תאונת דרכים עם אופנוע נכות צמיתה בשיעור של 9.75% רקע וטענות הצדדים בפניי מונחת תביעתו של התובע יליד 1989 לפיצויים בגין תאונה שארעה לו ביום 13.10.10 עת שנהג באופנוע, בדרכו חזרה מעבדותו (להלן :"התאונה"). האופנוע היה מבוטח ע"י המאגר הישראלי לביטוחי רכב "הפול" (להלן: "הנתבעת"). התובע נבדק ע"י וועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי, אשר קבעה כי כתוצאה מהתאונה הוא נותר עם נכות צמיתה בשיעור של 9.75%. לאחר שהוגשו תחשיבי נזק, הצעתי ביום 3.12.12 לצדדים כי ינסו להגיע להסדר פשרה על בסיס הצעת בית המשפט. משהודיעו הצדדים כי לא מקבלים את הצעת בית המשפט לא היה מנוס מלהכריע בתיק זה לפי הדין. קבעתי את התיק לדיון הוכחות שהתקיים ביום 13.6.13 בו העיד התובע בלבד. הצדדים ביקשו לסכם את טענותיהם בכתב. התובע הגיש את סיכומיו ביום 19.6.13 ואילו הנתבעת הגישה את סיכומיה ביום 27.6.13. ב"כ התובע המלומד טוען שהתובע ביום התאונה, נהג על אופנוע בדרכו חזרה מעבודתו לביתו, כאשר לפתע החליק עם האופנוע, נפל ממנו, וכתוצאה מכך נגרמו לו נזקי גוף רבים. ממקום התאונה פונה התובע לבית חולים "אסף הרופא" שם אובחנה פגיעה בברך ימין ובכפות הידיים ושפשופים. התובע אושפז במחלקה כירורגית עד ליום 14.10.10. לאחר ששוחרר מבית החולים, המשיך במעקב טיפולי לרבות טיפולי פיזיותרפיה. התובע נבדק ע"י ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי, אשר קבעה כי נותרה לו נכות צמיתה בשיעור של 9.75% לפי סעיף44(4) וכן לפי סעיף 75(1) א-ב לקובץ תקנות המל"ל. ב"כ הנתבעת המלומד לא הכחיש את התאונה ואת החבות, אך חלק על סכום הפיצוי, ועל רכיביו, ובכלל על הנכות התפקודית. דיון והכרעה משאין מחלוקת בין הצדדים בדבר חבותה של הנתבעת לתאונה, אעבור לדון עתה בשאלת הנכות והנזק. הנכות הרפואית והתפקודית סעיף 6(ב) לחוק הפלת"ד קובע כדלקמן: " נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה"; וועדה רפואית מטעם המל"ל, העריכה כי לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה עקב התאנה בגובה 9.75% והיא מחייבת לעניינו. התובע לא שכנע אותי שפגיעתו התפקודית עולה משיעור זה והנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח שנכותו התפקודית נמוכה משיעור זה. לפיכך ומונחה על ידי הפסיקה לפיה בדרך כלל הנכות הרפואית משקפת נאמנה את הנכות התפקודית (ראה למשל ע"א 3049/93 גירגיסיאן נ' רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792), הנני קובע נכות התפקודית של התובע תהא בגובה 9.75%. הפסדי שכר ופגיעה בכושר ההשתכרות ככל שמדובר בעבר, עסקינן בנזק מיוחד אשר יש להוכיחו בראיות של ממש, כפי שנפסק: "באותם המקרים בהם לאור טבעו ואפיו של הנזק ניתן להביא נתונים מדוייקים, על הנפגע - התובע לעשות כן ומשנכשל בנטל זה לא ייפסק לו פיצוי". (ע"א 355/80 נתן אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ פ"ד לה(2) 800,809). התובע היה בן 21 בעת התאונה, עבד בתור מתדלק וכמוכר בחנות השירות של התחנה והשתכר חודשית בממוצע של 3,359 ₪. התובע אושפז ונקבעו לו דרגות נכות זמנית. חישובי ב"כ התובע בסעיף 30 לסיכומיו מקובלים עליי. אי לכך, סבורני כי יש לפסוק לתובע בגין ראש נזק, זה לעבר סך של 17,819 ₪ . לעתיד, אין לדעת מה ילד יום לאור נכותו הרפואית של התובע. אין לדעת כיצד תשפיע נכות זו על עתידו התפקודי. נתוני התובע כפי שפורטו בתצהירו ובסיכומי התביעה בסעיפים 5 עד 13 אכן מרשימים ואין ספק שהמדובר באדם שעל אף גילו הצעיר הציג ראיות מוצקות המלמדות באופן ברור על סלילת דרך מושכלת במקצועו במכונאות רכב. עם זאת, הדרישה בסעיף 42 לסיכומי התביעה מופרכת, מוגזמת ובלתי מציאותית. סבורני כי יש מקום לפצות את התובע בסכום גלובלי הלוקח בחשבון את גילו, נכותו וכושר השתכרותו, לרבות הכנסותיו עובר לתאונה. משכך יש לפסוק בגין ראש נזק זה סכום גלובלי, הגון וסביר בסך 150,000 ₪. הוצאות נסיעה לעבר ולעתיד גם כאן עסקינן בנזק מיוחד אשר יש להוכיחו בראיות של ממש. (ראו ע"א 524/74 אסבסטוס נ' פזגז פ"ד ל(3) 281,285; ע"א 355/80 אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע פ"ד לה(2) 800,809(. התובע לאחר התאונה עבר סדר של טיפולים שונים, היה במעקב רפואי. ולעתיד, אין לדעת מה ילד יום, ולאור נכותו הרפואית של התובע, סבורני כי יש לפצות את התובע בסכום גלובאלי אשר גם לוקח בחשבון את גילו של התובע ואת נכותו בסך של 10,000 ₪. עזרת הזולת לעבר ולעתיד מדובר בנזק אשר יש להוכיחו בראיות של ממש ולא הומצאו לבית המשפט הוכחות כי התובעת נזקקה לעזרה החורגת מהעזרה המקובלת בין בני משפחה (ע"א 327/81 ברמלי נ' חפוז פ"ד לח(3) 588, 580). דא עקא, הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט רשאי לפסוק פיצוי בגין הוצאות , אף מבלי שהובאה ראיה לכך, והוא אף יכול להעריך על דרך האומדנא . ראה לענין זה , א. ריבלין תאונת הדרכים "סדרי דין וחישוב פיצויים " מהדורה רביעית, עמוד 912 ,וכן ע"א 5994/96 - מתיתיהו בן יאיר ואח' נ' עזבון המנוחה נופיה . תק-על 97(1), 933 סבורני כי לאור נכותו הרפואית ולטיב פציעתו ולאור גילו של התובע, ובשים לב לנכויות הזמניות שנקבעו לתובע, ולאחוזי הנכות הזמניים, וכן לנכות הצמיתה, יש מקום לפיצוי התובע בסכום גלובלי, סביר והוגן לעבר ולעתיד. אי לכך, בגין ראש נזק זה, הנני פוסק כי הנתבעת תפצה את התובע בסך של 10,000 ₪. כאב וסבל בהתחשב בנכות רפואית צמיתה ובגילו ובימי אשפוז ועל פי סמכותי לפי תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (נזק שאינו נזק ממון) הנני קובע שהנתבעת תפצה את התובע בגין ראש נזק זה בסך של 18,000 ₪. ניכויים הנתבעת המציאה מסמכים מטעם המל"ל אשר מעידים על כך כי התובע קבל תגמולים בסך של 13,458 ₪ בעקבות התאונה ואני מורה על ניכויים. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הנתבעת תפצה את התובע על פי הפירוט שלהלן: הפסדי שכר ופגיעה בכושר השתכרות: 167,819 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעה לעבר ולעתיד: 10,000 ₪ עזרת הזולת לעבר ולעתיד: 10,000 ₪ כאב וסבל: 18,000 ₪ ניכויים (13,458 ₪) סה"כ פיצויים: 192,361 ₪ כמו כן תישא הנתבעת בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד בגובה 15.2%. נכות צמיתהנכותאופנועתאונת דרכיםתאונת אופנוע