התביעה יסודה בנזקים שנגרמו לרכב התובע בתאונה הנדונה. הנתבעת טענה שיש לייחס לתובע אשם תורם בשיעור של 10%. בנוסף, חלקה הנתבעת על היקף הנזק הנטען, ובהתאם שולמו על ידה לתובע אותם סכומים שאינם שנויים במחלוקת. התביעה דנן הוגשה בגין יתרת הסכומים שלא שולמו. הדיון פוצל, תחילה נדונה שאלת האשם העצמי התורם, ורק לאחר מכן נשמעו ראיות לעניין הנזק. 2. התאונה אירעה בצומת שאינה מרומזרת, צומת T, ובכיוון נסיעת רכב הנתבעת הוצב תמרור עצור. בנסיבות אלו הודתה הנתבעת באחריותה לתאונה, והמחלוקת היחידה היתה לעניין האשם התורם, אם בכלל. בדיון הראשון העידו בפני שני הנהגים המעורבים. בתום שמיעת עדותם, קבעתי כי אני מקבלת את טענת הנתבעת לפיה יש לייחס לתובע אשם עצמי תורם בשיעור של 10%. לאחר הכרעה זו, התקיים דיון בשאלת הנזק, וסביב מחלוקת זו סבה הכרעה זו. 3. אלו הם ראשי הנזק הנתבעים: נזק ישיר - בסך 155,555 ₪; ירידת ערך מסחרית בסך 42,321 ₪; שכ"ט שמאי בסך 3,500 ₪; שכ"ט שמאי נוסף בסך 2,800 ₪; 30 ימי השבתת רכב בסך 6,000 ₪. הסכומים האמורים בניכוי הסכומים ששולמו על ידי הנתבעת בסך 150,000 ₪, הם סכום התביעה, העולה כדי 60,176 ₪. לביסוס נזקיו הגיש התובע שתי חוות דעת מטעם שני שמאים מטעמו, ושניהם נחקרו נגדית. פרט לעדויות השמאים לא הובאו עדויות נוספות, לעניין היקף הנזק. הנתבעת לא העידה מטעמה עדים, והסתפקה בחקירת השמאים. 4. השמאי הראשון הוא מר יעקב אורן, אליו פנה התובע לאחר התאונה לשם עריכת חוות דעת לנזקי הרכב. לפי האמור בחוות הדעת, הנזק הישיר שנגרם לרכב עולה כדי 155,554.75 ₪, כולל מע"מ, ירידת הערך שנגרמה היא בשיעור של 5%, ערך הרכב בהתאם למחיר המחירון הוא 439,013 ₪, ולפיכך סכום ירידת הערך הוא 21,950.65 ₪ (ת/3). כעבור מספר חודשים פנה התובע לשמאי נוסף, מר יצחק זריהן, וביקשו לערוך חוות דעת נוספת, לעניין ירידת הערך שנגרמה לרכב, ביחס לערכו הריאלי של הרכב (ת/4). לפי האמור בחוות דעת זו, יש להוסיף לשווי הרכב סכומים נוספים בגין תוספות שונות שהורכבו ברכב, וערך הרכב נכון למועד התאונה עומד על סך של 529,013 ₪. בנוסף, ירידת הערך המסחרית בשוק הרכבים גבוהה יותר מירידת הערך הטכנית שנקבעה על ידי השמאי אורן, ושיעורה 8%. בהתאם, ירידת הערך שנגרמה לרכב היא בסך 42,321 ₪. בתביעתו מבסס התובע את ראש הנזק הישיר על האמור בחוות הדעת הראשונה של השמאי אורן, ואת סכום ירידת הערך על האמור בחוות הדעת השנייה של מר זריהן. 5. בטרם בחינת ראשי הנזק הנתבעים, יש לחזור למושכלות ראשונים. העיקרון הבסיסי בדיני הנזיקין הוא עקרון השבת המצב לקדמותו. הפיצוי לניזוק נועד להעמידו, במידת האפשר, במצב בו היה אילולא סבל נזק. על כן זכאי הניזוק לפיצוי רק בגין נזק אותו סבל, פיצוי מעבר לכך, הוא פיצוי יתר, והוא מעמיד את הניזוק במצב טוב משהיה אילולא הנזק. עיקרון נוסף הוא כי על התובע להוכיח את תביעתו. במסגרת זו עליו להוכיח לא רק את קיומה של העוולה, אלא גם את היקף הנזק שנגרם לו בגינה. מכאן לבחינת ראשי הנזק השונים. 6. נזק הישיר - בהתאם לחוות דעתו של השמאי אורן, עלות תיקון הנזק שנגרם עולה כדי 155,555 ₪. לא הוגשה חוות דעת נגדית, ולמעשה הנתבעת לא העלתה כל טענה לגבי הערכה זו. לאור האמור, יש לקבל את הערכת השמאי אורן כמוסכמת. אלא שלטענת הנתבעת, הרכב תוקן בפועל, ולפיכך, יש לפצות את התובע אך ורק לפי הסכום בו נשא, ולא בהתאם לסכום הנקוב בחוות דעת השמאי. ממשיכה הנתבעת וטוענת, שאין לסמוך לעניין זה על חשבונית התיקון שצורפה לתביעה, מאחר והמוסך בו תוקן הרכב מצוי בבעלות אחיו של התובע, ויש להניח כי ניתנו לו הנחות מפליגות. לאור האמור, ובהיעדר קבלות המעידות על ביצוע התשלום בפועל, התובע לא הוכיח את עלות תיקון הנזק, ודין התביעה בגין ראש נזק זה להידחות. 7. בהתאם לפסיקה, בדרך כלל, הניזוק אינו חייב לתקן את רכבו כתנאי לתביעת פיצויים, והוא רשאי להסתמך לעניין תביעת עלות תיקון הנזק על חוות דעת שמאי. ואולם שעה שהרכב תוקן בפועל, יש להוכיח מה היתה עלות התיקון בו נשא הניזוק, ושוב אין די באמור בחוות דעת השמאי. הטעם לדבר הוא שככל ועלה בידי הניזוק לתקן את הנזק בסכום נמוך מסכום חוות הדעת, מתן פיצוי לפי הערכת השמאי, יהווה פיצוי יתר. בענייננו תוקן הרכב. לאור זאת, יש לבחון מה עלות התיקון בפועל. עוד בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי התובע הוא בעל המוסך בו תוקן הרכב, או שותף בו, והצגת חוות דעת השמאי ואף חשבונית תיקון, אינם משקפים את עלות התיקון בפועל (סעיפים ז' - י' לפרק הטענות הכלליות). למרות האמור, התובע הציג רק חוות דעת שמאי וחשבונית תיקון, ופרט לכך, לא הובאו כל ראיה או עד נוספים, מהם ניתן יהא לדעת מה היתה עלות התיקון בפועל. טענות הנתבעת בדבר הקשר שיש לתובע למוסך בו תוקן הרכב, הוכחו כנכונות. בחקירתו הנגדית העיד התובע כך: "ש. מה הקשר שלך עם המוסך שתוקן הרכב? ת. המוסך של אחי. ש. אתה עובד במוסך? ת. אני בעל הנכס. שותף איתו במבנה, בנכס. אני לא עובד שם. ש. האם קיבלת הנחות מהמוסך? ת. לא. ש. שום הנחות? ת. לא. ....... ש. מדוע קבלות התיקון שצורפו לחוות שמאי מחוק נושא הנחות? ת. לא התעסקתי מול זה. זה המוסך מול השמאי" (עמ' 2 שורות 11 - 24). מדברים אלו עולה כי אכן, כטענת הנתבעת, התובע תיקן את הרכב במוסך של אחיו, המתנהל בנכס שבבעלותו. אומנם לטענתו הוא לא קיבל כל הנחות, אך מדובר בטענות בעלמא, שלא הוכחו בכל דרך. התובע עצמו טוען בחקירתו כי הוא לא התעסק בדבר, והמוסך עבד ישירות מול השמאי. לאור דברים אלו, אין אלא להסיק כי התובע אינו יודע אם ניתנו הנחות. כאמור, התובע לא העיד לעניין זה עדים, אף לא את בעל המוסך (אחיו). הוא גם לא הציג קבלות על ביצוע התשלום. בנסיבות אלו, לא הובהר מה העלות האמיתית בה נשא התובע, ולפיכך לא הוכח ראש נזק זה (וראה לעניין זה למשל פסק דינו של כב' השופט קורן ת.א. (ת"א) 39329/07 גלי ליסינג בע"מ נ. גולן; פסק דינה שלכב' השופטת ברק נבו ת.א. (ת"א) ניו קופל בע"מ נ. איפרגן; פסק דינו של כב' השופט אבינור ת.א. 3860-05-08 מ. פינס בע"מ נ. מגידיש; פסק דינו של כב' השופט חיימוביץ תא"מ 23022-09-09 פרי ירוחם - חברה להשכרת רכב נ. עומר פלר ואח'). זאת ועוד. לכתב התביעה צורפה חשבונית המעוררות תהיות רבות. צורפו שני עמודים, עמוד אחד הוא חשבונית מס' 13698 נושאת תאריך 09.08.11, והעמ' השני הוא הצעת מחיר מס' 246 מתאריך 03.08.11. על פניו אין מדובר במסמך אחד שהוא חשבונית, אלא חיבור של שני מסמכים קטועים. למרות האמור, הסכומים שפורטו בשני עמודים אלו, זהים להערכת השמאי. אין ב"חשבונית" מעין זו כדי להוכיח מה עלות תיקון הנזק בפועל. ונשוב ונדגיש, אין מדובר בטענות מפתיעות, הנתבעת העלתה טענותיה עוד בכתב הגנתה. למרות טענות ברורות אלו, ולמרות שהתובע העיד עוד בשלב הראשון, עת נדונה שאלת קיומו או היעדרו של אשם תורם לתובע, ולמרות שנקבע דיון נוסף לשם ליבון המחלוקות לעניין הנזק, התובע לא מצא לנכון להביא כל עד נוסף מטעמו. בנסיבות אלו, אין אלא לקבוע כי התובע לא הוכיח את עלות תיקון הנזק הישיר. 8. הנתבעת שילמה לתובע את מלוא הנזק הישיר שנגרם כאמור בחוות דעתו של השמאי אורן, בניכוי הנחה בשיעור של 10% ובניכוי אשם תורם בשיעור של 10%. בנסיבות אלו, אני מקבלת את טענת הנתבעת כי די בפיצוי ששולם בגין ראש נזק זה, והתובע אינו זכאי לכל פיצוי נוסף. 9. ירידת ערך - התובע הגיש שתי חוות דעת לעניין ירידת הערך, אחת של השמאי אורן בסך של 21,950.65 ₪ (ת/3), והאחרת של השמאי זריהן בסכום של 42,321 ₪ (ת/4). כמפורט לעיל, הפערים בין חוות הדעת נובעים משוני בהערכת שווי הרכב במועד התאונה, ומשוני באופן חישוב ירידת הערך, חוות דעת אורן נערכה לפי המלצות דו"ח וועדת ששון, "ירידת ערך טכנית" בשיעור של 5%, וחוות דעת זריהן נערכה לפי ירידת הערך המסחרית שנגרמה לרכב, בשיעור של 8%. הנתבעת שילמה לתובע ירידת ערך בשיעור של 5%, בהתאם לחוות דעתו של השמאי אורן בסך 21,950.65 ₪ בניכוי 10% בגין אשם תורם. 10. מעדות התובע עולה שהרכב נמכר בפועל. הדבר עלה בחקירתו הנגדית של התובע כאשר הוא נשאל בכמה מכר את הרכב, והשיב: "370,000 ₪ יש לי זיכרון דברים ושיקים, 7 שיקים" (עמ' 2 שורות 20 - 21). אלא שאף בעניין זה, נותרה העדות בלתי מבוססת ובלתי מוכחת, כטענה בעלמא. לא צורף זיכרון דברים, לא צורפו שיקים, לא ידועה זהות הקונה, והוא גם לא הובא לעדות. אם לגרסת התובע, יש לפצותו בהתאם לירידת הערך המסחרית, ולא ירידת הערך הטכנית, ואם לפי עדותו שלו, הרכב נמכר בפועל, אין ספק כי מחיר המכירה הוא ראייה חשובה ומהותית. ראיה שכזו לא הובאה. ודוק. אין להבין מדבריי כאילו מדובר בראייה שאין אחריה ולא כלום, וכי די בה כדי לבסס ראש נזק זה. הכל תלוי בנסיבות. אך לא יכול להיות ספק, כי מדובר בראייה חשובה ורלוונטית. בנסיבות אלו, ומשהחליט התובע לכמוס ברשותו את אותן ראיות היכולות ללמד מה היה מחיר המכירה בפועל, אין הוא יכול לדרוש פיצוי לפי ירידת ערך מסחרית. זאת ועוד, בדומה לעלות תיקון הרכב, היה והרכב נמכר בפועל במחיר גבוה מהמחיר שנקבע בחוות דעת השמאי זריהן, אין התובע זכאי לפיצוי כשיעור ירידת הערך הקבועה בחוות דעת השמאי, אלא בהתאם לירידת הערך שנגרמה בפועל. כל פיצוי נוסף יהווה פיצוי יתר. לאור האמור, משנמנע התובע מהצגת כל ראייה בדבר מחיר מכירת הרכב, אין לקבל עדותו בדבר מחיר המכירה. וכפועל יוצא, אין לקבל את חוות דעת השמאי זריהן בדבר שיעור ירידת הערך המסחרית הצפויה לרכב. לאור מסקנה זו, לא ראיתי לנכון לבחון באלו מקרים ייפסק לתובע פיצוי בגין ירידת ערך מסחרית (וראה לעניין זה למשל פסק דינו של כב' השופט וינוגרד, ת.ק. (י - ם) 3696/03 ישעיהו נ. סהר ציון חברה לביטוח; פסק דינו של כב' השופט דאוד מאזן תא"מ (קריות) למדן נ. שומרה חברה לביטוח). התוצאה היא שיש לקבוע את שיעור ירידת הערך בהתאם לחוות דעתו של השמאי אורן בשיעור של 5%. 11. נקודה נוספת לה יש להתייחס היא שווי הרכב בעת התאונה. בהתאם לחוות הדעת הראשונה של השמאי אורן, שווי הרכב, לפי מחיר המחירון, היה 439,013 ₪. השמאי זריהן אינו חולק בחוות דעתו על קביעה זו, ואולם לדבריו יש להוסיף למחיר המחירון את שווי כל התוספות שהותקנו ברכב. לאור זאת ובהסתמך על מסמך מחברת קמור (נ/4) יש לקבוע את שווי התוספות, בניכוי בלאי, בסך 90,000 ₪, ובהתאם את שווי הרכב לסך 529,013 ₪ (ת/4). בעדותו נחקר השמאי אורן על הפערים בשווי הרכב, והבהיר כי לא הובא לידיעתו שברכב הותקנו תוספות אלו (עמ' 5 שורות 32 - 33), אך "אם ישנן תוספות ברכב שאינם מפורטים יש להוסיפן על ערך הרכב" (עמ' 6 שורות 8 - 9). לא הובאה חוות דעת נגדית לעניין שווי הרכב בעת התאונה. לאור האמור אני מקבלת את חוות דעת שני השמאים לפיה שווי הרכב במועד התאונה היה 529,013 ₪. בהתאם ירידת ערך הרכב היא 5% משווי הרכב, בסכום של 26,451 ₪, במקום 21,951 ₪ שקבע השמאי אורן. הנתבעת שילמה לתובעת פיצוי בגין ירידת ערך הרכב לפי שווי של 439,013 ₪, על לכאורה יש לחייבה בתשלום ההפרש, בניכוי 10% בגין אשם תורם. עם זאת, נוכח המסקנה לפיה התובע לא הוכיח את היקף הנזק הישיר שנגרם לרכבו, ובהתחשב בכך שהנתבעת כבר שילמה לתובע את מלוא הנזק הישיר בניכוי 10% בגין הנחה ובניכוי 10% בגין אשם תורם, אין מקום לפסוק לתובע כל פיצוי נוסף בגין הפרשי הפיצוי בגין ירידת ערך (בסך 4,500 ₪). 12. עלות הכנת חוות דעת השמאים - התובע תבע פיצוי בגין תשלום שכ"ט שני שמאים. אני מקבלת טענת הנתבעת כי אין מקום לחייבה לשאת בתשלום כפול, שעה שהתובע החליט לשום נזקיו אצל שמאי אחד, ולאחר מכן, משלא היה שבע רצון מחוות דעתו, פנה לשמאי אחר (וראה לעניין זה עדות השמאי אורן בעמ' 8 שורות 21 - 33). בפיצוי ששולם לתובע נכלל פיצוי בגין תשלום חוות דעת השמאי אורן (בניכוי 10%), על כן דין התביעה בגין ראש נזק זה, להידחות. 13. השבתה - 30 יום - התובע תבע פיצוי נוסף בגין השבתת הרכב ל - 30 יום, בסך 6,000 ₪. לא ברור מה מגולם בראש נזק זה, כיצד חושב הסכום הנתבע, מדוע היה צורך להשבית את הרכב למשך 30 יום, איזה נזק נגרם לתובע בגין השבתת רכבו, וכיו"ב. לא נעשה כל ניסיון להוכיח ראש נזק זה, התובע לא התייחס לכך בעדותו, לא הוגשו מסמכים ולא הובאו כל ראיות אחרות. לאור האמור התביעה בראש נזק זה, נדחית. 14. סיכומו של דבר. התובע לא הוכיח כי יש לפסוק לו סכומים נוספים על אלו שכבר שולמו לו. אין מחלוקת כי הנתבעת שילמה לתובע, טרם הגשת התביעה, 150,000 ₪. לא הוגש כל מסמך לפירוט התשלום. עם זאת, בהתאם לאמור, יש לחשב את סכום הפיצוי ששולם כך: - נזק ישיר 155,554.75 ₪, (סכום זה כולל מע"מ, אף שלא הוצגו חשבוניות), בניכוי 10% הנחה ובניכוי 10% אשם תורם - סה"כ 125,999 ₪. - ירידת ערך 21,951 ₪, בניכוי 10% אשם תורם - סה"כ 19,756 ₪. - שכ"ט שמאי - 3,500 ₪, בניכוי 10% אשם תורם - סה"כ 3,150 ₪. - סך כל הנזק - 148,905 ₪. לתובע שולם פיצוי בסך 150,000 ₪, יתכן בשל הפרשי הצמדה. לאור האמור, התובע פוצה על מלוא נזקיו, עוד טרם הגשת התביעה. התביעה נדחית. התובע יישא בשכ"ט ב"כ הנתבעת בסך 9,000 ₪ בתוספת מע"מ. תאונת דרכיםאשם תורם