לטענת הנתבעים, הדרישה הראשונה לעניין העלאת סכום דמי השכירות מסך של 2,500$ לסכום גבוה יותר הייתה זו שהופיעה במכתב התובעים מיום 20/1/09 הנ"ל שבעקבותיו שלחו הנתבעים מכתב תגובה מיום 4/2/09. לא התנהל דיון הוכחות בתיק, ופסק הדין ניתן כאמור לפי סע' 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984. הנני מקבל את טענת הנתבעים כי הוסכם בין הצדדים, דהיינו בין תובעת 1 באמצעות מר דב ליבוביץ' ז"ל לבין נתבעת 1 כי החל מחודש אוקטובר 2001 על נתבעת 1 לשלם דמי שכירות בסך של 2,500$ לחודש בתוספת מע"מ בלבד. כך גם לא נסתרה טענת הנתבעים כי תובעת 1 נהגה לשלוח דרישות תשלום בסך של 2,500$ לחודש אף לאחר פטירתו של מר דב ליבוביץ' ז"ל, ולא הוצגו ראיות כלשהן מטעם התובעים כדי לבסס דרישות לתשלום סכום גבוה יותר, עד לדרישה במכתב התובעת מיום 16/12/07 הנ"ל. לאור זאת, אין אלא לקבוע כי הצדדים לא המשיכו לפעול לפי התנאים שנקבעו ב"הסכם השכירות המקורי" שהיה בתוקף עד ליום 15/3/01 בלבד, אלא הסכימו בהתנהגות ובמשך שנים רבות כי על נתבעת 1 לשלם דמי שכירות בסך של 2,500$ לחודש. לפיכך, בית המשפט אינו מייחס משקל משמעותי למכתבי התובעים שבהם נדרשה נתבעת 1 לשלם דמי שכירות בסך של 6,000$ לחודש על בסיס "הסכם השכירות המקורי" אשר כבר לא היה בתוקף ושונה בעקבות התנהגות הצדדים. כן יצוין כי באותם מכתבים נכתב שהתובעים יפנו לדירקטוריון של תובעת 1 על מנת לקבל החלטה, וכי תוגש תובענה לסילוק יד, אך תובענה זו הוגשה בפועל לראשונה רק ביום 3/4/11. ביום 20/1/09 התקבלה החלטת דירקטוריון של תובעת 1 כי על נתבעת 1 לשלם דמי שכירות בסך של 5,625$ לחודש בתוספת מע"מ, אחרת ינקטו כנגדה הליכי פינוי וסילוק יד, ונתבעת 1 אישרה כי אכן קבלה דרישה זו. מכאן שהנתבעים קיבלו הודעה מפורשת שלפיה עליהם לשלם דמי שכירות גבוהים יותר, ונטען כי מדובר בדמי שימוש ראויים אשר נקבעו על בסיס חוות דעת של שמאי. בסע' 7 למכתב הנ"ל ישנה דרישה לשלם דמי שכירות ראויים בסך של 5,625$, ובתשובתה של נתבעת 1 צוין כי אם התובעים יעמדו על סכום זה, היא תפנה את הנכס. טיוטת הסכם השכירות מיום 12/11/07 שאמנם לא נחתמה אך נשלחה והתקבלה אצל הנתבעים היא עד לחודש 31/10/08, ואין לשלול את האפשרות שהנתבעים קיבלו מכתבי התראה אשר קדמו לחודש ינואר 2009. לפיכך ולאור כל האמור לעיל, הנני קובע בנסיבות העניין כי משלא פונה הנכס בהתאם לדרישתה של תובעת 1, היה על נתבעת 1 לשלם דמי שכירות בסך של 5,625$ לחודש. יצוין כי בשלב זה, זכותה של התובעת לקבל תשלום בגין הנכס אינה מבוססת על הסכם השכירות המקורי אשר בוטל אלא על זכאותה לדמי שימוש ראויים. בהסתמך על כל חוות הדעת של השמאים השונים מטעם הצדדים ובית המשפט, הנני קובע כי הדרישה לקבלת דמי שכירות בסך של 5,625$ לחודש, כפי שנקבע בהחלטת הדירקטוריון, היא אכן ראויה וסבירה. על פי חוות הדעת של השמאי דורון חבקין, דמי השכירות הראויים עומדים על סך של 6,540$ לחודש, ובמקור הצדדים אכן הסכימו לשלם 6,000$ לחודש. בית המשפט אינו מקבל את הטענה כי ההפחתה שבוצעה לסך של 2,500$ משקפת בהכרח את גובה דמי השכירות הראויים, אשר נסמכת על חוות דעת יחידה מטעם הנתבעים של השמאי גלעד המאיר. כמו כן נותן בית המשפט משקל רב לחוות דעתו של השמאי מטעם בית המשפט בתיק השני אשר קבע דמי שכירות ראויים בסך של 19,000 ₪, שהם לפי שער היציג הרלוונטי סך של כ- 5,472$ - סכום אשר קרוב מאוד לזה שנתבעת 1 נדרשה לשלם אגב החלטת הדירקטוריון הנ"ל. מחודש ינואר 2009 ועד ליום 25/9/11 מדובר ב- 33 חודשים ובהפרש בסך של 3,125$ לחודש (בין הסכום ששולם - 2,500$ לבין הסכום שיש לשלם - 5,625$), ובסה"כ 103,125$ בתוספת מע"מ. אשר לטענות הקיזוז של הנתבעים, לא התנהל דיון הוכחות בתיק, אך הוצגו מכתבים מטעם התובעים שלפיהם תובעת 1 התריעה כי אסור לבצע שינויים ותוספות במושכר ללא רשות, ואפשר ללמוד על כך גם מהסכם השכירות המקורי, אשר נראה כי הצדדים המשיכו לפעול על פיו, למעט לעניין סכום דמי השכירות. לפיכך, בית המשפט דוחה את טענת הקיזוז של הנתבעים. לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה לגבי 33 חודשים בלבד, כך שעל הנתבעים לשלם לתובעת 1 סך של 313,500 ₪ + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן ישלמו הנתבעים לתובעים בגין הוצאות לרבות אגרה סך של 15,000 ש"ח ובגין שכ"ט עו"ד סך של 25,000 ₪, שניהם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל. שכירותדמי שכירות