אכיפת חוזה לאספקת השיש אין מחלוקת כי נכרת חוזה בין הצדדים להספקת השיש. תביעת התובע היא לאכיפת החוזה: לתשלום התמורה החוזית. על כתפי מי מהצדדים רובץ הנטל השכנוע בענין קיומם, או אי-קיומם, של הפגמים בעבודה? נקודת המוצא היא בעקרונות המשפט הכלליים, לפיהם על התובע להוכיח כל אחד ואחד מיסודות תביעתו, הן היסודות החיוביים, הן היסודות השליליים. אמנם מידת ההוכחה הנדרשת על מנת לצאת ידי חובת הראיה של יסוד שלילי הינה זעירה למדי, אך אין בכך כדי להסיר את נטל השכנוע בענין יסוד שלילי מכתפי התובע (ראו ע"א 5578/93 נדב נ' הנאמן על נכסי פושט הרגל נדב, פ"ד מ"ט(2) 459, 480 (1995); יעקב קדמי על הראיות חלק רביעי 1797, 1707-1708 (מהדורה משולבת ומעודכנת 2009)). היסודות בתביעה לאכיפת תשלום תמורה חוזית הם כריתתו של החוזה, ביצוע התחייבויות התובע על-פי החוזה והעדר תשלום התמורה (ודוק: כאשר מדובר בחיובים שלובים, אי קיום חיוב התובע דוחה את מועד קיום חיוב הנתבע - סעיף 43(א)(3) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973; ראו גם ע"א (מחוזי חי') 4007/07 עיריית קריית ביאליק נ' סולל בונה פיתוח וכבישים בע"מ פס' 21 (5.6.2008), בענין "השלמת עבודה"). ביצוע ההתחייבויות החוזיות של התובע משמעו, ביצוען ברמה הנדרשת (כפי שזו מוגדרת בחוזה, או לפי בררת המחדל בסעיף 45 לחוק החוזים). המסקנה הנגזרת מעקרונות משפט כלליים אלו היא שנטל השכנוע שעבודת השיש בוצעה כראוי חל על התובע. ודוק: לאחר ההספקה, העבודה מצויה בשליטת הנתבע; אך התובע יכול לבקש מבית המשפט לצוות על הנתבע לאפשר למומחה מטעמו לבדוק את העבודה על מנת שיוכל לעמוד בנטל הרובץ עליו בדבר איכות העבודה (ראו תקנה 124 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; בנסיבות אלה ייתכן ובית המשפט יסיק שההליך הפך בלתי-מתאים לסדר דין מהיר ויעבירו לדיון לסדר דין רגיל). 8. כאן המקום לדחות את הטענה שהעלה התובע בתחילת ישיבת ההוכחות, בענין הודאה והדחה, אשר מעבירות את נטל השכנוע לידי הנתבע (ראו יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 321 (מהדורה שביעית, ש' לוין עורך, 1995)). נהיר, נוכח האמור לעיל לפיו ביצוע העבודה ברמה הנדרשת הוא יסוד בעילת תביעה לאכיפת תמורה חוזית, כי נתבע שמודה בהזמנת העבודה ובהספקתה אך טוען לפגמים בעבודה אינו מודה ומדיח. די בכך שהנתבע מכחיש אחת מן העובדות המקימות את עילת התביעה כדי שהדבר לא ייחשב כהודאה והדחה, ובענייננו הנתבע הכחיש שהתובע ביצע את עבודת השיש באופן המקיים את התחייבותו החוזית. כפי שכתבה סגנית הנשיא ב' גילאור: "טענת 'הודאה והדחה' הינה טענה בה הנתבע מודה בכל העובדות המהותיות לעילת התביעה, אך מוסיף טענות עובדתיות נוספות שבגינן אין התובע, לטענתו, זכאי לסעד המבוקש. אולם, די אם אחת העובדות המקימות את עילת התביעה הוכחשה על ידי הנתבע, כדי שלא יחשב הדבר להודאה והדחה (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (ש' לוין, עורך, מהדורה שביעית (1995), 320-321). ... []כבר נפסק כי 'טענת הגנה, שאינה מודה בכל העובדות של עילת התביעה, אינה מטענת "הודאה והדחה", המעבירה את נטל הראיה על הנתבע' ע"א 642/62 טפר נ' מרלה, פ"ד טז(2) 1000, 1006 בניגוד למצב בו 'אין הנתבעים חולקים על העובדות המהותיות בהן מעוגנת עילת התביעה של התובעים, אלא שהנם טוענים שעל פי דין ומחמת עובדות נוספות שהנן מהותיות להגנתם, אין התובעים זכאים לסעד הנתבע על ידם') ר"ע 677/85 דורקום מחשבים בע"מ ואח נ' רוט ואח', פ"ד לט(4), 654, 655-656), שאז נפסק כי המדובר בטענת הודאה והדחה" (ת.א. (ימאות) 53/02 בענין האניה RINA - B. Sohtrik Shipping & Agancies Services נ' האניה RINA (10.12.2003)). 9. כאמור, נטל השכנוע - גם בענין קיום התחייבויותיו החוזיות של התובע - רובץ על התובע אכיפת התמורה. אלא שבכך לא תם הדיון. החוזה בענייננו, לביצוע עבודת שיש, הוא חוזה לעשיית מלאכה בשכר כשהקבלן אינו עובדו של המזמין, ועל כן מדובר בחוזה קבלנות לפי חוק חוזה קבלנות, התשל"ד-1974 (ראו סעיף 1 לאותו חוק). מתעוררת השאלה מהי השפעתו של סעיף 3 לחוק זה על נטל התובע להוכיח ביצוע ראוי של העבודה. סעיף זה קובע: פגם 3.(א) לא היו המלאכה או השירות בהתאם למוסכם (להלן - פגם), על המזמין להודיע לקבלן על הפגם זמן סביר לאחר שגילה אותו או שהיה עליו לגלותו, ואם הפגם ניתן לתיקון - לתת לקבלן הזדמנות נאותה לתקנו.(ב) אין המזמין זכאי להסתמך על הפגם - (1) אם לא קיים את המוטל עליו לפי סעיף קטן (א) זולת אם ידע הקבלן על הפגם;(2) אם בא הפגם מסיבה שהמזמין אחראי לה. ראינו לעיל שלפי העקרונות הכלליים בענין נטל השכנוע, על קבלן התובע אכיפת תשלום התמורה בגין ביצוע התחייבויותיו החוזיות להוכיח, בין יתר יסודות תביעתו, כי ביצע את העבודה ברמה הנדרשת. האם סעיף 3(ב) לחוק חוזה קבלנות, הקובע כי בתנאים המפורטים בו "אין המזמין זכאי להסתמך על הפגם", מעביר את נטל השכנוע בענין רמת ביצוע העבודה מכתפי התובע לכתפי הנתבע? פרופסור א' זמיר כותב: "שלילת ההסתמכות על הפגם משמעה שלילת כל התרופות שהיו עומדות למזמין בשל הפרת החוזה המתבטאת בפגם, ורק תרופות אלה. כלומר, החוק שולל את תרופות המזמין לא רק לפי סעיף 4 לחוק חוזה קבלנות [בענין תיקון בידי המזמין או ניכוי שכר - ד"ק], אלא גם את תרופות האכיפה, הביטול והפיצויים לפי חוק התרופות (התרופות שבסעיף 4 אינן אלא תוספת לתרופת שבדין הכללי). לענין זה, אין הבדל אם מבקש המזמין להסתמך על הפגם כטענת תביעה, כטענת הגנה, או כבסיס לקיזוז חיובים" (אייל זמיר חוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974 513 (פירוש לחוקי החוזים (ג' טדסקי ז"ל עורך, 1994))). בדברים אלה אין תשובה לשאלה שבפנינו. מהמצוטט ברור שבהתקיים התנאים בסעיף 3(ב) לחוק חוזה קבלנות נשללות התרופות של המזמין כתובע; כן ברור שנשללות ממנו טענות הגנה כאשר הוא נתבע. דא עקא, כפי שראינו לעיל, ביצוע העבודה ברמה הנדרשת הוא חלק מעילת התביעה - הוא אחד היסודות שבלעדיהם אין לתובע זכות לדרוש את אכיפת התמורה החוזית; הוא אינו, לאמיתו של דבר, טענת הגנה. לדעתי, הפרשנות הנכונה של סעיף 3(ב) לחוק חוזה קבלנות היא שקיומם של התנאים באותו סעיף קטן פוטר קבלן התובע את התמורה החוזית בגין ביצוע החוזה גם מנטל השכנוע בענין רמת עבודתו. פרשנות אחרת תביא לאבסורד. היא תשלול טענת הגנה כגון טענת קיזוז מהמזמין שלא הודיע לקבלן על פגם או לא אפשר את תיקון הפגם, אך היא דווקא תאפשר לאותו מזמין להתחמק כליל מתשלום התמורה החוזית בתביעת אכיפה בהסתמך על אותו הפגם, אם יוכיח שהיסוד בדבר ביצוע התחייבויות הקבלן ברמה הנדרשת לא התקיים. 10. הפרשנות המוצעת, לפיה בהתקיים תנאי סעיף 3(ב) לחוק חוזה קבלנות פטור התובע מהוכחת רמת ביצוע העבודה, מתיישבת עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת ב-ע"א (מחוזי נצ') 1341/06 שאולוב נ' לילי (2.9.2007)). באותה פרשה הזמינה מזמינה (המשיבה) שתי פרגולות מקבלן (המערער) ולאחר ביצוע העבודה מסרה לו שני שיקים דחויים לתשלום התמורה. אחת הפרגולות נותקה ממקומה. המזמינה שם אמנם הודיעה לקבלן שם על הפגם, אך לא אפשרה לו לתקנו בניגוד לסעיף 3(ב)(1) לחוק חוזה קבלנות. המזמינה ביטלה את השיקים והקבלן הגיש אותם לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, ולאחר הגשת התנגדות עברה התובענה לדיון בסדר דין מהיר. בית משפט השלום בעפולה דחה את תביעת הקבלן שם; אך בית המשפט המחוזי בנצרת קבע, מפי כבוד השופט ז' הווארי, כי יש להפוך את פסק הדין של בית משפט השלום. נקבע, בין היתר נוכח העדר מתן הזדמנות לקבלן לתקן את הפגם, כי דין תביעת הקבלן שם לתמורה החוזית להתקבל (שם, פס' ג'-ה'). כך, גם בהינתק מטענות הגנה (שנדונו אף הן בפסק הדין), הכיר בית המשפט בזכותו של קבלן לאכיפת התמורה החוזית למרות פגם מוכח, נגד מזמין שלא פעל כמצוות סעיף 3(א) לחוק חוזה הקבלנות בקשר לאותו פגם. 11. סיכום ביניים: נטל השכנוע הרובץ על קבלן התובע אכיפת תשלום התמורה החוזית כולל יסוד בענין ביצוע העבודה ברמה הנדרשת; אך אם התובע יוכיח את קיומה של לפחות אחת מן החלופות של סעיף 3(ב) לחוק חוזה קבלנות, הוא פטור מהוכחת אותו היסוד. הכרעה בענייננו 12. התובע בענייננו הגיש תביעה לאכיפת התמורה החוזית בגין עבודת השיש, בה טען כי העבודה בוצעה כדבעי; עם זאת, גם עד מועד הגשת תצהירי עדות ראשית של עדים הוא לא ביקש לצרף חוות דעת מומחה ולא הגיש בקשה לפי תקנה 124 לתקנות סדר הדין האזרחי, לחייב את הנתבע לאפשר כניסה לביתו לצורך הכנת חוות דעת. התובע - לא עמד בנטל להראות שהוא ביצע את התחייבויותיו החוזיות ושבהתאם לכך הוא זכאי לקבלת התמורה (בשולי הדברים - גם הנתבע לא הביא חוות דעת כדין אלא "אישור איש מקצוע", וגם "איש המקצוע" לא הוזמן להעיד). בנסיבות אלו, בהן לא עמד התובע בנטל להראות שהעבודה בוצעה ברמה הדרושה, הדרך הפתוחה בפניו על מנת לקבל את הסעד המבוקש בענין אכיפת התמורה היא הוכחה שהנתבע אינו זכאי להסתמך על פגם נטען, לפי סעיף 3(ב) לחוק חוזה קבלנות. אי-מתן הודעה תוך זמן סביר ואי-מתן הזדמנות נאותה לתקן פגם הם יסודות שליליים מובהקים; די בעדות התובע לפיה הנתבע לא הלין על איכות העבודה עד שחלפו חודשים כאשר כבר הותקן יתר המטבח סביב השיש, על מנת להעביר את הנטל המשני - נטל הראיה - לכתפי הנתבע. האם הנתבע הרים את נטל הראיה בענין מתן הודעה ומתן הזדמנות לתקן? תשובתי שלילית. אמנם גרסתו של התובע לא היתה נקיה מספקות (למשל - האם זה סביר שהנתבע לא השתכנע מהסברי התובע בענין הפגם בארונות אך בד בבד ביקש ממנו ארכה לתשלום?). אולם, בסופו של דבר מצאתי את גרסתו של הנתבע מהימנה פחות מזו של התובע ושל בנו. הנתבע לא הציג כל מסמך שבו פנה לתובע בענין הפגם בזמן אמת. לטענת הנתבע - טענה חדשה בחקירתו הנגדית - הוא עימת את התובע ואת הנגר בביתו ימים ספורים לאחר ביצוע ההתקנה (פרוטוקול 29.12.2013 ע' 15); דא עקא, הנתבע לא הביא את הנגר לעדות. זאת ועוד. הנתבע, אשר הצהיר נחרצות בתצהירו הראשון כי ביצוע ההתקנה בידי התובע בעצמו היה מרכיב מהותי עבורו בהתקשרות, נשאל בחקירה נגדית אם התנגד כאשר הבן הגיע לביצוע ההתקנה וענה "לא. למה אני אתנגד" (שם, ע' 14). הנתבע גם ביקש במסגרת חקירתו הנגדית להוסיף טענה חדשה נוספת, לפיה תחביבו הוא שיפוצים; טענה חדשה זו עשה עלי רושם של ניסיון של הנתבע, בהעדר חוות דעת מומחה כדין מטעמו, להגביר את הסיכויים שבית המשפט יסמוך על גרסתו בענין מקור הפגם, אל מול עדותם של שני אנשים שמקצועם בעבודות שיש. לאור כל אלה אני קובע כי גם בהנחה שהפגם הוא בשיש (ולא בארונות העץ), הנתבע לא הרים את נטל הראיה להראות כי הודיע לתובע על הפגם או נתן לו הזדמנות לתקנו, או כי התובע ידע על פגם, אלא לאחר חלוף זמן סביר (לאחר מספר חודשים) ולאחר שיתר המטבח כבר הותקן באופן המונע תיקון ללא גרירת הוצאות רבות וניכרות ביחס לעסקה (וזו אינה בגדר הזדמנות נאותה לתקן). התוצאה היא שהתובע פטור מלהוכיח את רמתה של העבודה, ותביעתו לתמורה החוזית בגין העבודה שסופקה מתקבלת. 13. אוסיף בשולי הדברים: אחרי ככלות הכל, אין מחלוקת על כך שהנתבע לא ראה את הפגם הנטען בשיש כחמור עד כדי כך שלא ניתן להשאיר את השיש במטבח. אדרבה, הנתבע, אשר טוען שהפאר וההדר חשובים לו ולרעייתו, המשיך בהתקנות האחרות סביב השיש, ושיש זה משמש אותו עד היום כשיש המטבח. הנתבע המיוצג גם נמנע מלטעון טענת קיזוז, וביקש חלף זאת לדחות את התביעה במלואה - תוצאה לפיה התובע לא יקבל ולו אגורה על עבודתו. כך, גם אם נתעלה מעל כללי הדין הישר אל עקרונות צדק מופשטים, המסקנה המתבקשת היא שלתובע מגיע, למצער, חלק משמעותי ממחיר השיש. סוף דבר: התביעה מתקבלת. אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך 12,486 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, מיום 7.9.2011 עד התשלום בפועל. כן יישא הנתבע בשכר טרחת עורך-דין ובהוצאות, בסך של 3,500 ₪. חוזהאכיפת חוזהשישאספקה