השיקים הוצגו לפרעון, אך חוללו, בהיות חשבונה של הנתבעת מוגבל הגבלה חמורה. התובע הגיש תביעה לביצוע השטרות, והנתבעת הגישה התנגדותה לכך. 2. תמצית התנגדותה של הנתבעת (ונציין מראש - הראשונה מבין מספר גרסאות עובדתיות שמסרה): רייכרט היה ידיד שלה, וסייע לה בפעילותה כאמרגנית. היא מסרה לו את השיקים באמונה כי יעשה בשיקים שימוש לטובתה, וכן כי ימלא את שמו שלו כנפרע. מספר ימים לאחר מכן התברר לה כי רייכרט לא יוכל לסייע לה ולכן ביקשה את השבת השיקים אך נענתה כי רייכרט השמיד אותם. ברם רייכרט שקע בחובות ומעל באמונה. יום אחד זכתה לטלפון מאחד שרון פלאצ'י, המוכר לה כמלווה בשוק האפור, מסר לה כי השיקים מצויים בידי התובע, שאינו מוכר לנתבעת, ודרש את פרעונם. הנתבעת שילמה לטענתה 1,500 ₪ במזומן לשליח כלשהו מתוך סברה כי בכך הסירה את הדרישה, אך שגתה, משהוגשו השיקים לביצוע. 3. בדיון שהתקיים בבקשה למתן רשות להתגונן, בפני כב' השופט אבי שליו, שלפניו נידון ההליך בתחילה, הסכימו הצדדים כי תינתן לנתבעת הרשות להתגונן, אך זאת בכפוף להפקדת תשלום, שבית המשפט קבעו בסכום של 17,000 ₪. 4. בעקבות האמור הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית. טענת התובע, בתמצית: הוא בעל עסק מורשה כדין לניכיון שיקים. רייכרט הופנה אליו בראשית חודש פברואר 2012 דרך פלאצ'י, שהוא עמית למקצוע, וידע לציין שהשיקים של הנתבעת נפרעים. התובע נטל את השיקים (וכפי שציין בהמשך: מילא את פרטיו כנפרע), מסר לרייכרט את תמורת השיקים בניכוי עמלה כך שרייכרט קיבל לידיו סכום של 69,900 ₪ במזומן, ואז חוללו השיקים. 5. מנגד מסרה הנתבעת את גרסתה בתצהירה. ראשית עדכנה את התאריכים של מסירת השיקים לרייכרט, זאת לטענתה לאחר שבדקה את ספחי השיקים בעקבות הדיון שהתקיים (ויצוין כי בדיון עצמו אף עומתה עם מועד הניכיון, בחודש פברואר 2011, קרי חודש לפני המועד שבו טענה שמסרה את השיקים לרייכרט). הפעם טענה כי מסרה אותם דווקא בינואר 2011, וגם אז - בחלוף מספר ימים התברר לה כי רייכרט לא יוכל לסייע. היא הוסיפה פרטים: רייכרט עסק בשירותי הסעות בעצמו ובאמצעות אחרים, והיה אמור לסייע לארגן עבורה שירותי הסעות לאמנים ולפמלייתם בהגיעם לישראל. יתר תצהירה דמה לזה שתמך בהתנגדות. 6. בישיבה המקדמית שהתקיימה לא צלח ניסיון להביא את הצדדים לכלל פשרה. התובע ציין כי ברצונו להוסיף תצהיר של רייכרט, והנתבעת הודיעה מנגד כי אם התובע לא יעשה כן, בדעתה לזמן את רייכרט לעדות מטעמה. סופם של דברים בכך שעלה בידי התובע להביא את רייכרט להצהיר ולהעיד. בעדותו מסר רייכרט כי הוא מצוי ביחסי ידידות עם הנתבעת מזה שנים. היא נקלעה לקשיים כלכליים וביקשה מרייכרט לבצע עבורה עסקאות ניכיון שיקים אצל חברות שונות. אכן, היתה עבודה משותפת, אך לשיקים מושא התיק לא היה קשר אליהם, והמדובר בעסקת ניכיון, שבה פנה לתובע וקיבל את התמורה בסך 69,900 ₪, מתוכה 50,000 ₪ הועברו לנתבעת והיתרה נותרה בידי רייכרט כחלק מן ההתחשבנות ביניהם. רייכרט טען עוד כי לא התבקש להחזיר לנתבעת את השיקים שכן נועדו לניכיון. 7. התיק הועבר לטיפולי ודיון הוכחות התקיים ביום 10.11.13. בעלי הדין ורייכרט נחקרו, ולאחר מכן בעלי הדין סיכמו, הנתבעת (כנושאת בנטלי ההוכחה בתביעה השטרית) ראשונה והתובע לאחריה. תמצית טענות הנתבעת: מסירת השיקים לתובע היא קנוניה בין התובע ורייכרט להוציא כספים מן הנתבעת, בלא שניתנה לרייכרט תמורה כלשהי. לחלופין, עצם התובע את עיניו מלראות את הכשלים הטמונים במסירת השיקים בידי רייכרט, ללא זכות כלשהי ובניגוד למטרה שלשמה נמסרו השיקים לרייכרט, מה שעולה כדי פגם בזכות הקניין של התובע בשטרות ופוגע בתום לבו. בכל מקרה, בהיעדר תמורה אין התובע אוחז בשטר כדין, ודאי אינו אוחז כשורה, והמסמכים שהוצגו - לא די בהם לבסס תמורה. אשר לרייכרט, אין ליתן אמון בעדותו, בין היתר כנלמד מפסיקה אחרת בעניינו. בנוסף, הנתבעת לא קיבלה את תמורת השטרות. תמצית טענות התובע: הוא אינו מתיימר לטעון לאחיזה כשורה, כמי שמילא את השטר. הוא נתן תמורה כחלק מעסקת הנכיון, והמסמכים שהציג - די בהם. בעסקת היסוד שבין הנתבעת ורייכרט אין הנתבעת יכולה להצביע על כשלון תמורה. מטרת ההתקשרות ביניהם - נכיון שיקים, ולא עסקה מסחרית, נטולת פרטים ואסמכתאות. העסקה מומשה. 8. דין התביעה - להתקבל. אנמק באופן תמציתי, כמצוות המחוקק לעניין פסק דין הניתן בתביעה שנתבררה בסדר דין מהיר. מובן גם שלא אידרש כאן לכל טענה וטענה של הנתבעת, אולם בחנתי את כולן ולא היה באילו מהן לשנות את התוצאה המתחייבת. 9. נפתח במיפוי התביעה. המדובר בתביעה שטרית. התובע אינו אוחז כשורה, ובדין אינו טוען שהוא אוחז כשורה, זאת בשים לב לכך שהוא נטל מידי רייכרט את השיק נטול פרטי הנפרע ומילא את פרטיו דלו. קרי: בעת נטילת השיקים לא היו הם שלמים ותקינים על פי מראם, תנאי לאחיזה כשורה (ראו: ע"א (מח'-ת"א) 2010/05 שחף טקס נ' פלדמן (1.2.06)). יצוין מראש כי אף "אחיזת גויסקי" אינה רלבנטית במצב דברים זה (שם). מכאן, אף שהמדובר בצדדים שבמהותם הם רחוקים, בהיעדר עסקת יסוד ביניהם, הרי שטענות ההגנה העומדות לנתבעת בפני צדדים קרובים, ובפרט טענת כשלון התמורה המלא שבה היא מחזיקה, עומדות עיונית גם כלפי התובע. מכאן שהדיון העיקרי ייסוב על כשלון התמורה בעסקת היסוד שבין הנתבעת לרייכרט. 10. אך קודם שנגיע ליחסי הנתבעת ורייכרט, נפנה את תשומת הלב לכמה מן הטענות המגוונות שהעלתה הנתבעת ומתמקדות ביחסי התובע ורייכרט, ושאלת טיב אחיזתו של התובע בשיקים. הנתבע מעלה שלל טענות, ואף מפנה לפסיקה, שעניינן תום לבו של התובע, והשאלה האם חייב היה לערוך בירורים עם הנתבעת ביחס לשיקים שנמסרו לו. טענות אלה מקומן הרגיל בניסיון התגוננות מפני טענת זוכה כי הוא אוחז כשורה, שאחד מארבעה התנאים לה - תום הלב. ברם כאן התובע כלל אינו טוען לאחיזה כשורה. 11. הנתבעת מעלה עוד בסיכומיה טענות כלליות לגבי פגם בזכותו הקניינית של התובע בשטר, לרבות בשל מסירתם בניגוד למטרה שלשמה נועדו. טענות אלה אינן פשוטות מעצם הווייתן. חלקן נסמכות על הנחות עובדתיות שלא בא זכרן קודם לסיכומים. חלקן נסמכות על פרזומפציות משפטיות שלא הובהרה האכסניה המשפטית המדויקת שלהן. אך לא ארחיב, שכן משנמצא כי השיקים נמסרו לתובע כחלק מעסקת ניכיון שיקים על דעת הנתבעת, כמבואר להלן, ממילא נשמט כליל הבסיס לאותן טענות. 12. אחרונה, בזיקה לתובע: טענת הקונספירציה וטענת היעדר התמורה. הנתבעת גורסת כי התובע ורייכרט עשו יד אחת על מנת לייצר עסקה פיקטיבית של ניכיון שיקים על מנת להוציא מן הנתבעת כספים. היפותיזה זו נעדרת עיגון עובדתי, ואף היגיון. נניח לצורך הדיון שרייכרט, לאחר ידידות ארוכת שנים עם הנתבעת, הפנה לה עורף והחליט לעשות תרגיל "עוקץ", להוציא ממנה שיקים ואז לתבוע ממנה את סכומם בלא שתינתן תמורה כלשהי. ההיגיון המסתבר היחיד בהוספת התובע לקלחת, בלא שימסור תמורה לרייכרט, הוא לשם יצירת אוחז כשורה, כזה הגובר על כשלון תמורה בעסקת היסוד. אולם התובע הדגיש כי אינו טוען כלל לאחיזה כשורה והבהיר כי הוא שמילא את שמו כנפרע (ולא טענה שיכול היה להעלות, כדוגמה, כי רייכרט עשה זאת קודם להגעתו למשרד התובע וללא ידיעתו). מעמדו של התובע אינו טוב משל רייכרט. מה אפוא לרייכרט לצרף את התובע לאותה "קנוניה"? 13. כך או כך, אותה טענת קנוניה הועלתה בעלמא. נניח לרייכרט. לא הוצגה ראיה ולו קלושה לכך שהתובע - בעל משרד מורשה לניכיון שיקים - החליט לקשור קשר פלילי נגד התובעת. בהקשר זה, גם יש לקבוע כממצא שהתובע אכן שילם לרייכרט את תמורת השיקים, בניכוי עמלתו, בעסקה של ניכיון שיקים. התובע טען זאת בתצהירו. הוא הציג חשבונית עסקה עם רייכרט. לאחר מכן התבקש הוא להציג את אף "קופת המזומן" בהתחשבנות בינו לבין רייכרט, והציג אף זאת (ת/1). אכן, ייתכן שהיה בידי התובע להציג מסמכים נוספים שיחזקו את טענתו, שאותם לא נדרש להציג במסגרת בקשה כלשהי לגילוי מסמך ספציפי. אך די באלה. זאת, ודאי כאשר טענת התמורה באה מפיו של התובע עצמו, שנתתי אמון בעדותו בעניין זה. מכאן שיש לקבוע כי התובע הוא אוחז בעד ערך, שטענת היעדר התמורה (להבדיל מכשלון תמורה, בה נעסוק להלן) - איננה מקימה הגנה מפני תביעתו השטרית. ראוי לציין בהקשר זה: לחיזוק גרסתו שלפיה המדובר בעסקת ניכיון "רגילה", שבגדרה נתן תמורה למי שמסר בידיו את השיקים, עלה בידי התובע להביא את רייכרט לעדות (זאת, לדוגמה, במובחן מעניין דייקסל שהנתבעת ראתה להסתמך עליו כראיה בסיכומיה, אף שלא היווה ולא יכול היה להוות ראיה בתיק שלפנינו (תא"מ (של'-ת"א) 25826-10-12)). המדובר בתנא דמסייע לגרסתו של התובע, שגם כך לא סברתי כי נסתרה. 14. ועתה - לנתבעת, לעסקיה מול רייכרט, ולטענת כשלון התמורה בעסקת ההסעות הנטענת. 15. הקורא את התנגדותה ותצהירה של הנתבעת יכול להתרשם מן התמונה הבאה: הרי לנו מי שעיסוקה הוא בתחום האמרגנות, היא מסרה באמונה שיקים לידידה משכבר השנים לצורך שירותי הסעות כלשהן, ביקשה את השיקים לאחר שהוברר לה שאין צורך בשירותיו. ברם הלה הערים עליה וניכה את השיקים, והנה נפלה עליה כרעם ביום בהיר דרישה מאנשי "השוק האפור" הרחוקים מעולמה כרחוק מזרח ממערב, לפרוע אותם שיקים. ולא היא. 16. מן התמונה שנתחוורה, מהעמקה בתצהירי הנתבעת, שמיעת חקירתה, וכמובן הסיכומים, מתגלה תמונה מסתברת אחרת: של מי שמצויה היטב בעסקי ניכיון השיקים והתמימות ממנה והלאה, מי שמסרה את השיקים לרייכרט על מנת שינכה אותם, ולא מי שנפלה קורבן לתרגיל עוקץ בגין עסקה עלומה כלשהי. 17. מספר טעמים מחייבים את דחיית גרסתה העובדתית של הנתבעת, למסירת שיקים כחלק מעסקי האמרגנות שלה. 18. ראשית, התקשיתי ליתן אמון בנתבעת כאשר זו ניסתה לגונן על גרסתה באולם, כאשר בפרט יצוינו דרך הילוכה וניסיונה להתחמק ממתן תשובות ישירות לשאלות פשוטות. 19. גרסתה של הנתבעת אף לוקה בכשלים לוגיים, סתירות ופירכות, במגוון של הקשרים. נעמוד אך על כמה מהם, והם רחוקים מלמצות, ואשר די בהם להמחיש מדוע קשה עד מאד לומר שגרסתה מסתברת יותר מן הגרסה החלופית, של התובע. - מגרסת הנתבעת עולה כי היא נהגה כאחרון המבינים בתחום השיקים. היא מסרה לרייכרט שיקים ללא שם הנפרע מתוך "תקווה" שימלא את שמו שלו (למרות שיכול היה לעשות כן על אתר), היא האמינה לרייכרט כי השמיד את השיקים ולא ביטלה אותם, וזאת אפילו לאחר שהוצג לפרעון שיק אחד ונמסרה לה הודעה על כך. ברם מן החקירה התברר כי הנתבעת היתה מעורה היטב בדרכי השימוש בשיקים, ובפרט אף ניכתה עובר לאירוע הנוכחי שיקים בסכומים של מאות אלפי ש"ח אצל עמיתו למקצוע של התובע, שרון פלאצ'י. אין כל הסבר לכך שמי שכה מעורה בדרכי הפיכתם של שיקים למזומן, ינהג כפתי, ולא יגן על עצמו מפני שימוש לרעה בשיקים, אלא אם השיקים נועדו מתחילה לשמש בעסקת ניכיון. - בהקשר זה, מתצהירה ניתן היה להבין כי אחד פלאצ'י מן השוק האפור התקשר לנתבעת ומסר לה על חילול השטרות, והשתמע כאילו המדובר באדם זר לה שעולמו, עולם ניכיון השיקים, רחוק הימנה. כאמור, בדיון התברר כי היא מכירה היטב את פלאצ'י, וכי ביצעה אצלו בעבר אותן עסקאות אדירות היקף של ניכיון שיקים במאות אלפי ש"ח - נתון ש"שכחה" לציינו בתצהירה. - במהלך הדברים הרגיל, של מסירת שיקים, דרישה כמעט מיידית להשבה, אי קבלתם, והצגתם לפרעון בידי מי שהשיקים התגלגלו לידו, הרי שניתן לצפות כי השיקים יכובדו, ואם לא - הרי שסיבת החילול תהא "אין כיסוי מספיק" (זאת ככל שלא נקט המושך במהלך ההגיוני והמתחייב בנסיבות, של ביטול השיקים, שאז סיבת החילול תהא "נ.ה.ב."). ברם בענייננו סיבת החילול היתה דווקא "חשבון מוגבל", וכפי שעלה מדו"ח בנק ישראל - המדובר בלקוח "מוגבל בנסיבות מחמירות", קרי מי ששני חשבונות שלו הוגבלו או שחשבונו הוגבל פעמיים בפרק זמן קצוב. מצופה היה למצוא הסבר כלשהו בדברי הנתבעת, כיצד אירע שאותם שיקים חוללו דווקא מסיבה זו, המעידה על דרך הילוכה בעניין השיקים, וכיצד מתיישבת סיבת ביטול זו עם סיפורה של הנתבעת על אודות נסיבות משיכת השיקים. הסבר כזה לא בא. - אפילו היתה הנתבעת בורה מוחלטת בתחום השיקים, הרי שניתן היה לצפות כי תיעור למצער לאחר שהוצג השיק הראשון לפירעון וחולל. אף שמועדי פרעונם של שלושה השיקים היה קרוב, החל התובע בהצגת שיק יחיד לפרעון. חרף האמור, לא פנתה במכתב נזעם לרייכרט על כך שסובב אותה בכחש (אם נקבל את גרסתה), ולא לתובע או למי מטעמו, על כך שאין לו זכויות לאחוז בשיקים או להציג גם את השניים הנוספים לפרעון. ניתן היה לצפות כי הנתבעת תבטל את השיקים. אך כל שבא מפי הנתבעת היתה שתיקה רועמת. בחקירתה ניסתה לטעון כי הביעה את פליאתה לפני רייכרט טלפונית. המדובר בטענה שהועלתה בשפה רפה, אין לה זכר בתצהיר, ובכל מקרה אין בה להסביר את חדלונה המתמשך של הנתבעת לפעול להתמודד עם הנזק המחריף והולך של מימוש השיקים, וזאת אף שכפי שהובהר - היא בעלת ניסיון רב בניכיון השיקים. - בהתנגדותה של הנתבעת לא בא כל הסבר באשר לנסיבותיה של עסקת יסוד שכשלה, אף שנטל ההוכחה מונח כמובן על כתפיה. לאחר שניתנה הרשות להתגונן, אך בנתון להפקדה כספית משמעותית, ייצרה הנתבעת גרסה, על אודות מופע קונקרטי שהוזמן אך בוטל, ובשל כך התחוור לנתבעת תוך ימים ממסירת השיקים כי לא תזדקק לשירותיו של רייכרט. עצם הגרסה המתפתחת כבר עומדת בעוכריה של הנתבעת. טיעוניה סובלים אף מחוסר עקביות בוטה בעניין המועדים: בהתנגדותה טענה כי מסרה את השיקים בחודש מרץ 2011, ברם לאחר שעומתה עם הקבלה על נכיון השיקים ביום 2.2.11, טענה לפתע כי למעשה מסרה אותם בינואר. כל זאת, תוך שהיא משמרת את הטענה שלפיה "מספר ימים" לאחר מסירת השיקים התברר לה כי לא יהיה לה צורך בהם, בשל ביטול המופע. מתי בוטל המופע אפוא - "מספר ימים" לאחר מסירת השיקים בינואר, או שמא "מספר ימים" לאחר מסירת השיקים במרץ? זאת לא נדע, והסתירות קשות. - אף הגרסה שהעלתה הנתבעת לעניין ההופעה שבוטלה נעדרת כל תשתית. מה קל היה מלהציג את המועד שבו בוצעה ההתקשרות הראשונית לזימון המופע לישראל, לקשרו למועד שבו נמסרו השיקים, ולהציג עוד את המועד שבו בוטל המופע. ברם נתונים כאלה לא הוצגו כדבעי. שני המסמכים היחידים שהציגה (אף זאת רק בדרישה לגילוי מסמכים מצד התובע) רק החלישו את גרסתה. האחד: הסכם להזמנת אמנית, לארה פביאן שמה, שלכאורה אמור לבסס את קיומה של הזמנה, שלשמה נשכרו שירותיו של רייכרט בראשית שנת 2011, אך בוטלה ולכן נדרשו השיקים בחזרה. ברם עיון מעמיק במסמך מגלה שההזמנה היתה לחודש מרץ 2010. לנתבעת לא היה כל הסבר מניח את הדעת לכך. המסמך האחר שצירפה הנתבעת היתה התכתבות עם פרנסי היכל התרבות באשקלון על אודות הופעה של "דולינה ואיגור בוטמן" שבוטלה. יד נעלמה טרחה ומחקה את כל תאריכי ההתכתבות, באופן שאין כל דרך לזהות מתי אמורה היתה ההופעה להתקיים, ומתי בוטלה. זו ודאי אינה אסמכתה כנדרש למועד הביטול. יתרה מכך: בתצהירה, קרי בגרסה המאוחרת יותר, טענה כי ההופעה נועדה ל"חודשי האביב" של שנת 2011, ובוטלה (סעיף 5). ברם מן ההתכתבות הקטועה שצירפה הנתבעת עולה כי הביטול נעשה "רק שבועיים וחצי לפני המופע", קרי: עדיין אי שם ב"חודשי האביב". ברם מן הגרסה העדכנית למדנו כי השיקים נמסרו לרייכרט בינואר 2011 ו"מספר ימים" לאחר מכן (קרי: בעיצומו של החורף) התברר כי שירותיו אינם דרושים שכן ההופעה בוטלה. יש חוסר התאמה ברור בין המועדים. - הנתבעת נשאלה האם היא עובדת באופן מסודר, וכנגד חשבוניות. היא השיבה בפסקנות בחיוב. ברם אם כך הם פני הדברים, ניתן היה לצפות, ודאי לאחר שהתובע עתר פורמלית לגילוי מסמכים ספציפיים מצד הנתבעת, כי זו תמציא חשבוניות כלשהן שיבססו את קיומה של העסקה עם רייכרט על רקע שירותי ההסעות שאמור היה ליתן לה. הציפייה נכזבה. יש לקבוע כי אין בידי הנתבעת כל אסמכתה כנדרש. אנו נותרים עם שיקים בסכום של כמעט 75,000 ₪, חפים משם נפרע, ללא קבלה, ללא שירות קונקרטי, שנמסרו לרייכרט. דרך התנהלות זו ודאי מתיישבת טוב יותר עם מהלך לשימוש ברייכרט לשם ניכיון שיקים, מאשר לעסקה לשירותי הסעות. - רייכרט טען כי כחלק מהליכי הניכיון נמסרו לו השיקים בסכום ה"עגול" של 25,000 ₪ האחד. הנתבעת מטעימה כי אחד מן השיקים היה על סכום בלתי "עגול", של 24,118 ₪. הא ראיה, לשיטתה, כי אין מדובר בעסקת ניכיון. אך קשה לומר שיש הגיון רב גם בגרסה החלופית, שלפיה השיקים נמסרו כנגד מתן שירותים. אם ננסה לחלץ את טיבה של אותה עסקת שירותי הסעות מגרסת הנתבעת, הרי שמדובר היה בשירותים שלא היה ברור מי ייתן אותם (רייכרט או שמא גורמים אחרים), לא היה ברור למה בדיוק הם נדרשים, או מה היקפם ותכולתם המדויקת. כל שקיוותה הנתבעת, כך לטענתה, הוא שרייכרט יעשה שימוש בשיקים "לטובתה". אם כך הם פני הדברים, קשה לומר שהטענה שלפיה השיק בסך 24,118 ₪ ניתן כתמורה לעסקה קונקרטית היא טענה בעלת יסודות לוגיים איתנים. מה פשרו של אותו סכום מדויק - לא נדע אפוא, אולם אין בו כדי לתמוך בגרסת הנתבעת דווקא. 20. מן המקובץ עד הנה עולה שיש לקבוע כממצא שהשיקים נמסרו לרייכרט לצורכי עסקת ניכיון שיקים, לא כחלק מעסקת הסעות עתידיות עלומה. בהתאם, קורסת טענת כשלון התמורה ביחס לאותה עסקה. 21. אין זה סוף הדרך: גם בעסקת ניכיון שיקים הרי ייתכן כשלון תמורה, במקרה שרייכרט היה נוטל את השיקים, מבצע את עסקת הניכיון, ולא משלם לנתבעת דבר (השוו: עניין דייקסל הנ"ל). יש בסיכומי הנתבעת הכוונה גם למסקנה אפשרית שכזו. ברם במקרה דנן לא ניתן לקבוע שכך אירע, וכי הנתבעת נותרה ללא כספים מאותה עסקת נכיון. זאת, משני טעמים נפרדים, שדי בכל אחד מהם להביא למסקנה: ראשית, המדובר בשתי גרסאות עובדתיות חלופית, שהנתבעת מנועה מלהעלותן. לא ניתן להציג גרסה עובדתית אחת (שיקים תמורת הסעות, ביטול לאחר כמה ימים, וביצוע עסקת ניכיון במרמה), ולחלופין - גרסה עובדתית שנייה (שיקים בעסקת ניכיון, ביצוע עסקת הניכיון כמתוכנן, אך אי קבלת התמורה). קריסת הגרסה הראשונה מחייבת את דחייתה מניה וביה של הגרסה העובדתית החלופית והמאוחרת עד מאד. שנית, רייכרט טען בתצהירו כי מתוך הכספים שקיבל מן התובע, העביר - כחלק מן ההתחשבנות בינו לנתבעת - סכום של 50,000 ₪ לנתבעת. אמנם, לא ארחיק לכת לאמר כי רייכרט הותיר רושם יוצא דופן בעדותו. ניכר היה בו כי הגיע להעיד על תצהירו כמי שכפאו שד, ושלא רצה לנכוח באולם. תצהירו ועדותו סביר שבאו אך עקב דרישה של פלאצ'י (שנכח באולם אך לא העיד) והתובע. ברם אין משמעות הדבר בהכרח ששיקר בנקודה הקרדינלית של מסירת התמורה לנתבעת. חשוב מכך: ב"כ הנתבעת נמנע כליל מלחקור את רייכרט בעניין זה. רייכרט נחקר ביסודיות במגוון נרחב של הקשרים, בעיקר בזיקתו לתובע. אולם על טענתו בדבר השלשת הסכום של 50,000 ₪ (ובכך - השלמת העסקה בהתאם לסיכום שבין הצדדים) לא נחקר רייכרט. אין כל דרך לקבוע שטענתו נסתרה. בנסיבות אלה, ודאי שאין לומר כי עלה בידי הנתבעת להרים את הנטל המוטל עליה ולשכנע כי עסקת היסוד (החלופית, לשיטתה) לקתה בכשלון תמורה מלא. 22. מן המקובץ עולות המסקנות הבאות: הנתבעת מסרה שיקים לרייכרט על מנת שינכה אותם. הוא מסר אותם בידי התובע (להבדיל מסיחורם, שכן לא היה צד לשטר) תמורת ערכם בניכוי עמלה. התמורה המוסכמת נמסרה לנתבעת (ולמצער - אין ראיה לסתור זאת). התובע אינו אוחז כשורה, ולא טען כי הוא אוחז כשורה, אולם הוא אוחז כדין בשיקים, ובעד ערך, קרי אין לקבל את טענת היעדר תמורה. הנתבעת גם לא הוכיחה את טענת כשלון התמורה בעסקת היסוד. אף שעמדו לנתבעת עיונית ההגנות מול תביעה שטרית של צד קרוב, הרי שהיא לא הרימה את הנטל לשכנע בדבר קיום ההגנות בפועל. לפיכך דין התביעה השטרית להתקבל. 23. סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת במלואה. תיק ההוצל"פ שפתח התובע (01-21147-33-6) ישופעל. כל הכספים שהפקידה הנתבעת בקופת בית המשפט יועברו לתובע באמצעות בא-כוחו, תוך שהודעה מתאימה על הפחתת הקרן תימסר בידו לתיק ההוצל"פ. כן תשא הנתבעת בשכר טרחת עורכי דינו של התובע, בנסיבות העניין, בסכום של 15,000 ₪. חשבון מוגבלחשבון בנקבנקשיקים