נטען כי הרכב השני נסע מאחורי הרכב הראשון ופגע בו מאחור, מאחר שלא שמר מרחק הימנו. נהג הרכב השני טוען כי הרכב השלישי, שנסע מאחוריו, התנגש בו מאחור והדפו לעבר הרכב הראשון. בכתב הגנתה טענה הנתבעת 1 (בשם הרכב השני) כי הרכב השלישי פגע ברכב השני מאחור והדפו אל עבר הרכב הראשון. הנתבעת 2 (בשם הרכב השלישי) טענה בכתב הגנתה כי נוכח בלימת הרכב הראשון, סטה הרכב השני שנסע אחריו סטיה חדה לנתיב השמאלי, בו נסע הרכב השלישי. הדבר הוביל להתנגשות בין הרכב השלישי לשני, שהובילה להתנגשות של הרכב השני בראשון. לטענת הרכב השלישי, סטיית הרכב השני מנתיבו היא הגורם הבלעדי להתרחשות התאונה. 2. הנהגת ברכב התובעת הצהירה כי נסעה לפני רמזור בנתיב הימני, האטה, וכשבלמה את רכבה הרגישה חבטה מאחור. הנהגת הצהירה כי לאחר התאונה החליפה פרטים עם נהג הרכב השני בלבד, אשר התנצל, כאשר נהג הרכב השני לא טען בפניה כי צד ג' אחר אחראי להתרחשות התאונה. הנהגת הצהירה כי נהג הרכב השני שוחח עם נהגת הרכב השלישי, כאשר הרכב השלישי עמד בנתיב השמאלי. הנהגת לא זכרה לתאר את הנזק ברכב השני ואת מנח הרכב השני לאחר התאונה. נהגת התובעת לא ידעה מה היו הנסיבות שהובילו לתאונה בין הרכב השני לשלישי. 3. נהג הרכב השני הצהיר כי נסע לאחר הרכב הראשון אשר בלם, הנהג בלם אף הוא והרכב השלישי פגע בו מאחור. משנשאל על מוקדי הנזק ברכבו, הצהיר כי הרכב השלישי הדף אותו אל עבר הרכב הראשון. הנהג השני אישר כי החליף פרטים בתחילה עם נהגת הרכב הראשון ורק לאחר מכן עם נהגת הרכב השלישי. הנהג הצהיר כי יכול שבמהלך בלימתו הסיט את רכבו ימינה, ולא זכר לציין האם הרכב השלישי נסע בנתיב השמאלי. כן הצהיר כי לאור חלוף הזמן ממועד התאונה איננו זוכר "חלקים רבים מהתאונה", כגון, כיוון הסטיה של רכבו, האם הרכב השלישי נסע בנתיב השמאלי והאם התאונה ארעה לפני צומת מרומזר. 4. הנהגת ברכב השלישי הצהירה כי נסעה בנתיב השמאלי, כשלפתע סטה הרכב השני מהנתיב הימני לנתיב נסיעתה, היא בלמה את רכבה, אך פגעה ברכב השני בחלקו האחורי שמאלי. הנהגת הצהירה כי הרכב השני נהדף קדימה לא כתוצאה מפגיעתה בו, ולאחר מכן הצהירה כי איננה יכולה לומר בדיוק "בשניות" מי פגע קודם, היא ברכב השני או הרכב השני ברכב הראשון ואישרה כי הדפה את הרכב השני קדימה. 5. ב"כ הנתבעת 1, מטעם הרכב השני, טענה כי הנהגת ברכב הראשון חשה חבטה אחת באופן המלמד על הדיפת הרכב השני על ידי הרכב השלישי. גם אם נהג הרכב השני סטה מנתיבו על מנת להימנע מפגיעה בחלק הקידמי של רכבו, עדיין עמד בנתיב נסיעתו ואין זה מסתבר כי מוקד הנזק ברכב התובעת יהיה במוקד שמאלי אחורי, כאשר הרכב השני נוסע בנתיב הימני ויהדף על ידי הרכב השלישי שנוסע בנתיב השמאלי. גם נהגת הרכב השלישי לא ידעה לאמוד את סדר הפגיעות ברכבים. 6. ב"כ הנתבעת 2, מטעם הרכב השלישי, טען כי נהגת הרכב הראשון החליפה פרטים רק עם הרכב השני, אשר נהגו התנצל בפניה. הנהגת הצהירה כי הרכב השלישי עמד בנתיב השמאלי והדבר שולל לחלוטין את גירסת הנהג השני אשר תיאר את הרכבים כולם נוסעים אחד אחרי השני. מוקדי הנזק תואמים את גירסת עדת התביעה ונהגת הרכב השלישי. נהג הרכב השני לא זכר דבר מאירוע התאונה. 7. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם, בעדויות שבפני, במוצגים שהוגשו ובסיכומי הצדדים, להלן החלטתי: הנהגת ברכב הראשון הצהירה כי נסעה בנתיב הימני, כשרכבה נפגע מאחור על ידי הרכב השני. הנהגת ברכב הראשון לא זכרה האם הרכב השני עמד בחלקו בנתיב השני בעת התאונה. בטופס ההודעה על מקרה הביטוח, ת/1, שנחתם יומיים לאחר התאונה, נרשם כי תוך כדי בלימה פגע ברכב הראשון הרכב שמאחוריו, היינו הרכב השני. בשרטוט שנערך על גבי אותה הודעה מופיעים שני רכבים בלבד. הנהגת ברכב השלישי הצהירה כי נהג הרכב השני נסע בנתיב הימני ולפתע סטה לנתיב השמאלי. הדבר תואם לאמור בטופס הודעתה על מקרה הביטוח, נ/3, שניתן כ-8 ימים לאחר התאונה. גם באותה הודעה מופיע שרטוט ולפיו רכב הנתבע סטה מהנתיב הימני לנתיב נסיעת הרכב השלישי, בנתיב השמאלי. לעומת שתי עדויות אלה, נהג הרכב השני מסר בהודעתו על מקרה הביטוח, נ/1, כי הרכב מאחוריו פגע בו והעיף אותו לרכב הראשון. גם שם מופיע ציור לפיו הרכבים עומדים אחד מאחורי השני ללא כל סטיה, כפי שאף הדגים בעדותו בפני. באותו ציור גם הרכב השלישי מופיע ככזה שנסע בנתיב נסיעת הרכבים השני והראשון, זאת למרות שהנהגת ברכב השלישי ואף הנהגת ברכב הראשון הצהירו, כאמור, כי הרכב השלישי נסע בנתיב השמאלי. מעבר לכך, יצוין כי נהג הרכב השני חזר וציין כי איננו זוכר את פרטי התאונה. בתחילה הצהיר כי בלם בעקבות הרכב הראשון ואז הרכב השלישי פגע בו, בלא שציין כי הדף אותו אל עבר הרכב הראשון. לאחר מכן הדגים את ההדיפה קדימה תוך פגיעה "חזית-אחור". משהופנה לתמונות הנזק, שינה את גירסתו והצהיר כי יכול שהסיט את רכבו ימינה. משהופנה שוב לתמונות הנזק, בהן מופיעה הפגיעה ברכב הראשון בחלק השמאלי אחורי, השיב כי יכול שסטה שמאלה. אל מול עדותו זו של נהג הרכב השני, קיימות, כאמור, הודעות הנהגות על מקרה הביטוח, המלוות בשרטוט אופן התרחשות התאונה ואף לאחר ששמעתי את עדויותיהן בפני, מצאתי כי הוכח בפני כי עובר לתאונה הרכב הראשון נסע בנתיב הימני, הרכב השלישי נסע בנתיב השמאלי ואילו הרכב השני נסע מלכתחילה בנתיב הימני וסטה לנתיב השמאלי. סטיה זו אף מתיישבת עם מוקדי הנזק ברכב הראשון (בצד שמאלי אחורי) והנזק ברכב השני (בפינה קידמית ימנית ובצד אחורי שמאלי). 8. כעת יש להתייחס לטענת נהג הרכב השני כי פגע ברכב הראשון לאחר שנהדף על ידי הרכב השלישי אל עבר הרכב הראשון - הנהגת ברכב הראשון הצהירה כי אומנם הרגישה חבטה אחת ברכב, אך החליפה פרטים לאחר התאונה עם נהג הרכב השני בלבד, הלה התנצל בפניה אודות התרחשות התאונה וכלל לא טען בפניה כי נהדף על ידי הרכב השלישי או כי הרכב השלישי אחראי להתרחשות התאונה. הנהגת אמנם אישרה כי נהג הרכב השני שוחח עם נהגת הרכב השלישי, אך, כאמור, הוא לא טען בפניה לאחריותה של זו לנזקי הרכב הראשון. גם הנהג השני מאשר בעדותו כי שוחח בנפרד עם נהגת הרכב הראשון, ממנה נטל את פרטיה, ולאחר מכן עם נהגת הרכב השלישי. זאת ועוד, כמפורט לעיל, נהג הרכב השני לא טען מלכתחילה בעדותו כי נהדף על ידי הרכב השלישי אלא לאחר שהופנה למוקדי הנזק ברכבים. אין חולק כי הרכב השלישי פגע מאחור ברכב השני (לטענת הנהגת ברכב השלישי, נוכח סטיה פתאומית של הרכב השני לנתיב נסיעתה). נהגת הרכב השלישי אומנם אישרה לבסוף הדיפה של הרכב השני, אך טענה כי הרכב הראשון לא נפגע כתוצאה מההדיפה ומכל מקום לא יכולה היתה לומר איזו מהפגיעות התרחשה קודם. לאור מוקדי הנזק, לאור עדותו הבלתי סדורה של נהג הרכב השני שאיננה מתיישבת עם מיקום מוקדי הנזק, לאור קביעתי כי הוכח שהרכב השלישי נסע בנתיב השמאלי ולא בנתיב הימני, כאשר הנהג השני לא טען בפני נהגת הרכב הראשון לאחריות הנהגת השלישית לתאונה, אני קובעת כי התאונה ארעה עקב סטיית הרכב השני בפתאומיות מהנתיב הימני לנתיב השמאלי. זאת לאחר שלא שמר מרחק מספיק התואם לתנאי הדרך מהרכב הראשון ולא עלה בידו לבלום, מבלי לפגוע ברכב הראשון, נוכח בלימת הרכב הראשון. סטיה פתאומית זו לנתיב השמאלי היא שהובילה לפגיעת הרכב השלישי ברכב השני. גם אם הרכב השלישי פגע ברכב השני והדפו אל עבר הרכב הראשון, לא היה זאת אלה נוכח מחדלו של נהג הרכב השני מלשמור מרחק מתאים מהרכב הראשון. אני מקבלת את טענת הנתבעת 2 בכתב הגנתה, כי גם פגיעת הרכב השלישי ברכב השני ופגיעתו של זה ברכב הראשון לא נגרמו אלא בשל סטייתו הפתאומית של הרכב השני לנתיב השמאלי, תוך שהוא חוסם חלקית את נתיב נסיעת הרכב השלישי. כך שהפגיעה בו ע"י הרכב השלישי היתה בלתי נמנעת. מכאן מסקנתי הינה כי נהג הרכב השני הינו האחראי הבלעדי להתרחשות התאונה. 9. באשר לנזקים הנתבעים, התובעת צרפה חוות דעת שמאי מטעמה. חוות דעת נגדית לא הוגשה והשמאי לא נחקר על חוות דעתו. כך גם צורף אישור בגין שכר טרחת השמאי. כמו כן צרפה התובעת אישורי תשלום למבוטחה. 10. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת 1 בלבד לשלם לתובעת סך 3,715 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום 11.5.11 ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף, תשלם הנתבעת 1 לתובעת את אגרת המשפט ששולמה, הוצאות עדת התובעת בסך 300 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 1,250 ₪. בנוסף, התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית. הנתבעת 1 תישא, בנוסף לאמור לעיל, בהוצאות עדת הנתבעת 2 בסך 300 ₪ כפי שנפסקו בדיון מיום 11.6.13, בסך נוסף של 300 ₪ לעדת הנתבעת 2 בגין הדיון מיום 17.7.13 ובשכ"ט ב"כ הנתבעת 2 בסך 1,250 ₪. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום. פגיעת רכבמשפט תעבורהרכבתאונת דרכיםשמירת מרחקתאונה מאחורנזק לרכב