לטענת התובעת, אף שעל פי הוראות ההסכם על הנתבעת לשלם לה כל חשבון חלקי שאושר על ידה, בתוך 45 ימים לאחר אישורו בידי הנתבעת, לא שילמה הנתבעת את כל הסכומים המגיעים לה ונותרה חייבת סכום של 194,081 ₪ לא כולל מע"מ. 3. התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר והנתבעת הגישה בקשת רשות להתגונן. לאחר שניתנה לה רשות להתגונן הובא התיק בפני לדיון. בפתח הדיון שנקבע לשמיעת ראיות הצדדים, ציין ב"כ הנתבעת את הדברים הבאים: "אנחנו מוותרים על הטענות לגבי החשבונות המאושרים. מסכימים לגובה החשבונות ולכן החשבונות אושרו על ידי המפקח מטעם העירייה ולא על ידי המפקח מטעם משרד הפנים או ג'יגא. אנחנו לא חולקים לגבי הכספים ששולמו. המחלוקת בתיק היא מה קורה שמשרד הפנים לא מאשר את ההעברה. האם אני צריך לשלם או לא". (פרוטוקול מיום 3/6/13 עמ' 4 שו' 10-13). 4. בכך ויתרה הנתבעת על טענות נוספות שהיו בתצהיר בקשת הרשות להתגונן, ובין היתר הטענות לפיהן התובעת הפרה את ההסכם והעבודות נשוא התביעה לא הסתיימו. הדיון התמקד אפוא בטענת הנתבעת לפיה כל עוד לא העביר לה משרד הפנים את הכספים שהתחייב להעביר לשם ביצוע העבודות ממילא לא חלה על הנתבעת לשלם לתובעת ודין התביעה להדחות. עד הנתבעת גם ציין, חד משמעית, כי הסיבה היחידה שבגינה לא שילמה הנתבעת לתובעת היא משום שלא קיבלה עדיין את התקציב ממשרד הפנים (עמ' 9 שו' 7-8). העד ציין מפורשות כי אין לנתבעת כל תלונות כלפי התובעת כאילו לא הסתיימה העבודה או כאילו בוצעה העבודה שלא לשביעות רצונה של הנתבעת (עמ' 9 שו' 12-22). לא היה אפוא כל מקום לכך שהנתבעת תטען בסיכומיה כי התובעת הפרה את ההסכם עם הנתבעת (סעיף 7 לסיכומי הנתבעת). 5. השאלה היחידה שיש להכריע בה היא לכן, האם יש לחייב את הנתבעת, לשלם לתובעת על פי החשבונות שאושרו, ולפי העבודות שבוצעו, אף שהנתבעת טרם קיבלה את הכספים ממשרד הפנים. 6. בהסכם שבין התובעת לנתבעת נקבע כי התשלום לנתבעת כפוף להעברת הכספים לנתבעת ממשרדי הממשלה (ס' 61 ד' להסכם), וכי יתכנו עיכובים בהעברת הכספים ממשרדי הממשלה ואין בעיכובים אלה משום הפרה של התחייבויות הנתבעת עפ"י ההסכם (ס' 6 ה' להסכם). 7. לטענת הנתבעת - המפקח שמונה ע"י משרד הפנים טרם אישר את העבודות ולפיכך, משרד הפנים טרם העביר את הכספים. משכך, לטענתה, טרם הגיע מועד התשלום לתובעת ויש לדחות את התביעה. 8. התניות בהסכם, ולפיהן העברת הכספים לתובעת תלויה בהעברת כספים ממשרדי הממשלה לידי הנתבעת, מכונות "תניות גב אל גב". 9. בעניין זה נקבע כבר כי תניות מסוג זה יש לקרוא באופן לפיו רק במקרה שאי העברת הכספים או עיכוב התשלום מהצד המממן אל הצד המשלם נובע ממעשה או מחדל של הקבלן המבצע, רק אז תעמוד לרשותו של הצד המשלם הזכות שלא לשלם לקבלן המבצע. בית המשפט העליון התייחס לעניין זה וקבע: "אין בידי לקבל את טענת המבקשים לפיה עצם קיומה של תנית "גב אל גב" בהסכם שבין הצדדים מבטל את עצם חבותה של המבקשת כלפי המשיבה בגין העבודות שבוצעו, מקום בו לא התקבל תשלום מאת מזמין העבודה. תכליתה של תניית "גב אל גב" בהתקשרויות בין קבלן לקבלן משנה היא, ככלל, למנוע מצב שבו יאלץ הקבלן לשלם לקבלן המשנה עבור עבודה שלא אושרה ולא שולמה התמורה בגינה על ידי מזמין העבודה בשל גורמים הקשורים בקבלן המשנה, כגון: עבודה שבוצעה באופן חלקי או לקוי. לפיכך על אף קיומה של תניית "גב אל גב" בהסכם שבין הצדדים, ואף אם לא קיבלה המבקשת תשלום ממזמין העבודה בשל הליכי הפירוק בהם היה נתון המזמין, אין בכך כדי לבטל את חבותה של המבקשת כלפי המשיבה, מקום בו נקבע כי המשיבה אכן ביצעה עבודות עבור המבקשת". רע"א 3458/10 צוות קרקע יורם פליבצקי נ' הקודחים שבת בע"מ והשווה גם: ת.א. 46507/08 כרמל אחזקות בע"מ נ' מינרב הנדסה ובניין בע"מ (כב' השופטת ניב). ת.א. 17916/06 זאהר כמאל נ' נדים כמאל ובניו ובע"מ (כב' השופט פרידמן). ת.א. 3445/03 שחר התק"ש בע"מ נ' שיכון עובדים בע"מ (כב' השופט מנהיים). 10. בענייננו, אמנם לא מדובר ביחסים שבין קבלן לקבלן משנה, אולם, ההלכה, לפיה חובת מקבל העבודה לשלם עבורה עומדת בעינה גם במקרים של תניות "גב אל גב", וכאשר הסיבה לאי העברת הכספים לידי מקבל העבודה אין מקורה במעשיו או מחדליו של הקבלן המבצע, יפה גם כאן. הנתבעת לא טענה, וכל שכן שלא הוכיחה, כי הסיבה לאי העברת הכספים ממשרד הפנים מקורה בהתנהלותה של התובעת. 11. למעשה, הנתבעת חזרה בה מטענותיה לגבי ליקויים כלשהם בעבודת התובעת והעד מטעמה, הגזבר, הודה מפורשות כי אין לנתבעת כל תלונות או טענות כלפי התובעת בקשר לעבודות נשוא ההסכם. בנוסף, מעדותו של המפקח שמינה משרד הפנים, המהנדס עאדל דראושה, התברר, כי הסיבה לאי העברת הכספים על ידי משרד הפנים היא כי החברה היועצת למשרד הפנים בפרויקט, חב' ג'יגא, המליצה למשרד הפנים לבדוק שוב את תהליך המכרז והערבויות שהופקדו בו וכי אילולא עניין זה היה ממליץ על העברת הכספים לתובעת (עמ' 15 שו' 2). 12. הנה כי כן, ברור כי ככל שלא הועברו הכספים ממשרד הפנים הרי שהסיבה לכך היא, אם בכלל, ליקויים בתהליך המכרז ובנושאים שכלל אינם קשורים לתובעת אלא לשני מציעים אחרים שנתנו הצעה באותו המכרז ולהתנהלות וועדת המכרזים של הנתבעת. בנסיבות האלה אין הנתבעת יכולה להמנע מתשלום לתובעת אך ורק בשל העובדה שהכספים ממשרד הפנים טרם הועברו. 13. הנתבעת טענה גם כי אין לחייב אותה בתשלום הפרשי הצמדה וריבית לתובעת. זאת, לאור האמור בס' 9 לנספח להסכם וכן משום שכל עוד מדובר במחלוקת שבתום לב, אין מקום לחייב בהפרשי הצמדה וריבית בגין הסכומים שטרם שולמו לתובעת. 14. אכן, סעיף 9 לנספח להסכם קובע: "למען הסר ספק מובהר בזה לקבלן כי במידה והמימון מסיבה כלשהי ו/או כספי המימון לא מוזרמים מסיבה כלשהי, לא יהיה הקבלן זכאי לדרוש תשלום תוספת ריבית ו/או הצמדה ולא יתווספו סכומים כלשהם מעבר לסכום החשבון המאושר אשר יאושר ע"י המזמינה" ור' גם ס' 11 סיפא לנספח. 15. ואולם, לא ניתן להתעלם מנסיבות המקרה שבפני שבו התעכבה העברת הכספים לא מטעמים הקשורים לביצוע העבודות, כי אם ממחדלים וחוסר סדר של הנתבעת בניהול המכרז - ובעניינים שכלל אינם קשורים לתובעת. 16. בנוסף, הנתבעת, בחוסר תום לב מובהק -טענה, בבקשת הרשות להגן ובתצהיר העדות הראשית מטעמה, כי התובעת כלל אינה זכאית לתשלום שכן העבודות טרם בוצעו על ידה כנדרש! 17. בטיעוניה, ניסתה הנתבעת ליצור מצג כאילו אי העברת הכספים מקורה באי אישור העבודות שביצעה התובעת, בעוד שהסתבר, מעדות המפקח , כי לא נפל כל פגם בעבודות וכי העבודות עצמן אושרו על ידו והטעם היחיד לעיכוב האישור מטעמו מקורו באי סדרים בוועדת המכרזים של הנתבעת. 18. בנסיבות אלה, נסיונה של הנתבעת להתלות בהוראות ההסכם, על מנת לחמוק מתשלום הפרשי הצמדה וריבית, יש בו משום שימוש לרעה בזכות הנובעת מהסכם, וחוסר תום לב וזאת בניגוד לסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973. והשווה: ע"א 467/04 יתח נ' מפעל הפיס (סעיף 11 לפסק הדין). ת.א. 3079/03 (שלום פתח תקווה) אפרים שועלי בניין והשקעות בע"מ נ' ארנהיין גיורא. ה"פ 30/10 כהן נ' ראובני בסעיף 23 לפסק הדין. 19. בנוסף, התנאי לפיו פטורה הנתבעת, בכל מקרה, מתשלום הפרשי הצמדה וריבית, הוא תנאי מקפח בחוזה אחיד, הוא ההסכם והנספח לו, שהוכנו ע"י הנתבעת לכל המציעים במכרז. זאת, משום שתנאי זה שולל את זכותה של התובעת להפרשי הצמדה וריבית המגיעים לה מכוח חוק פסיקת ריבית והצמדה (ס' 4 (6) לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג - 1982). תנאי זה גם מאפשר לנתבעת להשעות או לדחות באופן בלתי סביר את ביצוע חיוביה על פי החוזה (ס' 4(2) לחוק הנ"ל). 20. משמדובר בתנאי מקפח - יש לבית המשפט סמכות לבטלו, או לשנותו במידה הנדרשת כדי לבטל את הקיפוח (ס' 9 לחוק). בנסיבות המקרה שבפני, כאשר התברר כי העיכוב בהעברת כספי משרד הפנים אינו קשור בכלל לעבודות שביצעה (או לא ביצעה) התובעת - יש לקבוע כי התובעת זכאית, חרף האמור בסעיפים 9+11 לנספח , להפרשי הצמדה וריבית בגין התשלומים שאושרו ע"י הנתבעת ולא שולמו לתובעת. אין צורך להדרש, בנסיבות, לשאלה מה היה דין הפרשי ההצמדה והריבית לו היה העיכוב בשל טענות של משרד הפנים (או המפקח מטעמו) ביחס לעבודות שביצעה התובעת ו/או ביחס להתנהלות התובעת. 21. סוף דבר שהתובעת זכאית לתשלום הפרשי ריבית והצמדה בגין התשלומים נשוא התביעה. 22. בסיכומיה העלתה הנתבעת טענות נוספות. כך, למשל, טענה כי הנתבעת אינה יכולה לשלם את הסכומים המגיעים לתובעת מתקציבה ולשם תשלום כזה דרושים לא רק אישור המפקח על החשבונות שהוגשו אלא גם אישור שאר הגורמים המוסמכים בעירייה: ראש העיר, הגזבר והחשב המלווה, והכל כאמור בסעיף 203 לפקודת העיריות. אני דוחה טענה זו. 23. ההסכם נחתם על ידי כל הגורמים המוסמכים שהוזכרו לעיל וקיבל את אישורם. משעה זו אין צורך, לשם התשלום, אלא במנגנון שנקבע בהסכם. על פי מנגנון זה, די באישורו של המפקח ומשעה שזה ניתן, על הנתבעת לבצע את התשלום ואין היא זכאית לעכב אותו אלא מסיבות הקשורות בעבודת התובעת. לא מיותר להוסיף כי הנתבעת, והעדים מטעמה, טענו (אף כי לא הוכיחו) שפעמים רבות פנו למשרד הפנים על מנת שזה יעביר את הכספים הנדרשים לשם תשלום לתובעת. בכך הודתה הנתבעת, למעשה, בזכאות התובעת לקבלת הכספים ובכך שלמעט הטענה כאילו אין היא מחוייבת לשלם לתובעת אלא מכספי משרד הפנים כשיעברו לידיה, אין לה טענת הגנה כנגד התביעה. 24. משקבעתי, כאמור לעיל, כי הנתבעת אינה יכולה לכסות בצילה של תניה זו בהסכם, כאשר אין כל טענה לכך שאי העברת כספי משרד הפנים מקורה בהתנהלות התובעת או במחדליה של זו, ממילא דין התביעה להתקבל. 25. אני מחייבת לכן את הנתבעת לשלם לתובעת את מלוא סכום התביעה, 225,133.96 ₪ (כולל מע"מ) ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. לא מצאתי מקום לפסוק לתובעת הפרשי הצמדה וריבית בגין תקופה שקדמה למועד הגשת התביעה, שכן חישוב הפרשים כאלה לא כלול בסכום התביעה והתובעת לא שילמה עליהם אגרה. בנוסף לסכום האמור תשלם הנתבעת לתובעת את הוצאות התביעה (אגרות מסירות ושכר עדים ומומחים) ועל כל אלה שכ"ט עו"ד לתובעת בסכום של 23,600 ₪. חוזהעמוד השדרהכאבי גב / בעיות גב