עצר את רכבו בצד הכביש לצורך החלפת פנצ'ר, נטרק תא המטען על גבו העליון, צווארו וכתפיו וכתוצאה מכך הוא נחבל ונגרמו לו נזקי גוף. במועד התאונה התובע, לדבריו, לא הבין מידת חומרת הפגיעה וניסה להבליג ולהתגבר על כאביו. רק למחרת היום, משהתגברו כאביו, התובע הובהל לבית החולים אי.מ.מ.ס. בנצרת לקבלת טיפול רפואי. שם, התקבל בחדר המיון ונערכה לו סדרה ארוכה ומקיפה של בדיקות וצילומים ואובחן כסובל מרגישות בעמוד השדרה הצווארי ודורסלי עם רגישות במישוש גם מעל אזור הכתפיים לרבות נפיחות. בתום הטיפול הרפואי שניתן לו על ידי הצוות הרפואי במקום, שוחרר התובע, ללא אשפוז, עם המלצות למנוחה מוחלטת בבית, ביקורת ועוד (ראה תעודת חדר מיון, נספח ב' לכתב התביעה - הוגשה במסגרת מוצג ת/1). בחלוף מספר ימים לאחר שחרורו מחדר המיון, ביום 14.2.11, ביקר התובע, ביום 22.2.11, אצל מומחה אורתופד, ובמהלך הביקור שב והתלונן על כאבים עזים באזור הצוואר, הגב העליון והכתפיים. בתום הבדיקה אובחן התובע כסובל מרגישות מעל שרירי הצוואר וגב עליון בליווי תנועות מכאיבות. התובע טופל ושוחרר עם המלצות נוספות (ראה לעניין זה בנספח ג' 1- 4 לכתב התביעה - הוגש במסגרת מוצג ת/1 הנ"ל). הנתבעת, בכתב ההגנה שהוגש מטעמה, הכחישה את עיקר הטענות והעובדות שהובאו בגדרו של כתב התביעה ועתרה לדחיית התביעה במלואה. בין היתר, הכחישה הנתבעת עצם התאונה והדרך שבה זו קרתה. בהקשר זה נטען על ידי הנתבעת כי התובע נפגע, אם נפגע, בנסיבות שונות לחלוטין מאלה שלהן טען. כמו כן נטען על ידי הנתבעת, כי אין המדובר כלל במקרה הבא בגדר "תאונת דרכים" כמשמעות מונח זה בחוק הפלת"ד. למותר לציין כאן כי בפי התובע אין טענה לנכות רפואית וגם לא טענה להפסדי שכר, לא לעבר ולא לעתיד. בתביעתו לקבלת פיצויים בהתאם לחוק הפלת"ד עתר התובע לקבלת פיצוי בגין ראשי הנזק שעניינם כאב וסבל, עזרה סיעודית, הוצאות רפואיות ונסיעות בלבד. נסיבות התאונה: ביחס לנסיבות התאונה, ניטשה בין הצדדים, כאמור, מחלוקת. התובע עמד על הנסיבות המפורטות במסגרת כתב תביעתו, כמתואר לעיל, ובמסגרת עדותו לפני תיאר נסיבות דומות, אך לא זהות, כפי שעוד יפורט להלן. בידי הנתבעת לא עלה להביא עדויות ישירות כלשהן, שכן, ועל כך אין מחלוקת, בעת התאונה שהה התובע בגפו (כך לפחות בהתאם לגרסתו בכתב התביעה ובעדותו לפני). עם זאת, הובאה מטעמה של הנתבעת עדותו של חוקר בשם עסאם ח'טיב, שחקר את האירוע והגיש דו"ח חקירה המדבר בעד עצמו (מוצג ת/3א'). על עיקרי הדו"ח אעמוד ביתר פירוט להלן עם זאת אציין כאן כי בהתאם לממצאי הדו"ח אין המדובר באירוע אותנטי ושאלת התרחשותו מוטלת בספק. בשים לב למחלוקת שהתגלעה בין הצדדים כאמור, נשאלת השאלה האם עלה בידי התובע להרים את נטל ההוכחה הרובץ לפתחו. כפי שהסכימו ב"כ הצדדים בסיכומי טענותיהם לפני, רלבנטית לצורך הכרעה בשאלה הנ"ל הוראת סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א - 1971, הקובעת כלהלן: "54. הכרעה על פי עדות יחידה במשפט אזרחי פסק בית משפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו; ואלה המקרים: (!) ... (2) העדות היא של בעל דין ..." ביחס להוראה הנ"ל נקבע בהלכה הפסוקה כי חובת ההנמקה הנדרשת בסעיף 54 הנ"ל, צריכה לעמוד בשני כללים, הכלל הראשון הוא שהנימוק בו מנמק בית המשפט את החלטתו לפסוק על פי עדות יחידה יהיה "טעם אמיתי". הכלל השני הוא שהנמקתו של בית המשפט תהיה ניתנת לביקורתה שך ערכאת הערעור (ספרו של המלומד י' קדמי על הראיות, חלק שלישי 1242, תש"ע-2009). על הכלל הראשון נקבע במסגרת ע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים ממינהל מקרקעי ישראל נ' יצחק, פ"ד כז (1)768,771: "... אין השופט יכול לצאת ידי חובתו בהצהרה סתמית כי "הזהיר את עצמו", כלומר שנהג בזהירות מיוחדת וזה אשר הניעו להסתפק בעדות היחידה, אלא כאן דרוש טעם אמיתי- טעם שבהערכת העדות יכול להיות נעוץ בהגיון הדברים או טעם מיוחד אחר..." על הכלל השני נאמר כי: "זאת ועוד, דרישתו הנ"ל של סעיף 54 לפקודת הראיות, בדבר הצורך במתן נימוקים במקרים המפורטים בו, אינה דרישה פורמלית בלבד, כי אם מהותית מיסודה. דרישה אשר נועדה לאפשר לבית המשפט שלערעור להעביר תחת שבט ביקורתו את נימוקיו של השופט היושב לדיון בערכאה ראשונה". ראו לעניין זה גם ע"א (נצ') 1029/06 תעבורה מיכל מלט בע"מ נ' בני רושקנסקי (פורסם במאגרים משפטיים); ע"א (מרכז) 2708-08-07 נאות ארז לבנין והשקעות בע"מ נ' בראון מאמון (). על רקע ההוראה הנ"ל והפסיקה ביחס אליה, שעל מקצתה עמדתי לעיל, אבחן את עדותו של התובע, כפי שהובאה לפני. כאמור, בכתב התביעה שהוגש מטעמו ציין התובע כי ביום 13.2.11 בשעה 17:00 או בסמוך לכך, בעת שנסע ברכב, עצר בצד הכביש לשם החלפת פנצ'ר. לצורך הוצאת הגלגל הרזרבי מתא המטען פתח את מכסה התא וזה האחרון נטרק על גבו העליון, צווארו וכתפיו. בהודעה על תאונת דרכים (נספח א'- 2 לכתב התביעה - חלק ממוצג ת/1), שהוגשה ביום 23.2.11, כפי ניתן ללמוד על כך מטופס מידע על נתוני תיק תאונת דרכים (נספח א'- 1 במוצג האמור), תיאר התובע את נסיבות התאונה כלהלן: "בתאריך 13/2/11 בשעה 17:00 במקום ליד מפעל נילית מגדל העמק במהלך נסיעה לכיוון הבית הרגשתי שיש פנצ'ר עצרתי בצד ימין וראיתי שיש פנצ'ר. פתחתי מכסה תא מטען להוציא את הגלגל והציוד לצורך החלפת הפנצ'ר ואז מכסה תא המטען נטרק על הגב העליון, צוואר כתפיים וגב עליון". בעדות שמסר התובע לפני, אתמול, תיאר התובע, בחקירתו הראשית, את נסיבות התאונה כלהלן: "נסעתי לביקור לבשמת טבעון לבתי, בדרך הרגשתי שיש לי פנצ'ר ועמדתי בצד, פתחתי את תא המטען, והוא נפל על הגב שלי, תא המטען היה כבד מאוד, וזה עשה לי נזק. לא היה איתי אף אחד, הלכתי לבית, לא רציתי ללכת לבי"ח וחשבתי שיעבור, לא ישנתי בלילה, ולמחרת הלכתי לבי"ח האנגלי, והכל המסמכים בתיק, הייתי במעקב כמה שבועות" (עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 25-28). גרסתו האחרונה הנ"ל של התובע אינה עומדת בקנה אחד עם הגרסה אותה מסר התובע בהודעתו הנ"ל על התאונה, כפי שהוגשה למשטרת ישראל כעשרה ימים תמימים לאחר התאונה (!), ועליה עמדתי לעיל. שם, כזכור, ציין התובע כי היה בנסיעה לכיוון הבית. כאן המקום לציין כי במהלך חקירתו הנגדית, בעת שנשאל לעניין כיוון נסיעתו, ענה התובע: "אני יצאתי מיפיע לבשמת טבעון. לא זוכר אם זה היה בהלוך או בחזור" (עמ' 5 לפרוטוקול שורה 2). בשלב מאוחר יותר, באותו עמד בפרוטוקול שורה 6, ציין התובע: "עכשיו אני נזכר שמדובר במהלך נסיעה לבת". סתירה זו אין היחידה שהתגלתה בדברי התובע וכמוה התגלו סתירות רבות שהן בחלקן בעניינים מהותיים כפי שיובהר להלן. כך למשל, בכל הקשור למוקד הפגיעה. בעניין זה טען התובע בכתב תביעתו ובפני הרופאים שבדקו אותו כי נפגע בגבו העליון, צווארו וכתפיו. במהלך חקירתו הנגדית, לא ציין התובע כל פגיעה בכתפיים ובתשובה לשאלת ב"כ הנתבעת לעניין מיקום הפגיעה, השיב התובע: "בראש לא פגע, הוא פגע בגב, באמצע הגב. כשהרמתי את המכסה קיבלתי מכה בעורף". בעניין החלפת הגלגל נתן התובע יותר מגרסה אחת. בחקירתו הנגדית מסר התובע כי החליף את הגלגל בעצמו, לאחר הפגיעה, אך זאת הוא עשה בקושי (עמ' 5 לפרוטוקול, שורה 23). התובע הכחיש קבלת עזרה מאחרים (עמ' הנ"ל שורה 27). הכחשתו זו של התובע עומדת בסתירה מוחלטת למה שמסר התובע לעד והחוקר מטעמה של הנתבעת. זה האחרון העיד לפני ומסר כי התבקש על ידי הנתבעת לחקור את האירוע. במהלך החקירה נפגש החוקר עם התובע וערך עמו שיחה שהוקלטה ותומללה. מתמליל השיחה עם התובע (מוצג נ/1), עולה כי לחוקר נמסר על ידי התובע כי קיבל עזרה בהחלפת הגלגל. התובע אף נתן פרטים ביחס למהות העזרה שניתנה לו וזהות העוזרים. לדבריו אז לחוקר, מדובר בשניים שעצרו, אחד ערבי והשני יהודי (עמ' 7 לתמליל, שורות 20-28). התובע אף נתן לחוקר פרטים ביחס לרכב שבו נסעו השניים (ראה בעמ' 8 לתמליל הנ"ל), ושב ביותר מהזדמנות אחת על הטענה לפיה אותם השניים, ולא הוא, הם אלה שהחליפו את הפנצ'ר ברכב. ניתן אף היה להבין מן הגרסה שמסר התובע לחוקר כי אותם השניים ליוו אותו לפנצ'ריה, כך למשל, ציין התובע לפני החוקר כי: "שמו את הגלגל עם הפנצ'ר בבגאז', ובאנו לאבו ג'לייל שתיקן אותו" (עמ' 8 לתמליל, מוצג נ/1). לאותו חוקר הוסיף התובע ומסר כי החליף את הגלגל ביום התאונה עצמו (ראה במוצג נ/1, בין היתר, בעמ' 21 שורה 20). כך גם מסר התובע לפני, במהלך חקירתו הנגדית (עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 29-30). אלא מאי? גרסה זו אינה תואמת את הקבלה אותה הגיש התובע בתמיכה לגרסתו (מוצג ת/2). עולה מאותה קבלה כי התשלום בגין החלפת התקר בגלגל בוצע ביום 15.2.11, כיומיים לאחר התאונה הנטענת. התובע אישר כי קבלה על התשלום הוצאה בעת התיקון כך שטענה אפשרית לפיה, התקר תוקן במועד האירוע בעוד שהתשלום בגין התיקון בוצע לאחר מכן (טענה אותה העלה התובע בשלב מאוחר יותר בחקירתו), אינה יכולה לעמוד. בנוסף, עולה כי התאונה אירעה ביום א' בשבוע, מועד בו הפנצ'ריה סגורה, כך עולה מדו"ח החקירה וכך גם למיטב ידיעת התובע (ראה עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 5-8). בנוגע לבוכנות שבתא המטען של רכב התובע, טען התובע בחקירתו הנגדית כי אלה לא היו תקינות וכי הזמין שתיים חדשות והחליף אותן אך אין לו מסמכים המאששים טענתו זו. בתשובה לשאלת ב"כ הנתבעת היכן החליף את הבוכנות, טען התובע כי רכש את הבוכנות בעיר עפולה, בחנות לממכר חלקים, וכי אחיו, בעל מוסך בעצמו, החליף אותן. גרסה זו של התובע אינה עומדת בקנה אחד עם הגרסה אותה מסר התובע לחוקר מטעם הנתבעת כעולה מתמליל השיחה שנערכה בין השניים (מוצג נ/1). הנה כי כן, אין לפנינו עדות יחידה של בעל דין הנקיה מספקות. הספקות העולים מן העדות רבים הם והסתירות שהתגלו בה הן, בחלקן, כפי שכבר צויין, בנושאים מהותיים. ערה אני לכך, שביחס לאירוע התאונה עצמו ומלבד עדותו של התובע, לא הובאו עדויות ישירות נוספת, יחד עם זאת, בנסיבותיו של תיק זה, בו לא היו לתאונה עדים ולמצער עדים שפרטיהם נמסרו לנתבעת, אין לצפות מן הנתבעת כי תאתר יש מאין עד שיעיד על התאונה לפני בית המשפט. בנסיבות העניין, בשים לב לסתירות הרבות שהתגלו כאמור, ובשים לב להתרשמות הלא חיובית עלי הותירה עדותו של התובע, אין ליתן אמון בעדות התובע ואין מקום לקבלת עדותו כגרסת אמת המשקפת את המציאות כהוויתה. לעניין אחרון זה, ומלבד לסתירות שהתגלו כאמור, יש לציין, התובע הרבה לטעון בעדותו כי אינו זוכר פרטים הקשורים לאירוע עליהם נשאל. ככל שהדבר נגע למיקום הגלגל שהוחלף, לגביו נשאל התובע בחקירתו הנגדית, ניתן היה להניח כי מדובר בפרט שולי שאין לצפות מתובע, במיוחד אם אכן נפגע לטענתו בתאונה, כי יזכור. יחד עם זאת הייתי בהחלט מצפה כי התובע יזכור פרטים מהותיים אחרים דוגמת העזרה אותה קיבל או לא קיבל מצדדים שלישיים - אותם צדדים שהתובע ידע לספר בפני חוקרו פרטיים מהותיים הנוגעים אליהם. העובדה כי מטעמו של התובע לא הובאה עדות רלבנטית שהיתה עשויה לשפוך אור על הפרשה, במידה מסויימת (ובעניין זה יש להפנות לבקשה להזמנת עד שהוגשה מטעמו של התובע ולדברי ב"כ התובע, בפתח ישיבת ההוכחות, בדבר ויתור התובע על עדות העד), פועלת אף היא לחובתו של התובע שכן הלכה היא כי אדם הנמנע מהבאת עדות לבית המשפט חזקה כי לו היתה זו מובאת היא היתה פועלת לרעתו. לסיכום: בשקלול הכולל של מכלול הנתונים שהונחו לפני, הריני בדעה כי אין לקבל את גרסת התובע לעניין אופן התרחשות התאונה. בגרסה זו התגלו סתירות רבות, בחלקן מהותיות, שיש בהן כדי להטיל ספק רב ביחס לנכונות הגרסה עצמה ולהפריך אותה מכל וכל. בכל מקרה, איני סבורה כי קיים טעם אמיתי, בין כזה הנעוץ בהיגיון הדברים ובין אחר, המצדיק להסתפק בעדותו היחידה, מלאת הסתירות והמפוקפקת של התובע. כאמור, על אחת כמה וכמה אמורים הדברים בשים לב להתרשמות הלא חיובית ולא אמינה שהותירה עלי עדותו של התובע, כאמור. בנסיבות העניין ולאור כל המקובץ, הריני דוחה את התביעה ומחייבת את התובע לשלם לנתבעת את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד. שיעור ההוצאות (לרבות שכ"ט עו"ד), יקבע לאחר הגשת בקשה לשומת הוצאות על ידי ב"כ הנתבעת, על פי בקשתו. בקשה כאמור תוגש תוך 21 ימים. כביש