פיצוי בגין איחור במסירת החזקה בדירה סעיף 17.7 להסכם המכר קובע כי: "מוסכם בין הצדדים כי איחור של עד 90 ימים במסירת הדירה, לאחר מועד המסירה המוסכם (להלן: "מועד המסירה המאוחר"), לא יחשב להפרת החוזה על ידי המוכר ולא יזכה את הקונה בפיצוי כלשהו. סעיף 17.8 להסכם המכר קובע כי: "איחור במסירת החזקה בדירה לקונה, מעבר למועד המסירה המאוחר, ועד לחלוף 18 חודשים ממועד המסירה המוסכם (להלן: "מועד המסירה הנדחה"), יהווה הפרה של החוזה, אולם מוסכם בזאת בין הצדדים, כי תרופתו היחידה של הקונה בגין האיחור האמור תהא זכאותו לפיצוי קבוע וסופי של 3,500 ₪ לכל חודש ו/או חלק ממנו, באופן יחסי (להלן: "פיצוי בדמי שימוש ראויים"), מחלוף 90 הימים ועד למועד המסירה הנדחה, בלא זכות לכל תרופה נוספת בגין ההפרה ובפרט זכות ביטול החוזה". אין מחלוקת כי מועד מסירת הדירה היה ביום 2/1/11, קרי באיחור של 8 חודשים ו-3 ימים. עוד אין מחלוקת כי על הנתבעות לשלם לתובעים פיצוי בגין איחור זה. אלא שכפי האמור לעיל טוענות הנתבעות כי יש לשלם פיצוי עבור 4 חודשים בלבד, להוציא את תקופת החסד, וכן כי יש לחייבן בגובה הפיצוי המוסכם המפורט בהסכם המכר ולא בגובה דמי השכירות ששילמו התובעים בפועל. אינני רואה לקבל עמדה זו של הנתבעות. אפרט דבריי. בע"א 804/87 קאופמן נ' גזית קונסוליום השקעות ופיתוח בע"מ ואח' (מיום 14/3/90) פסק כב' השופט א' גולדברג כי יש לחייב את הקבלן בתשלום פיצוי לרוכש החל מיום המסירה ולא החל מסיום תקופת החסד שניתנה לקבלן, וזאת מכוח פרשנות הסעיף החוזי העוסק בסוגיה של איחור במסירה. עוד קבע כב' השופט א' גולדברג כי זוהי משמעותו של סעיף כזה של תקופת חסד. (וראו גם ספרו של עו"ד א' נ' ורדי, דיני מכר דירות ליקויי בנייה והבטחת זכויות רוכשים, מהדורה שלישית, התשס"ט - 2009 (להלן: "ורדי"), בעמ' 152). גם בע"א (מחוזי ת"א) 583/84, 584 גורי ואיזיקוביץ נ חברת רובינשטיין בע"מ, פ"מ תשמ"ו (3) 359, התעוררה השאלה החל מאיזה מועד יש לחייב קבלן לפצות את הרוכש בגין איחור במסירת החזקה. בפסק דין זה ביסס כב' השופט י' אילן, את עמדתו גם על פרשנות החוזה וגם על המישור העקרוני והמהותי של הסוגיה תוך התייחסות לאומד דעת הצדדים: "ראשית, אין להוציא מקרא מידי פשוטו: הסעיף אומר: "איחור שלא יעלה על 90יום", הוא, והוא לבדו לא ייחשב כהפרת הסכם. משמעותה הפשוטה של קביעה זו היא שכל איחור שמעל ל- 90יום אין תניית הפטור הזו חלה עליו מדעיקרא, וכאילו אינה מופיעה בחוזה כלל. שנית, וזה העיקר, ירידה לכוונתם המשוערת של הצדדים מובילה לתוצאה זהה. משקבעו הצדדים בחוזה תאריך מדוייק למסירת החזקה משמעות הדבר שיש חשיבות בעיניהם - בעיקר בעיני הקונה כמובן - למועד זה. אלא שהקונה, מתוך התחשבות במורכבות הרבה שבה כרוכה עבודת הבניה והגורמים השונים בהם היא תלויה, מוותר מראש לקבלן הבונה על תקופה מסויימת של איחור, בתקווה ובתנאי שהדבר ישמש לקבלן תמריץ לסיים את הבניה בגבולות הזמן שנקבע בתוספת "תקופת החסד" של 90יום. הדעת נותנת שאין כאן תקופת חסד העומדת לקבלן בכל אחור שהוא, יהא גודלו אשר יהא, כי אם כך היה הדבר אין משמעות כלל למועד המקורי למסירת החזקה שנקבע בחוזה והקבלן זוכה בפרס שכלל אינו מגיע לו. לפיכך גם אם מדובר במקרה הגבולי של 91יום יש למנות את ההפרה למן היום הראשון לאיחור במסירה, ואין כאן אבסורד כלשהו: משלא עשה הקבלן די כדי לזכות בתמריץ על תנאי שניתן לו בחוזה, ממילא אין מחילתו של הקונה מחילה. דומני שכך היו עונים שני הצדדים אילו נשאלו לכוונתם בסעיף זה מיד לאחר חתימת החוזה..." (ראו גם ורדי, עמ' 153 וכן ע"א 4337/05 ירמיהו עייני חברה לבנין בע,מ נ' קו אופ הצפון היפר שוק, רשתות שיווק בע"מ, פ"ד נח (1) 799, 806). מקובלת עלי איפוא טענת התובעים לפיה יש לחייב את הנתבעות ראשית לכל (ועל כך ראו עוד בהמשך) בתשלום פיצוי בגין איחור במסירת הדירה במהלך תקופה של 8 חודשים ו-3 ימים. כאמור ואשר לשיעור הפיצוי עבור כל חודש של איחור במסירת הדירה, טענו התובעים כי יש להשיב להם כדי הנזק הממשי שנגרם להם, וכן כי יש להחיל בענייננו את תיקון 5א לחוק המכר (דירות). סעיף 5א לחוק המכר (דירות) קובע כדלקמן: "(א) לא העמיד המוכר את הדירה לרשות הקונה לאחר שחלפו שישים ימים מתום המועד הקבוע לכך בחוזה המכר (בסעיף זה - המועד החוזי), זכאי הקונה לפיצויים, בלא הוכחת נזק, בסכום כמפורט להלן, בעבור כל חודש או חלק ממנו מהמועד החוזי ועד להעמדת הדירה לרשותו, או לפיצויים בסכום שהוסכם עליו בחוזה המכר בשל איחור במסירת הדירה, לפי הגבוה: (1) סכום השווה לדמי שכירות של דירה דומה בגודלה ובמיקומה כשהם מוכפלים ב-1.5 - בעבור התקופה שתחילתה במועד החוזי וסיומה בתום שמונה חודשים מאותו מועד; (2) סכום השווה לדמי שכירות של דירה דומה בגודלה ובמיקומה כשהם מוכפלים ב-1.25 - בעבור תקופה שתחילתה תשעה חודשים לאחר המועד החוזי ואילך. (ב) הפיצויים הקבועים בסעיף זה ישולמו בתום כל חודש בעד אותו חודש; הפיצויים בעד שישים הימים שתחילתם במועד החוזי ישולמו בתום שישים הימים האמורים. (ג) על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), הצדדים לחוזה המכר רשאים להסכים כי הסעיפים הקטנים האמורים לא יחולו על איחור במסירה שנגרם כתוצאה מנסיבות שאינן בשליטת המוכר ושהסיכון להתרחשותן ולתוצאותיהן אינו מוטל עליו." תיקון זה נכנס לתוקפו ביום 30/3/11. בענייננו, אין להחילו. סעיף 11(ג) לחוק המכר (דירות) קובע כדלקמן: "(ג) חוק המכר (דירות) (תיקון מס' 5), התשע"א-2011 (בסעיף קטן זה - תיקון מס' 5), לא יחול על דירה בבניין שבנייתו הסתיימה או שחוזה המכר לגביה נכרת לפני תחילתו של תיקון מס' 5; על דירה כאמור יחולו הוראות חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973, כנוסחו ערב יום התחילה של תיקון מס' 5". אין מחלוקת כי התובעים קיבלו את החזקה על הדירה ביום 2/1/11. עוד אין מחלוקת כי הסכם המכר שנכרת בין הצדדים נחתם ביום 28/9/08. מועדים אלה חלו קודם למועד כניסתו של תיקון מספר 5 לתוקף. על כן אין להחיל תיקון זה בענייננו. אבהיר כי אינני מתעלמת מטענת התובעים לפיה המועד בו הסתיימה בניית הדירה הוא ביום 30/11/11, המועד בו נתקבל טופס 4. עם זאת במצב דברים בו קיבלו התובעים את החזקה בדירה ביום 2/1/11 ואילו העיכוב בקבלת טופס 4 נבע, לשיטת הנתבעות, מאי התאמה בין רוחבו של שביל הגישה בהיתר שניתן לבניית הבנייה לבין רוחבו בפועל, הרי שאין המדובר בעיכוב שנבע ממצב הדירות עצמן. אוסיף, כי התובעים (וכפי שאני מבינה - גם חלק מיתר דיירי הבניינים בפרויקט) עברו להתגורר בדירה עוד בטרם התקבל טופס 4. עולה כי ניתן היה להתגורר בפועל בדירה הגם שלא ניתן טופס 4. עם זאת אני סבורה כי יש לקבוע לתובעים פיצוי בגין הנזק הממשי שנגרם להם בפועל וזאת משום ששכרו דירה חלופית לדירה נשוא התביעה שבפניי (ראו בעניין זה הסכמי שכירות שצורפו כנספחים א' וב' לבקשת התובעים להגשת מסמכים נוספים לתצהיריהם). אפנה בעניין זה לדברי כב' השופטת מ' שידלובסקי-אור בת"א (מחוזי ת"א) 873/93 דיין ואח' נ' ממן אשר בע"מ (מיום 6/6/99) בפסקאות 17 - 18, לפיהם: "... מן הראוי לעשות הבחנה במקרים כדוגמת המקרה דנן בין שניים: האחד, תשלום עבור עלות שכירת דירה חלופית, כאשר בפועל שכר התובע דירה חלופית עד שיסתיים העיכוב במסירת הנכס. על התובע נטל הראיה כי שכר דירה חלופית, וכן חובה עליו להראות מהי ההוצאה שהוציא בפועל בגין שכר הדירה בתקופה האמורה. על עלות השכירות להיות סבירה. השני, תובע אשר בפועל לא הוציא ממון על שכירת דירה עד שיסתיים העיכוב בבניה, משום שגר לדוגמה אצל הוריו או בדירה אחרת הנמצאת בבעלותו. תובע זה יהיה זכאי ללא חובת הוכחת נזק, בפיצויים אותם קובע ההסכם בגין האיחור במסירה לכשעצמו. המועד ממנו חייבים הנתבעים בתשלום על האיחור במסירה הינו המועד המקורי בו היה על הנכס להימסר לתובעים ולא החל מתום שלושת "חודשי החסד" שהוענקו לחברה כאיחור סביר לסיום הבניה... מהכלל אל הפרט, תובעים אשר הוכיחו מהו הסכום ששילמו עבור שכר דירה עד מסיר כי (כך במקור - כ.ה) החזקה בדירה לידיהם, יפסק להם הסכום האמור (כל עוד הינו בגדר הסביר). תובעים שלא הוכיחו מהו הסכום ששילמו לשכר דירה בתקופה האמורה, או שלא שכרו כלל דירה חלופית עד למסירת החזקה בנכס לידיהם, זכאים לפיצוי הקבוע בחוזה... החל מהמועד המיועד למסירת החזקה בנכס וכלה במועד מסירת הנכס בפועל...". בענייננו, הדירה נמסרה באיחור של למעלה מ-8 חודשים. עיון בהסכם השכירות לתקופה שבין 1/4/10 ועד 30/12/10 (נספח א לבקשת התובעים להוספת מסמכים לתיק בית המשפט) מעלה כי התובעים שילמו דמי שכירות בסך של 4,000 ₪ לחודש. עיון בהסכם השכירות לתקופה שבין 1/1/11 ועד 30/1/11 (נספח ב' לבקשה זו) מעלה כי שילמו דמי שכירות בסך של 4,900 ₪ לחודש. אני קובעת אם כן כי על הנתבעות לשלם לתובעים פיצוי עבור 8 חודשים (1/5/10 - 31/12/10) של איחור במסירת החזקה בדירה סך של 32,000 ₪ (8 חודשים X 4,000 ש"ח דמי השכירות). אין די באמור באשר בפועל נכנסו התובעים לדירה רק ביום 2/2/11. בעניין זה אבהיר כי אני מקבלת את טענת התובעים לפיה עד למועד זה לא הייתה הדירה במצב אשר אפשר להם לגור בה. אוסיף כי לא מצאתי בראיות הנתבעות בעניין זה, ממצא סותר. כך גם לא בטענות לפיה השיפוצים שעשו התובעים בתקופה זו, היו לבחירתם בלבד. אפנה בעניין זה לעדות התובע בעמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 2/12/12, כמו גם לסעיפים 10-8 לתצהירו. משכך ועבור חודש ינואר 2011 תשלמנה הנתבעות לתובעים פיצוי נוסף בסך של 4,900 ₪. בסך הכל על הנתבעות לשלם לתובעים סך של 36,900 ₪ בגין רכיב זה. עגמת נפש מטרת הפיצויים בגין עגמת נפש אינה להעניש את הנתבעים על מעשיהם, אלא לפצות את התובעים על סבלם. בעת קביעת שיעור הפיצוי יובאו בחשבון שיקולים שעניינם בסוגי הליקויים, עגמת הנפש הכרוכה בתיקונם, התייחסותו של הקבלן וגובהו של כלל הפיצוי (ראו עניין דיין ואח' נ' ממן לעיל). ממכלול הנתונים שהונחו בפניי ניכר כי התובעים סבלו מאי נוחות והיעדר הנאה במשך תקופה ארוכה כתוצאה מן הליקויים ואי ההתאמות הנטענים. עם זאת אינני מתעלמת מכך שהנתבעות ביצעו חלק מן התיקונים הדרושים. בנסיבות אלה אני מוצאת לפסוק לתובעים, בגין רכיב זה, פיצוי בסך 5,000 ₪. ליקויי הבנייה וירידת ערך בהתאם לחוות דעת המומחה קיימים בדירה ליקויי בניה שונים. עיון בת/3 מעלה מהם הליקויים אשר תוקנו על ידי הנתבעות ומהם אלה אשר נמצאו על ידי המומחה שמונה מטעם בית המשפט ואשר לא תוקנו על ידן. בעדתו אף הסכים התובע כי חלק מהליקויים אכן תוקנו (פרוטוקול מיום 2/12/12 עמ' 6). ת/3 מעלה בנוסף את הסך הדרוש לתיקון יתרת הליקויים בהתאם לחוות דעת המומחה שמונה מטעם בית המשפט. סך זה עומד, בתוספת פיקוח הנדסי על 9,871.875 ₪, ועליו יש להוסיף את הסך של 4,356 ₪ אשר הוציאו כבר התובעים בגין ליקויים שתוקנו על ידם (סעיף 42 לכתב התביעה אשר לא נסתר). הנתבעות תשלמנה לתובעים איפוא בגין רכיב זה סך (בעיגול מעלה) של 14,228 ₪. מן האמור יובן כי אבהיר כי אינני מוצאת לפסוק תשלום בגין ירידת ערך. סוף דבר הנתבעות 1 - 3, ביחד ולחוד, תשלמנה לתובעים סך כולל של 56,128 ₪. ככל שפדו התובעים שיק בסך 14,233 ₪ שנמסר להם על ידי הנתבעות, עם הגשת כתב ההגנה, הרי שיש לחסר מן הסך האמור סך זה שנפדה. בנוסף, תשלמנה הנתבעות לתובעים הוצאות משפט בסך כולל של 6,000 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך נוסף של 6,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. הסכומים האמורים ישולמו לתובעים בתוך 30 ימים החל מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום בפועל. פיצוייםאיחור במסירת דירהחזקה בנכסמסירת דירה / איחור במסירת דירה