוספת, מהלך משפטי כלשהו? ת. לא זכור לי, אבל אם אני לא טועה נדמה לי שאז גילינו שהחברה שלו פשטה את הרגל ולא יכולנו לעשות שום דבר ש. ביחס למגרשים האלה עשית משהו? ת. לא זכור לי." התנהלות זו אינה מאפיינת בעלי חוב, במיוחד כאשר במלווים מקצועיים עסקינן. אי עמידתה של התובעת על זכויותיה בזמן אמת תמוהה במיוחד לאור העובדה כי היתה לתובעת חצי שנה בין התנערות הנתבעת מהתחייבותה כלפי התובעת לבין המועד בו שווקו המגרשים בפועל. בזמן זה ניתן היה לרשום את השעבוד במנהל או לפתוח בהליך כנגד פטל וכנגד הנתבעת ולחייבן שלא לפעול לשיווק המגרשים ללא הסכמת התובעת. יש לציין עוד כי בעדות מר מנשה עולה כי הוא ליווה את חברת פטל ליווי צמוד לאחר מתן ההלוואה. ראו עמ' 6 לפרוט' הדיון מול שורות 11-20 "ש. לשאלת בית המשפט, אני מפנה אותך למכתב נספח א' לתצהירך, פסקה אמצעית "יזקף...מגרש 721/2"? ת. אני מבין ממכתב זה שיש לו חוב על מגרש אחר. הם יודעים שהעברתי כסף והם לא יכולים להתנער מזה היום. היו צריכות להידלק נורות אדומות. אני יודע שלאדון פטל היתה מערכת יחסים קרובה עם מר מסלובטי שגם אחרי הסכסוך הזה הוא קיבל זכויות לבנות קניון מהנתבעת שמדובר בעשרות מיליונים ₪, אני ניסיתי משם להוציא כסף, הייתי מעורב במשקיעים. ש. זאת אומרת שהיה לך אחר כך קשר עם מר פטל? ת. לא מיד הוא נעלם לי, הוא אמר אני אחזיר לך את הכסף הנה יש לי עוד מגרש של קניון אני אחפש משקיעים ואני אחזיר לך." לעניין זה יש לציין כי אותו מגרש לגביו ליווה מר מנשה את פטל, אשר עליו תכננה פטל להקים קניון, הינו אותו מגרש לגביו היה קיים חוב של פטל לנתבעת ובגינו דרשה קבלת תשלום מהתובעת כתנאי לרישום השעבוד: "ש. האם זה נכון שאותו מגרש 721 זה אותו קניון שהוא רצה לבנות? ת. כן." נראה כי התובעת לא עשתה דבר ובחרה שלא לעמוד על זכויותיה "בזמן אמת". טעמיה אינם ברורים ואולם ברי כי התנהלות התובעת לעניין זה מנתקת כל קשר בין הפרת התחייבות הנתבעת כלפיה לבין הנזק שנגרם לה. לו היתה התובעת פועלת מיד לעמוד על זכויותיה, היתה יכולה למנוע את שיווק המגרשים (בהנחה שיכולה היתה להוכיח את חובות פטל כלפיה). מה עוד שמאחר שנראה כי מר מנשה ליווה את פטל באופן צמוד הרבה יותר מן הנהוג ביחסים בין מלווה ללווה, "היעלמותה" והעובדה שלא עשה דבר לפעול כנגדה, רק מחלישים את עמדת התובעת. ה. זכות התובעת למימוש השעבוד הנטען גם במסגרת הליך זה לא הראתה התובעת כי היתה רשאית למימוש השעבוד. התובעת מודה כי לא ניסתה כלל לבצע מהלך של אכיפת השעבוד (ראו שורה 7 בעמ' 5 לפרוטוקול). בנוסף, על מנת לממש שעבוד יש צורך להוכיח חוב של החייב שעל זכויותיו נרשם השעבוד. התובעת לא דאגה להוכיח קיומו של חוב זה. התובעת לא הציגה הסכם ההלוואה לפטל או כרטסת כלשהי המראה מה היה גובה ההלוואה או האשראי שקיבלה פטל, כמה שילמה לה פטל וכדומה. דבר לא הוכח. כל שיש לו לבית המשפט להסתמך עליו הוא עדות מר מנשה כי פטל לוותה מן התובעת כספים ולא החזירה. מה גם שלא הובאה ראיה כלשהי לעניין ניסיונות התובעת לגבות את חובות פטל ישירות מפטל וכל מה שנטען בעניין זה הינה טענה עלומה בס' 10 לתצהיר מנסה כי פטל נכנסה "למצב של חדלות פרעון". כך אמר ולא הוסיף. בחקירתו הודה מר מנשה כי לא עשה דבר כדי לגבות את חוב פטל ישירות מפטל (ראו פרוט' הדיון בעמ' 6 מול שורות 21-23): "ש. כמה הוא החזיר לך מתוך כל ההלוואה? ת. כלום. לא נקטתי הליך משפטי נגדו. אני ליוויתי אותו אצל משקיע שהשקיע כמה מיליונים בקניון ואז פתאום שהוא הכריז על פש"ר ונעלם." יש לציין כי גם אם נכנסה פטל להליכי חדלות פרעון, לאור העובדה שהתובעת רשמה שעבוד, הרי שכטענת הנתבעת, היתה מקבלת עדיפות על נושים "רגילים" בכינוס נכסיה של פטל. אולם התובעת כאמור לא התייחסה כלל לקיומם של הליכי חדלות פרעון של פטל או לכל נסיון כלשהו לגבות כספים מפטל ואף כלל לא הוכיחה קיומו של חוב של פטל כלפיה. ו. זכות התובעת לסעד העיקרי המבוקש לאור התנהלות התובעת הן במסגרת הליך זה והן במכלול ההתנהלות מול הנתבעת, הרי שהיא לא הוכיחה את זכותה למימוש השעבוד שיצרה, כך שכלל לא הוכחה זכותה לגבות משהו מן התמורה שנתקבלה עבור שיווק המגרשים. ממילא התובעת לא הוכיחה את הנזקים הנטענים, שכן לא הראתה את גובה חובה של פטל (ברי כי אין היא יכולה לגבות יותר ממה שהוכיחה כי פטל חבה לה). אשר על כן, התובעת אינה זכאית לסעד העיקרי לו עתרה בתביעתה. ז. זכות התובעת לסעד החלופי המבוקש הסעד החלופי אותו ביקשה התובעת הינו החזר של הסכום שהעבירה לנתבעת בגין יצירת השעבוד, בטענה כי הנתבעת עשתה עושר ולא במשפט כאשר מצד אחד קיבלה את הסכום שדרשה עבור יצירת השעבוד ומנגד לא עמדה על זכויות התובעת בשיווק המגרשים. אין לקבל את הטענה כי הנתבעת עשתה עושר ולא במשפט. הנתבעת התנתה את יצירת השעבוד בתשלום חוב של פטל כלפיה הקשור למגרש אחר. בתשלום חוב פטל, כחלק מן הכספים שלווה פטל מן התובעת, אין עשיית עושר ולא במשפט. הנתבעת לכאורה לא לקחה כסף מן התובעת, אלא קיבלה כסף מפטל באמצעות הלוואה שהתובעת נתנה לו. משכך, לא ניתן לומר כי הנתבעת עשתה עושר ולא במשפט. אולם לאור הסקירה דלעיל, עולה כי תשלום הסכום האמור נעשה כנגד מתן התחייבות לתובעת לשעבוד זכויות פטל במגרשים. התחייבות זו הופרה על ידי הנתבעת. נראה כי התובעת העבירה את הסכום האמור תוך הסתמכות על כך שהתחייבות הנתבעת תמנע ממנה נזקים ותבטיח את הכספים שלטענתה לוותה ממנה פטל. לכן, לכאורה היה מקום להשיב את הכספים לאור הפרת ההתחייבות האמורה. ואולם, התנהלות התובעת המתוארת לעיל והעובדה כי במועד בו התנערה הנתבעת מן ההתחייבות, היו לתובעת מספר דרכי פעולה על מנת לעמוד על זכויותיה ואולי למנוע את שיווק המגרשים אך היא לא נקטה בהם, הרי שהתובעת לא פעלה למניעת או להקטנת נזקיה כחובתה על פי ס' 14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970. מאחר שלכאורה לו היתה התובעת פועלת בזמן אמת, יכול והיתה מצליחה למנוע את שיווק המגרשים ולקבל לידיה את תמורת השיווק ובכך למנוע את נזקיה או להקטינם באופן משמעותי, אין לפסוק לתובעת פיצוי כלשהו בגין הפרת ההתחייבות על ידי הנתבעת. לסיכום - התביעה נדחית. נוכח התנהלות שני הצדדים במהלך תקופת התרחשות האירועים, תישא התובעת בהוצאות הנתבעת בסכום מופחת, יחסית, של 7,000 ₪ בתוספת מע"מ. חוזההסכם הלוואההלוואה