ביקשה להיכנס למקום חניה פנוי, כאשר הנתבע עקף את רכב התובעת מימין ופגע בו בחלקו הימני. כתוצאה מפגיעה זו נהדף רכב התובעת אל רכב אחר שחנה במקום ופגע במדרגות בסמוך למדרכה. 2. הנתבעים טענו בכתב הגנתם ובתביעה שכנגד כי רכב התובעת נסע משמאל לרכב הנתבעת. רכב התובעת פנה במהירות ובחדות לנתיב הימני על מנת להיכנס לחניה ופגע בחלקו הקידמי שמאלי של רכב הנתבעים. 3. העידו בפני נהגת רכב התובעת והנתבע. 4. ב"כ התובעת טענה כי יש לקבל את גירסת הנהגת. הנתבע לא שם ליבו לכך שהנהגת ביקשה לפנות ימינה, המשיך בנסיעה ישר והדף את רכב התובעת אל עבר הרכב החונה. הנתבעים נתנו מספר גירסאות להתרחשות התאונה. בתחילה נטען כי התובעת נסעה בנתיב השמאלי, בטופס ההודעה על מקרה הביטוח נטען כי רכב התובעת פנה ממרכז הכביש ימינה ללא איתות והנתבע בעדותו הצהיר כי רכב התובעת נסע לפניו, ביקש לפנות שמאלה, אותת שמאלה ובחדות פנה ימינה. גירסת הנתבעים איננה מתיישבת עם אופי הנזקים. 5. ב"כ הנתבעים טענה כי התאונה התרחשה ביום שישי, כאשר הנהגת זיהתה לפתע מקום חניה, בנסעה במרכז הכביש, ככל הנראה תוך כדי הטיית רכבה שמאלה. היא ביצעה פניה פתאומית, אישרה כי לא הסתכלה במראת הרכב בטרם ביצוע הפניה ימינה, לא הבחינה ברכב הנתבע ורק במהלך עדותה ציינה כי אותתה בטרם הפניה. לאור הרווח בין רכב התובעת לרכבים החונים מימין, לא היה מספיק מקום לרכב הנתבע לעקוף מימין את רכב התובעת ולפגוע בו בחיבור בין שתי דלתותיו הימניות. לחילופין, וככל שתתקבל התביעה העיקרית, העלתה ב"כ הנתבעים אף טענה לעניין גובה הנזק הנתבע על ידי התובעת בתביעה העיקרית, כפי שיפורט בהמשך. כן עתרה לחיוב התובעת בהוצאות ראויות של הנתבע, המתגורר בניו יורק והתייצב בבית המשפט למתן עדותו. 6. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם, בעדויות שבפני, במוצגים שהוגשו ובסיכומי ב"כ הצדדים, החלטתי כדלקמן: בטופס הודעתה על מקרה הביטוח, ת/1, טענה נהגת התובעת, כי במהלך כניסה לחניה עקף אותה רכב מימין. בעדותה בפני אישרה כי ביקשה להחנות בין שתי מכוניות במפרץ בו חנו כלי רכב בניצב לנתיב נסיעתה. כן הוסיפה כי אותתה בטרם פנייתה ימינה, כשעובדה זו לא צוינה בטופס ההודעה על מקרה הביטוח, ת/1. מתקשה אני לקבל את גירסת הנהגת כי הנתבע עקף את רכבה מימין, נוכח הצהרתה כי ביקשה להחנות בין שתי מכוניות חונות בניצב בנוסעה בנתיב הימני. לא מסתבר בעיני כי כאשר הנהגת נוסעת בנתיב הימני, רכב הנתבע יכול היה לעבור מימין לרכב התובעת, כשבצידו הימני רכב חונה, כטענת נהגת התובעת, ולאור הרווח הצר יחסית בין רכב התובעת לרכבים החונים מימין. זאת בייחוד שעה שהנזק ברכב התובעת מופיע בחיבור בין שתי הדלתות הימניות של הרכב. לגירסת הנהגת היתה לנתבע אפשרות, לכאורה, לסטות ימינה באופן שיוביל לפגיעה גם בדלתה הימנית קידמית. דבר זה איננו מסתבר בעיני (יצוין כי הדלת הימנית קידמית ברכב התובעת הוחלפה, כעולה מחות דעת השמאי מטעם התובעת). בחקירתה הנגדית אישרה הנהגת כי יכול שביצעה את הפניה ימינה בקשת רחבה, אך עדיין בתחום נתיב נסיעתה, שכן משמאלה מצוי נתיב נסיעה נגדי. הדבר מסתבר בעיני לאור העובדה, שעל פי הצהרת הנהגת, היה עליה להיכנס למקום חניה בין שני רכבים חונים, כאשר מתבקש בנסיבות אלה כי תבצע פניה, לכל הפחות, בקשת רחבה או תוך סטיה שמאלה בטרם פנייתה ימינה. הנהגת אף לא זכרה אם בטרם הפניה אותתה ומיד החלה לפנות ימינה ברצף והצהירה כי יכול שלא הסתכלה במראה בטרם ביצוע הפניה. 7. הנתבע בעדותו הצהיר כי הנהגת אותתה שמאלה ובפתאומיות פנתה ימינה כדי להיכנס לחניה, כאשר במקביל הוא המשיך בנסיעתו ישר. הנתבע הצהיר כי, שלא כאמור בכתב ההגנה, הנהגת לא נסעה בנתיב השמאלי אלא בנתיב נסיעתו לפניו ועמד על הצהרתו כי הנהגת סטתה שמאלה, הגם שעובדה זו לא צוינה בטופס הודעה על מקרה הביטוח, נ/1. אני מקבלת את הצהרת הנתבע כי, שלא כאמור בכתב ההגנה, אין הוא טוען כי הנהגת נסעה בנתיב השמאלי אלא לפניו בנתיב נסיעתו. יחד עם זאת, לא צוין בטופס ההודעה על מקרה הביטוח כי הנהגת אותתה לפניה שמאלה ואז פנתה בחדות ימינה. בטופס ההודעה, נ/1, צוין כי התובעת פנתה ממרכז הכביש לימין בלא איתות. הדבר אף מתיישב עם אישורה של הנהגת, בחצי פה, בחקירתה הנגדית, כי יכול שביצעה את הפניה ימינה בקשת רחבה. 8. לאור האמור, אין באפשרותי לקבוע כי הנהגת אותתה לשמאל, כטענת הנתבע, וכך גם דבר האיתות לימין, כטענת הנהגת, לא צוין בטופס הודעתה על מקרה הביטוח. התרשמותי כי הנהגת הצהירה כי אותתה על בסיס מנהגה לעשות כן ולא מתוך זכרונה כי עשתה כן בפועל קודם לפנייתה ימינה. הנהגת אישרה כי לא הסתכלה במראת הרכב בטרם פנייתה ימינה ולמעשה לא הבחינה ברכב הנתבע קודם לתאונה. 9. לאור כל האמור והעדויות שהובאו בפני ולאחר עיון במוצגים, אני קובעת כי הנהגת ביקשה לפנות ימינה, ללא איתות ומבלי שנצמדה לימין הנתיב בטרם פנייתה, אלא פנתה ימינה תוך ביצוע קשת רחבה, כשרכבה נוטה ראשית שמאלה ולאחר מכן פנתה ימינה, כדי שתתאפשר חניית הרכב בין שני רכבים החונים בניצב, עליהם הצהירה. בנסיבות אלה, היה על הנהגת לאותת מבעוד מועד על כוונתה לפנות ימינה, וממילא להסתכל במראת הרכב על מנת לוודא כי יש באפשרותה לבצע את הפניה ימינה ולהחנות את רכבה. מאחר שהדבר, למעשה, מלווה בהאטה משמעותית של הנסיעה עד כדי בלימה ובפניה יחסית חדה לאור העובדה שמדובר בחניה בין שני כלי רכב אחרים, היה עליה לוודא אם רכב נוסע מאחוריה ובאיזה מרחק ולבצע הפניה תוך היצמדות לימין הנתיב. הנהגת לא עשתה כן. 10. גם הנתבע, אשר נסע מאחורי הנהגת, צריך היה לשמור מרחק מספיק מרכב התובעת, בין היתר, גם מפני האטה, בלימה פתאומית או סטיה. הנתבע הצהיר כי, תוך שסבור היה כי הנהגת תפנה שמאלה, המשיך בנסיעה ישר וכך ארעה התאונה, כשרכבו נפגע בפינה השמאלית קידמית. גם אם כך הוא, היה על הנתבע להמתין כי הנהגת תפנה את נתיב הנסיעה ויתאפשר לו להמשיך בנסיעה ישר כשנתיבו פנוי. אני מתרשמת כי המשיך בנסיעתו ישר בטרם התפנה לגמרי נתיב הנסיעה לפניו. 11. מכאן סבורני כי יש לשני הנהגים אחריות להתרחשות התאונה: לנהגת התובעת בשיעור 60% ולנתבע בשיעור 40%. 12. באשר לנזק, ב"כ הנתבעים טענה כי סכום הנזק ברכב התובעת, כפי שהוערך על ידי השמאי מטעמה בהתאם לחוות הדעת שצורפה לכתב התביעה, עומד על סך 39,860 ₪. יחד עם זאת, השמאי לא קבע את שיעור ירידת ערך הרכב. בפועל, התובעת ניכתה משווי הרכב את ערכו על פי מצבו הניזוק (ניכוי שרידיו) ותבעה את ההפרש בסך 49,482 ₪. התובעת לא הביאה אינדיקציה המלמדת מהו שיעור ירידת הערך של הרכב בעקבות התאונה ויכול כי עלות תיקון הנזק בצירוף ירידת הערך היתה נמוכה יותר מתשלום שווי הרכב בקיזוז שרידים. לפיכך נזק התובעת עומד על עלות הנזק הגולמי בלבד, בסך 39,860 ₪. לעניין זה טענה ב"כ הנתבעת כי לא נתבקשה חקירת שמאי התובעת על חוות דעתו, לא הוגשה חוות דעת נגדית מטעם הנתבעים, אך סביר לאור גובה הנזק כי נגרמה לרכב אף ירידת ערך והיה על הנתבעים להוכיח כי התובעת שילמה פיצוי למבוטחה כמתנדבת. 13. בחוות הדעת מטעם התובעת פורטו נזקי הרכב ועלות תיקונם. כן פורט מהו ערך הרכב ומהו ערך הרכב במצבו הניזוק. אכן לא נקבע שיעור ירידת הערך שייגרם לרכב בעקבות תיקונו, אך נקבע כי מאחר שהנזק הגולמי לרכב הגיע לכדי 53% משוויו, הוחלט שלא לתקנו אלא להמליץ על פיצוי גלובלי בעבור שווי רכב מוסכם. לפיכך הוכרז הרכב כ"אובדן להלכה". חוות דעת שמאי התובעת לא נסתרה ע"י חוות דעת נגדית מטעם הנתבעת והשמאי אף לא נחקר על חוות דעתו. לא הוכח בפני כי לא היה זה סביר להסתמך על האמור בחוות דעת זו או כי מדובר בתשלום יתר ששילמה התובעת למבוטחה. השמאי אומנם לא קבע את שיעור ירידת הערך, זאת בהינתן שיעור הנזק הגולמי מערך הרכב. הנחתה של התובעת כי, בהינתן אופי נזקי הרכב והיקפם ממילא נגרמה לרכב אף ירידת ערך משמעותית, נוכח קביעת השמאי מטעמה את שיעור הנזק הגולמי ואופיו, הינה סבירה. משלא נחקר השמאי על חוות דעתו, ממילא לא נתערערה מסקנתו, ומכאן קביעתי כי התובעת הוכיחה אף את סכום הפיצוי לו היא זכאית עפ"י מאזן ההסתברויות המוטל עליה. 14. לאור כל האמור, אני מורה כדלקמן: במסגרת התביעה העיקרית - אני מחייבת את הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובעת סך 19,794 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום 13/09/11, בתוספת אגרת המשפט כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד בשיעור 11.8% מהסכום האמור. במסגרת התביעה שכנגד - אני מחייבת את הנתבעת שכנגד, הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, לשלם לתובעת שכנגד, אלדן תחבורה בע"מ, סך 13,626 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום 20/11/11, בתוספת אגרת המשפט כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד בשיעור 11.8% מהסכום האמור. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום. מעבר לאמור, כל צד ישא בהוצאות העד מטעמו. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום. משפט תעבורהעקיפהמקום חניהחניה