להלן פסק דין בנושא תאונת עבודה בזמן קילוף נקניק עם סכין: התובעת קילפה נקניק, כאשר לפתע החליק הסכין מידה והיא נחתכה. עוד נטען, כי ביום האירוע היה לחץ גדול של עבודה (שכן האירוע התרחש ביום רביעי, יום בו היה בחנות מספר רב של לקוחות שהמתינו בתור והתלוננו על עיכוב). בנוסף נטען, כי על אף הלחץ ששרר באותו יום, נאלצה התובעת לעבוד לבד, שכן העובדת הנוספת שבדרך כלל עובדת עימה, הייתה צריכה לפרוק סחורה במקרר, ועל כן לא עזרה לתובעת. מכאן שהתובעת נאלצה לעבוד בלחץ רב - דבר שגרם להחלקת הסכין מידה ולפציעה הנטענת. 4. מטעם התובעת הוגשו (פרט לתצהיר מטעמה) שני תצהירים: האחד של העובדת הנוספת שעובדת עמה, והשני של לקוחה שהייתה בחנות במועד התאונה, והייתה עדה לאופן התרחשותה. מטעם הנתבעות לא הובאו עדים. 5. מיד לאחר שנחתכה התובעת בידה היא טופלה על ידי מנהלת הסניף, אשר סברה כי מדובר בחתך פשוט. כעבור מספר ימים (ביום 24.8.10), משהתגברו הכאבים בכף היד, והתובעת החלה לסבול מחוסר תחושה באצבעות 4-5, פנתה לקבלת טיפול רפואי. 6. הועלה חשד לפגיעה בעצב בכף יד ימין, והתובעת הופנתה למומחה לכירורגיית יד, אשר הפנה אותה ביום 1.9.10 לחדר מיון בביה"ח רמב"ם. התובעת פנתה לחדר מיון והתלוננה על תחושה ירודה באצבע 5. למרות זאת, שוחררה ללא טיפול עם המלצה להמשך מעקב. ביום 6.9.10 פנתה שוב לביה"ח והתלוננה על רדימות מלאה בזרת ועל חולשה ניכרת באצבעות, והומלץ על ניתוח לתיקון הנזק העצבי. 7. ביום 11.9.10 אושפזה התובעת לצורך ביצוע ניתוח, ועברה ביום 12.9.10 ניתוח בהרדמה כללית, בו נצפה נזק חלקי של העצב התחושתי המשותף לאצבעות 4 ו-5 ובוצעה הפרדה מהידבקויות. התובעת שוחררה מביה"ח ביום 13.9.10, כשידה מקובעת בגבס. ביום 20.9.10 הוחלפה חבישה, והתובעת הופנתה לקבלת טיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק. 8. מטעם התובעת הוגש אישור רפואי של ד"ר בויקו (מיום 24.7.11), אשר קבע, כי נותרה לה נכות צמיתה בשיעור 10% בגין צלקת מכאיבה, ו - 5% בגין בעיה בעצב האולנרי. בשל חוסר יכולת כלכלית להגיש חוות דעת רפואית, הודיע ב"כ התובעת כי בהתאם להסכמת ב"כ הנתבעת, מבקשת התובעת להסתמך על קביעת הועדה הרפואית של המל"ל אשר קבעה כי נותרה נכות זמנית בשיעור 20% מיום 1.10.10 ועד ה - 30.6.11, ונכות צמיתה (החל מיום 1.7.11) בשיעור 10% בגין פגיעה חלקית בעצב תחושתי באצבעות 4 ו-5 (תקנה 31(5) א' בין 2-3). כן הופעלה תקנה 15 במחצית. 9. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של ד"ר קליגמן, אשר קבע כי נותרה נכות נוירולוגית בשיעור של 5% בגין הפגיעה בעצב (בהתאם לסעיף 31(5) א' 1). כן קבע המומחה כי לא נותרה נכות אסתטית, שכן נותרה צלקת דקה, לא מכערת ולא רגישה. 10. שכרה הממוצע של התובעת בארבעת החודשים שקדמו לתאונה עמד על סך של 4,955 ₪, ובשערוך להיום (הפרשי הצמדה) השכר הינו 5,400 ₪ (ראה תלושי שכר לחודשים אפריל 2010 עד יולי 2010: 5,085 ₪, 5,236 ₪, 3,953 ₪, 5,547 ₪). 11. לתובעת אושרה תקופת אי כושר בת 43 ימים ובסיומה שבה לעבודתה אצל הנתבעת (לאותו תפקיד). שכרה הממוצע לחודשים 10/10-12/10 היה 4,662 ₪, השכר הממוצע לשנת 2011 - 4,807 ₪, והשכר הממוצע לשנת 2012 - 5,026 ש"ח. 12. לתובעת שולמו תגמולי מל"ל בסכום נומינאלי של 36,415 ₪ (ביום 4/9/11 שולם סך של 31,134 ₪, וביום 9/11/00 שולם סך של 5,281 ₪). בשערוך להיום (הפרשי הצמדה) שולם סך של 37,450 ₪. 13. ב"כ התובעת עותר לפיצוי (נטו) בסך של כ - 84,000 ₪ (120,000 ₪ נזק בניכוי תגמולי המל"ל). עוד נטען כי יש להטיל החבות על הנתבעות נוכח העובדה כי התובעת נותרה לעבוד לבד ביום עמוס במיוחד, דבר שהוביל ללחץ עבודה משמעותי שגרם לפגיעה בידה. כן נטען כי אין בנסיבות העניין מקום להפחית בגין אשם תורם או לחילופין יש לייחס אשם תורם זעום. 14. ב"כ הנתבעת מבקש לדחות התביעה בשל העדר אחריות, שכן התובעת עסקה בפעולה פשוטה שאינה דורשת הדרכה או השגחה מיוחדת, והעובדה כי נחתכה אינה מקימה אחריות. לחילופין נטען כי יש להטיל עליה אשם תורם משמעותי על רקע ניסיונה הרב (עבדה כ-10 שנים אצל הנתבעת), ובשל תפקידה כמנהלת המחלקה. בנוגע לנזק נטען כי לא הוכחה ירידה בשכר ומכאן שאין לפסוק כל פיצוי לעתיד. ביחס להפסד שכר בעבר נטען כי הסכום שולם לתובעת באמצעות המל"ל. ככל שהתביעה לא תדחה הוצע לפסוק פיצוי בסך 18,000 ₪ בגין כאב וסבל בלבד, כאשר מסכום זה יש לנכות אשם תורם משמעותי, וכן את תגמולי המל"ל. 15. הכרעה: לאחר שעיינתי בכל המסמכים שהוגשו ושקלתי טענות הצדדים הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 25,500 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 3,800 ₪+מע"מ, והחזר אגרה. ניתן פטור מתשלום יתרת האגרה. הסכום שנפסק ישולם תוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק. נוכח מהות ההליך אין בכוונתי לנמק את פסק הדין רק אומר בנוגע לשאלת החבות כי עדות התובעת בתצהירה, בצירוף עדויות העדים מטעמה, מבססים טענת רשלנות כלפי הנתבעת בכל הנוגע לעובדה כי התובעת נאלצה לעבוד בלחץ זמן ולבד, כך שהסיכוי להיפצע בעבודה עם כלי מסוכן (סכין חד) - גדל. להטלת חבות על מעביד בנסיבות בהן נפצע עובד במהלך עבודתו בחיתוך רגיל (של בשר או ירקות וכו') ראה האמור בפסקי הדין הבאים: ת.א (ת"א - כב' הש' קידר) 10931/07 כהן נ' לוי-חנות ירקות ניתן ביום 5/4/11, ת.א. (קריות - כב' הש' גירון) 2211/99 עכאוי נ' סגל אברהם ניתן ביום 28/5/06, ת.א. (ת"א - כב' הש' אגי) 20976/07 מימון נ' הראל ניתן ביום 19/1/12, ת.א. (עכו - כב' הש' פינסוד) 3870/04 עותמאן נ' שירותי הסעדה ניתן ביום 1/11/07. יחד עם האמור לעיל יש לייחס אשם תורם (נמוך) גם לתובעת בהתחשב בתפקידה וניסיונה בתחום. בשאלת הנזק יש לתת משקל לעובדה כי התובעת שבה לאותה עבודה, וכי מאז התאונה ועד היום היא מבצעת אותה בתנאים דומים, יחד עם זאת נותרה לה נכות צמיתה שעשויה להיות לה השלכה תפקודית בעתיד. סכיןתאונות (חתכים)תאונת עבודה