עותרים כי יינתן צו עשה המורה לחלק את המגרש באופן שווה בין הצדדים לחילופין, היה והנתבעת תסרב לחלוקה האמורה ובית המשפט ימצא לנכון שלא לאכוף עליה את החלוקה, זכאים התובעים לשווי החלק שנגרע מהם בסך של 320,000 ₪. עוד עותרים התובעים למתן צו לפיצול סעדים, לשם הגשת תביעה לדמי שימוש ראויים כנגד הנתבעת. עם זאת, יצוין כי בסעיף 18 לכתב התביעה ציינו התובעים כי תביעה זו והסכום הנתבע בה, כוללים בתוכה גם מרכיב זה ועל כן, אין מקום למתן צו לפיצול סעדים. הנתבעת טוענת להיעדר סמכות עניינית לבית המשפט לדון בתביעה. יודגש כבר עתה כי יש לדחות טענה זו משום שהסעד לו עותרים התובעים, אינו סעד לזכות קניינית שכן, הזכות הקניינית כבר מוקנית להם, אלא עותרים הם לסעד לשימוש וחזקה, בהתאם לרישום בלשכת רישום המקרקעין ועל כן, הסכמות לדון בתביעה זו מסורה לבית משפט שלום. הנתבעת טוענת כי ביום 27.7.1981 קנתה את הנכס בו הינה מתגוררת, כפי שהוא ומאז ועד היום היא מתגוררת בו. בעת קניית הנכס המגרש היה מחולק, לטענת הנתבעת, כפי שהוא כיום. לטענת הנתבעת, מתוכנית בנייה מיום 28.5.1968, אשר הוגשה על ידי מי שהיה אחד הבעלים הקודמים של דירתה, עולה כי שטח החלק המקורי של הנתבעת היה בסך 540 מ"ר. לטענת הנתבעת, במהלך השנים הוקטנו החלקות כתוצאה מהפקעות. עוד טוענת הנתבעת כי ביום 30.11.1982 הרחיבה את ביתה, ללא כל התנגדות מצד השכנה דאז, הגב' לוזון מירה. ביום 28.8.1984 החתימה הנתבעת את הגב' לוזון על מפת שיתוף, בה נקבע, לטענת הנתבעת, כי החלקה אשר בבעלותה היא בשטח 461 מ"ר והחלקה השנייה, אשר בבעלות הגב' לוזון, היא בת 240 מ"ר. יובהר כבר עתה כי בין הגב' לוזון לנתבעת לא נחתם הסכם שיתוף ומכל מקום, לא הוכח בפני כי השרבוט על גבי המפה הינו של הגב' לוזון והחשוב מכל, אותה הסכמה לשיתוף, אם אכן הייתה, לא נרשמה בלשכת רישום המקרקעין ועל כן, אין לה כל משקל בהליך אשר בפני. מוסיפה הנתבעת וטוענת כי התובעים לא הביאו כל ראיה כי אמם המנוחה טענה אי פעם כנגד הנתבעת טענה כלשהי, לגבי גודל החלקה שרכשה. טענה זו תמוהה כשלעצמה, שכן אימם המנוחה של התובעים רכשה חלקה בשטח כפי שנרשם על שמה בלשכת רישום המקרקעין ועל כן, לא הייתה לה כל סיבה לבוא בטענה כלשהי כלפי הנתבעת. עצם העובדה כי לא מחתה בפני הנתבעת במהלך השנים על כך שהשתלטה על חלק גדול יותר מהחלקה, אינה מעלה ואינה מורידה והתובעים, כיורשי המנוחה, זכאים להחזיק בחלקה בהתאם לזכויות הרשומות בלשכת רישום המקרקעין. בהתאם לסעיף 125 לחוק, רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתוכנו. בהתאם לסעיף 27 לחוק: "מקרקעין שהם של כמה בעלים, בעלותו של כל אחד מהם לפי חלקו מתפשטת בכל אתר ואתר שבמקרקעין ואין לשום שותף חלק מסוים בהם" ובהתאם לסעיף 28 לחוק: "חלקיהם של כל אחד מהשותפים במקרקעין, חזקה שהם שווים". בנסיבות אלו ובהתאם להוראות החוק, והיעדר כל הסכמה אחרת בין בעלי המקרקעין, שטח תת החלקה של התובעים, הינו 350.5 מ"ר. בנסיבות אלו, הנני קובעת כי הנתבעת השתלטה שלא כדין על שטח של 91.5 מ"ר, משטח החלקה. הנני מורה כי על הנתבעת לדאוג לכך כי שטח תת החלקה אשר בחזקתם של התובעים, יהיה שווה לשטח תת החלקה אשר בחזקתה. באם קיימת גדר כלשהי בין תתי החלקות, יש להסירה. בנסיבות העניין ולאור הראיות אשר נשמעו בפני, הרי שהסעד הנכון מבחינת התובעים הינו הסעד של החזרת החזקה בשטח חלקתם לרשותם, תחת הסעד הכספי. מאחר ועסקינן בקרקע שהינה של כמה בעלים, לאור סעיף 27 לחוק, אין מקום ליתן צו ספציפי לחלוקה שכן, הבעלות של כל אחד מהם לפי חלקו מתפשטת בכל אתר ואתר שבמקרקעין ואין לשום שותף חלק מסוים בהם. הנני תקווה כי לאחר קבלת פס"ד זה, ישכילו הצדדים לפעול לעריכת הסכם שיתוף ביניהם, אשר יגדיר את אופן השימוש ברכוש המשותף ביניהם, בכפוף לקביעותיי לעיל. אשר על כן, הנני מקבלת את התביעה ומורה לנתבעת לפעול לכך כי שטח החזקה של התובעים במקרקעין יהיה שווה לשטח המוחזק על ידה. הנתבעת תישא בהוצאות משפט של התובעים וכן, בשכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪. קרקעותצוויםצו עשה