הצהרה כי המבקשת אינה חייבת לעירייה כספים כלשהם בשל ארנונה עבור הנכס, הואיל והמבקשת אינה מחזיקה בנכס מסוף שנת 1997, והוא מצוי בבעלותם ובהחזקתם של חוסיין. ב. צו המורה לעירייה להסיר את שמה של המבקשת מרישומי הארנונה לגבי הנכס. לחלופין, מבוקש לחייב את המשיבים לשפות את המבקשת על כל הנזקים הכספיים שייגרמו לה כתוצאה ממעשי המשיבים וממחדליהם. 4. על פי כתב התביעה המתוקן, המבקשת התגוררה בנכס במשך שנה אחת בלבד , עד סוף שנת 1997, ולמרות זאת נדהמה והופתעה לגלות כי ביום 27.4.11 הוטל עליה צו עיכוב יציאה מן הארץ בשל חוב ארנונה עבור הנכס. לטענת המבקשת, אילו הייתה יודעת בזמן אמת כי הנכס עדיין רשום על שמה - הייתה פועלת מיד ובהתאם לחוק, כפי שעשתה לאחר גילוי החוב באפריל 2011. לטענתה, בסעיף 3.2 לכתב התביעה המתוקן, העירייה השתהתה באופן בלתי סביר ולא נקטה בשום פעולה אופרטיבית על מנת לברר מי הבעלים ו/או מי עשוי להיחשב כמחזיק בנכס, וחרף הזמן שחלף לא הסירה את שמה של מבקשת מרישומי הארנונה , אף כי חדלה להחזיק בנכס בשנת 1997. 5. בעקבות החלטת בית משפט זה, מיום 30.12.12, אשר בה התבקשו המשיבים להגיש כתב תשובה לכתב התביעה המתוקן, הגישה העירייה ביום 3.2.13 בקשה לסילוק התביעה המתוקנת על הסף, ולחלופין - תגובה לגופה של התביעה (להלן - הבקשה לסילוק על הסף). יצוין, כי מדובר בבקשה חוזרת, הואיל ובקשה דומה הוגשה על ידי העירייה לגבי התביעה המקורית ביום 16.2.12, אשר לא נדונה עקב בקשת המבקשת באותה עת לתיקון כתב התביעה המקורי ולהוספת חוסיין כמשיבים, בקשה אשר התקבלה בהחלטה מיום 18.6.12 , ובעקבות כך הוגש כתב התביעה המתוקן שלפנינו. הואיל ובניגוד לעירייה, חוסיין לא הגישו כל תגובה לתביעה המתוקנת - ניתן נגדם פסק דין חלקי , ביום 13.3.13, לפיו התביעה נגדם התקבלה (להלן - פסק הדין). 6. ביום 21.3.13 הגישו חוסיין בקשה לביטול פסק הדין בטענה כי התגובה לא הוגשה הואיל ולא נקבע דיון בהמרצת הפתיחה , וכן כי סברו שיש להמתין להכרעה בבקשת העירייה לסילוק על הסף, אשר אולי בעקבותיה יסתיים ההליך ולא יהא צורך כלל בהגשת התגובה. 7. בתגובתה מיום 18.4.13 התנגדה המבקשת לבקשה לביטול פסק הדין. חוסיין התבקשו להגיש את תשובתם עד ליום 19.5.13, אולם ביום 16.5.13 הודיעו חוסיין כי מתנהל בינם לבין המבקשת מו"מ לסיום ההליך מחוץ לכותלי בית המשפט , ולכן ביקשו ארכה להגשת התשובה מטעמם. מאותו שלב ואילך, ניתנו מספר אורכות לצדדים להודיע על מצב המו"מ ביניהם , כאשר הארכה האחרונה בעניין זה ניתנה עד ליום 9.12.13 (ראה החלטה מיום 25.11.13). 8. לאחר ההחלטה מיום 25.11.13 , הודיעה המבקשת כי היא ממתינה עדיין ל"הצעה רצינית" מטעם חוסיין על מנת להגיע להסדר, וביקשה במקביל לדחות את בקשתם לביטול פסק הדין ולהורות כי חוסיין הם אלה החייבים בסכום החוב משנת 1997. העירייה מצדה הגישה הודעת הבהרה , ביום 11.12.13, ובה טענה כי אין כל השלכה למו"מ שבין המבקשת לבין חוסיין על חיובה של המבקשת בחוב הארנונה על פי דין. לפיכך , ביקשה העירייה הכרעה בבקשה לסילוק על הסף, ולחלופין - לקיים דיון בנושא. הבקשה לסילוק התביעה המתוקנת על הסף 9. העירייה טוענת כי דין התביעה המתוקנת להידחות על הסף מחמת מעשה בית דין, היעדר סמכות עניינית לבית משפט זה, וכן מחמת התיישנות ושיהוי. כמו כן נטען , כי דין התביעה להידחות גם לגופה , משלא הודיעה המבקשת כנדרש על כי חדלה להחזיק בנכס בשנת 1997. 10. לעניין טענת מעשה בית דין טוענת העירייה , כי כנגד המבקשת תלוי ועומד פסק דין חלוט בשל חוב ארנונה לגבי הנכס לתקופה שעד 31.12.03 (תיק 700346/04), והמבקשת מנסה שלא כדין לעקוף את ההליך הסופי האמור. עוד נטען , כי נגד המבקשת הייתה תלויה ועומדת תובענה כספית שהגישה העירייה בשל חוב לשנים 2004 - 2008 (תיק 46673-05-11), ובמסגרת הליך זה הגיעה המחלוקת לפתרון בכך שהמבקשת נמחקה מהתובענה, ובד בבד התחייבו חוסיין לפרוע את החובות, לרבות לשנת 2009 ואילך. 11. לעניין היעדר הסמכות העניינית טוענת העירייה, כי לאור הסעדים ההצהרתיים המבוקשים, שהם למעשה תקיפה ישירה של החלטת הרשות המנהלית - מצויה הסמכות העניינית בידי בית המשפט לעניינים מנהליים , ולא בידי בית משפט זה. 12. לעניין השיהוי טוענת העירייה, כי הסעדים המבוקשים מתייחסים לשנת 1997 , ומכאן שהתביעה נגועה בשיהוי "תהומי" , כדברי העירייה. 13. לגופה של התביעה המתוקנת טוענת עירייה , כי המבקשת לא פעלה על פי חוק עד לשנת 2011 , ולא מסרה הודעה כנדרש בפקודת העיריות על חדילת ההחזקה בנכס, ומשעשתה זאת בשנת 2011 - בוטלו חיוביה והועברו על שם חוסיין. העירייה דוחה בהקשר זה את טענת המבקשת כי מוטלת על העירייה חובה כלשהי לברר מיהו המחזיק בנכס, ועל כן טוענת כי גם לו היה מקום לברר עניינית את טענתה היחידה של המבקשת בדבר חדילת ההחזקה בנכס - הרי שעל בית המשפט לדחותה. 14. בתשובתה מיום 13.3.13 לבקשה לסילוק על הסף טענה המבקשת כי הסמכות העניינית נתונה לבית משפט זה. כמו כן נטען, כי אין מעשה בית דין הואיל וטענת המבקשת כי אינה מחזיקה בנכס מעולם לא נדונה ו/או הוכרעה בהליך קודם ביין הצדדים. לעניין ההתיישנות ו/או השיהוי טוענת המבקשת, כי עילת התביעה נולדה רק ביום 27.4.11, עת נודע לה כי לא הוסר שמה כמחזיקה בנכס מרישומי העירייה והוצא נגדה צו עיכוב היציאה מן הארץ. דיון והכרעהׁ 15. לאחר עיון בכל טענות הצדדים , לרבות תשובת העירייה מיום 11.4.13, הגעתי למסקנה , כאמור לעיל, כי דין התביעה להידחות על הסף וגם לגופה, כפי שיפורט להלן. 16. טענתה העיקרית של המבקשת מתייחסת לתקופה שבין 1997 , עת חדלה להחזיק בנכס, ועד להסדר שהושג בעניינה, לגבי התקופה משנת 2004 ואילך. גם אם אקבל את טענת המבקשת כי הטענה האמורה בדבר ההחזקה בנכס מצויה בגדר סמכותו העניינית של בית משפט זה, בניגוד לטענת העירייה - עדיין אין בכך כדי לסייע למבקשת. יש לזכור כי נגד המבקשת קיים פסק דין חלוט בשל חוב ארנונה לגבי הנכס , לתקופה שעד 31.12.03 (תיק 700346/04). משלא נקטה המבקשת בדרך הדיונית המתאימה לבירור טענותיה הענייניות ופסק הדין הפך לסופי - אין לה להלין אלא על עצמה, ואין בכך כדי לשנות את העובדה כי מדובר בפסק דין חלוט בשל חוב ארנונה, אשר ממנו משתמע , אמנם בעקיפין, כי המבקשת נחשבה כמחזיקה בנכס גם לאחר שנת 1997, שאם לא כן - לא היה ניתן פסק הדין האמור נגדה. לאור קיומו של פסק הדין החלוט - הרי שבניגוד לטענת המבקשת, לפנינו מעשה בית דין , ואין לאפשר למבקשת לעקוף אותו באמצעות ההליך דנא. 17. זאת ועוד, גם טענתה של המבקשת כי עילת התביעה נולדה רק ביום 27.4.11 - דינה להידחות. בבקשת המבקשת לביטול פסק הדין בתיק 700346/04 (בש"א 4912/06 מיום 13.6.06) , שצורפה כנספח 3 לבקשה המקורית של העירייה לסילוק התביעה על הסף, נאמר בין יתר נימוקי הבקשה, כי המבקשת עזבה את הדירה בשנת 1997 וכי החוב הוטל עליה שלא כדין. משמע, כבר בחודש יוני 2006 ידעה המבקשת כי היא רשומה בעירייה כמחזיקה בנכס, על אף שעזבה אותו עוד בשנת 1997, אך לא מצאה לנכון לפעול בעניין זה מול העירייה. לפיכך , יש בטענת המבקשת כעת כי לא ידעה על החוב וכי עילת התביעה נולדה רק בשנת 2011 מידה לא מבוטלת של חוסר תום לב, ועל כן - דינה להידחות . נראה שהמבקשת בחרה "לעצום את עיניה" במשך כל התקופה, ו"התעוררה" רק כשאר התברר לה שאין היא יכולה לעזוב את הארץ בשל צו עיכוב היציאה שהוצא נגדה. 18. למעלה מן הצורך יצוין, כי דין התביעה המתוקנת להידחות גם לגופה, לאור הוראות סעיף 325 לפקודת העיריות , המחייבות אדם שחדל להחזיק בנכס למסור על כך הודעה לעירייה, וכל עוד לא מסר הודעה כאמור - הוא חייב בארנונה. עסקינן בהודעה מהותית לצורך הפסקת חיובו של המחזיק הרשום בארנונה, וזאת נוכח המגמה של פקודת העיריות להקל עם הרשות המקומית בכל הנוגע לאיתור הגורם החייב בתשלום הארנונה. (ראה רע"א 3502/06 מנהלת הארנונה בעיריית חיפה נ. דור אנרגיה (1988) בע"מ ואח' - דינים עליון 2008 (23) 1372). חובת ההודעה מוטלת , מטבע הדברים, על מי מכיר את העובדות, דהיינו מי שחדל להחזיק בנכס, ואין זה סביר לפרש, כפי שמנסה המבקשת לעשות בסעיף 3.2 לתביעתה, כי קיימת חובה על העירייה לנקוט בפעולות אופרטיביות מסוג כלשהו על מנת לברר את זהות המחזיק בנכס, ולעקוב אחרי תקופת החזקתו ומועד חדילת ההחזקה. משלא פעלה המבקשת בהתאם להוראות סעיף 325 לפקודת העיריות בסמוך לעזיבתה את הנכס בשנת 1997 - אין לה להלין אלא על עצמה. בהעדר הודעה כנדרש - הוטל החוב על המבקשת כדין, מכוח הסיפא לסעיף 325 האמור. 19. לפיכך, אין מקום לסעד ההצהרתי המבוקש לפיו אין המבקשת חייבת כספים כלשהם לעירייה בשל חוב ארנונה לגבי הנכס לתקופה שלאחר שנת 1997 ועד למסירת ההודעה, ודין התביעה המתוקנת להידחות גם לגופה. סוף דבר 20. לאור כל האמור לעיל - התביעה נדחית , הן על הסף והן לגופה, וכתוצאה מכך מתייתרת גם בקשת חוסיין לביטול פסק הדין החלקי מיום 13.3.13. 21. המבקשת תשלם למשיבים הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪ - 10,000 ₪ למשיבה 1, העירייה, ו - 10,000 ₪ למשיבים 2 - 3, חוסיין. הסכום האמור ישולם תוך 30 ימים , ויישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. חובות לעירייהעירייהחובארנונה