ביום 14.12.11 פגע רכב הנתבעים בהולכת רגל, המנוחה ז"ל (להלן: "המנוחה") בעת שנסע לאחור. ממקום התאונה פונתה המנוחה באמבולנס לבית החולים רמב"ם בחיפה. המנוחה איבדה את הכרתה ונפגעה בצורה קשה בכל חלקי גופה ובכלל זה שברים בגולגולת וחבלה במוחה. המנוחה הועברה ביום 19.12.11 להמשך שיקום וטיפול בבית החולים "פלימן" בחיפה. המנוחה היתה זקוקה לעזרה צמודה בתקופה זו. השברים עדיין לא התאחו. ביום 22.12.11 במהלך אשפוזה בבית החולים "פלימן" נפלה המנוחה ממיטתה ונחבלה שוב בראשה. על פי חוות דעתו של מומחה בית המשפט ד"ר אלרן, חבלה זו לא החמירה את מצבה. המנוחה אושפזה בבית החולים "פלימן" עד ליום 15.1.12 ושוחררה לביתה כשהיא מוגבלת בכל פעולות היום יום וזקוקה לעזרה צמודה וסיעוד במשך 24 שעות ביממה. ביום 26.2.12 בשל התדרדרות במצבה הפיזי והקוגנ יטיבי, הועברה המנוחה לאשפוז בבית אבות סיעודי "איתני דברת", וביום 23.1.13, במהלך אשפוזה שם, נפטרה התובעת. ההליכים המשפטיים עד כה: על פי החלטת בית המשפט מיום 15.3.12 (כב' הש' אהרון שדה) שולם למנוחה תשלום תכוף בסך של 10,000 ₪ למשך 3 חודשים. ביום 10.10.12 הוגשה בקשת התובעים לתשלום תכוף. ביום 2.1.13 הוגשה תגובת הנתבעים לבקשה לתשלום תכוף. ביום 10.1.13 נתקבלה חוות דעתו של מומחה בית משפט בתחום הנוירוכירורגיה, ד"ר חנוך אלרן, אשר קבע למנוחה 100% נכות צמיתה. כן קבע ד"ר אלרן כי הפגיעה בתאונה היא זו שהפכה את המנוחה לתשושת נפש. ביום 21.1.13 התקיים דיון בבקשת התובעים לתשלום תכוף. הצדדים חזרו על עמדתם. למרבה הצער, ביום 24.1.13 נתקבלה הודעת התובעים בדבר מותה של המנוחה ביום 23.1.13, בטרם ניתנה החלטה בבקשה. טענות הצדדים: התובעים טענו כי מות המנוחה אינו רלבנטי לבקשה לתשלום תכוף, ואינו מבטל את ההוצאות שהיו למנוחה בחייה וכן לבני משפחתה, התובעים 2 ו- 3, בגין אשפוזה בבית אבות סיעודי בעלות של כ - 10,000 ₪ בחודש. המנוחה הייתה זכאית, וכיום זכאים יורשיה בנעליה, לקבלת תשלום תכוף, בגין הוצאות אלו. פטירת המנוחה בתקופת הביניים שעד מתן ההחלטה, לא אמורה לפגוע במנוחה או מי שבנעליה, בגין הוצאות שהוצאו בחייה. מדובר בהפסקה טכנית בלבד. לחילופין, טענו התובעים 2-3 כי אין בתשובת הנתבעים התנגדות ממשית לבקשה למתן פסק דין חלקי ולא הובא כל נימוק, מדוע כב' בית המשפט לא יפסוק פסק דין חלקי, לכל הפחות בגין הנזק שאינו ממוני וימי האשפוז הרבים של המנוחה כתוצאה מהתאונה. המנוחה אושפזה מיום 14.12.11 - 15.1.11: 32 ימים, ולאחר מכן מיום 26.2.12 - 23.1.13 - 332 ימים ובסה"כ: 364 ימים. לתובעת 100% נכות, בניכוי גיל ובתוספת 364 ימים = 202,112 ₪. מנגד, מתנגדים הנתבעים למתן פסק דין המזכה את התובעים בתשלום תכוף כלשהו שכן לא הם שנפגעו בתאונת הדרכים אלא המנוחה. הבקשה לתשלום תכוף אינה רלבנטית עוד לאחר פטירת המנוחה ואין כל הצדקה לפסיקת תשלום תכוף ליורשי המנוחה אשר מצבם הכלכלי אינו ידוע ולא פורט בכל צורה שהיא. הנתבעים מפנים בעניין זה לע"א 330/84 מדינת ישראל נ' "הלבנון" חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ(2) 663 (להלן: "מ"י נ' "הלבנון"). המנוחה הייתה ילידת 1922 ונפטרה ביום 23.1.13 בהיותה כבת 91. התובעים 2 ו- 3 לא היו תלויים במנוחה בחייה וכך אף צוין בבקשה לתשלום התכוף. תשלום תכוף נועד להושטת סעד מהיר בהליך פשוט ומיידי והא נועד למי שנפגע בגופו בתאונת דרכים. נפגעים "עקיפים" כגון מיטיבים, או בעלי זכות שיבוב אחרים אינם רשאים לבוא בהליך זה. זאת ועוד, הנתבעים טענו כי המנוחה זכאית הייתה, לאור קביעת מומחה בימ"ש בדבר נכותה והיותה תשושת נפש סיעודית, להוצאות אשפוז על חשבון המדינה והיה עליה למצות זכויותיה דרך משרד הבריאות. דיון והכרעה: על פי סעיף 19 (א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] עם מותו של אדם, "כל עילות תביעה בשל עוולה שהיו עומדות לנפטר או נגדו, יוסיפו לעמד בעינן, בכפוף להוראות סעיף זה, לטובת עזבונו או נגד עזבונו, הכל לפי הענין". כלל, הפיצויים המשולמים לעיזבון מכוח זכאותו של המנוח לפי דיני הנזיקין עוברים ליורשים, שהם לעיתים גם התלויים, וזאת מכוח דיני הירושה, ולא מכוח היותם ניזוקים עצמאיים. תביעת עיזבון עשויה לכלול באופן טיפוסי עילות תביעה בגין נזקים ממוניים, נזקים לא ממוניים, הוצאות קבורה ולוויה, ואף פיצוי בגין ראש הנזק של אובדן יכולת ההשתכרות "בשנים האבודות". בעניינו, תביעת העיזבון נסבה, על עילות התביעה של הנפגעת המנוחה עצמה והפיצוי עובר ליורשים על-פי הוראות דיני הירושה, בדומה לכל נכס אחר של הנפגעת-המנוחה. סעיף 5 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1965 קובע, כי מי החייב בפיצויים ישלם לנפגע, תוך 60 יום לאחר דרישתו, כחלק מן הפיצויים, הוצאות, לרבות הוצאות אשפוז בבית-חולים, אשר אותן הוציא הנפגע, וכן תשלומים חודשיים, שיהיה בהם כדי לספק את צורכי מחייתו ומחיית בני-משפחתו עד להחלטה הסופית בעניין הפיצויים. החוק קובע מפורשות, כי הסכומים המוזכרים, שנמנו לעיל, ניתנים לתביעה בנפרד מיתר הפיצויים, לפי סדר דין מקוצר. בפסק דין מ"י נ' הלבנון, הבהיר בית המשפט העליון, מי הם הזכאים לתבוע תשלום תכוף. בפס"ד זה נקבע כי המחוקק הגדיר מפורשות כי הזכאי לתבוע תשלום תכוף הוא הנפגע עצמו אשר נגרם לו נזק גוף בתאונת הדרכים, כאמור בסעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים ,התשל"ה-1975: "המחוקק נוקט לשון "נפגע", כאשר הוא מגדיר את הזכאי לתבוע תשלום תכוף, מונח זה זכה להגדרה בסעיף 1לחוק הנ"ל, אשר זו לשונה: "נפגע - אדם שנגרם לו נזק גוף בתאונת דרכים". הנה כי כן עולה מן הנוסח של ההגדרה, כי היא אינה מותירה מקום לפרשנות מרחיבה, אשר עשויה הייתה להעניק למונח הנ"ל משמעות, לפיה רואים כנפגע את כל מי שסבל נזק כלשהו בעקבות התאונה. לאור לשונה, מונעת ההגדרה פירוש מרחיב כאמור, מאחר שהיא מתייחסת מפורשות אך ורק למי שנגרם לו נזק גוף בתאונה; משמע, מי שנגרם לו נזק כספי אינו בגדר "נפגע", כי לא נגרם לו, כאמור, נזק גוף בתאונת הדרכים. הפרשנות המילולית, אשר תחומיה נקבעו על-ידי ההגדרה שבסעיף 1, מונעת איפוא את הכללתו של המיטיב הציבורי או הפרטי בגדר המונח "נפגע". בהתאם לקביעה זו, עיזבון המנוחה וילדיה, הנתבעים 2 ו- 3 אינם זכאים עתה, לאחר מות אימם, להגיש הבקשה לתשלום תכוף, שכן זכאי להגיש הבקשה לתשלום תכוף אך ורק מי שנגרם לו נזק גוף בתאונה. אכן לכאורה מדובר בכשל טכני שכן היתה אמורה להינתן החלטה לפני מותה של המנוחה אך אין בכשל זה לענות על מהות הזכאות לתשלום תכוף. קביעה זו עומדת בחפיפה אחת עם תכליתו של התשלום התכוף שכן במסגרת בקשה זו על בית המשפט לתת מענה לצרכים "דחופים" של הנפגע - לצרכי סיעוד, מחיה וריפוי בלבד. מטרתו של התשלום התכוף היא ליתן לניזוק עצמו, בסמוך לתאונה ובטרם יסתיים הדיון בתביעתו, תשלום בגין צרכיו, אך העיזבון ויורשי המנוחה, אשר להם נגרם הנזק הכספי בלבד אינם בגדר "נפגעים" לעניין זה (ראה: פס"ד מ"י נ' הלבנון בעמ' 665). זאת ועוד, קיימת מחלוקת בין הצדדים בשאלה מי צריך לשאת בהוצאות שהיית המנוחה בבית האבות הסיעודי האם אשפוזה היה בגדר אשפוז חולה סיעודית "מורכבת", האם ראוי היה למנוחה לקבל טיפול רפואי בבית אבות הסיעודי או שמא במוסד רפואי הממומן על ידי משרד הבריאות, האם יש לחייב את המבטחת או שמא החובה היא על קופת חולים לשאת בכל אלה, אפילו שהוצאו בפועל על ידי התובעים. לא למותר לציין כי כאשר מדובר בתאונת דרכים בה על המבטחת לשאת בנזקי הנפגע - אין בכך להצדיק מימון הוצאות וטיפולים, ככל שיראה לנפגע או לבני משפחתו, אלא במסגרת הסביר והראוי, וכל זאת יש להכריע במסגרת התיק העיקרי בלבד. אלמלא הפסיקה הנ"ל הייתי מחייבת את הנתבעת בתשלום ולו חלקי. אין זה מעניינם של התובעים מי אמור לשאת בהוצאות בגין אשפוז של התובעת עקב התאונה, האם קופת החולים או הנתבעת. בנוסף התובעים זכאים להשבת נזקיהם בגין עזרת צד ג' שהעניקו לתובעת. גם אם היתה מאושפזת כך שההוצאות ברובן על משרד הבריאות, או הכנסותיה של התובעת, המזיק אינו אמור ליהנות מכך. למנוחה וליורשיה נגרמו הוצאות בהחזקת עובדת זרה לאחר ששוחררה לביתה, וגם במהלך האשפוז. ברי כי היא נזקקה לעזרה צמודה מאז התאונה. מן המפורסמות כי בבתי החולים בארץ טובים ומסורים ככל שיהיו יש מקום רב לבני משפחה המסייעים לצוות הרפואי והסיעודי אשר אינו מסוגל לתת מענה מיטבי למאושפזים ובמיוחד אלו התלויים לחלוטין בעזרת הזולת. כאמור בשל הפסיקה דלעיל, עקב מותה של המנוחה, איני רואה עצמי רשאית לפסוק במסגרת "תשלום תכוף" סכום כלשהוא, על כן הבקשה לפסיקת תשלום תכוף נדחית. פסק דין חלקי הנתבעים מתנגדים למתן פסק דין חלקי שכן הם חולקים על שיעור הנכות שנקבע ע"י ד"ר אלרן וכן סבורים כי יש עדיין לברר את נושא הקשר הסיבתי בין התאונה למותה של המנוחה, וכן על כך כי ימי האשפוז בבית האבות קשורים לתאונה. תקנה 191 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 אומרת כדלקמן: בית המשפט רשאי, בכל שלב משלבי הדיון, להוציא פסק דין באחת התביעות שבתובענה או בחלק מהתביעה, וליתן את הסעד הנתבע, כולו או מקצתו, לאותה תביעה או לחלקה, או לסרב לתיתו, כל אימת שנראה לבית המשפט שאין בהמשך הדיון כדי לשנות את הממצאים לגבי העובדות המהותיות או לגבי השאלות העומדות להכרעה לעניין התביעה או הסעד כאמור". בענייננו - לא יהיה שינוי בקביעה כי המנוחה נפצעה קשה בתאונת דרכים וכי שהותה בבתי החולים היתה תוצאה של התאונה. לא יהיה שינוי בכך שהיתה זקוקה לעזרה רבה מאוד בין אם זו עובדת זרה, שהיתה כחודש ומחצה בביתה של המנוחה, בין אם מדובר בבני משפחתה. לא יהיה שינוי בקביעה כי נגרמו לה כאב וסבל רבים. לעניין שיעור הנכות - הנתבעת שקלה בחודש ינואר אם לשלוח שאלות הבהרה למומחה. עד היום לא עשתה כן, דהיינו אין מחלוקת של ממש על שיעור הנכות. אין אם כך סיכוי ממשי כי יהיה שינוי בשיעור הנכות של התובעת, וגם אם לא יהיה כדי 100% בגלל התאונה הוא בוודאי יהיה קרוב מאוד לכך. אין מחלוקת כי התובעים כיורשיה של המנוחה זכאים לפיצויים. ברי כי גם סכום הפיצוי יעלה במידה רבה על התשלום התכוף שניתן. אי לכך מתקיימים התנאים המצדיקים מתן פסק דין חלקי. במסגרת זו יקבע פיצוי חלקי בגין כאב וסבל מתוך כך כי אין עדיין קביעה אם המנוחה נפטרה בגלל התאונה אם לאו, ימי האשפוז בבתי החולים ועזרת צד ג' באופן חלקי בלבד. לא למותר לציין כי יתכן כמובן ויובהר כי התובעת נפטרה בגלל התאונה ואז הפיצוי בראש נזק של כאב וסבל יהיה אחר. הסכום אותו תשלם הנתבעת לתובעת בשלב זה הוא 65,000 ₪. התשלום התכוף שכבר ניתן יקוזז מפסק הדין הסופי. הנתבעת תישא בשכ"ט עו"ד בשלב זה בסך 7,500 ₪. תשלום תכוף