להבטחת החזר ההלוואה התחייב הנתבע לרשום משכנתא ראשונה לטובת התובע או הערת אזהרה בגינה על זכויות הנתבע במקרקעין ברמת השרון הידועים כחלקה 127 בגוש 6332. (להלן: "המקרקעין"). בתאריך 22.12.97 נחתם שטר משכנתא בין הצדדים. ביום 2.6.98 נרשמה הערת אזהרה לטובת התובע. בתאריך 26.4.99 נחתם חוזה בין הנתבע, אחיו עובד שמואל וחברת ממטרי ברכה (1999) בע"מ למכירת המקרקעין ע"י הנתבע ואחיו לחברת ממטרי ברכה. התובע היה אחד מבעלי המניות בחב' ממטרי ברכה. בתאריך 2.6.99 נרשמה הערת אזהרה לטובת ממטרי ברכה בגין חוזה מכר המקרקעין. בו ביום הוגשה בקשה למחיקת הערת אזהרה שהייתה רשומה לטובת התובע וזאת בהסכמת התובע, אשר היה אחד מבעלי המניות של חב' ממטרי ברכה ובהנחה שרכישת המקרקעין תצא לפועל, סכום ההלוואה ייזקף כתשלום על חשבון רכישת המקרקעין במקום תשלום. לטענת התובע, חוזה המכר שנחתם בין הנתבע ובין ממטרי ברכה לא יצא לפועל, בוטל על ידי הנתבע ודיווח על ביטול המכר נמסר למס שבח. לאחר ביטול מכר המקרקעין נדרש הנתבע, לטענת התובע להשיב את ההלוואה לתובע אך הנתבע ביקש מהתובע להאריך לו את מועד ההלוואה עד אשר ימכור הנתבע את זכויותיו במקרקעין ויהיו בידו כספים להשבת ההלוואה. התובע טוען כי בלית ברירה נאלץ להאריך לנתבע את המועד להשבת ההלוואה עד אשר יעלה בידי הנתבע למכור את המקרקעין. מצב זה נמשך על פני שנים ארוכות כשהתובע ממתין למכירת המקרקעין ע"י הנתבע ולהשבת ההלוואה. לטענת התובע, בחודשים האחרונים של שנת 2009, הוברר לתובע כי הנתבע מוליך אותו שולל- מחד אינו מתכוון למכור את המקרקעין ואף השכיר אותם לצד ג' ומאידך אינו מתכוון להשיב את ההלוואה לתובע. התובע טוען כי יש לחייב את הנתבע בתשלום הקרן בצירוף ריבית של 10% לשנה עד מועד השבת ההלוואה ובסך 217,604 דולר, למרות שההסכם בין הצדדים אינו קובע זאת ועל כן יש לנהוג לפי הנוהג הקיים בין הצדדים. סה"כ עמד החוב לטענת התובע, ביום הגשת התביעה ע"ס 1,381,624 ₪. הנתבע טוען כי החוב לתובע נפרע ובעקבות זאת פעל התובע למחיקת השעבוד אשר נרשם לטובתו להבטחת החוב. הנתבע מסתמך על כתב קבלה ושחרור אשר נחתם ע"י מיופה כוחו של התובע , מר שהרבני וייצמן, ביום 19.4.99 המאשר כי התובע קיבל מהנתבע את כל הכספים המגיעים לו בגין ההלוואות שניתנו לו ואין לו כל דרישה נוספת ממנו עקב כך. עוד טוען הנתבע כי התובע מעולם לא שלח לו הודעה בדבר ביטול כתב הקבלה והשחרור. נוסח כתב הקבלה והשחרור הינו כדלקמן: " אני הח"מ שהרבני הרצל בעל דרכון הולנדי מס' 41168935 מאשר בזאת כי קיבלתי ממר עובד X בעל את כל הכספים המגיעים לי בגין ההלוואות שניתנו לו על ידי ואין לי ולא תהא לי ו/או למי מטעמי כל דרישה נוספת ממנו בגין כך. הנני מסכים בזאת למחיקת כל הערות האזהרה שנרשמו לטובתי על נכסי מר עובד X ובכלל זה על חלקה 127 בגוש 6332" עוד טוען הנתבע להתיישנות התביעה. הנתבע מוסיף וטוען כי ביטול העסקה עם ממטרי ברכה נעשה בעקבות הפרת הסכם הרכישה של המקרקעין ע"י ממטרי ברכה. ככל שקיימת עילה בעניין זה הרי שהינה מוקנית לחב' ממטרי ברכה ולא לתובע וגם תביעה זו כפופה לזכות קיזוז העומדת לנתבע, לטענתו בגין הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם. ביום 16.5.01 חתמו אחייניו של התובע על אישור ולפיו חב' ממטרי ברכה והם חבים לנתבע סך 375,000 דולר בצירוף מע"מ מה שמלמד לטענת הנתבע כי אין בסיס לטענות התובע. במהלך חודש מאי 2001 נחתם הסכם לשכירות המקרקעין בין הנתבע לחב' גן תמר של התובע ואחייניו. דמי השכירות עמדו ע"ס 7,500 דולר לחודש. לטענת הנתבע, התובע, אחייניו ו/או חב' גן תמר וממטרי ברכה לא פרעו את חובם על פי מסמך הכוונות מיום 16.5.01 ו/או בגין דמי השכירות. מוסיף וטוען הנתבע כי התובע מעולם לא שלח אליו כל מכתב ו/או דרישה לתשלום חוב והוא מעולם לא פנה אליו בבקשה להאריך את המועד להשבת החוב מהטעם שההלוואה סולקה במלואה והתובע ו/או מי מטעמו חייבים לנתבע סכומים העולים על 500,000 דולר. ה"דרישה" הראשונה שנשלחה לנתבע, לטענתו, הייתה כתב התביעה אשר הוגש 13 שנה לאחר מתן ההלוואה. התובע לא התייצב למתן עדות בתיק הנדון ובמקומו, הוגש תצהיר עדות ראשית של אחיו, מר וייצמן שהרבני, אשר מסר כי הוא מטפל בענייניו של התובע בישראל. בתצהירו, סעיף 13, מתייחס מר וייצמן שהרבני, לכתב הקבלה ושחרור. יודגש כי בכתב התביעה לא הוזכר כתב הקבלה והשחרור על ידי התובע. מר שהרבני מצהיר כי כתב הקבלה והשחרור נחתם על ידי התובע למחרת חתימת חוזה רכישת המקרקעין, על ידי חב' ממטרי ברכה. בפועל, הנתבע לא השיב לתובע כספים להחזר ההלוואה, אלא הוסכם בין התובע והנתבע כי סכום ההלוואה שהנתבע חב לתובע, ייזקף כתשלום על חשבון רכישת המקרקעין, בהתאם לחוזה המכר בין הנתבע ואחיו וחב' ממטרי ברכה. לטענת מר שהרבני, למרות שהתובע ובעלי מניות נוספים, מר אליהו עובד ואחיו שאול עובד, העמידו את הכספים הדרושים לרכישת המקרקעין בדרך של זקיפת התשלום על חשבון המקרקעין כנגד סילוק הלוואת התובע לנתבע, בעל המניות האחר בחב', סמי לוי לא השקיע בחב' כספים שהיו מיועדים לתשלום לנתבע בגין רכישת המקרקעין ולפיכך, לא שולמה יתרת תמורת המקרקעין על ידי החב' לנתבע ואחיו. ביום 23.2.2000 שיגר ב"כ הנתבע התראה על הפרה יסודית של חוזה מכר המקרקעין. מר שהרבני מאשר בתצהירו כי לאחר שנרשמה הערת אזהרה לטובת החב', בו ביום, הוגשה בקשה למחיקת הערת האזהרה שהייתה רשומה לטובת התובע על המקרקעין וזאת בהסכמת התובע בהיותו אחד מבעלי המניות של החב'. ביום 5.3.2000 שלח ב"כ הנתבע הודעה לחב' ולבאי כוחה בדבר ביטול חוזה מכר המקרקעין. חוזה המכר שנחתם בין הנתבע ואחיו ובין החב' בוטל ודיווח על ביטול המכר נמסר למס שבח. לטענת מר שהרבני, ביטול חוזה רכישת המקרקעין על ידי הנתבע, ביטל במקביל את כתב הקבלה והשחרור, עליו חתם התובע שכן, באין רכישת מקרקעין מהנתבע לחב' שבמסגרתה נזקף תשלום כנגד שחרור הנתבע מההלוואה, לא היה הנתבע זכאי לתשלום בגינו והיה עליו להשיב תשלומים שקיבל על חשבון מכר המקרקעין ממי ששילם לו אותם, דהיינו- התובע. התובע סבור כי עם ביטול רכישת המקרקעין, הרי שמתבטל במקביל כתב השחרור. לטענת מר שהרבני, בסמוך לאחר ביטול חוזה מכר המקרקעין, המשיכו התובע וכן אליהו עובד ואחיו, שאול עובד, לנהל מו"מ עם הנתבע בניסיון לרכוש ממנו את המקרקעין שלא באמצעות החב'. התובע והאחרים הציבו בפני הנתבע תנאי מוקדם לרכישת המקרקעין והוא כי הנתבע יעביר לקונה את כל המקרקעין דהיינו- לרבות את חלקו של אחיו מר שמואל עובד במקרקעין וכן, כי ימציא רישיונות להקמת גן אירועים במקרקעין. הנתבע הצהיר והתחייב, כך לטענת מר שהרבני, בפניו ובפני אליהו עובד, מס' פעמים, כי יש ביכולתו לגרום לכך שחלקו של אחיו, שמואל עובד, במקרקעין יימכר לתובע ולאחרים, היות ואחיו שמואל, חייב לו כספים וכי בהתאם להסכם חלוקת מקרקעין שביניהם, המקרקעין מיועדים לנתבע בלבד ולא לאחיו שמואל עובד. כן התחייב הנתבע כי יוכל להמציא רישיונות להקמת גן אירועים במקרקעין. מר שהרבני טוען כי במשך השנים ניסו התובע וכן, אליהו עובד ואחיו לרכוש ישירות מהנתבע את זכויותיו שלו ושל אחיו במקרקעין. לאחר שניסיונות אלו לא עלו יפה, החליטו התובע, באמצעות מר וייצמן שהרבני וכן, אליהו עובד ושאול עובד, לנסות לרכוש את המקרקעין באמצעות אביהם של אליהו ושאול, שהוא אחיו של הנתבע, מר שלמה עובד. בשנת 2008 הושג הסכם בין מר שלמה עובד, אביו של אליהו עובד ובין הנתבע ולפיו, הוא ישלם לנתבע סך של 50,000 דולר בנוסף לשחרור הנתבע מחיובו להשיב הן את ההלוואה לתובע והן את ההלוואה לאליהו ושאול עובד. התובע וכן, אליהו עובד ואחיו, בחלקים שווים ביניהם, שילמו לנתבע בתשלומים את הסך של 50,000 דולר. בעקבות התשלומים, הנתבע היה אמור להעביר 75% מהמקרקעין לאחיו וכן, להמציא רישיונות להקמת גן אירועים. בפועל התברר, לטענת מר שהרבני, כי הנתבע אינו מסוגל להשיג רישיון להקמת גן אירועים במקרקעין והוא אינו מסוגל לגרום לכך כי אחיו שמואל עובד יעביר את חלקו במקרקעין, כפי שהבטיח הנתבע ועל כן, נדרש הנתבע להשיב את הכספים הנוספים ששולמו לו וכן, את החזר ההלוואה. לטענת מר שהרבני, כל עוד ניהלו התובע באמצעותו ואחרים מו"מ עם הנתבע לרכישת המקרקעין, היה ברור לתובע ולנתבע כי הדרישה להחזר ההלוואה מעוכבת שכן, במקרה שעסקת המכר הייתה יוצאת לפועל כי אז חוב הנתבע לתובע, בגין ההלוואה, ייזקף שוב כתשלום על חשבון המקרקעין והצדדים המתינו לראות אם תשתכלל עסקת מכר מקרקעין. כשהתברר לתובע, באמצעות מר שהרבני, כי הנתבע אינו מסוגל למלא אחר הצהרותיו, דרש מהנתבע להשיב את ההלוואה לתובע, אך הנתבע ביקש להאריך לו את מועד ההלוואה, עד אשר ימכור הנתבע את זכויותיו במקרקעין וכך יהיו בידו כספים להשבת ההלוואה. בלית ברירה נאלץ התובע, כך מה שהרבני, באמצעותו, להאריך לנתבע את המועד להשבת ההלוואה, עד אשר יעלה בידי הנתבע למכור את המקרקעין. מצב זה נמשך מס' שנים כשהתובע ממתין למכירת המקרקעין על ידי הנתבע ולהשבת ההלוואה. לטענת מר שהרבני, בשנת 2008 או 2009 או בסמוך לכך, התברר לתובע כי הנתבע מוליך אותו שולל, מחד- אינו מתכוון למכור את המקרקעין ואף השכיר אותם בשנת 2009 לצד שלישי ומאידך- גם אינו מתכוון להשיב את ההלוואה לתובע. בנסיבות אלו לא היה מנוס לתובע, אלא לתבוע את תשלום חובו באמצעות בית המשפט. מטעם התובע העיד בנוסף גם מר אליהו עובד, שהינו אחיינו של הנתבע. מר עובד הצהיר כי ביום 16.11.98 הלווה לנתבע סך 115,000 דולר. לטענתו הנתבע אוים על ידי אנשי עולם תחתון ופנה בתחנונים אליו ואל אחיו לחלצו ממצבו הקשה. בשנת 1999 הוקמה חב' ממטרי ברכה, כאשר אחד מבעלי מניותיה היה העד מר אליהו עובד. ביום 16.4.1999 נחתם החוזה בין הנתבע ואחיו לבין החב' למכירת המקרקעין לחב'. למחרת חתימת החוזה ובעקבותיו, חתם מר עובד על אישור כי קיבל מהנתבע את הכספים המגיעים לו בגין ההלוואה. בפועל הנתבע לא השיב למר עובד כספים להחזר ההלוואה, אלא הוסכם ביניהם כי סכום ההלוואה שהנתבע חייב לו, ייזקף כתשלום על חשבון רכישת המקרקעין. גם מר עובד חתם על כתב קבלה ושחרור. העד הצהיר כי בעוד שהוא ואחיו והתובע העמידו את הכספים הדרושים לרכישת המקרקעין, בעל המניות האחר החב', מר סמי לוי, לא השקיע בחב' כספים שהיו מיועדים לתשלום לנתבע בגין רכישת המקרקעין ולפיכך, לא שולמה יתרה תמורת המקרקעין על ידי החב' לנתבע ולאחיו. על כן, בוטל חוזה רכישת המקרקעין על ידי הנתבע ומנגד, סבור העד, כי ביטול חוזה רכישת המקרקעין ביטל במקביל את כתב הקבלה והשחרור עליו חתם לנתבע. מר עובד מתאר את המשך ניהול המו"מ עם הנתבע בניסיון לרכישת המקרקעין, כמתואר לעיל על ידי מר שהרבני. גם מר עובד מציין כי כל עוד נוהל מו"מ עם הנתבע לרכישת המקרקעין, היה ברור לו כי הדרישה להחזר ההלוואה מעוכבת שכן, במקרה ועסקת המכר הייתה יוצאת לפועל, כי אז חוב הנתבע אליו, בגין ההלוואה, ייזקף שוב כתשלום על חשבון המקרקעין. בחקירתו הנגדית נשאל מר וייצמן שהרבני, מדוע התובע לא גילה בכתב תביעתו ולא הציג את כתב הקבלה והשחרור עליו חתם, ומר שהרבני ענה כי "זה עניין של עו"ד" (עמ' 5 שורות 1-3). עוד אישר כי לא הציג בפני עו"ד פרקש את כתב הקבלה והשחרור משום שזה לא היה ברשותו, אולם ידע כי חתם על כתב הקבלה והשחרור (עמ' 5 לפרוטוקול). מר שהרבני אישר כי לא נשלח לנתבע ולו מכתב אחד בכתב הדורש ממנו להחזיר את הכסף וטען כי היו דיונים בעל פה (עמ' 6 שורות 26-27). עוד אישר מר שהרבני כי חב' ממטרי ברכה קיבלה את החזקה במקרקעין והחזיקה בה בזמן בניית הגן למשך שנתיים (עמ' 7 שורות 18-22). מר שהרבני אף אישר כי ההלוואה תוכננה לשנה אחת בלבד ולא לשנים והייתה אמורה להיות מוחזרת בתום שנה מהענקתה (עמ' 10 שורות 1-2). בחקירתו של מר אלי עובד, אישר הנ"ל כי גם הוא הגיש תביעה כנגד הנתבע וכי תביעתו מבוססת על עובדות דומות לעובדות כתב התביעה נשוא הליך זה (עמ' שורות 28-32). עוד אישר כי כתב הקבלה עליו חתם, נעדר כל תנאי (עמ' 11 שורות 8-9). מר עובד אישר בחקירתו כי בתקופה מסוימת חב' ממטרי ברכה החזיקה את המקרקעין וכי נוהלו במקום שתי מסיבות ולאחר מכן נסגר הגן בהיעדר רישיונות. העד אישר כי הוקם במקום גן אירועים והושקעו כספים רבים. את התשלומים עבור המסיבות קיבלה חב' בשם מפלי רמת השרון, אשר ניהלה את גן האירועים. בעלי חב' מפלי רמת השרון היו התובע, העד, אחיו ומר סמי לוי (עמ' 13 שורות 6-18). בחקירתו הנגדית טען הנתבע כי הסך של 50,000 דולר שולם לו ללא קשר לסך 200,000 דולר, אשר התובע ומר אלי עובד קיבלו דרך חב' ממטרי ברכה. סך זה שולם לנתבע, על מנת לסייע לתובע ומר עובד, בקשר להערת אזהרה על סך 500,000 דולר, הרשומה על המקרקעין והנתבע יסייע להפחית חלק מהסכום על מנת שיקבלו 75% מהמקרקעין. לטענת הנתבע אין לכך כל קשר לעסקה הראשונה עם ממטרי ברכה, שם שולם הכסף ומזה 13 שנה לא קיבל כל מכתב דרישה , לא מהתובע ומר עובד ולא מחב' ממטרי ברכה (עמ' 17 שורות 23-32). דיון: עילת התביעה בגינה הוגשה תביעה זו, הינה הלוואה אשר הלווה התובע לנתבע בתאריך 27.11.1997. בהתאם להסכם ההלוואה, היה על הנתבע להשיב את ההלוואה, כולל ריבית, עד ליום 27.11.1998. בתאריך 19.4.1999 חתם התובע, באמצעות אחיו, על כתב קבלה ושחרור לטובת הנתבע לפיו, קיבל מהנתבע את כל הכספים המגיעים לו בגין הלוואות שנתנו לו ואין לו כל דרישה נוספת מהנתבע בגין כך. עוד הסכים התובע למחיקת הערות אזהרה שנרשמו לטובתו על נכסי הנתבע ואכן בפועל, נמחקה הערת אזהרה, אשר נרשמה על המקרקעין וזאת ביום 2.6.1999. אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 16.4.1999 נחתם הסכם בין הנתבע, אחיו וחב' ממטרי ברכה בע"מ, אשר התובע הוא אחד מבעלי מניותיה, לפיו תרכוש החב' את המקרקעין מהנתבע ואחיו וזאת כנגד קיזוז החזר ההלוואה, על ידי הנתבע לתובע. מאז חתימת כתב הקבלה, מעולם לא שלח התובע הודעה בכתב לנתבע בדבר ביטול כתב הקבלה והשחרור וכן, לא נשלחה כל דרישה בכתב לתשלום החזר ההלוואה וזאת- עד להגשת התביעה בחודש ינואר 2010. בכתב התביעה הסתיר התובע את קיומו של כתב הקבלה והשחרור. רק לאחר שכתב הקבלה והשחרור נחשף על ידי הנתבע, בבר"ל, העלה התובע, באמצעות אחיו, אשר מסר תצהיר מטעמו, גרסה בדבר השתלשלות הדברים, לרבות ניסיון לעסקאות שונות, אשר נערך בין הצדדים, לרבות חברות ממטרי ברכה וחב' גן תמר. הנתבע טען כי פרע את ההלוואה ולחילופין טען להתיישנות התביעה. מהראיות שהובאו בפני, הנני קובעת כי עם חתימת כתב הקבלה והשחרור בתאריך 19.4.1999 על ידי התובע, לטובת הנתבע, וויתר בזאת התובע על זכות תביעה כנגד הנתבע בגין ההלוואה מיום 27.11.1997 וזאת לאחר שהחזר ההלוואה בוצע על דרך של מכירת המקרקעין, בין היתר על ידי הנתבע לחב' ממטרי ברכה בע"מ אשר התובע היה אחד מבעלי מניותיה. התובע חיזק הדברים אף בהתנהגותו, בכך שהביא למחיקת הערת האזהרה לטובתו. התובע לא שלח כל דרישה לתשלום לאחר ביטול עסקת המכר לחב' ממטרי ברכה ומכל מקום, לאחר חתימת כתב הקבלה והשחרור, הסתיימה עסקת ההלוואה ואין כל קשר בין מהלכים כאלה ואחרים , אשר נרקמו בין הצדדים בשלבים מאוחרים יותר , לעסקת ההלוואה. כתב הקבלה והשחרור היה ברור, חד משמעי וללא כל תנאי הקושר בינו לבין עסקת מכירת המקרקעין לחב' ממטרי ברכה בע"מ. בנוסף, ומבלי לגרוע מהאמור לעיל, יש לקבוע כי כל דרישה ו/או טענה אשר עמדה לתובע בגין ההלוואה, התיישנה. מועד תחילת מרוץ ההתיישנות בגין החזר ההלוואה היה ביום 27.11.1998 ומשכך, מועד ההתיישנות לתביעה בגין החזר ההלוואה היה ביום 27.11.2005. תביעה זו, כאמור, הוגשה בחודש ינואר 2010. סעיף 6 לחוק ההתיישנות תשי"ח - 1958 קובע כדלקמן: " תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה" בע"א 2462/97 הפועלים ליסינג בע"מ נ. טיפול שורש, ניהול שירותים למרפאות שיניים בע"מ נד(1) 541, נקבע כדלקמן: "דיני ההתיישנות קובעים כי תביעה לקיום זכות ניתנת להתיישנות...תקופת ההתיישנות בשאינו מקרקעין היא שבע שנים(סעיף 5(1) לחוק ההתיישנות).תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה(סעיף 6 לחוק ההתיישנות). "עילת תביעה" היא מסכת העובדות המהותיות המזכות את התובע בקיום החיוב של הנתבע (ע"א 242/66 יעקובסון נ. גז) היום שבו נולדה עילת התביעה הוא היום שבו אילו הגיש התובע תביעה לבית המשפט והיה מוכיח את כל העובדות המהותיות, היה זוכה בפסק דין.(ע"א ולירו נ. לפשיץ)" בת"א (מרכז) 704-04-09 עו"ד אילן גלזר נ. זיוה הלברשטיין נקבע כי המועד בו מתחיל מרוץ ההתיישנות הינו המועד שבו מצוי בידי התובע "כח התביעה" וזה המועד המזוהה עם המועד שבו נולדה עילת התובענה כמשמעות הביטוי בסעיף 6 לחוק ההתיישנות. בענייננו עילת התובענה נולדה ביום בו חל מועד החזר ההלוואה וזה המועד שבו גם היה בידי התובע כח התביעה. ברע"א 5087/10 מדינת ישראל נ. אריאל דוננפלד , [פורסם נבו ביום 7.11.12] התייחס בית המשפט לטעמים העקרוניים למוסד ההתיישנות: "בתמצית ניתן לומר כי מוסד ההתיישנות נועד למנוע הכבדת יתר על נתבעים, שתחייב אותם לשמור על ראיותיהם ולהיות חשופים לתביעות לאורך פרק זמן ארוך. מוסד ההתיישנות מבטא את התפיסה כי תובע אשר "ישן על זכויותיו" זנח למעשה את תביעתו ותובע כזה אף יוצר מצג של ויתור על התביעה כלפי הנתבע והוא מבטא אף אינטרס של המערכת המשפטית לעסוק בענייני ההווה שניתנים לבירור באופן יעיל ולא בעניינים ישנים שאבד עליהם הכלח" התובע לא שלח מאז חתימת כתב הקבלה והשחרור כל דרישה להחזר ההלוואה ו/או לא שלח כל מסמך המאריך את מועד החזר ההלוואה ויש לדחות כל הקש ו/או ניסיון ליצור קשר בין עסקאות מאוחרות יותר בין הצדדים למועד חתימה על כתב הקבלה, לבין ההלוואה נשוא הליך זה. מכל מקום, גם על פי עדויות התביעה, הרי שעסקת מכר המקרקעין לחב' ממטרי ברכה לא יצאה אל הפועל שלא בעטיו של הנתבע אלא בעטיו של בעל מניות נוסף, מר סמי לוי ועל כן, באם היה מקום לדרישת החזר כספים כלשהם, הרי שדרישה זו הייתה צריכה להיות מופנית לחב' ו/או לגורמים אחרים ולא לנתבע, אשר כאמור בעניינו בוצע החזר של ההלוואה. מר שהרבני ומר עובד אף אשרו כי בפועל חב' ממטרי ברכה החזיקה במקרקעין במשך כשנתיים, נבנה במקום גן אירועים, התקיימו במקום אירועים ובסופו של יום, הגן נסגר בשל היעדר רישיונות מתאימים. לא ניתן לקשור אירועים אלו להסכם ההלוואה ההיסטורי. בית המשפט לא יקבל כל עדות בעל פה כנגד מסמך בכתב. עדויות התביעה היו כולן עדויות בעל פה כנגד מסמך בכתב. אין לקבל כל טענה באשר לקשר בין הערת אזהרה אשר נרשמה לטובת עובד רן וחזן אביבה ביום 13.6.2001 לבין ההלוואה נשוא התביעה. מדובר בגרסה שעלתה בחקירתו הנגדית של הנתבע על ידי ב"כ התובע, כאשר עסקינן בשינוי חזית. מכל מקום, לא הובאו על כך כל עדויות מטעם התובע. אשר על כן, הנני קובעת כי הנתבע החזיר את ההלוואה לתובע, לא יאוחר מיום 19.4.1999 ומכל מקום ומבלי לגרוע מקביעה זו, הרי שכל טענה ו/או תביעה, אם הייתה לתובע, בגין ההלוואה, התיישנה ביום 27.11.2005. אשר על כן, הנני מורה על דחיית התביעה. התובע יישא בהוצאות משפט של הנתבע וכן, בנוסף, בשכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ . משכנתאהחזר הלוואהמקרקעיןהלוואההערת אזהרה