לדבריו, בניגוד למצגי התובעת, לא הועבר הקורס בצורה המקצועית והראויה המתבקשת, ולמעשה, מרבית התלמידים נכשלו בשל כך במבחנים הארציים של משרד התמ"ת, ונאלצו לעבור את המבחנים בפעם השניה ואף בפעם השלישית, והוא עצמו נכשל פעמיים ולא ניסה פעם נוספת לגשת למבחנים. הנתבע גרס כי בנוסף, התחייבה התובעת להעביר את הקורס בתוך תקופה של בין 9 חודשים לשנה לכל היותר, ואולם הלכה למעשה חלפה שנה וטרם הועבר מלוא חומר הלימוד וניכר כי התובעת לא תעמוד בהתחייבויותיה. הנתבע הוסיף והבהיר כי חלק מחומר הלימוד שאמור היה להתקבל בידיו בתחילת הקורס לא נמסר לו וליתר התלמידים כנדרש, המרצה שהוקצה על ידי התובעת לא הצליח להעביר את חומר הלימוד לתלמידים, ולאחר הכישלון במבחן הראשון הוחלף המרצה על ידי התובעת, בשים לב לתוצאות הנבחנים במבחן, במרצה אחר, אלא שזה החל ללמד חומר לימוד חדש מבלי שהחומר הנדרש כבסיס הובן די הצורך. לשיטתו, משראה כי לא יזכה ללמוד את החומר הנדרש כיאות, ולא יזכה לעבור את בחינות התמ"ת בשל אופן העברת החומר, ולמעשה משנוכח כי למעשה הפרה התובעת את התחייבותה החוזית כלפיו ללמד את החומר הנדרש באופן מקצועי וראוי ובתוך הזמן הנקוב - ניסה לתאם פגישה עם מנהל התובעת על מנת להעביר לו את תחושות התלמידים והצורך בחזרה על חומר הלימוד של התחום הראשון אשר נלמד, אלא שנסיונותיו אלו עלו בתוהו, ולבסוף הובהר לו על ידי התובעת כי עליו ללמוד את החומר החסר לבדו, ועל כן ביטל את ההמחאות נשוא התובענה והפסיק את לימודיו לאחר שהודיע על ביטול השתתפותו. משניתנה לנתבע הרשות להתגונן הגישו הצדדים כתבי טענות מתוקנים בסדר דין מהיר. טענות התובעת - התובעת טענה במסגרת תביעתה האמורה כי למעשה הנתבע הוא אשר לא עמד בהתחייבויותיו החוזיות כאשר נעדר ממספר רב של שיעורים, לא השלים את החומר הנלמד, ואף בחר שלא לגשת למועד ב' של הבחינה בתורת החשמל, על אף שהיא עצמה בחרה לנסות ולסייע לו לאחר שנכשל במועד א' ולהכינו לקראת מועד ב' למעלה משורת הדין, ועל אף אשמו של הנתבע באי השלמת החומר כנדרש. עוד טענה התובעת כי כאשר נרשם הנתבע לקורס האמור, מצאה לנכון להעניק לו על חשבונה אף מכינה, אשר נדרשה על מנת להתאים את רמת ידיעותיו במתמטיקה לרמת הלימודים הנדרשת בקורס, והכל במטרה להגביר סיכוייו להצליח. מוסיפה התובעת במסגרת כתב תביעתה ומציינת כי העניקה לנתבע בנוסף קורס בעלות של 4,250 ₪ בתחום מכונות החשמל, ואף שילמה עבורו את אגרת המבחן לקורס זה, אלא שהלה בחר שלא להתייצב וללמוד, והפסיק להגיע לשיעורים על דעת עצמו. לטענת התובעת משחדל הנתבע להתייצב לשיעורים ובעקבות אי התייצבותו אף למועד הבחינה במכונות חשמל נשלח אליו מכתב מאת מרכז הקורס במסגרתו הוזמן לשיחה על מנת שניתן יהיה לברר מדוע חדל כאמור ללמוד, ובנוסף אישר לטענתה הנתבע, בשיחה טלפונית שנערכה עם מרכז הקורס, כי יגיע אך למרות כל מאמצי התובעת לא בא, ולא ניתן היה ליצור עימו קשר לאחר מכן. דיון - במהלך שמיעת התיק, שונו מעט גרסאות הצדדים, ולאחר ששמעתי את מכלול העדויות נחה דעתי כי הנתבע הרים את הנטל המוטל עליו להראות כי התובעת היא שהפרה את התחייבותה החוזית כלפי הנתבע. מנגד לא שוכנעתי כי הנתבע מסר לתובעת הודעת ביטול כנדרש, ובהתאמה יש לכאורה להורות על אכיפת החוזה ותשלום פיצויים לצד הנפגע. משבחר הנתבע שלא לעמוד על אכיפת החוזה כנדרש, על אף הזדמנות שניתנה בידיו, אין הוא זכאי בנסיבות אלו אלא לפיצוי, אותו אני סבורה כי יש להעמיד על מלוא יתרת התשלום שלא שולמה על ידו על חשבון התמורה החוזית, קרי בשווי ההמחאות נשוא תובענה זו, וכי על כן יש להורות על דחיית התובענה השטרית שלפניי, ואבהיר - 1. ראשית ראוי להבהיר כי הצדדים בתיק זה הינם צדדים קרובים בעיסקת היסוד בגינה נמסרו ההמחאות נושא התובענה, ובהתאמה חלה ההלכה לפיה בין צדדים קרובים דין השטר כדין חוזה, ורואים את העיסקה השטרית והעיסקה החוזית כאחת, כך שכל טענת הגנה החלה בין הצדדים דכאן במישור החוזי עומדת לנתבע אף במישור השיטרי (ר' דנ"א 258/98 - צמח ויקטור נ' רחל שלשבסקי ו-3 אח' תק-על 98(4), 43 ,עמ' 44) , ובלבד שהרים את הנטל להוכיחה, שכן התובעת נהנית בתובענה זו מן החזקות הקבועות בפקודת השטרות, ובהן חזקת התמורה, ביחס לתמורה החוזית שבעיסקת היסוד. 2. אין חולק כי הנתבע אמור היה לשלם את מלוא התמורה החוזית, 15,600 ₪ תמורת העברת חומר הלימוד בצורה המקצועית והטובה ביותר על ידי התובעת. 3. אין גם חולק, כך נראה, כי מתוך התמורה החוזית המוסכמת כאמור שילם הנתבע סך כולל של 9,300 ₪, ונותרה יתרה בשיעור של 6,300 ₪ - כסכום התביעה כאן. 4. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים נחה דעתי כי יש לקבוע כממצא עובדתי במקרה דנן, כי חלק נכבד מבין הניגשים לבחינה הראשונה אליה ניגש הנתבע, בתורת החשמל, לא עברו בהצלחה את הבחינה: בעניין זה לא זו בלבד שהנתבע חזר על גרסתו זו במספר הזדמנויות שונות, וביניהן במסגרת הדיון בהתנגדות, דיון ההוכחות ותצהיריו, מבלי לחזור בו ו/או להיכשל בלשונו, ובאופן שהותיר רושם מהימן על ביהמ"ש, אלא שאף יתר העדים חיזקו למעשה את גירסתו. כך, חזר על אותה גירסה במדויק העד מטעם הנתבע, מר ראמי ח'אטר, ולא מצאתי בעובדה שהוא קרוב משפחה של הנתבע כדי ללמד כי אין לסמוך על גירסתו בעניין זה. וכך, עלה גם מעדותו של מנהל התובעת: מנהל התובעת העיד כי שיטת לימוד הקורס אליו נרשם הנתבע היא כזו, שתכנית הלימודים מכילה 4 קורסים, מהם במצטבר בנויה התכנית, וכאשר בגין כל קורס ניגשים התלמידים לבחינה של משרד התמ"ת, ומעבר כל הבחינות מזכה בתעודת חשמלאי מוסמך. המנהל אישר, כי השיטה בה נהוג להעביר את הקורסים אצל התובעת היא כזו, לפיה מדובר ב - 4 קורסים עוקבים, כאשר ההשתתפות בקורס מכונות חשמל איננה תלויה בהצלחה במבחן הממשלתי ב"תורת החשמל", ועל כן, נפתח הקורס העוקב מיד לאחר הבחינה הממשלתית בתורת החשמל. יחד עם זאת, כך עלה מחקירתו, במקרה דנן, החל הקורס במכונות חשמל רק לאחר מועד ב' בתורת החשמל וזאת בשל העובדה שניתנו שיעורי תגבור וחזרה על החומר בתורת החשמל לאחר מועד א'. דברים אלו יש בהם כדי ללמד כי מדובר במקרה יוצא דופן שבו שיעור הנכשלים היה כנראה בין הגבוהים שבהם, שאם לא כן מדוע פעלה המכללה במקרה הזה באופן שונה מן הנהוג במחוזותיה? זאת ועוד, לשיטת מנהל התובעת אין ממש בטענה שכמות הנכשלים בקורס היתה גבוהה, כפי שמתאר הנתבע, שכן, בקורס השתתפו 13 תלמידים, 7 סיימו ביום 30/6/11 את לימודיהם וקיבלו תעודת גמר, וחלקם ניגשו פעם נוספת, אז עברו עוד 5 תלמידים. אם יש ממש בטענה, הרי שלכאורה, צלחו את הקורס 12 מבין 13 משתתפי הקורס המקוריים. לו היה ממש בדברים, הרי לא ברור הכיצד ייתכן שגם הנתבע וגם העד מטעמו, מר ראמי ח'אטר, אשר ללא ספק לקחו חלק באותו קורס אף לשיטת התובעת, נכשלו ולא השלימו את הלימודים אצל התובעת. נדמה אם כן, כי התובעת ניסתה לשנות מעט את תמונת המצב לצורך יצירת רושם מוטעה לפני ביהמ"ש, משל אין ממש בטענות הנתבע בנוגע לשיעור הנכשלים, ומשעל פניו מדובר בנתונים שאינם הגיוניים ואינם מתיישבים עם המציאות, אין לי אלא להסיק כי גירסת הנתבע והעד מטעמו היא הנכונה מבין השתיים, והמייצגת טוב יותר את המציאות בשטח במועדים הרלוונטיים. במיוחד נכונים הדברים כאשר לכאורה יכולה היתה התובעת, ללא קושי רב, להציג לפני ביהמ"ש את רשימת המשתתפים בקורס ואת תוצאות מבחני המשתתפים בקורס תורת החשמל של משרד התמ"ת לסתירת הטענה שהעלה הנתבע, לפיה, מרבית התלמידים נכשלו בקורס, במיוחד כאשר מסמכים אלו מצויים לכאורה בשליטתה ובחזקתה, ומשלא צורפו על ידה לתיק פועלת נגדה החזקה לפיה לו צורפו היה בהם כדי להחליש את גירסתה ולחזק את גירסת הצד שכנגד. 5. בין טענותיה טענה התובעת שהסיבה לכך שהנתבע נכשל ולא הצליח לעבור את הבחינות, נעוצה בהעדרויות המרובות שלו מן השיעורים ובכך שלא השלים את החומר הנלמד. יחד עם זאת, היומן המעיד על הנוכחות בקורסים אשר לשיטת מנהל המכללה מתנהל באופן סדיר ועקבי ומדווח למשרד התמ"ת לא הוצג לתמיכה בטענה זו, ומנגד, אישר מנהל המכללה כי הנתבע הוגש על ידי המכללה למבחן הואיל ועמד בתנאים על ידי משרד התמ"ת אשר ביניהם נוכחות של 85 אחוז ומעלה בשיעורים. יצויין כי כבר בשלב הישיבה המקדמית כאשר נחקרה נציגת התובעת אודות העובדות על ידי ביהמ"ש, אישרה זו כי הנתבע נכח כנדרש בקורס תורת החשמל, וכי למעשה אין ממש בטענה כי נכשל בשל העדרויותיו המרובות. נראה אם כן, כי אין לקבל את הטענה לפיה לולא נעדר הנתבע מן השיעורים, לא היה נכשל בקורס, ויש בכך משום חיזוק לגירסתו של הנתבע לפיה הוא ואחרים נכשלו בקורס בשל אופן העברתו גרידא. 6. ראוי לציין כי לא נעלם מעיניי כי הנתבע טען תחילה כי במועד א' עברו את הקורס שניים מבין משתתפי הקורס בלבד, ובמהלך ישיבת ההוכחות עומת אל מול רשימת ארוכה יותר של שמות משתתפים שלכאורה עברו את הקורס, אלא שהנתבע מסר הסבר מניח את הדעת בעניין זה הן בעניין מעבר המבחן במועד ב' על ידי חלקם, והן בדבר היות חלק מהשמות שהוקראו שמות של נבחנים שהיו שייכים לשנת לימוד אחרת/ קורס אחר ואשר לא היו חלק מהתלמידים בקורס שהוא עצמו לקח בו חלק, ולא מצאתי על כן בדבריו אלו משום סתירה לגרסתו המקורית. 7. בנוסף, לא נעלם מעיניי כי העד מטעם הנתבע הוא קרוב משפחתו המתגורר באותו כפר עם הנתבע, ואולם אף שיש להניח כי הלה ביקש לתמוך בגירסת קרוב משפחתו, והבאתו לעדות מטעם הנתבע היתה נוחה לנתבע, אין בכך כדי ללמד כי הגירסה אינה נכונה, במיוחד בשים לב לדברים מעלה, בנוגע לגירסת המנהל ולראיות שיכולה היתה התובעת להציג לפני ביהמ"ש, אך בחרה שלא לעשות כן. 8. הנה כי כן, נראה כי הנתבע הרים את הנטל להוכיח שמרבית התלמידים בקורס הראשון נכשלו במועד א', ושהוא עצמו נכשל כאמור על אף העובדה שנכח בשיעורים במידת הנוכחות הנדרשת לשם לימוד החומר הרלוונטי ולצורך עמידה בבחינה. 9. ההסכמים שצורפו כנספח א' לכתב התביעה מכילים אך ורק את התחייבויות התלמיד כלפי המכללה, ואין בהם כל אזכור בנוגע להתחייבויות המכללה כלפי התלמיד במסגרת אותו הסכם. יחד עם זאת, אין חולק כי התנאים שהוחלו על התלמידים הם חלק ממערכת יחסים חוזית שבין הצדדים, ואשר לפיה תלמד המכללה את המקצועות אותם ביקשו התלמידים ללמוד וכנגד ישלמו התלמידים את שכר הלימוד. העובדה שתנאי מקדמי זה לא מופיע במסגרת ההסכמים, יש בה כדי ללמד כי מדובר בהסכם שנוסח על ידי התובעת-המכללה, ואיננו משקף את מלוא ההסכמות. משלא מכיל ההסכם את כל התחייבויות המכללה כלפי התלמיד, לא נותר לביהמ"ש אלא להשלים את החסר מתוך אומד דעת הצדדים, כפי שהוא נשקף מהתנהלותם של הצדדים עובר לכריתת ההסכם ולאחריו, וכן מתוך הנוהג באותו תחום. בהתאמה, ראוי לקבוע כי בנסיבות המקרה דנן חלקה של המכללה בהסכם הינו ללמד את החומר הנדרש לצורך הגשה לבחינות הממשלתיות של משרד התמ"ת בצורה המיטבית ובאופן המאפשר הבנת החומר והכנת התלמיד כנדרש לשם השלמת הלימודים, ולמעשה נדמה כי התובעת אף אינה חולקת על חיוביה אלו. אגב כך נדרשת המכללה להעסיק מרצים בעלי יכולת העברת חומר ובעלי הידע הנדרש וכן לבצע שיעורי השלמה, חזרה ותרגול כמידת הצורך, ובלבד שאלו עונים על מבחן הסבירות, לשם הכנת התלמידים לבחינות. שוכנעתי, כאמור, כי התובעת לא עמדה בהתחייבויות אלה בכל הנוגע לקורס תורת החשמל עד מועד א' של הבחינה הממשלתית, מה שהביא לכך שמרבית התלמידים בקורס לא עברו את הבחינה ונאלצו לגשת למועדים נוספים. בכך למעשה הפרה התובעת את התחייבויותיה על פי ההסכם, והיה עליה לתקן את ההפרה. 10. הדרך לתיקון ההפרה אף לשיטת מנהל המכללה, היתה בהכנת התלמידים לקראת מועד ב', בדרך של תרגול חוזר, שיעורי תגבור, החלפת המרצה וכיוצ"ב. האם עמדה התובעת בחובתה זו? בעניין הזה מוטל הנטל המשני להבאת הראיות על התובעת, לאחר שהנתבע כאמור הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי התובעת הפרה את התחייבויותיה קודם לכן, בבחינת הודאה והדחה מטעמה. את הנטל הזה לא הרימה המכללה, שכן לא הוצגו לפניי עדויות לקיומם של שיעורי תגבור וחזרה על החומר ב"תורת החשמל", אף שלכאורה כל העדויות הנדרשות בהקשר זה מצויות בידי המכללה, דוגמת הבאת עדים ועדויות, כגון המרצה שהובא להשלמת החומר, תלמידים אחרים שעברו את המבחן במועד ב' ולמדו לכאורה את אותם שיעורים, כרטסת נוכחות וכיוצ"ב. בסה"כ אם כן לא הרימה התובעת את הנטל המשני המוטל עליה ועל כן לא שוכנעתי כי ניתנה תמורה בהתאם לחלקה בהסכם שבין הצדדים. 11. למעשה, התובעת הגדילה לעשות כאשר שינתה את גירסתה במהלך שמיעת התיק וטענה כי למעשה ניתנו שיעורי תגבור והכנה אף למועד ב', אליו כן ניגש הנתבע - ונכשל, והאגרה אשר שולמה על ידה למועד ג' היא האגרה ששולמה לשווא, ואשר בגינה הוצא מכתבה (נספח ג' לכתב התביעה), המתרה בו לשוב אל ספסל הלימודים, להשלים התחייבויותיו ולשלם את סכום האגרה. במהלך ישיבה ההוכחות גרס מנהל התובעת כי הנתבע נרשם למעשה לקורס שמשכו כשנתיים (ולא שנה אחת, כגירסת הנתבע). לשיטתה עתה - משנוכחה כי הנתבע אינו צולח את הבחינות העמידה לרשותו מרצה אשר יסייע לו בלימוד החומר ובחזרה עליו כדי שיוכל לעמוד בדרישות משרד התמ"ת ואף שילמה עבורו את אגרת הבחינה במועד ג', אך הנתבע, על דעת עצמו, בחר שלא לגשת לאותה בחינה ולהפסיק את לימודיו (ר' עמ' 17 לפרו' מול שורה 19). דא עקא, שנספח ג' לכתב התביעה - מכתב מיום 4/10/10 - מתייחס למבחן בנושא "מכונות חשמל" ולא למבחן בנושא "תורת החשמל", מועד ג'. בנוסף, המרצה אינו חתום על המכתב, מטעמים שאינם ברורים, ועל אף שהוקצה לחתימתו מקום על גבי המכתב. בנוסף, במכתב צויין, בין היתר, כי המכללה העמידה לרשות הנתבע מורה ללימוד כל החומר והנתבע לא הגיע, אך המרצה שיכול היה להעיד על אמיתו הטענה ועל העבודות הרלוונטיות להוכחת תוכן המכתב - לא הובא מטעם התובעת להעיד כאן, ושוב פועלת לרעת התובעת החזקה לפיה לו הובא היה מעיד היפוכו של דבר. מכל האמור, נראה כי התובעת לא הרימה את הנטל להראות כי אמנם פעלה לתיקון המחדל שבהעברת הקורס בתורת החשמל כנדרש, לא הראתה כי מילאה את מלוא התחייבויותיה על פי הסכמות הצדדים ועל פי הנוהג בתחום, ולא הראתה כי תיקנה את הפרת ההסכם. 12. במצב דברים זה, ניתן לקבוע כי התובעת הפרה את החוזה שבין הצדדים, הפרה המזכה את הנתבע בזכות לעתור לביטול החוזה או לאכפו עליה. טענתו של הנתבע בדבר הודעת ביטול, כפי שעלתה מהתנגדותו, לא זכתה לעדות חיצונית לחיזוקה ולא ברור כיצד, לשיטתו מסר הודעה כאמור. הנתבע לא הראה כי שלח הודעה בדבר ביטול ההסכם שבין הצדדים, ככל ששלח הודעה כתובה בעניין, ולא הבהיר למי מסר הודעה כאמור ומתי עשה כן - ככל שנמסרה בעל פה. 13. בהעדר הודעת ביטול ממשיך ההסכם להתקיים ורואים את הצדדים להסכם כמחויבים להשלמתו. יחד עם זאת, משחדל הנתבע להתייצב לשיעורים ולגשת לבחינות, ממילא מנע אכיפת ההסכם בפועל, ואין הוא יכול היום לדרוש המשך אכיפתו כלפיו. יחד עם זאת - משלא ביטל את ההסכם חלה עליו החובה לקיים את חלקו על פיו - בדרך של השלמת התמורה, ולכל היותר רשאי הוא למעשה לדרוש פיצויו בגין נזקיו מאת הצד המפר. מטרתם של פיצויים אלו הם להעמיד את הצד הנפגע באותו מצב בו אמור היה להיות לולא ההפרה. במקרה שלפנינו כוונת הדברים היא כי הפיצוי אמור להביא את הנתבע למצב בו אמור היה להיות במועד בו חדל לאכוף את החוזה, קרי בתום כשנה של לימודים. הנתבע כאמור טען כי אמור היה להשלים את מכלול הלימודים בתום שנה אחת בלבד, ואולם הסברי מנהל התובעת בנוגע למשך הלימודים הצפוי ולארכם של הקורסים הנלמדים נמצאו בעיניי סבירים והגיוניים. בנוסף, הנתבע לא הביא כל ראיה להוכחת טענתו כי הובטח לו שמשך הלימודים הוא כמתואר על ידו, והטענה, כשלעצמה, אף אינה סבירה בעיניי, בשים לב לעדויות הצדדים בנוגע למשך הקורס בתורת החשמל ולמספר שעות הלימוד המינימליות הנדרשות לשם הגשה לבחינה. במצב דברים זה נראה כי שיעור הפיצוי אמור להעיד על התמורה שלא קיבל הנתבע, לשיטתו, בגין שנת הלימוד שבה לקח חלק בלבד, ולא מעבר לכך. הואיל והצדדים לא הביאו ראיות לעניין עלותה כל קורס בנפרד, אין לי אלא להסתמך על הטענות כפי שעלו מתוך כתבי הטענות בעניין זה. מנהל התובעת העיד כי תכנית הלימודים אליה נרשם כאמור הנתבע מכילה כאמור 4 קורסים שונים, וביניהם הקורס בתורת החשמל, הקורס במכונות החשמל ושני קורסים נוספים שאמורים היו להילמד לאחר מכן. כתב התביעה מלמדנו כי עלות קורס מכונות החשמל עומד על סך של 4,250 ₪, ומנהל התובעת העיד כי עלות אגרות המבחנים של משרד התמ"ת כלולות אף הן בעלות הלימודים, אך לא כך עלות מבחן מועד ג', שלשיטתו הוזמן עבור הנתבע לשווא, וכן העיד כי הקורסים אמורים היו להינתן ברצף, בזה אחר זה, כך שבתוך שנה אחת אמור היה הנתבע לסיים את לימודיהם של כשני קורסים בסה"כ. משנראה כי התמורה עבור קורס תורת החשמל לא הושלמה על ידי התובעת כנדרש (ר' ניתוח לעיל), ובנוסף לא זכה למעשה הנתבע ליהנות מיתרת תמורת עלויות הלימוד, נדמה בעיניי כי ניתן להעריך את נזקיו על סכום שלא יפחת במקרה דנן מיתרת התמורה המוסכמת, ולפיכך ראוי להורות על קיזוז יתרת התמורה מנזקי הנתבע בגין הפסדיו, ולקבוע כי לא נותרה יתרה לתשלום על ידי הנתבע לאחר הקיזוז האמור. מכל האמור - אני דוחה את התביעה, ואני מחייבת את התובעת בהוצאות הנתבע בגין ההליכים כאן בסך כולל של 3,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 ימי מהיום או יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל. תיק ההוצאה לפועל שבכותרת ייסגר, וכל פקדון שהופקד על ידי הנתבע, ככל שהופקד - ישוחרר לידיו. ביטול קורס / החזר שכר לימודמשרד התמ"ת