תביעה כספית בסדר דין מהיר, שהועברה לסדר דין רגיל, על סך 21,000 ₪. אין עוררין שהנתבע הינו סוחר רכב ומנהל מגרש לממכר כלי רכב בשפרעם. התובע הינו בעלים של רכב שברולט אחד. בחודש דצמבר 2010, כך אין עוררין, התבצעה עסקת חליפין ברכב שברולט אמבלה (להלן - "אמבלה"), שהייתה בבעלותו של התובע, עם רכב שברולט שהיה בבעלותו של הנתבע (להלן - "הרכב"). תנאיה של עסקת המכר שנויים במחלוקת ועומדים בלב הכרעתי. לשיטתו של התובע הצהיר הנתבע כי הרכב הינו בבעלות פרטית. מחיר המחירון של הרכב נקבע בסכום של 118,000 ₪, והעסקה הושלמה אף לאחר בדיקת הרכב במכון בדיקה. לימים, ביום 1.8.11, ארעה תאונת דרכים בה ניזוק הרכב והוא הוכרז כ"אובדן להלכה". רק אז הופתע התובע לגלות, כך טענתו, כי הרכב היה בבעלות חברה ומשום כך הוא אמור היה להימכר בניכוי של 20% ממחיר המחירון. 2. הנתבע התגונן בפני התביעה. בלב הגנתו ניצבת טענתו כי מלכתחילה נמסר לתובע מצג אמת אודות כך שהרכב היה בעברו, בין היתר, בבעלותה של חברה, ומשום כך אכן נוכה 20% ממחירו של הרכב. מחלוקת זו חושפת את המחלוקת החישובית באשר לתנאיה של העסקה. על כך להלן. 3. הונחו בפניי תצהירי עדויות. חוץ מבעלי הדין נמסר תצהיר של אשתו של התובע ושל עובדו של הנתבע. נמסר אף תצהירו המשלים של הנתבע. משכך הסכימו ב"כ הצדדים כי יינתן פסק דין מנומק על דרך הפשרה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות, הגם שאף על דרך זו רשאי בית משפט לקבל או לדחות תביעה במלואה. עוד הוסכם כי כל אחד מב"כ הצדדים יהיה רשאי לצרף לסיכום טענותיו חוות דעת או חומר טכני אחר. 4. להלן אדרש למחלוקות הצריכות לפנים לצורך הכרעתי. האם נכרת הסכם מכר בכתב? 5. לכתב הגנתו צירף הנתבע עותק של הסכם סטנדרטי למכירת רכב, שמספרו 594, בחתימתו הנטענת של התובע. בין היתר הובהר כי מחיר העסקה עולה לסך של 50,000 ₪. עוד אדרש, בהמשך, למחלוקת החישובית, באשר לתנאיה של העסקה. מכל מקום ברי לחלוטין שהסכם זה, ובעיקר העובדה שהוא מוכיח כי בגדר העסקה שולם סך 50,000 ₪, תומכת בגרסת הנתבע. לכתב ההגנה צורפה אף קבלה על תשלום סך של 50,000 ₪. אין עוררין כי מתוכם סכום של 42,000 ₪ התקבל כתוצאה מהלוואה שלווה התובע מחברת "מימון ישיר". מן הקבלה עולה כי התובע שילם סכום נוסף במזומן בסך 8,000 ₪. הן ההסכם והן הקבלה הם מ- 29.12.10. 6. התובע מכחיש את ההסכם וטוען כי חתימתו הנטענת מזויפת. הוא אף מכחיש כי ניתנה לו אי פעם קבלה. בהתאם לגרסתו החישובית של התובע, שתפורט להלן, הוא שילם בגין העסקה סכום של 55,000 ₪. סך של 42,000 ₪, אכן התקבלו כהלוואה מ"מימון ישיר". בנוסף אליהם הוא שילם במזומן סכום של 13,000 ₪, ולא 8,000 ₪ כנטען. 7. ולא זו בלבד שהתובע טוען שחתימתו מזויפת, עולה כי חתימתו מזויפת פעמיים. שהרי בתצהיר עדותו של התובע הוא מראה שתחת ידו נמצאים שני הסכמים נטענים שנחתמו, כגרסת הנתבע. ואולם עיון בשני מסמכים אלו מצביע על כך שהחתימה הנטענת של התובע שונה לחלוטין. ומשכך טוען התובע שלא זו בלבד שחתימתו זויפה, היא זויפה פעמיים על ידי הנתבע. 8. הנתבע מכחיש בתוקף טענה זו של התובע. בין בעלי הדין, כך הנתבע, נקשר הסכם אחד ויחיד. היו בין בעלי הדין חילופי מכתבים טרם הגשת התביעה. במסגרת חילופי מכתבים אלו, ולתשובת ב"כ הנתבע למכתב דרישה של ב"כ התובע, צורף עותק של הסכם המכר. אכן, עוד טרם הגשת התביעה הכחיש ב"כ התובע את חתימתו על הסכם מכר זה. לשיטת הנתבע, משעה שהסתבר לתובע שלכתב ההגנה צורף הסכם המכר הנטען, הוא היה זה שזייף את חתימתו האוטנטית בעותק שבפניו, וזאת על מנת להשחיר את פניו של הנתבע ולייחס לו לא רק מעשה של זיוף, אלא מעשה של זיוף שנעשה פעמיים. 9. ככל שעסקינן במחלוקת זו כפות המאזניים נוטות בבירור לזכות הנתבע. והרי לתובע מסתברת גרסתו של הנתבע אודות הסכם המכר, עוד לפני הגשת כתב התביעה. במצב דברים זה, ומשהדברים כה ברורים וגלויים, מצפה הייתי שהתובע יצרף לכתב התביעה הסכם מכר מזויף נטען זה, ובוודאי יצביע עליו במסגרת רשימת המסמכים הרלוונטיים, ויצא חוצץ כנגד מעשה הזיוף הנטען. ועוד מצפה הייתי שהתובע לא יסתפק בכך אלא יגיש תלונה למשטרה כנגד הנתבע, בגין מעשה זיוף זה. ואכן, גם אם תיתכן, פוטנציאלית, אפשרות של זיוף, אין כל היגיון, מבחינתו של המזייף, שיזייף את החתימה פעמיים, כאשר ברור לחלוטין שיצא לאוויר העולם הסכם מכר אחד ויחיד. זאת ועוד: עוד במסגרת חליפת המכתבים מתוודע הנתבע לכך שמוטחת כנגדו טענת זיוף של חתימת התובע. ומשכך, איזו תועלת יכולה לצמוח לו, אם אכן באמת זייף את חתימתו של התובע, שיזייף אותה פעם נוספת, שמא בעותק מן המסמך המצוי תחת ידו. 10. ועוד: קבלת גרסתו של התובע תעלה בעליל שנעשתה בין בעלי הדין עסקת חליפין, בגדרה שולם סכום לא מבוטל, מבלי שהדבר תועד בכל מסמך שבכתב. והרי התובע אינו מודה שנעשה ונחתם הסכם, אלא שהוא זויף, משעה שהוא טוען שלא נעשה כל הסכם בכתב. לנוכח העובדה שאין בפניי כל גרסה אודות יחסי היכרות, שלא לומר חברות קרובה, בין בעלי הדין לא יעלה על הדעת שהתובע, שלשיטתו שילם לנתבע סכום של 55,000 ₪, עשה כן מבלי שנעשה כל הסכם, מבלי שהונפקה כל קבלה. כאמור, למצער מצפה הייתי שבגדר כתב התביעה יציין התובע מפורשות, כי הגם שהעסקה נעשתה ללא כל תיעוד והסכם בכתב, הרי לימים, וכתוצאה מחליפת המכתבים בין ב"כ הצדדים, הסתבר לו להפתעתו שהנתבע גם "פיברק" הסכם בכתב שלא היה ולא נברא, וגם זייף את חתימתו. לעניין המחלוקת החישובית 11. גרסתו של התובע, בכתב התביעה, הייתה כי סוכם שמחיר האמבלה שלו יעמוד על סך של 47,000 ₪ וכמו כן סוכם שיש לנכות ממחיר הרכב סך של 15,000 ₪ בגין קילומטרז' גבוה, טסט ותיקונים שונים. ומשכך יוצא שהתובע שילם לנתבע סכום של 102,000 ₪ שהם מחיר האמבלה בסך 47,000 ₪, סך 42,000 ₪ ממימון ישיר ו- 13,000 ₪ במזומן. 12. גרסתו של הנתבע, בכתב ההגנה, הייתה כי מחיר המחירון של הרכב עולה לסך של 118,000 ₪, ולכך מסכים התובע, ואילו מחיר המחירון של האמבלה עולה לסך של 45,000 ₪. לנוכח העובדה שהרכב היה לפנים בבעלותה של חברה הוסכם לנכות ממחיר המחירון סכום של 23,000 ₪, המבטא כ- 20% הפחתה. כתוצאה מכך מחיר הרכב עמד על 95,000 ₪, מול מחיר האמבלה בסך 45,000 ₪. כתוצאה מכך התובע שילם את ההפרש בסך של 50,000 ₪. 13. אף במחלוקת האמורה גרסתו של הנתבע נשמעת סבירה והגיונית יותר. 14. ראשית, משעה שנעשתה עסקת חליפין בשני כלי רכב משומשים, הדעת נותנת כי ככל שהוסכם על זקיפת סכום של 15,000 ₪ בגין תיקונים וקילומטרז' גבוה, לא הייתה סיבה מבוררת שלא ייזקף סכום דומה, גם בגין האמבלה. 15. שנית, מחיר המחירון של האמבלה הוא 45,000 ₪. גרסתו של התובע שהצדדים הסכימו להעמידו על סך 47,000 ₪ בגלל ריפוד מיוחד שיש בו, לא מצאה ביטויה בכתב התביעה, אלא רק בהמשך הדרך בתצהירו של התובע. 16. שלישית, קיימות פירכות חישוביות בגרסתו של התובע, כמבואר בתצהירו המשלים של הנתבע, והדבר אינו זוכה לשמץ התייחסות בסיכומי טענות ב"כ התובע. והרי לשיטתו של התובע הוא שילם סכום של 102,000 ₪. ואולם, לשיטה זו, חייב התובע לנתבע הפרש בסכום של 1,000 ₪. שהרי אם מחיר האמבלה סוכם בסכום של 47,000 ₪, ולכך יש להוסיף 42,000 ₪ ממימון ישיר, 13,000 ₪ במזומן והפחתה בסך 15,000 ₪ בגין קילומטרז' ותיקונים, מתקבל סכום של 117,000 ₪, והרי אין עוררין שמחיר המחירון של הרכב הוא 118,000 ₪. כך, ככל שתתקבל הגרסה שמחיר האמבלה הוא 47,000 ₪. ככל שתתקבל גרסת הנתבע כי מחיר האמבלה הוא מחיר המחירון בסך 45,000 ₪, נותר התובע חייב לנתבע, לשיטתו-שלו, סכום של 3,000 ₪. לעניינו של חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשס"ח-2008 17. הנתבע, כאמור, הוא סוחר ברכב משומש. אין עוררין, איפוא, כי העסקה שנקשרה נשלטת על יסוד הוראותיו של חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשס"ח-2008. ומשכך, סעיף 4 לחוק הנ"ל קובע כי בנוסף לכך שעסקת המכר חייבת להיעשות בכתב, ולשיטת הנתבע דבר זה נעשה, הרי חייב להיות מסמך נוסף שהוא "נפרד מהחוזה" והוא "טופס חתום... שמפורטים בו פרטים", המנויים בסעיף 4(ב) והכוללים, בין השאר, את "מספר הבעלים הקודמים של הרכב, וככל הידוע לו - אם הבעלים הקודמים היה חברה שעיסוקה החכר - גם את שמה ומספרה של החברה" (ס"ק 3). מסמך חתום זה, כך קובע החוק הנ"ל, הוא "טופס גילוי". 18. בנדוננו, ויהא הדבר אשר יהא, חטא הנתבע פעמיים, ככל שתתקבל גרסתו שהסכם המכר נעשה ונחתם, וכמבואר בדעתי לקבל גרסה זו. שהרי בהסכם המכר לא צוין דבר אודות הבעלים הקודמים של הרכב, בכלל, ושל חברה, בפרט. ואולם גם אילו היה מצוין הנתון האמור בהסכם המכר, לא סגי בכך. שהרי החוק הנ"ל דורש, ובמובהק ובמפורש, כי עניין זה יבוא לידי ביטויו במסמך נפרד מן החוזה, הוא טופס הגילוי, וברי לחלוטין שטופס גילוי כאמור לא בא לאוויר העולם. 19. ועל מנת לעמוד על חשיבותם של הדברים ראוי להתבונן בטענות ב"כ הנתבע, בסיכום טענותיו. הוא מנסה להראות שנמסר לנתבע רישיון הרכב ובו קיים הרישום כי היו "בעלים קודמים לרכב". ומה בכך? האם הרישום האמור מצביע על כך שהבעלים הקודמים של הרכב הייתה "חברה"? ועוד מנסה הנתבע להסתמך על הסכם המכר בו נקבע כי הרוכש, והוא התובע, ערך בדיקות שערך "וכן בדק מצבו הרישומי" של הרכב (סעיף 3 להסכם המכר) ומשום כך לא יהיו לו טענות כלפי הרוכש, גם "לעניין מצבו ... הרישומי" (סעיף 4 להסכם המכר). ואולם הרציונאל העומד בבסיסו של החוק הנ"ל מעיד על כך שהמחוקק אינו מסתפק בכך. הוא דורש הבהרה ברורה ומפורשת, בסעיף נפרד ובטופס נפרד, הוא טופס הגילוי. על מנת למנוע את הצורך להכריע על יסוד עדות ועדות-שכנגד, וכן על יסוד עדויות חיצוניות של בעלי עניין, ובפרשה שבפניי אשת התובע ועובד הנתבע, דרש המחוקק את אשר דרש. אילו הנתבע היה פועל כהלכה, ניתן היה להכריע במחלוקת האמורה, על יסוד עיון בטופס גילוי, בהנחה שהיה נרשם ונחתם כהלכה. דיון והכרעה 20. בחינת הנתונים שבפניי, ככל שעסקינן בעיקרי המחלוקת, שוקלת בבירור לחובת התובע. התובע השמיע כנגד הנתבע טענת זיוף חסרת שחר. ולא זו בלבד שהיא נדחית על ידי, הנני מאמץ את גרסת התובע שזיוף זה נעשה על ידי התובע עצמו, את חתימתו-שלו. לדבר נודעת חומרה רבה. 21. וכך, אף ככל שעסקינן במחלוקת החישובית לגבי תנאי העסקה. אף בעניין זה קבעתי שאני מעדיף את גרסתו של הנתבע על זו של התובע. אף נתון זה מוסיף נופך נוסף של עוצמה לעניין התנהלותו הספקולטיבית של התובע. 22. מנגד, משחק מזלו של התובע בכך שהנתבע חטא בכך שלא הבהיר את נושא עברו הרישומי של הרכב בטופס גילוי, ולמצער לא עשה כן אפילו בהסכם בכתב. ועל החשיבות הנודעת לחוק הנ"ל עמדתי לאחרונה בפסק דיני ב-ת.א. (חי') 40577-02-10 סלמאן קהמוז נ' א.י.ס. טרייד אין ישראל ושות' בע"מ (במאגרי "נבו"). 23. משמע, אילו אמור הייתי להכריע במחלוקת, במנותק מדרישותיו של החוק הנ"ל, קרוב לוודאי שהתביעה הייתה נדחית. אילו הייתי אמור להכריע במחלוקת, רק על יסוד הוראות דרישות החוק הנ"ל, יכול שהתביעה הייתה מתקבלת. ואולם לא זו בלבד שהתובע לא מצמצם עילה תביעתו על הוראות החוק הנ"ל, וזונח את טענותיו השקריות נגד הנתבע שנדחו כמבואר, אף בכתב התביעה הוא אינו מציין את דבר החוק הנ"ל, והוא עושה כן לראשונה רק בגדר סיכום טענותיו. 24. הוסמכתי ליתן פסק דין על דרך הפשרה. שיקללתי הנתונים לכאן ולכאן והחלטתי להיענות לתביעה במיעוטה ולחייב את הנתבע בתשלום סך של 4,000 ₪ ללא צו להוצאות. סוף דבר 25. לפיכך הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 4,000 ₪. הסכום האמור ישולם לידיה הנאמנות של ב"כ התובע תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה אחרת יישא הסך הנ"ל ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. אין צו להוצאות. סדר דין מהירהעברת תביעה לסדר דין רגיל