תביעה כספית לקבלת פיצוי בגין נזק לרכוש שנגרם לרכב

1. תביעה כספית על סך 24,180 ₪, לקבלת פיצוי בגין נזק לרכוש שנגרם לרכב. 2. התובעת הינה הבעלים של רכב מסוג שברולט אימפלה, מ.ר. 92-393-24 (להלן: "השברולט"). 3. הנתבע 1 הינו מי שנהג ברכב מסוג מיצובישי, מ.ר. 56-985-20 (להלן:"הנתבע" ו"רכב הנתבע"- בהתאמה). 4. הנתבעת 2 (להלן:"הנתבעת" או "המבטחת"), הינה מבטחת השימוש ברכב הנתבע על פי פוליסת ביטוח אחריות לנזקי צד שלישי. 5. ביום 31/10/2011, ארעה תאונת דרכים בה היו מעורבים השברולט, בו נהג בעלה של התובעת, מר מיידן ח'טיב (להלן:"מר ח'טיב" או "נהג התובעת"), רכב הנתבע ורכב מסוג יונדאי (להלן: "היונדאי"), שאינו צד לתביעה שלפני. כתוצאה, נגרם לרכב התובעת נזק, בגינו התביעה דנן. גרסת התובעת 6. מטעם התובעת העיד מר ח'טיב אשר טען, כי בשל פקק תנועה, האט את נסיעתו ורכב הנתבע, אשר נסע מאחוריו לא הספיק לעצור והתנגש בעוצמה בשברולט מאחור והדף אותו על הרכב שהיה לפניו (להלן: "התאונה"). כתוצאה, נפגע השברולט והנזקים הוערכו כאובדן כללי, כאשר מחירו, בניכוי השרידים, הינו 18,000 ₪. לטענתו, בנסיבות האמורות, האחריות המלאה לתאונה הינה של הנתבע 1. משכך, על הנתבעים, ביחד ולחוד, לשפות את התובעת בגין הנזקים שנגרמו לרכבה ואשר הוערכו בחוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה. 7. התובעת פירטה בכתב התביעה את הסכום המבוקש: 18,000 ₪ בגין נזק ישיר שאירע לרכב; 1,100 ₪ בגין שכ"ט שמאי; 389 ₪ בגין גרירה, ו-4,700 ₪ בגין עוגמת נפש, אי נוחות ושימוש ברכב חלופי ובמוניות, והכל בסך כולל העומד על 24,180 ₪. 8. לטענת ב"כ התובעת, בסיכומיו, הוכחו נסיבות התאונה לפיהן פגע הנתבע ברכבה והדפו על הרכב שהיה לפניו והוכחה אחריותו של הנתבע. עוד נטען, כי גרסת הנתבעים לפיה לא היה כל מגע בין רכב הנתבע לשברולט הינה בסתירה להודעה שמסר הנתבע לחברת הביטוח ולעדותם של הנתבע והעד מטעמו. לא זו אף זו, המשטרה שייכה את כל הרכבים המעורבים בתאונה, לתאונה אחת ואף הגישה כתב אישום כנגד הנתבע 1 בגין התאונה. מקור ההבדל בין הנזק לחזית השברולט לנזק בחלקו האחורי, בכך שבחלק הקדמי של הרכב מונחים המנוע ויתר החלקים המכאניים של הרכב, ואין להסיק מכך לגבי הפגיעות ולכן, יש ליתן פסק דין כנגד שני הנתבעים בגין האחריות לתאונה. גרסת הנתבעים 9. הנתבעים טוענים, כי דין התביעה נגדם להידחות מן הטעם, שהתאונה לא ארעה כלל באופן הנטען על ידי נהג התובעת וכי נסיבות התאונה מעידות על אחריותו. לטענתם, עת נסע רכב הנתבע בנתיב השמאלי, לאיטו, בשל פקק התנועה, לפתע סטה השברולט שמאלה, בניסיון לעקוף את רכב הנתבע והשתלב בינו לבין היונדאי שנסע לפניו. באותה עת בלם היונדאי, וכתוצאה, סטה השברולט שמאלה והתנגש במעקה בטיחות, ורכב הנתבע התנגש ביונדאי. הנתבעים טוענים, כי לא היה כל מגע בין רכב הנתבע לשברולט, זאת אף עולה מחוות הדעת שצירפה התובעת, ושאינה מפרטת את הנזק התאונתי שנגרם לשברולט מאחור. וגם מהטעם זה דין התביעה נגדם להידחות. 10. בסיכומיה, טוענת ב"כ הנתבעים, כי התאונה התרחשה כתוצאה מרשלנותו של נהג התובעת. לטענתה, אין לקבל את טענתו, כי כאשר התנגש בו רכב הנתבע, לחץ מתוך בהלה, על דוושת הגז וכתוצאה, התנגש ברכב שלפניו. גירסה זו הוצגה, לראשונה, בעדותו של נהג התובעת בבית המשפט והיא אינה מתיישבת עם טענתו, כי היה במצב עמידה כאשר קרתה התאונה. זאת ועוד, משמעות גירסתו הינה ניתוק הקשר הסיבתי בין רשלנותו הנטענת והמוכחשת של הנתבע, להתנגשות השברולט ביונדאי. אין בגירסת התובעת כדי להסביר, את הפער הגדול בין הנזקים בחזית השברולט (סך של 24,019 ₪) לנזקים בחלקו האחורי (סך של 4,466 ₪). עם זאת, יש בה כדי להעיד, כי הפגיעה הנטענת מאחור לא הביאה להדיפת השברולט לפנים. יתרה מכך, מאחר והנזקים בחזית השברולט עולים על ערכו של הרכב (18,000 ₪), הרי שהם שגרמו להכרזתו כ"אובדן גמור", והפגיעה המוכחשת מאחור, לא הוסיפה על נזקי התובעת. לא זו אף זו, השברולט היה במועד התאונה בן 11 שנים, והפגיעות בחלקו האחורי, סימני קילוף, הינם תוצאת נזק ישן, שאינו קשור לתאונה נשוא הדיון. יש בהודאת הנתבע, כי התנגש ביונדאי, כדי לחזק את מהיימנות גרסתו, שכן בכך פותח אפשרות לבעלי היונדאי לתבוע אותו בגין נזקיו. עוד נטען, כי אין בכתב האישום שהוגש נגד הנתבע בגין התאונה, לשמש ראיה בעניינינו, שכן הנתבע טרם הורשע. העדויות 11. בדיון שהתקיים לפני נשמעה מטעם התובעת עדותו של נהג התבועת, מר ח'טיב, בלבד. מטעם הנתבעים, נשמעו עדויותיהם של הנתבע עצמו ושל מר נסרי טרביה (להלן : "מר טרביה"), שישב מימינו של הנתבע במכונית, עת קרתה התאונה. דיון והכרעה טרם אבחן את ראיות הצדדים, אקדים מספר הערות בנושא: נטל ההוכחה ומידת ההוכחה עדותו של נהג התובעת הייתה עדות יחידה של בעל דין, על כל המשתמע מכך, לפי סעיף 54(2) לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971. כך לדוגמא, נאמר בע"א 296/89 חיים רוזנברג נ' שרה מלאכי, פ"ד מו(1) 733, כי רשאי בית המשפט להסתמך על עדות יחידה של בעל דין מקום בו הוא נותן "אמון מלא באמיתותה". דהיינו, סעיף 54 הוא מעין אזהרה שהפנה המחוקק לבית המשפט, כי נדרשת דרגה גבוהה יותר של מהימנות ואמון, שעה שבית המשפט מבקש להסתמך על עדותו היחידה של בעל הדין. נהג התובעת העיד, כי בזמן התאונה היו איתו ברכב עוד שני אנשים, אולם הם לא הגיעו להעיד (ע' 3 ש' 16-19 לפרוטוקול). הלכה פסוקה היא, כי הימנעות מלהביא ראיות או עדים שהיו עשויים לשפוך אור על הפרשה, מחזקת את המשקל והמהימנות של גירסת היריב (ראו י' קדמי, על הראיות, חלק שני (תל אביב, 1991), 917; ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ, פ"ד מז(5) 133, 139). כתב האישום שהוגש נגד הנתבע בהליך פלילי כתב האישום שהוגש על ידי המשטרה נגד הנתבע, בהליך אחר, בגין מעורבותו בתאונה נשוא התביעה שלפני, איננו יכול לשמש ראיה לצורך קבלת התביעה כאן. על-פי סעיף 42א(א) לפקודת הראיות, הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראייה לכאורה, ואלה בלבד (ראו גם בר"ע (באר שבע) 769/99 משה אלפסי נ' חגית אבוקסיס, תק-מח 99(2), 65535, כב' הש' הנדל: "הקביעה כי לא ניתן להגיש בתיק אזרחי כתב אישום כראיה בטרם נאשם הורשע הינה קביעה עקרונית. לא יתכן, כי נאשם הנהנה מחזקת החפות במשפט פלילי, ועשוי להיות מזוכה בדין, יפגע במהלך משפט אזרחי המתנהל תקופה שבין הגשת כתב האישום לבין הכרעת הדין "). נסיבות התאונה 12. על פי כתב התביעה, בעת שמר ח'טיב נהג בשברולט, ובעודו מאט את נסיעתו בשל פקק תנועה, הרכב בו נהג הנתבע, ואשר נסע מאחוריו במהירות, לא הספיק לעצור והתנגש בעוצמה בשברולט מאחור והדף אותו על הרכב שהיה לפניו. בעדותו, העיד מר ח'טיב, כי "עמדנו ברמזור בפקק מצד שמאל, פתאום בא אחד ונתן לי סטירה מאחורה, פחדתי אז לחצתי על דוושת הדלק ונכנסתי ברכב שלפני... אני עמדתי בצד שמאל ויש מעקה שם, הוא נכנס בי ואני יצאתי קדימה וסטיתי שמאלה וגם פגעתי במעקה בטון" (ע' 1 ש' 6-7 ; 15-16 לפרוטוקול). עת נשאל מר ח'טיב אם ראה את רכב הנתבע פוגע ברכבו, השיב "לא, הרגשתי רק את הפגיעה" (ע' 2 ש' 13 לפרוטוקול). לגבי הפגיעה בכנף ימין של השברולט, העיד מר ח'טיב, כי "אולי עוד מישהו נכנס בי, אני לא ראיתי עוד מכוניות חוץ מהרכב שאני פגעתי ושהוא פגע בי" (ע' 2 ש' 24 לפרוטוקול). מר ח'טיב הסביר, כי הנזק מאחורה נמוך בהרבה מהנזק שנגרם לשברולט מקדימה בכך "כשנתן את הפגיעה אז נתתי המון גז ונכנסתי קדימה באוטו " (ע' 2 ש' 30 לפרוטוקול). כאשר נשאל מר ח'טיב לעניין השפשופים במרכב השברולט מאחור, שאין בהם כדי לתמוך בתיאור שמסר לגבי התאונה, ולפיו היה אמור להיוותר שקע במרכב, לא היתה בפיו תשובה (ע' 3 ש' 15 לפרוטוקול). 13. מושכלות יסוד הן, כי תובע המבקש סעד, נושא בנטל השכנוע שנתקיימו כל העובדות המהוות את עילת התובענה, קרי, העובדות אשר בהתקיימותן יוכל לזכות בסעד המבוקש (ראה - ע"א 678/86 חניפס נ' סהר, פ"ג מג(4) 177; ע"א 1845/90 סיני נ' מגדל, פ"ד מז(5) 661; ע"א 78/04 המגן נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פ"ד סא(3) 18 (2006)). נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, נקבע, במשפט אזרחי, על פי "הטיית מאזן ההסתברות". בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 נקבע, כי: "דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51%." בענייננו, מצאתי , כי התובעת לא עמדה בנטל. 14. עדותו של נהג התובעת עמדה בסתירה לנטען בכתב התביעה בעניין נסיבות התאונה ואף סבלה, כשלעצמה, מסתירות רבות. בעוד בכתב התביעה נטען, כי השברולט נפגע על ידי רכב הנתבע מאחור ונהדף אל עבר הרכב שהיה לפניו, הרי שבעדותו, העיד , כי כשרכב הנתבע פגע בשברולט, הוא פחד ולחץ על דוושת הדלק ונכנס ברכב שלפניו. טענה זו, עומדת בסתירה לעדותו, לפיה בעת שקרתה התאונה היה במצב עמידה. לא זו אף זו, התובעת נמנעה מלהביא עדויות היכולות לתמוך בגרסתה. נהג התובעת העיד, כי בעת התאונה היו עימו שני נוסעים, אולם אלו לא זמנו לעדות, ואף לא זומן לעדות נהג הרכב שהיה לפני השברולט ושעל פי הנטען, השברולט נהדף אליו בתאונה, אף שלא הייתה כל מניעה לזמנם. מעבר לאי עמידת התובעת בנטל להוכחת נסיבות התאונה הנטענת, הרי שהגרסה שהוצגה מטעם העד היחיד מטעמה, מר ח'טיב, נסתרה. 15. כאשר מאזן הראיות שהציגו הצדדים מעוין ואינו נוטה לטובת מי מהם, פוסק בית-המשפט כנגד מי שעליו הנטל (ראו: ע"א(י-ם) 38290-08-10 יצחק אלחאדד נ' ח'מיס אבו סנינה (פורסם ביום 17.03.11); רע"א 4135/06 פרוידיגר נ' אשכנזי (פורסם ביום 28.3.07); ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (פורסם ביום 5.10.06)) מחדלי התובעת בניהול תביעתה ובפרט הימנעותה מהעדת עדים, מהווים את התמיכה הראייתית הנדרשת שבגינה ניתן להגיע למסקנה, כי מאזן ההסתברויות נוטה לטובת הנתבעים. במצב זה, דין התביעה להידחות. 16. התוצאה היא, כי התביעה נדחית. התובעת תישא בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,500 ₪, וזאת תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. רכבפיצוייםנזקי רכוש