ערבות אישית מכח הסכם שכירות והמסמך אשר נחתם באותו מעמד לטענת התובעת ביום 17/5/10, במעמד בו שכר הנתבע 2 רכב מאת התובעת , בסיום עסקת הקרייזלר, חתם הנתבע 2 על התחייבות, במסגרתה ערב הנתבע 2 לכלל חובותיה של הנתבעת 1. הנתבע 2 טען מנגד, כי כתב ההתחייבות אף הוא צמוד להסכם השכירות אשר נחתם באותו מעמד ומשכך, חל רק על הסכם השכירות של הרכב מסוג סיטרואן, בדומה להסכם השכירות. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הנני מוצאת להעדיף את גרסת התובעת באשר להסכם ההתחייבות וזאת , הואיל וטענתה זו נתמכת מפורשות בכתב ההתחייבות הקובע ב"רחל בתך הקטנה" סעיפים כדלקמן: בסעיף 1 נקבע כי : "אני הח"מ רפאל יותם.... מאשר את כל הסכומים אשר תחייבוני בגין השכרת כל כלי הרכב אשר אני ו/או מי מטעמי אשכור או שכרתי מכם, בתקופה המתחילה ביום ראשון 17/5 ומסתיימת ביום ובסעיף 2: "התחייבות זו תקפה לכל חוזי ההשכרה הממשיכים לחוזה הנ"ל וכוללת גם רכבים חלופים. התחייבות זו תקפה גם לכל ההשכרות שיבוצעו על ידי האנשים /גופים המפורטים להלן: (לפיכך הריני ערב לכל חובות הגופים האמורים כלפיכם בין אם לפי חוק הערבות ובין אם לפי דיני השטרות וזאת, לכל חוב חוזי ו/או שטרי לפי העניין. חב' X בע"מ " דהיינו - הנתבע 2 ערב לכלל חובות הנתבעת 1 כפי שהם כלפי התובעת וזאת, באופן גורף. בהקשר זה יש להוסיף ולציין כי הואיל ובמסגרת הסכם השכירות לרכב אשר שכרה הנתבעת 1 , באותו מעמד, קיימת ממילא ערבות הנתבע 2 להסכם זה, הרי שטענת הנתבע 2 ולפיה גם כתב ההתחייבות חל רק על הרכב הספציפי אינה עולה עם שורת ההיגיון שכן, מה הרבותא להחתים פעמיים על מסמך אשר ההתחייבות במסגרתו זהה?! יתרת החוב אשר חב הנתבע 2: משקבעתי כי הנתבע 2 ערב לחובות הנתבעת 1 כלפי התובעת, הנני נדרשת לקבוע אילו חובות היו לנתבעת 1 כלפי התובעת . בהקשר זה, טוענת התובעת כי הואיל והנתבעת 1 לא התגוננה כנגד התביעה ומשנקבע כי הנתבעת 1 חייבת את יתרת החוב כנטען על ידי התובעת הרי שדין התביעה כנגד הנתבע 2 אשר ערב לחובות הנתבעת 1 , להתקבל במלואה. אין בידי לקבל את טענתה של התובעת - בהקשר זה, כפי שקבעתי לעיל מפורשות, פסק הדין כנגד הנתבעת 1 ניתן בהעדר הגנה, בנסיבות אלו אין הוא מהווה מעשה בית דין כלפי הנתבע 2 והוא במישור היחסים בין התובעת לבין הנתבעת 1 בלבד. יתרה מכך, כפי שצויין מפורשות על ידי ב"כ הנתבע 2 הרי שהסכמתה למתן פסק דין כנגד הנתבעת 1 נעשתה תוך שמירה מפורשת על כלל טענות הנתבע 2 בנוגע לחוב. לאור האמור הרי שהנתבע 2 רשאי לטעון טענות בהקשר לגובה החוב. לגופן של טענות - טענה התובעת מחד כי הנתבעת 1 חבה יתרת חוב בהתאם לסכום הנקוב בכרטסת הנהלת החשבונות שלה, דהיינו סך 35,172 ₪. מנגד, טוען הנתבע 2 כי כרטסת הנהלת החשבונות של התובעת אינה מהימנה, עוד הוא מוסיף וטוען כי התובעת חייבה אותו בחיובים שלא בהתאם למוסכם בינהם וכן, הוא טוען כי שילם לתובעת שיקים בגין השכרות עתידיות ולא בגין חובות עבר. לאחר שבחנתי טענות הצדדים , הנני מוצאת לקבל טענות כל אחד מהם באופן חלקי. 19. כך, ראשית- הנני סבורה כי - התובעת הוכיחה - סך חוב של 23,180 ₪ וזאת, הואיל וסכום זה נתמך בשיקים אשר נמשכו על ידי הנתבע 2 - אשר חוללו ובסכומים המאוחרים להפסקת ההתקשרות והנובעים מחיובים בגין החזרות שיקים וטיפול בדוחות חניה ובדוחות כביש 6 כנתמך בחשבוניות אשר צורפו בסך כולל של 813 ₪ (וזאת, לאחר שקוזז מסכום החובות כאמור סך 174 ₪ אשר אין חולק כי שולם). בהקשר לשיקים אשר משך הנתבע 2 לתובעת וחוללו , הרי שהנני סבורה שמשמשך הנתבע 2 שיקים לפקודת התובעת, הוא גילה דעתו, בזמן אמת, לכך שאינו חולק על כך שהנתבעת 1 חבה לתובעת תשלומים לפחות בסכום השיקים אשר נמשכו. זאת ועוד, הנתבע 2 טען שחלק מהשיקים הוא משך בגין חיובי שכירות עתידיים ואולם, טענתו זו נשללת מניה וביה, בנסיבות בהן , אין חולק כי משך לתובעת ארבעה שיקים על סך 4,864 ₪ גם במועד סיום השכירות , אשר אין חולק כי הסתיימה ביום 13/7/10 . בנסיבות בהן נמשכו שיקים לאחר סיום השכירות ברי כי לא יכולה להישמע הטענה ולפיה השיקים נמשכו בגין תשלומים עתידיים. בהקשר זה יש להוסיף כי , טענתו של הנתבע 2 באשר לתשלומים עתידיים, התייחסה לתשלום אשר בוצע על ידו ביום 17/5/10 . אלא, שהשוואת השיקים אשר נמשכו באותו מועד, אל סכום השכירות החודשי, בהתאם להסכם השכירות אשר נחתם באותו מועד, מעלה כי אף לא אחד מסכומי השיקים אשר נמשכו תואם את סכום השכירות העתידי- עובדה אשר אף בה יש בכדי לשלול את הטענה בדבר תשלומים עתידיים בשיקים אשר נמשכו. לאור האמור הנני קובעת כי הנתבעת 1 חייבת לפחות את סכומי ארבעת השיקים אשר נמשכו וחוללו דהיינו - סך 7775 ₪ - אשר חולל ביום 18/7/10 ושלושה שיקים על סך 4,864 ₪ אשר חוללו בימים 23/8/10, 22/9/10 ו - 22/10/10. זאת ועוד, כאמור לעיל, הנני סבורה כי הנתבעת 1, חבה גם בגין תשלום בסך כולל של 813 ₪, אשר הינם בגין חיובים הנובעים מטיפול בהחזרות שיקים וטיפול בדוחות חנייה ודוחות כביש 6. הסכומים האמורים נתמכו בחשבוניות מפורטות אשר צורפו ומשכך, הנני קובעת כי התובעת הרימה את הנטל להוכיחם. בהקשר זה אציין כי הסכום האמור הינו לאחר ניכוי סך 174 ₪ בגין תשלום אשר אין חולק כי בוצע על ידי הנתבע 2 באמצעות כרטיס אשראי. 20. באשר ליתרת החוב בסך של 6,837 ₪, דהיינו, סכום יתרת החוב בכרטסת בניכוי הסכום אשר נקבע על ידי לעיל כי הוכח - הרי שלכאורה חוב זה נובע מחוב קודם בגין הטרנזיט אשר שכרה הנתבעת 1 מאת התובעת. בהקשר זה, ניתן לראות בכרטסת כי במועד בו הסדירו הצדדים את התשלום בגין הקרייזלר ונשכרו כלי רכב חדשים על ידי הנתבעת 1 (17/5/10), נמשכו על ידי הנתבעת 1 שיקים אשר גם לאחריהם נותרה יתרת חוב, בסך של 11,881 ₪ .אציין כי , הנתבע 2 טען כי השיקים היו בגין חיובי עתיד- ברם, טענתו זו נדחתה על ידי כמפורט לעיל. באשר לטרנזיט טען הנתבע 2 שתי טענות - האחת כי חלה עליו החובה בתשלום עד לסוף אפריל 2010 והשניה ובהתאם לה החוב נובע מקילומטרז' עודף אשר הוסכם מפורשות כי לא ישא בתשלום בגינו. לאחר שבחנתי טענות הצדדים, הנני קובעת כי התובעת לא הרימה את הנטל להראות כי היא זכאית לתשלום סכום זה, שהינו כאמור שנוי במחלוקת. קביעתי האמורה מבוססת על כך שאף לא אחד מן הצדדים בתיק היה מהימן באופן עקבי בטענותיו ומשכך, הנני מוצאת כי מאזן ההסתברויות באשר לסכום השנוי במחלוקת נותר מעויין. כך, באשר לעד מטעמה של התובעת - מר שיריון - אציין, כדוגמא לאמור, את העובדה שעד זה טען בתצהירו כי בחודש מאי 2010 הגיעו הנתבע 2 עם אביו אליו לשם מכירת הקריזלר. טענה אשר נשללה באופן גורף , במסגרת חקירתו הנגדית, עת הובהר , כי באותו מועד הנתבע 2 ואביו היו מסוכסכים והעד מטעם התובעת אף נטל חלק פעיל בסכסוך עת לקח, בשיתוף עם אביו של הנתבע 2 , את רכב הנתבע 2 והחנה אותו בחניון שלו תוך שהוא חוסם אותו עם רכבו. מעבר לחוסר הקוהרנטית האמור בעדות מר שיריון, יש להדגיש כי , כאמור, הסכום השנוי במחלוקת מקורו בטענות הנסבות על עסקת השכרת הטרנזיט. אלא, שעל אף שהתובעת ידעה - עוד מהמועד בו הוגש כתב הגנה על ידי הנתבע 2 - כי הנתבע 2 מעלה טענות בהקשר להסכם זה, הרי שהיא מצאה שלא להגיש את ההסכם, מחדל אשר יש בו בכדי להוות חזקה ראייתית שלילית הפועלת כנגד גרסתה. באשר לנתבע 2 - הרי שחוסר המהימנות שלו משתקפת כחוט השני, בפסק דיני, במסגרתו נשללו טענותיו העובדתיות- הנוגעות לנסיבות משיכת השיקים על ידו. לכך, יש להוסיף כי הנתבע 2 העיד, בעדותו מיום 15/5/12, כי שילם בכרטיס אשראי סך של כ - 6,000 -7,000 ₪ בשעה שעלה כי שילם סך 174 ₪ בלבד בכרטיס אשראי, עוד טען כי אין כל חוב לנתבעת 1, עובדה אשר אף היא התבררה כלא נכונה. 21. בשים לב לכל האמור, הנני קובעת כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח את יתרת החוב אשר בה הודה למעשה הנתבע 2 בעת משיכת השיקים לפקודת התובעת וכן, אשר היא נובעת מחיובים לאחר מועד סיום השכירות בגין הטיפול בהחזרת השיקים וכן, בגין דוחות וכביש 6. יחד עם זאת, הנני קובעת כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכחת יתרת החובה מעבר לסכום זה. לסיום - 22. באשר לנתבעת 1 - כאמור התובעת זכאית לפסק דין כנגדה בהעדר הגנה ומשכך, הנתבעת 1 תשלם לתובעת סך של 40,172 ₪ וזאת, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת כתב התביעה המתוקן ( 11/12/12) ועד ליום התשלום המלא בפועל. כמו כן, תישא הנתבעת 1 בהוצאות התובעת בגין תביעתה , לרבות בגין שכ"ט עו"ד ואגרה בסך כולל העומד על 7,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל. 23. באשר לנתבע 2 - לאור האמור והמפורט לעיל, ישלם הנתבע 2 לתובעת סך של 23,180 ₪ וזאת, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת כתב התביעה המתוקן (11/12/12 ) ועד למועד התשלום המלא בפועל. התשלום יבוצע בתוך 30 יום מהיום. באשר לתביעת עוגמת הנפש, הרי שבמישור היחסים בין התובעת לבין הנתבע 1 , בהינתן שמדובר בסכסוך מסחרי ומשהתובעת הינה חברה בע"מ, אינני מוצאת לפסוק עוגמת נפש. באשר להוצאות הרי שלאחר ששקלתי הנני קובעת כי הנתבע 2 ישא בהוצאות התובעת בסך של 4,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל. 24. באשר לתיק ההוצאה לפועל - הרי שבכל הנוגע לנתבע 2 ולאור קביעתי כאמור בסעיף 15 לעיל לפסק הדין- תיק ההוצאה לפועל כנגד הנתבע 2 אשר נפתח לשם גביית השיקים, יסגר. חוזה שכירותחוזהמסמכיםערבות אישיתשכירותערבות