תביעה כספית שעניינה שכר טרחה בגין השמת עובד

תביעה כספית שעניינה שכר טרחה בגין השמת עובד התובעת, אם.איי.טי מנפאואר אינפורמיישן טכנולוג'י בע"מ (להלן - התובעת) היא חלק מקבוצת התאגידים של חברת מנפאואר בישראל ועוסקת בתחום כוח האדם והשמה בתחום ה - IT. במהלך חודש יוני 2010 פנתה הנתבעת, אלכסה שירותי תוכנה בע"מ (להלן - הנתבעת), לתובעת בבקשה לאתר עובדים על מנת להציבם בפרויקט פיתוח חדש אצל לקוח של הנתבעת (להלן - הפרויקט ו - הלקוח, בהתאמה). במסגרת זו איתרה התובעת עובד (להלן - העובד) ולאחר אישור הנתבעת הוצב העובד אצל לקוחה של הנתבעת. עוד הוסכם, כי בגין כל חודש עבודה מלא, תשלם הנתבעת לתובעת סך של 31,150 ₪ וכי התובעת תשלם לעובד את שכרו ישירות. העובד הועסק במסגרת זו במשך כארבעה חודשים. התובעת שילמה לעובד את שכרו והעבירה לנתבעת חשבוניות עבור חודשי עבודתו של העובד, אך הנתבעת לא שילמה אף אחת מהן. מכאן התובענה. לנתבעת טענות רבות ביחס לעבודתו של העובד ובעיקר, כי העובד אמור היה לעבוד במשרה מלאה בהיקף של 186 שעות עבודה בחודש, אך בפועל, לא מילא את מלוא התחייבויותיו לשעות עבודה. לטענת הנתבעת, העובד, מסיבותיו שלו, לא הגיע לעבודה כפי שאמור היה, נעדר מעבודתו באופן מתמיד, איחר באופן מתמיד, עזב את העבודה מוקדם מהנדרש והתנהלותו גרמה לאובדן שעות עבודה רבות. בנוסף, היו ימים שלמים בהם העובד לא הגיע לעבודה וזאת מבלי להודיע על כך מראש. לטענת הנתבעת, כתוצאה מכך התעכב ביצוע הפרויקט לשמו נשכרו שירותי התובעת והעובד. בנוסף, מאחר והעובד אמור היה להשתלב בצוות עובדים, התעכבה עבודת כל הצוות. לטענת הנתבעת, כתוצאה מהתנהלות העובד, נוצר קרע בינה לבין הלקוח. הלקוח התלונן בפניה, שהפרויקט אינו מתקדם כמובטח. לטענת הנתבעת, לקראת סוף חודש העבודה השלישי של העובד, פנתה לתובעת, לאחר שיחה עם העובד, וביקשה מהתובעת שתקפיד עם העובד, שכן התנהלותו מהווה הפרה של ההסכם בין הצדדים. לטענת הנתבעת, התובעת לא עשתה דבר על מנת "לקרוא את העובד לסדר" וכי יש לראות בכך הפרה של אמנת השירות שלה. לטענת הנתבעת, היה על התובעת לדאוג לכך, שהעובד יתפקד כראוי וכמצופה וכי התובעת לא עמדה בחובה זו ועל יש ראותה כמי שהפרה את הסכם ההתקשרות בינה לבין הנתבעת. לטענת הנתבעת, התובע הופיע או לא הופיע לעבודה כראות עיניו, הגיע מאוחר ויצא מוקדם וגילה חוסר אכפתיות קיצוני. לטענת הנתבעת, כתוצאה מכך נגרמו לה נזקים, אותם היא מעריכה לפחות בגובה סכום התובענה, בגין פגיעה במוניטין ואבדן הכנסה. לטענת הנתבעת, יש לקזז סכום זה מכל סכום שתימצא מחויבות בו כלפי התובעת. עוד טוענת הנתבעת, כי התובעת לא גילתה לה, כפי שהייתה מחויבת לעשות, כי חברת בת שלה, היא בפועל מתחרה של הנתבעת, שכן היא מקיימת קשרים עסקיים עם הלקוח בפרויקט. דיון דין התובענה להתקבל במלואה. טענות הנתבעת מתייחסות לשני החודשים האחרונים של תקופת ההעסקה, אשר מלכתחילה נועדה להיות ארבעה חודשים בלבד. עם זאת, הנתבעת לא שילמה גם על החודשיים הראשונים. הנתבעת לא שילמה לתובעת דבר, כאשר התובעת שילמה לעובד את מלוא השכר המגיע לו. ביחס לשני החודשים האחרונים, שוכנעתי מחומר הראיות כי העובד אכן לא עמד במלוא מכסת השעות. כפי שהנתבעת מחויבת לשלם עבור שירותים שקיבלה מהתובעת, כך אינה מחויבת לשלם עבור שירותים אותם לא קיבלה מהתובעת. התובעת, שהייתה מודעת לכך, קיזזה משכרה את אותם ימים בהם לא עבד העובד, תוך שהיא לוקחת בחשבון, כי העובד היה זכאי לימי מחלה ולימי חופשה בהתאם לוותק עבודתו. לתצהירי התובעת צורפו הן דפי השעות של העובד בשני החודשים האחרונים להעסקתו והן התכתבויות בין התובעת לנתבעת לאחר שליחת החשבוניות לנתבעת. בהודעת דואר אלקטרוני (נספח 5 לתצהיר גב' חגית פלץ רוזנפלד) מסבירה גב' פלץ מטעם התובעת למנכ"ל הנתבעת את פירוט החיובים והקיזוזים אשר נעשו בקשר לחשבוניות בגין עבודת "העובד": "החיוב החודשי שסוכם בינינו הינו 31,150 ₪ והוא בגין משרה מלאה גלובאלית הכולל חיוב גם בגין היעדרויות (16 ימי חופשה בשנה (זכאות של 1.33 ימי חופשה עבור כל חודש) ו 18 ימי מחלה בשנה (זכאות של 1.5 יום מחלה עבור כל חודש). חודש 8/2010 - העובד היה בשלושה ימי חופשה, כיון שזה היה החודש הראשון לעבודתו, קיזזנו מהחיוב החודשי יומיים היעדרות ולמעשה חוייבת בגין יום חופשה אחד. לכן בסיום החודש נותרה יתרת חופשה לזכות העובד של 0.33 יום חופשה. סה"כ החיוב עומד על 28441.3 ₪ במקום 31150. חודש 9/2010 - העובד נעדר 3.95 ימים. כל ימי ההיעדרויות קוזזו מהחשבונית (למרות שהזכאות החודשית לחופשה עמדה על 1.66 יום חופשה). חוייבת ב 24119 ₪ במקום 31150 ₪. חודש 10/2010 - העובד היה ב 3 ימי מחלה בגינם חויבת (בחודש זה עמדו לזכותו 4.5 ימי מחלה). בנוסף נעדר מהעבודה 2.78 ימים שקוזזו מהחיוב (למרות שבשלב זה עמדו לרשותו 2.99 ימי חופשה ). סה"כ חוייבת ב 27,026.33 במקום 31150 ₪. חודש 11/2010 - העובד נעדר 9.59 ימים. אנו קיזזנו מהחשבונית סך של 6.17 ימים. כיון שבשלב זה זכאותו לחופשה עמדה על 4.32 ימים, אנו עומדים בסוף נובמבר ביתרת ימי חופשה של 0.9 ימי חופשה". הסברים אלה סבירים, הגיוניים ומתקבלים על הדעת. הן גברת חגית פלץ והן מר אילן סוויט העידו על כך ועדותם נמצאה מהימנה ולא נסתרה. אכן, עמדת הנתבעת מתעלמת מזכותו של העובד לימי חופשה ולימי מחלה. טענה נוספת מפי הנתבעת והיא, כי רמת "השירות" אותו קיבלה מצדיקה אי-תשלום כולל על העסקת העובד. אין לקבל טענה זו. במהלך ההתכתבות בין התובעת לבין הנתבעת, הביעה הנתבעת נכונות לשלם את החשבונות, לפחות באופן חלקי, אך לא עשתה כן. בנוסף, טענתה לגבי רמת עבודה ירודה אותה סיפק העובד עומדת בניגוד להודעת דואר אלקטרוני אותה שלח מנכ"ל הנתבעת וצורפה לתצהיר מר איציק איזיקוביץ, מנהל מכירות בתובעת, בה כותב מנכ"ל הנתבעת במפורש, כי ינסה לפעול על מנת להמשיך ולהעסיק את העובד (נספח 2 לתצהיר): "היי להלן דוח שעות כפי שהודעתי לאילן מקס מסיים את תפקידו בתום חודש נובמבר 2010. הודעתי לו כי הפרויקט מסתיים וכי אנו עושים מאמצים להשאירו אותו אך אם לא יימצא הפרויקט המתאים - זוהי התראה מראש. לפי סיכום עם אילן, גם אתם תחפשו לו ג'וב מתאים במסגרת שת"פ ביננו. אעדכנך בהמשך..." דואר אלקטרוני זה נושא תאריך 07.11.2010 - משמע, בחודש הרביעי לפרויקט כאשר לנתבעת טענות לכאורה על תפקודו של העובד - והוא סותר את טענותיה. בדואר אלקטרוני נוסף, כותב מנכ"ל הנתבעת ביום 22.11.2010 (שבוע לפני סוף תקופה העסקת העובד) (נספח 3 לתצהיר איציק איזיקוביץ), כדלהלן: איציק שלום הפרויקט של מקס מגיע לקיצו בסוף החודש אנו בוחנים את האפשרות לשלב אותו בפרויקט אחר ויש לנו פרויקט כזה בתל אביב עם זאת תקציבית אנו לא יכולים לעמוד בתעריף שנקבע ביננו ולהוריד אותו ב-25%, דהיינו עלות של 23 אלף שח כולל עמלה שלכם. במקרה זה שכרו צריך להיות 16-17 אלף. אחרת נאלץ לשחרר אותו כבר בסוף החודש. אני מציע שנשוחח ביננו ונראה איך נתקוף את העניין..." מהאמור עולה, כי בפי הנתבעת לא היו טענות ממשיות לגבי תפקוד העובד, שאחרת לא הייתה מבקשת להמשיך ולהעסיקו. על כן יש לדחות את טענותיה בעניין זה. סיכומו של דבר, התובעת סיפקה לנתבעת שירותי כוח אדם והנתבעת התחייבה לשלם עבורם, אך לא עשתה כן. הנתבעת לא הוכיחה ולא שכנעה בהתקיימותם של נסיבות המצדיקות אי-תשלום. על כן, יש לקבל את התובענה במלואה. גם דין טענת הנתבעת בדבר הסתרת מידע על היותה של חברת בת של התובעת מתחרה של הנתבעת, להידחות לגופו של דבר וכן מהטעם, שלא הועלתה בסיכומי הנתבעת. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת את מלוא סכום התובענה בסך של 118,956.54 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 30.12.2010 ועד לתשלום המלא בפועל. בנוסף, הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪. סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. השמהשכר טרחה