פתח דבר וטענות הצדדים לפני תביעה ותביעה שכנגד, לפיצוי בגין נזקי רכוש שנגרמו לכל אחד מהצדדים בעטיה של תאונת דרכים (להלן - התאונה). התובע והנתבעת שכנגד (להלן - התובע) טוען, כי ביום 14.11.11, בשעות הערב, נהג ברכבו ברח' בן-צבי שבנתניה, מכיוון צפון לדרום. התובע טוען כי נכנס לצומת הרחובות שלום עליכם ובן צבי, והמשיך בנסיעה רצופה בהתאם לרמזור ירוק בכיוון נסיעתו. אז הופיע רכב הנתבעים מכיוון דרום לצפון אשר פנה שמאלה בצומת, וזאת בניגוד לרמזור אדום, שהיה בכיוון נסיעתו של רכב הנתבעים. התובע טוען כי בעקבות אירוע התאונה נגרמו לרכבו נזקים שהוערכו בחוו"ד שמאי בסך של 5,525.52 ₪. עוד עותר התובע לקבל פיצוי בגין שכ"ט השמאי בסך 580 ₪; שכירת רכב חלופי בסך 1,465 ₪; אובדן ימי עבודה ועוגמת נפש בסך 5,000 ₪ ובסה"כ עומדת התביעה על סך 12,570.52 ₪. מנגד, טוענים הנתבעים והתובעים שכנגד (להלן - הנתבעים), כי אירוע התאונה נגרם באשמתו הבלעדית של התובע. לטענת הנתבעים, היה זה רכב התובע שחצה את הצומת בניגוד להוראת רמזור אדום בכיוון נסיעתו. הנתבעת 2 עותרת לתשלום נזקיה בסך כולל של 76,132 ₪ הכוללים את הנזקים שנגרמו לרכב, שכר טרחת השמאי מטעמה והפרשי הצמדה וריבית מיום אירוע התאונה ועד מועד הגשת התביעה. דיון והכרעה התובע צרף מטעמו את חוות דעתו של בוחן התנועה מר יעקב ורדי וירט (להלן - הבוחן ורדי). מהאמור בעמוד 5 לחוות דעתו של הבוחן ורדי עולה, כי יש קושי רב לקבוע מי מהנהגים התפרץ לצומת בניגוד להוראת רמזור אדום, וכך נכתב שם: "עפ"י כל הממצאים שנאספו וכן ע"פ גרסאות הנהגים וכל זאת כשאין מצלמות רמזור בצומת שהיו יכולות לסייע לנו לדעת מי הנהגים לא ציית לאור האדום שברמזור בכוון נסיעתו וכמו כן אין פרטי עדי ראייה נייטרלים לתאונה יש קושי רב לקבוע בוודאות מי מבין שני הנהגים 'נכנס באדום' לצומת". הנתבעים צרפו מנגד את חוות דעתו של בוחן התנועה מר דב גל (להלן - הבוחן גל). גם מחוות דעתו של הבוחן גל עולה, כי יש קושי רב לקבוע בוודאות מי מהנהגים לא ציית להוראת הרמזור בכיוון נסיעתו, וכך נרשם בסעיף 4.4 לחוות דעתו של הבוחן גל: "מגרסאות הנהגים ומתוך ממצאי תכנית הרמזורים לא ניתן לקבוע חד משמעית מי מהנהגים נכנס לצומת באור אדום ואולם במבחן ההסתברויות קיימת סבירות גבוהה יותר למחטף רמזור ע"י נהג ב' (התובע - נ"ש). נהג רכב ב' לא היה בצומת בעת שנהג רכב א' נכנס לצומת". בחקירתו של הבוחן ורדי בפני (בוחן התנועה מטעם התובע), עולה כי הוא איננו יכול לשלול מקרה של מחטף רמזור ע"י התובע ( עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 15-16): "ש. אתה לא יכול לשלול מחטף רמזור מבחינתו? ת. אני לא יכול לשלול מחטף רמזור על ידי התובע". כך גם בחקירתו של בוחן התנועה מטעם הנתבעים - הבוחן גל - אמר הבוחן גל, שגם הוא איננו יכול לשלול את גרסתו הנגדית של התובע (עמ' 15 לפרוטוקול, שורות 5 וכן שורות 9-10): "אמרתי שעל פי תכנית הרמזורים ועל סמך הגרסאות שלהם לא ניתן לקבוע מי בדיוק אשם. ... תכנית הרמזורים לא שוללת גרסה של אף אחד מהצדדים אך מספרת מה יכול לקרות שם". נראה כי שני המומחים מאשרים, ברב הגינותם, שלא ניתן לקבוע בוודאות, מי מבין הנהגים היה זה שהתפרץ לצומת בניגוד למופע רמזור אדום בכיוון נסיעתו. חוסר וודאות זה עולה גם ממוקדי הפגיעה של הרכבים. רכב הנתבעים, שבא מכיוון דרום וחצה את הצומת בפניה שמאלה, נפגע במוקד קדמי שמאלי. כך גם רכב התובע נפגע בצידו השמאלי. קיומן של פגיעות כאמור יכול ללמד, לכל היותר, כי נהג רכב הנתבעים ניסה להתחמק מפגיעה ברכב התובע על ידי משיכת ההגה ימינה. אין במיקום הפגיעות כדי ללמד, מי מבין שני הנהגים לא ציית להוראת רמזור אדום. בנסיבות העניין, כשמדובר ב"גרסה מול גרסה" של נהגי הרכבים, וכאשר אין במיקום הפגיעות כדי לתמוך בגירסת מי מהצדדים, כאשר גם חוות הדעת של שני המומחים אינן מהוות תמיכה של ממש בגירסת מי מהצדדים, אין מנוס מלקבוע, שנטל ההוכחה לא הורם על ידי מי מהצדדים. על כן יש לדחות את התביעה ואת התביעה שכנגד הדדית. במצב דברים זה כל אחד מהצדדים יישא בהוצאותיו ובשכר טרחת בא כוחו. רכבתאונת דרכיםנזק לרכב