בקשה לקבלת חומר חקירה על פי חוק חופש המידע ישנם שני מסלולים חוקיים באמצעותם הם יכולים לעתור על מנת לקבל חומר חקירה, מידע והמסמכים האמורים מהמאשימה. מסלול ראשון, המסלול המנהלי, המתבטא בהגשת בקשה באמצעות חוק חופש המידע. בקשה לפי מסלול זה מוגשת בדרך של עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי מכוח סעיף 7(ו) לחוק חופש המידע. חוק חופש המידע מתווה את שיקול דעתה של הרשות במסירת המידע לאזרח, ומאפשר לה לדחות את בקשתו בהתקיים תנאים מסוימים. המסלול השני הינו המסלול הפלילי מכוחו מוגשת בקשת מידע באמצעות סעיפים 74 ו-108 לחסד"פ. בקשה לפי מסלול זה מוגשת לערכאה הדיונית בה הוגש כתב האישום, הוא המסלול המתאים לעניינינו. סעיף 74 לחסד"פ, בו עוגנה זכות העיון של נאשם בחומר החקירה, קובע כי: "(א) הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסנגורו... לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת והנוגע לאישום, שבידי התובע ולהעתיקו. (ב) נאשם רשאי לבקש, מבית המשפט שאליו הוגש כתב האישום, להורות לתובע להתיר לו לעיין בחומר שהוא, לטענתו, חומר חקירה ולא הועמד לעיונו". בעוד סעיף 108 לחסד"פ קובע כי: בית המשפט רשאי, לבקשת בעל דין או מיזמת בית המשפט, לצוות על עד שהוזמן או על כל אדם אחר להמציא לבית המשפט במועד שיקבע בהזמנה או בצו, אותם מסמכים הנמצאים ברשותו ושפורטו בהזמנה או בצו. בפסק דין שניתן בעע"מ 2398/08 מדינת ישראל - משרד המשפטים נ' אליצור סגל (להלן: "עניין סגל"), נדון ערעור על פסק דין שניתן בעתירה שהוגשה לפי חוק חופש המידע בה עתר נאשם לקבלת נתוני העמדה לדין לגבי עבירה של העלבת עובד ציבור, לשם ביסוס טענתו כי הגשת האישום נגועה באפליה ונובעת משיקולים זרים. בפסק דין זה, אליו נתייחס בהמשך, עמדה השופטת מ. נאור על הצורך בעריכת איזונים בין זכותה של הרשות הציבורית לדחות בקשה לקבלת מידע שהפקתו מצריכה הקצאת משאבים בלתי סבירה לבין זכותו של נאשם לקבל מידע שיכול לסייע לו בהעלאת טענה של הגנה מן הצדק. בפרשת ג'ולאני, עע"מ 1786/12 אברהים ג'ולאני נ' מדינת ישראל -המשרד לביטחון פנים (להלן: "עניין ג'ולאני") , דנה כב' השופטת ד' ברק-ארז בערעור על פסק דין שניתן בעתירה שהוגשה לפי חוק חופש המידע על ידי נאשם שנגדו הוגש כתב אישום בעבירה של החזקה בתנאי עבדות לפי סעיף 375א לחוק העונשין, שטען כי הגשת כתב האישום נגדו מקורה באכיפה בררנית. בפסק הדין נדונו בין היתר סוגיות משיקות בין חוק חופש המידע לבין ההליך הפלילי. בפרשת ג'ולאני, ולצורך הכרעה בערעור, מתבססת השופטת ברק-ארז, על העקרונות שהותוו בעע"מ 2398/08 בעניין סגל, שבמרכזו עמדה הדרישה לגלות מידע מכח חוק חופש המידע, בנוגע להחלטות שעניינן העמדה לדין או אי-העמדה לדין בגין עבירות של העלבת עובד ציבור וזילות ביהמ"ש . בעניין סגל הובהר כי החובה לחשוף מידע בפני מבקש הטוען כי המידע דרוש לו לצורך הגנתו מפני אישום פלילי, חרף ההכבדה הכרוכה בכך, תיגזר מנסיבותיו של כל מקרה. נקבע בפרשת ג'ולאני כי במבט צופה פני עתיד, ראוי כי בקשות מידע של נאשמים תהיינה תחומות היטב מתוך הבנה כי דינן של בקשות הדורשות הקצאת משאבים בלתי סבירה להידחות. בקשות כאלה יהיה על רשויות התביעה לבחון בפתיחות, אם גם תוך התחשבות במשאבים העומדים לרשותן. ניתן לקוות כי הקפדה על עקרונות בסיסיים אלו תייתר במרבית המקרים את ההתדיינות בפני בתי המשפט, באופן שיתרום להגשמת תכליתו של חוק חופש המידע, קרי שהעברת המידע תהיה חופשית ומהירה, ללא צורך בהליכים ארוכים ויקרים. בעניין שיינר, בש"פ 8252/13 מדינת ישראל נ' ליאל שיינר (להלן: "עניין שיינר") דן כב' השופט עמית בבקשה לקבלת חומר חקירה ועמד בין היתר, על ההלכות הקושרות בשאלת סיווגו של חומר חקירה וכן בשאלת היחס בין מסלול קבלת מסמכים ונתונים לפי סע' 74 לבין המסלול הקבוע בסע' 108 לחסד"פ. ביהמ"ש בענייין שיינר ציין כי השיקולים הנדרשים לצורך איזון האינטרסים במסלול של סעיף 74 לחסד"פ ובמסלול של סעיף 108 לחסד"פ דומים, תוך שהוא עומד על השוני בין שני המסלולים ועל הנפקויות שלו, ובין היתר, לגבי עיתוי הבקשה, הפורום הדן בבקשה, הזכות לערר, האפשרות לבחינה מוקדמת של החומר על ידי ההגנה ושמיעת קולה של המתלוננת או של צדדים שלישיים המחזיקים ברישומים הנוגעים למתלוננת. בימ"ש ציין כי החוק אינו קובע כי כל אימת שמועלית טענה לחיסיון החומר, הבדיקה חייבת להיעשות במסגרת סעיף 108 לחסד"פ וכי הנטייה כיום בפסיקה היא להעדיף את המסלול של סעיף 108 לחסד"פ, תוך הבחנה בין חומר הנמצא בליבת המחלוקת ואשר צריך להיות בידי התביעה או בשליטתה, שאז יידון במסגרת סעיף 74 לחסד"פ, לבין חומר שאינו בליבת המחלוקת ולא מצוי או צריך להיות מצוי בידי התביעה, שאז המסלול הוא לפי סעיף 108 לחסד"פ. חופש המידעחומר חקירה