רופאת שיניים הגישה תביעה לתשלום 2,500 ₪ בגין טיפולי שיניים אשר בוצעו במרפאתה לטענת התובעת, כאמור בכתב התביעה, הגיעה הנתבעת למרפאתה ביום 3.7.2011 וקיבלה הצעת מחיר והסבר על תוכנית הטיפול שעלותה 5,000 ₪ . הנתבעת שילמה 2,500 ₪ בתחילת הטיפול, במזומן, ומידותיה נשלחו למעבדת השיניים. לטענת התובעת, הנתבעת הגיעה ל-3 מפגשים נוספים להמשך הטיפול בה, וכאשר הסתיימה העבודה הטכנית, כלשון כתב התביעה, עמדה הנתבעת בסירובה לשלם את חובה וברחה מהמרפאה, עקב כך, לא נמסר חלק מן העבודה המוכנה לידי הנתבעת. התובעת הוסיפה כי נשלחו על ידה מספר מכתבים לנתבעת במסגרתם נדרש תשלום החוב, ללא הועיל. לעומתה טענה הנתבעת, כי אכן פנתה לתובעת לשם קבלת טיפולי שיניים שכללו שני שתלים וכתרים, אך כאשר הגיעו הכתרים הוברר כי אין הם תקינים וצבעם שונה מצבע שיניה של הנתבעת. לטענתה, התובעת אמרה לה כי אין בכוונתה להחליף את הכתרים, וביקשה ממנה לצאת מן המרפאה. עוד טענה הנתבעת, כי התובעת סרבה להציג את הכתרים בפני אימה של הנתבעת, וכי טיפולה היה רשלני וגרם להשחרת סתימה בשן של הנתבעת. הנתבעת הוסיפה כי נאלצה לפנות לרופא אחר אשר ביצע את הטפול מתחילתו, בעלות של 5,000 ₪. ביום 6.10.2013 נשמע בפני הליך ההוכחות בתביעה. התובעת טענה בחקירתה כי הנתבעת כלל לא הכניסה את הכתרים לפיה וסירבה לשלם ולקבל את המוצר, כלשונה, למרות שהוסבר לה כי ניתן להחליף את צבעם של הכתרים. לטענת התובעת כאשר הגיעה אימה של הנתבעת למרפאה, הייתה התובעת עסוקה בטפול במטופל אחר, ואימה של התובעת הפריעה בעבודתה, ולפיכך ביקשה את השתיים לעזוב את המקום. לעניין עלותם של הכתרים הבהירה התובעת כי הסך של 585 ₪, הוא עלות התשלום לטכנאי, ולא מחיר השוק או המחיר שגובה התובעת בגין השירות. לאחר עדותה של התובעת, נשמעה עדותה של הנתבעת . הנתבעת הודתה בחקירתה כי אינה יודעת מהם סוגי הכתרים הקיימים בשוק, אך לדידה הצבע אשר הוכן עבורה לא התאים וכך גם המידה. הנתבעת הוסיפה כי הכתרים לחצו על שיניה והיא אף בכתה. הנתבעת הודתה בחקירתה כי היא שילמה לרופא אחר 4,500 ₪ בגין הטיפולים שאמורה הייתה התובעת לבצע, ולא 5,000 ₪ כפי שטענה בתצהירה. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים על נספחיהם, בתצהיריהם, בחקירתם בפני, ובסיכומי טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי. אין חולק בין הצדדים כי סוכם שהתובעת תבצע טיפולים דנטליים בדמות שתלים וכתרים בשיניה של הנתבעת תמורת תשלום בסך כולל של 4,995 ₪. עוד אין חולק בין הצדדים, כי הנתבעת שילמה מתוך סכום זה את הסך של 2,500 ₪ . הצדדים חלוקים בשאלה מי מביניהם הפר את ההסכם וגרם להפסקת הטיפול בטרם הושלם. ברם, גם אם אקבל את טענתה של התובעת כי הנתבעת היא שהפרה את ההסכם, בכך שבחרה להפסיקו באיבו, בטרם הושלם ועזבה את המרפאה מבלי לשלם, הרי שהתובעת לא הראתה כי אפשרה לנתבעת להשלים את הטיפול בתוך זמן סביר. אין טענה בפי התובעת כי עזיבתה של הנתבעת את המרפאה, בנסיבות שנוצרו, הייתה "הפרה יסודית" של ההסכם. למעשה, התובעת הודתה (גם אם באופן חלקי) בטענת הנתבעת כי צבע הכתרים לא תאם לצבע שינייה של הנתבעת, וזאת כאשר העידה כי: "הסברתי לה שאפשר להחליף צבע"(עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 8/10/2013, שורה 18 - ההדגשה שלי - י.ב.), ולפיכך, הטענה היא להפרה שאינה יסודית, שעניינה עזיבת הטיפול ללא מתן אפשרות לתובעת להתאים את הצבע לשיני הנתבעת. ברם, התובעת לא הראתה כי מצידה אפשרה לנתבעת, בשלושת המכתבים ששלחה לה ואשר צורפו לכתב תביעתה, לקבל ארכה לקיומו של החוזה בתוך זמן סביר, כפי שהיא מחוייבת לעשות על פי סע' 7(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א - 1970 (להלן: "חוק התרופות") - שכן המכתבים כוללים דרישה לתשלום בלבד ולא כל הצעה למנגנון של קיום המשך הטיפול. במילים אחרות, התובעת לא הציעה לנתבעת, במכתבי הדרישה הנ"ל, כי תחזור להשלים את הטיפול תוך החלפת צבע הכתרים או בכל אופן אחר. לפיכך, התובעת אינה זכאית ל"פיצויי קיום" או לאכיפה של ההסכם בין הצדדים באופן מלא (והרי ממילא ביצעה הנתבעת את הטיפולים באמצעות מרפאה אחרת), אלא לפיצוי בגין נזקיה שהם תוצאה מסתברת של ההפרה, וגם זאת בהתחשב בעובדה שלא פעלה בהתאם לסע' 7(ב) לחוק התרופות כאמור לעיל. לפיכך, על דרך אומדנא דדיינא, ובהתחשב בשעות העבודה שהשקיעה התובעת באופן ישיר, ובעלות שנשאה בה בדרך של תשלום לטכנאי חיצוני, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 1,200 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בתוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין. רפואהטיפול שינייםשיניים