למרות הבטחתה שלא להשתמש בכרטיס האשראי בסופו של דבר התובעת השתמשה בכרטיס האשראי. בנוסף, טוענת הנתבעת כי הקו פעל באופן גרוע במשך כל אותה תקופה ומשכך, לטענתה הייתה זכאית לזיכויים. נוכח אי תקינות הקו ביקשה הנתבעת להתנתק משירותי התובעת בחודש אפריל 2010. במהלך משא ומתן שנוהל בין הצדדים הסכימה התובעת להפחית סך של 35% מהחיובים והעמידה את החוב על סך 1,200 ₪ בשלושה תשלומים שווים בסך 400 ₪ כ"א. הנתבעת שילמה סכום ראשון של 400 ₪. לטענתה, הואיל ולא זוכתה על כך לא המשיכה לשלם את יתרת החוב. הנתבעת מציינת, כי ביקשה מהתובעת קבלה עבור התשלום אך לא קיבלה. 4. ביום 10/7/12 הגישה התובעת תצהיר עדות ראשית מטעמה. מתצהיר התובעת עולות העובדות הבאות: הואיל ושירותי השיחות הטלפוניות הפנים ארציות והבינלאומיות של התובעת פועלים באמצעות השימוש בטכנולוגית VOB, שמשמעו העברת נתוני קול באמצעות רשת האינטרנט המהיר, נדרשה הנתבעת להזמין מנוי אינטרנט ותשתית אינטרנט מהיר על מנת שיעלה בידי התובעת לספק לה את השירות. בהתאם להזמנת הנתבעת, פתחה לה התובעת מנוי אינטרנט מהיר במהירות 1.5 M והזמינה עבורה תשתית אינטרנט מהיר מחברת בזק בעלות חודשים בסך 69.90 ₪ כולל מע"מ לתקופה מינימאלית בת 12 חודשים. התובעת פעלה בהתאם להזמנת השירות של הנתבעת ופתחה לה מנוי אינטרנט ותיבת דואר אלקטרוני. לצורך תשלום החיובים השוטפים מסרה הנתבעת לתובעת את פרטי כרטיס האשראי של גב' רבקה אוזן מסוג ויזה שמסתיים בספרות 9954. כמו כן התובעת דאגה לחיבור שני קווי הטלפון של הנתבעת ועדכנה את החבילות השונות בהתאם. בנוסף, התחייבה הנתבעת לשלם לתובעת סך של 9.99 ₪ לחודש עבור מתאם השיחות שהותקן בביתה ב-36 חודשים או תשלום חד פעמי בסך של 359.64 ₪. בין התאריכים 2/9/09 ועד ליום 14/7/10 בוצעו על ידי הנתבעת או מי מטעמה שיחות פנים ארציות רבות מקווי הטלפון הנ"ל בעלות כוללת של 2,614.57 ₪. הואיל והוראת הקבע באמצעות כרטיס האשראי שמסרה הנתבעת לתובעת בגין החיובים לא כובדה נוכח הכחשת עסקה נוצר לנתבעת חוב במנוי עבור חודשים נובמבר 2009 ועד דצמבר 2009 וכן, עבור חודש ינואר 2010 וחשבונית חודש אוגוסט 2010 . בניגוד לטענת התובעת, ביום 17/8/09 או בסמוך לכך, הנתבעת ביקשה לדעת מתי בכוונת התובעת לחייב את כרטיס האשראי של צד ג' זאת הואיל ולדבריה ברצונה היה להחזיר לה את התשלומים השוטפים. כמו כן, התובעת טוענת, כי טענת הנתבעת אינה מתיישבת עם מבחן השכל הישר שכן, אף חברה לא הייתה מתחילה לספק שירותים ללא קבלת אמצעי תשלום בר תוקף. יתרה מכך, הנתבעת יכלה לו חפצה בכך להמציא לתובעת הוראת קבע לחיוב חשבון הבנק שלה פעולה שבוצעה על ידה רק ביום 7/4/10 כתשעה חודשים מיום פתיחת המנוי. עוד מציינת התובעת את חוסר תום ליבה של הנתבעת כי למרות שהיא טוענת כי ביקשה לנתק את השירותים בחודש אפריל המשיכה היא לעשות שימוש מסיבי בשירותיה עד ליום 17/8/10. חרף זאת, ולצורכי שימור לקוח הסכימה התובעת ביום 21/6/10 לאפשר לנתבעת לשלם את החוב בהנחה משמעותית ולהעמידו על סך 1,200 ₪ ב-3 תשלומים שווים, עוקבים ורצופים. דא עקא, כי רק ביום 19/8/10 שילמה הנתבעת את התשלום הראשון בלבד. 5. הנתבעת לא הגישה תצהיר עדות מטעמה והסתמכה על התצהיר שצורף להתנגדות כתצהיר עדות ראשית. 6. ביום 17/6/13 התקיימה ישיבת שמיעת ראיות בתי במהלכה נחקרו המצהירים על תצהיריהם. 7. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי עדויות הצדדים ושקלתי את כל השיקולים הצריכים לעניין, סבורני כי דין התביעה להתקבל. להלן נימוקיי. 8. מעיון בטענות הצדדים נדמה, כי אין חולק שכנגד הנתבעת נוצר חוב כספי לתובעת בגין השירותים והאמצעים שסופקו לה, חוב שלא שולם על ידה. לטענת הנתבעת, ביקשה היא לשלם את החוב באמצעות הוראת קבע ולא באמצעות כרטיס האשראי. ראשית ועיקר, לא נתתי אמון בעדותה של הנתבעת. עדותה נמצאה בעיני לא מהימנה הן בשל העובדה, כי גירסתה נסתרה מהתנהלותה בזמנים הרלבנטיים לעניין והן בשל אי עמידתה במבחן השכל הישר כפי שיפורט להלן. 9. גירסת הנתבעת לא התיישבה עם התנהלות הצדדים בזמנים הרלבנטיים, בין היתר, בכך שלא הייתה מחלוקת בין הצדדים, כי אמצעי הגבייה היחיד שעודכן אצל התובעת היה כרטיס האשראי של צד ג' ולא כל אמצעי גבייה אחר. לו גירסת הנתבעת הייתה נכונה היה ניתן לצפות לעדכון שני אמצעי תשלום במערכת התשלומים של התובעת בו זמנית. בנסיבות אלה, לא ברור מגירסת הנתבעת כיצד הייתה אמורה התובעת לגבות את חובה בנסיבות אלה אם לא דרך כרטיס האשראי. אין חולק, כי בעת פתיחת המנוי בחודש ספטמבר 2009 לא עודכנה הוראת קבע מחשבון הבנק של הנתבעת וזאת, עד לחודש אפריל 2010. אין בידי לקבל טענת הנתבעת, כי המתינה לתובעת משך למעלה מתשעה חודשים לצורך שיגור טופס הוראת קבע כאשר הינה יודעת, כי עסקינן בחיובים חודשיים האמורים להשתלם מידי חודש בחודשו. כמו כן, אין בידי לקבל טענת הנתבעת, כי התובעת נמנעה מלהעביר לה טופס מסוג זה. עדותה בעניין זה נמצאה עדות יחידה של בעלת דין שלא נתמכה בסיוע כלשהו. המכתב שהוצג על ידי הנתבעת לנציגת התובעת, כביכול, כי בחודש פברואר 2010 נשלח לנתבעת טופס הוראת קבע אין בו די כדי לתמוך בגירסת הנתבעת. שכן, יתכן, כי באותו מועד או בסמוך לכך, ביקשה היא להחליף אמצעי תשלום. יתרה מכך, לו הנתבעת קיבלה טופס הוראת קבע בחודש פברואר 2010, לא ברור, מדוע זה רק ביום 7/4/10 דאגה למלאו ולהשיבו לתובעת שקיבלה אותו רק ביום 11/4/10. 10. הנתבעת אישרה, כי בחודש אפריל 2010 דאגה לבטל את החיובים שחוייב כרטיס האשראי במשך כל אותה תקופה ובו זמנית אף דאגה לבטל את הוראת הקבע שמסרה לתובעת. 11. באשר להפחתת סכום החוב לסך של 1,200 ₪ אישרה הנתבעת, כי הפחתה זו נעשתה לצורכי שימור לקוח (פרוטוקול בעמ' 7 שורות 8-10) בכך סתרה את האמור בתצהירה באשר לנסיבות הפחתת החוב. 12. אין בידי לקבל אף טענת הנתבעת, כי ביקשה להתנתק משירותי התובעת בחודש אפריל 2010, זאת, נוכח המשך שימוש בשירותי התובעת עד לחודש אוגוסט 2010. התנהלות זו של הנתבעת אינה עולה בקנה אחד עם מי אשר מבקש להתנתק משירות. כמו כן, הנתבעת לא הציגה ראיות בדבר התקשרות עם חברת תקשורת אחרת בעת שביקשה לשיטתה להתנתק משירותי התובעת. 13. הנתבעת צירפה מכתב שלטענתה שיגרה לתובעת ביום 29/4/10 בו הינה טוענת, כי המינוי היה מושבת קרו לשבועיים. אומנם, ניתן לראות בתדפיסי השיחות כי באחד מהקווים לא היה שימוש מיום 7/4/10 ועד ליום 29/4/10 ויש בכך כדי לתמוך לכאורה בגירסת הנתבעת ואולם, על פי סעיף 12 לתנאי ההסכם בין הצדדים נקבע, כי אין בניתוק , הפסקה או הגבלה של שירותים כאמור לעיל בכדי לגרוע מחובתו של המנוי לשלם לחברה את חובו בהתאם להתקשרות לרבות תשלום ריבית פיגורים והוצאות גבייה, אם יידרשו. 14. לעניין החיוב באשר לציוד - "מתאם שיחות" עולה מטופס "הוספת ציוד לבית הלקוח", כי לא בנמצא הרכיב המדובר ברשימה המפורטת. מנספח ה' אשר צורף לתצהיר עולה, כי המתאם כלול תחת קטגוריית "עלויות נוספות" וחלופות התשלום מפורטות בו ומנספח ד' שיועד עבור הקו השני עולה, כי המתאם ניתן ללא חיוב נוסף. השוני נובע מתוכניות שונות עבור קווים שונים. לבסוף אעיר, כי דרך הילוכה של הנתבעת בכל הקשור לתשלום החיובים אינה מקובלת. למעשה אף לשיטתה של הנתבעת היא לא סיפקה אמצעי תשלום בר תוקף ממנו התובעת יכלה לגבות את החיובים בהתאם לשירותים שניתנו. דרך הילוך זו הינה דרך פסולה וחסרת תום לב. ביטול הוראת הקבע מחד וביטול החיובים שנגבו באמצעות כרטיס האשראי מאידך מלמדת על התנהגות בחוסר תום לב. טענת הנתבעת , כי ביטולה את הוראת הקבע, על מנת למנוע "חיוב כפול" לגרסתה ומבלי לספק בידי התובעת כל אמצעי תשלום אחר תחתיהם - בוצעה לטעמי בחוסר תום לב ושלא כדין. 15. לא ירדתי אף לסוף דעתה של הנתבעת, לפיה, למרות שהצדדים הגיעו להסכמה כי תישא בתשלום בסך 1,200 ₪ בלבד בשלושה תשלומים שווים, לא כיבדה היא את ההסכמה, זאת, למרות שהלכה למעשה החלה לבצע ההסכמה באמצעות תשלום אחד בלבד. אין בידי לקבל טענת הנתבעת בעניין זה, כי הפסיקה התשלום נוכח אי קבלת חשבונית /קבלה עבור סכום זה. במשך כל ניהול ההליך, התרשמתי, כי כל טענות הנתבעת נולדו לאחר שגמרה דעתה לעשות כל אשר לאל ידה בכדי להתנער מתשלום עבור חיוביה לו הנתבעת הייתה פועלת בתום לב, היה עליה לשלם תחילה עבור החיובים ולהגיש תביעה נפרדת בגין טענותיה. יפים לעניין זה דברי בית המשפט בתק (י-ם) 2115/07 גיל ברונשטיין נ' אינטרנט גולד קווי זהב בע"מ "בנוסף יש לקחת בחשבון שהתובע פעל שלא כשורה כאשר ביטל את אמצעי התשלום. פעולה זו רצוי שלא תיעשה. אף הוא הסכים עמי כי היה צריך לשלם לנתבעת את כל אשר רוצה היא, ורק אחר כך לתבוע אותה על הכל". אין להסכין עם מצב בו לקוח אינו משלם עבור שירותים שניתנים לו במשך תקופה ארוכה ולאחר מכן, מתמקח עם חיוביו בגין טענות שונות ומשונות וכל אותה עת נמנע הוא מתשלום החיובים אשר הינו מודה כי הינו חב אותם בעיקרם. 16. נוכח האמור הנני מקבל את גירסת התובעת ודוחה כל טענות הנתבעת ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את חיוביה בהתאם לכתב התביעה בסך 2,310 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 17.11.11 ועד למועד התשלום המלא בפועל. הנתבעת תישא בהוצאות משפט בסך 4,000 ₪. הסכומים הנ"ל ישולמו לתובעת תוך 30 יום. אשראיכרטיס חיוב (אשראי)