התובע טוען, כי הנתבע הטעה את רשם ההוצל"פ, כשיצר רושם כאילו הפקדת ערבות על ידי המציע השני תקנה לו זכות להשתתף בהתמחרות מחודשת או להתחרות על הזכות לקבל את הנכס. לטענת התובע נבע הדבר מרצונו של הנתבע להעלות ערך הנכס על מנת לקבל שכ"ט גבוה יותר. עוד טוען התובע כי אישור רשם ההוצל"פ לבצע את ההתמחרות השנייה, נעשה במעמד צד אחד, מבלי שהתובע התבקש להגיב לבקשה למתן הוראות שהגיש הכונס ביום 6.9.09. התובע מפנה בהקשר זה לרע"א 2501/01 צביקה גולדמן נ. בנק ירושלים בע"מ (להלן: "פסד גולדמן"), אשר בו בוטלה החלטת רשם ההוצל"פ שניתנה על בסיס "אדנים עובדתיים חסרים" וכן מבלי שניתנה למבקש שם אפשרות משמעותית להתייחס לדברים. עוד טוען התובע, כי בבקשה שהוא הגיש לרשם ההוצל"פ ביום 6.9.09, שטח את טענותיו על פיהן לא ניתן לקיים התמחרות נוספת ואף התריע על חוסנו הכלכלי של המציע השני והחשש שמדובר ב"איש קש" או שמדובר בניסיון לעקוף את ההתמחרות. רשם ההוצל"פ ביום 8.9.09 הורתה לכונס להגיב בתוך 7 ימים - היינו עד ליום בו בוצעה ההתמחרות השנייה והכונס מעולם לא הגיב לבקשת התובע, על אף החלטת רשם ההוצל"פ האמורה. הנתבע, טוען להגנתו, כי כל פעולותיו אושרו על ידי רשם ההוצל"פ וכן כי אין פסול בביצוע התמחרות נוספת, שכן עיקר משימתו של הנאמן היא בהשגת תמורה מרבית לנכס. בכך גם דוחה הנתבע טענת התובע כי פעל למען השאת שכרו. עוד טוען הנתבע כי התובע לא ערער על החלטת רשם ההוצל"פ לבצע את ההתמחרות השנייה ועל כן הוא מנוע כיום מלטעון כנגד החלטה זו. הכונס מפנה לפסיקה רלוונטית על פיה בכל מקרה, נכון היה לבצע את ההתמחרות שנייה, כך שגם אילו ביקש התובע לערער על החלטת רשם ההולצ"פ מן הסתם הייתה בקשתו נדחית. הכרעה אתחיל ואומר, כי לא ניתן לטעון כלפי הכונס כי הטעה את רשם ההוצל"פ בטענות משפטיות שגויות. אילו הסתיר הכונס עובדות מרשם הוצל"פ, או מסר עובדות לא נכונות, היה מקום לדון בטענות התובע בדבר הטעיה, אולם חזקה על רשם ההוצל"פ כי היא בקיאה בדין ולא נסמכת רק על טענותיו המשפטיות של הכונס. על כן, אם לאחר שהתובע ביום 6.9.09 שטח בפני רשם ההוצל"פ את כל טענותיו בנוגע להתמחרות הנוספת, הן לגבי עצם קיומה והן בנוגע לחששות נוספים שהיו לו ולמרות זאת מצאה רשם ההוצל"פ לנכון לאשר ביצוע התמחרות שנייה אף בטרם קיבלה תגובת הכונס לטענות התובע, חזקה עליה כי סברה כי כך יש לעשות ומכל מקום לא ניתן לטעון כלפי הכונס על כך שפעל על פי החלטתה בעניין זה. עיון בפסד גולדמן מראה כי מדובר בו בבקשת רשות ערעור שהתקבלה על ידי בית המשפט העליון, במסגרתה בוטלה החלטה של רשם ההוצל"פ מן הטעמים שנזכרו לעיל. כלומר מדובר היה בתקיפה ישירה של החלטת רשם ההוצל"פ, ולא בטענה כנגד פעולת הכונס על פי החלטה כזו וכן יש לשים לב כי נטען שם כי לא נפרשה בפני רשם ההוצל"פ התמונה העובדתית המלאה ולא כמו בענייננו, כי היה על הכונס להציג תמונה משפטית כזו או אחרת בפני רשם ההוצל"פ. על כן נראה כי לא ניתן ללמוד מפסד גולדמן לענייננו. אוסיף ואומר כי ייתכן והיה על הכונס להגיב לבקשת התובע כפי שהורתה לו רשם ההוצל"פ, אולם לא היה בכך כדי לשנות את העובדה שרשם ההוצל"פ הורתה על קיום התמחרות שנייה וזו אכן בוצעה. יש לשים לב, כי החלטת רשם ההוצל"פ על פיה על הכונס להגיב לבקשת התובע מיום 6.9.09, ניתנה ביום 8.9.09 ואילו החלטתה לביצוע ההתמחרות השנייה, ניתנה למחרת ביום 9.9.09. כלומר בעת שהחליטה רשם ההוצל"פ כי יש לבצע התמחרות נוספת, היו בפניה כל טענות התובע בעניין זה. אין מחלוקת כי בהצעה שפרסם הכונס (נספח 1) בסעיף 11, נקבע מפורשות כי הכונס אינו מתחייב למכור את הנכס לאחד המציעים או למציע שהציע את ההצעה הגבוהה ביותר, כי הוא שומר על זכותו לקיים מו"מ עם המציעים ועם אחרים וכן כי עסקת המכירה כפופה לאישור רשם ההוצל"פ. כלומר, התובע היה ער לחלוטין לסיכונים בפניהם הוא עומד כל עוד לא אושרה עסקת המכר סופית על ידי רשם ההוצל"פ. יתר על כן, כפי שהתובע עצמו הסביר לעו"ד בוקובזה מטעם הכונס, הוא יכול היה לרכוש נכס דומה במחיר דומה גם בשוק החופשי, אולם הסיבה שבחר לבצע את הרכישה במסגרת כינוס נכסים הייתה רצונו לקבל פינוי מהיר של הנכס, בעוד בדרך כלל בשוק החופשי היה נגזר עליו להמתין חצי שנה עד שנה (ע' 75 לתמלול ההקלטות שצורף לתצהיר התובע, להלן: "התמלול", ש' 12 עד 16). כלומר התובע היה מפוקח לגמרי ובחר לרכוש מכונס. לא ייתכן שהתובע מצפה ליהנות מן היתרונות של רכישה כזו (פינוי מהיר של הדיירים) ואינו מוכן לספוג את החסרונות שלה (למשל שלעיתים תהיה התמחרות נוספת על מנת למקסם את התמורה). בבר"ע (ת"א) 1695/04 א.י.נ.ס. נכסים בע"מ נ. משה אגרסט - כונס נכסים (נספח 2 לסיכומי הנתבע, להלן: "פסד אינס") נקבע בע' 9: "...ברמת העיקרון, כי דיני ההוצל"פ אכן נותנים עדיפות ברורה לזכות החייב להשיג תמורה מקסימלית בגין קניינו, כמו גם לזכות הנושה לקבל, ככל האפשר את סכום הנשייה." נוכח העובדה כי אני מקבלת טענת הכונס כי פעל בהתאם להחלטות רשם ההוצל"פ והליך זה איננו הליך של ערעור על החלטות רשם ההוצל"פ, אין צורך להכריע בשאלה, אם החלטות רשם ההוצל"פ היו סבירות וראויות אם לאו. על כן, כל הדיון בפסיקה שעניינה קיום התמחרות נוספת, לכאורה מיותר. למרות זאת אתייחס להלן בקצרה גם לפסיקה זו. התובע בסיכומי התשובה מטעמו, חוזר ומדגיש כי ההלכה בנוגע להתמחרות נוספת, נקבעה בע"א 509/00 לוי נ.ברכה פד נה(4)410 (להלן: "פסד לוי") שם נקבע כי חובת השוויון במכרז גוברת על אפשרות השגת התשואה המרבית. על כן לטענת התובע, כל הפסיקה שהביא הנתבע איננה יכולה להושיעו בהיותה מבוססת על פסד לוי. כפי שעולה מפסה"ד אשר צורף כנספח 4 לסיכומי הנתבע (בע"מ 8788/10 פלוני נ. פלוני ואח' (להלן: "פסד פלוני"), פסד לוי קבע הלכה שעניינה איזון אינטרסים ויישומה ייעשה בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו. חשוב לציין כי בפסד לוי, התמורה שהוצעה על ידי המציע השני, "לא נשאה עמה יתרון כלכלי בולט ומכריע שהיה בו כדי להטות את הכף." על כן בפסד פלוני, בו התמורה שהוצעה הועלתה בלמעלה מ - 2 מליון ₪, היה זה בין השיקולים שנשקלו על ידי בית המשפט בבואו לאשר החלטת בית המשפט לענייני משפחה לבצע התמחרות נוספת. אם נבחן שאלת היתרון הכלכלי במקרה שלנו, הרי שכאמור לעיל, ביום 27.7.09 הייתה פנייה של החייבים לרשם ההוצל"פ , בה הבהירו כי חובם לבנק עומד נכון למועד פנייתם על סך של 250,000 ₪ ויש להם מציע שמוכן לשלם 210,000 ₪ וזאת לעומת המחיר שנקבע בהסכם המכר עם התובע שעמד על 165,000 ₪. כלומר, היה בהחלט יתרון כלכלי בהצעת המציע השני. בסופו של יום, המחיר בו רכש התובע את הנכס היה גבוה בכ - 75,000 ₪ מן המחיר שנקבע בהתמחרות הראשונה, היינו גבוה בכ - 50% מן התמורה המקורית. כאמור, אין עסקינן בערעור על החלטה זו או אחרת של רשם ההוצל"פ ואין מקום להיכנס להשערות לגבי השאלה מה היה קורה אילו ביקש התובע רשות ערעור על החלטת רשם ההוצל"פ לקיים התמחרות שנייה, שכן בפועל, התובע לא השיג על החלטה זו של רשם ההוצל"פ, אלא הסכים להחלטתה והשתתף בהתמחרות השנייה. בהקשר זה יש לשים לב לשיחה המפורטת שהתקיימה בנושא האפשרות של התובע להשיג על החלטת רשם ההוצל"פ, בין עו"ד בוקובזה לבין התובע (ע' 50-58 לתמליל) וכן לכך שהתובע בבקשתו לאישור עסקת המכר מיום 6.9.09, ביקש מראש רשות ערעור ככל שבקשתו תידחה. למרות זאת ועל אף שביום 9.9.09 החליטה רשם ההוצל"פ לאשר התמחרות שנייה, לא ביקש התובע רשות ערעור ולא חלק על החלטה זו ואף השתתף בהתמחרות השנייה. נראה כי התובע מנסה ליהנות מכל העולמות, גם לקבל את הנכס וגם לשלם עליו את המחיר שבו זכה בהתמחרות הראשונה באמצעות תביעת נזיקין כנגד הכונס. ככל שהתובע סבר כי אין מקום לקיים התמחרות נוספת, היה עליו לתקוף את ההחלטה לבצוע ההתמחרות השנייה בזמן אמת ולדרוש כי לא תתקיים ולא לשקוט על שמריו ולתבוע בנזיקין בדי עבד. מכל מקום, משטענות התובע מועלות כנגד הכונס ולא כנגד החלטת רשם ההוצל"פ, בית המשפט אינו נדרש להעביר תחת שבט ביקורתו את החלטת רשם ההוצל"פ לקיים התמחרות שנייה, אלא רק לבחון, אם בהתנהלות הנתבע בהקשר זה נפל פגם. כמפורט לעיל, לא מצאתי פגם בהתנהלות הנתבע בנוגע לקיום ההתמחרות השנייה, ועל כן אני דוחה טענה זו של התובע. פדיון הנכס טוען התובע, כי למציע השני כלל לא עמדה הזכות לפדות את הנכס, זכות אשר שמורה לחייבים ולערבים בלבד. מבלי להיכנס לשאלה אם מדובר בהרחבת חזית אסורה כטענת הנתבע, מקובלת עלי טענת הנתבע, כי בענייננו, לא דובר בהליך פדיון אלא בהליך של מכירת הנכס במסגרת הכינוס וכך גם סברה רשם ההוצל"פ, כשקבעה כי תתקיים התמחרות נוספת. פדיון והתמחרות אינם אותו הליך. הזכות שניתנה ללווים ולערבים בפרוטוקול ההתמחרות (נספח 3) בסעיף 7 הייתה "זכות השוואה" - כלומר אילו הציעו הלווים או הערבים באותו שלב 165,000 ₪, רשאים היו לרכוש את הנכס ואילו צד שלישי לא היה רשאי במחיר זה לרכוש את הנכס לאחר ההתמחרות הראשונה. לא כך קרה בענייננו. החייבים לא טענו כי ברצונם לרכוש את הנכס על ידי אחר, אלא כי מצאו קונה שמוכן להציע סכום גבוה יותר ורשם ההוצל"פ אישרה ביצוע התמחרות שנייה. במסגרת התמחרות שנייה זו, לא ניתנה למציע השני זכות פדיון, אלא הוא והתובע הציעו הצעותיהם עד שנקבע כי התובע הוא הזוכה בסכום של 241,000 ₪. על כן, כל הפסיקה שהובאה בעניין זה על ידי התובע, כבודה במקומה מונח, אולם היא איננה רלוונטית לענייננו. ניתן אף לראות מן הציטוטים בסעיף 19 לסיכומי התובע, כי המצב שניסו למנוע באותם מקרים, הוא ניסיון להיטיב עם צד ג' כלשהו על חשבון מציע שזכה בהתמחרות, על ידי מכירת הנכס לאותו צד ג' באותו מחיר בו זכה המציע. לגבי מצב כזה, נאמר כי לא ניתן למכור לצד ג' במסווה של פדיון. אולם בענייננו, החייבים כלל לא ניסו לטעון לפדיון, אלא טענו כי יש להם מציע שמוכן לשלם משמעותית יותר. על כן אני דוחה טענה זו של התובע. מועד ההתמחרות השנייה התובע טוען כי הנתבע במסווה של התחשבות בתובע, שאמור היה לצאת לחו"ל ביום 16.9.09, ביצע את ההתמחרות ביום 15.9.09, אולם בפועל בכך אילץ את התובע לקבל החלטות תחת לחץ ולא הותיר לו אפשרות להשיג על התנהלותו. הנתבע מצידו טוען כי אכן קבע את מועד ההתמחרות השנייה טרם נסיעתו של התובע לחו"ל מתוך התחשבות בתובע ותוהה על כך שהתובע מצד אחד מלין על הנתבע כי לא פעל בזריזות מספקת ומצד שני מצפה ממנו שימתין עם ההתמחרות השנייה עד שובו של התובע מחו"ל. עוד מציין הנתבע כי גם לקראת החתימה על הסכם המכר השני, הבהיר לתובע כי הוא לא חייב לחתום על ההסכם והתובע התעקש כי אינו חוזר בו מהעסקה וחתם על ההסכם (ס' 6 לסיכומי הנתבע וההפניות לתמליל שם). אינני יכולה למצוא פגם בהתנהלות הנתבע בהקשר זה. התובע, כפי שהבהיר לכונס בפנייתו מיום 12.8.09, תכנן נסיעה לחו"ל למשך כשלושה שבועות. הכונס, מחויב לפעול ביעילות המרבית שכן חובם של החייבים תופח ככל שעסקת המכר לא יוצאת לפועל. התובע היה ער לכך שלחייבים מציע נוסף בסכום של 210,000 ₪ עוד בטרם חתם על הסכם המכר הראשון. אף כי התובע סבר כי בהעדר הפקדה של 10% עסקה זו לא צפויה לצאת לפועל, הרי שוודאי שקל בדעתו אם ברצונו להעלות את המחיר וכמה הוא מוכן לשלם עבור הנכס הרבה לפני החלטת רשם ההוצל"פ לקיים התמחרות שנייה. על כן, אין ממש בטענתו כי נאלץ לקבל החלטות תחת לחץ, אולם גם אם התובע חש תחת לחץ לא ניתן לומר כי הדבר נובע מפגם בהתנהלותו של הכונס. מועד קבלת הנכס על ידי התובע לטענת התובע, התנהלות הנתבע, כשלא הבהיר לרשם ההוצל"פ שאין לחייבים זכות לפדות את הנכס באמצעות צד שלישי, גרמה לעיכוב בקבלת הנכס על ידו, להערכתו בארבעה חודשים (התובע סבור שאלמלא כן יכול היה לקבל את הנכס לכל המאוחר בתחילת חודש ספטמבר 2009). עקב עיכוב זה, נמנעה מן התובע לטענתו הטבת מס כתושב דימונה במשך חודשים אלה. כמו כן לטענתו נאלץ לשלם ארבעה חודשי שכר דירה נוספים בבאר שבע ונדרש לנסוע מבאר שבע לדימונה משך ארבעה חודשים אלה, במקום ללכת רגלית מדירתו. כפי שקבעתי לעיל, אין ממש בטענת התובע כי מדובר היה בפדיון הנכס על ידי צד שלישי, אלא במציע נוסף אשר לגביו נערכה התמחרות נוספת. יתר על כן, אילו סברה רשם ההוצל"פ כי מדובר בהליך פגום, לא הייתה מאשרת התמחרות שנייה, ללא קשר להבהרות על ידי הכונס, שכן כאמור לעיל, אין מקום לטעון להטעיית רשם ההוצל"פ בטענות משפטיות שגויות. מכל מקום, קבעתי לעיל, כי אין כאן טענה משפטית שגויה ועל כן אינני מוצאת פגם בהתנהלות הכונס בהקשר זה ואין לומר כי עקב התנהלות פסולה כלשהי של הכונס, חל עיכוב בקבלת הנכס על ידי התובע. על כן אני דוחה טענה זו של התובע. המציע השני - "איש קש"? התובע טוען כי העלה חשד כי המציע השני היה "איש קש", אולם הכונס לא מצא לנכון לבדוק חשד זה. הנתבע טוען כי לא היו כל ראיות התומכות בטענה זו של התובע ואף התמלול של ההתמחרות אינו תומך בה. עיון בתמלול ההתמחרות השנייה מראה שאומנם המציע השני ציין כי הוא שמח לסייע לחייבים והוא מכיר אותם ואת מצוקתם, אולם כשנשאל מפורשות על ידי התובע אם לא היה בכוונתו לרכוש את הנכס, הסביר כי בהחלט היה בכוונתו לרכוש את הנכס אילו לא הגיע התובע למחיר אליו הגיע. אציין עוד, כי חשדו של התובע, כי המציע השני לא היה תם לב, התעורר טרם ההתמחרות והועלה על ידו בפנייתו לרשם ההוצל"פ ביום 6.9.09. כאמור לעיל, למרות טענתו זו, החליטה רשם ההוצל"פ כי יש לקיים התמחרות שנייה בין התובע לבין אותו מציע שני. התובע איננו יכול להצביע על טעם טוב להניח כי מדובר היה ב"איש קש" ולא סביר לטעון טענה זו כלפי הכונס. מועד מסירת המסמכים לצורך רישום הנכס לטענת התובע, הכונס אחר במסירת המסמכים אשר נדרשים לשם העברת הבעלות אליו ב - 45 יום, שכן על פי הסכם המכר השני, היה על הכונס למסור את האישורים השונים לכל המאוחר ביום 30.3.10. בכך רואה התובע הפרה יסודית של הסכם המכר השני ותובע את הפיצויים המוסכמים על פיו בסכום של 24,100 ₪ ביחס לסכום התביעה תובע התובע פיצוי של 8,960.18 ₪ מיום 30.3.10. הנתבע טוען כי מסר את המסמכים במועד, אולם בסיכומים הוא מתייחס לנספחים לכתב התביעה בלבד, שם אכן צורפו מסמכים שקדמו למועד בו נדרשה העברת המסמכים, בעוד שלתצהירו צירף התובע מכתבים מאוחרים יותר, מהם לכאורה עולה כי יש ממש בטענה זו של התובע. אציין כי בתצהיר של עו"ד בוקובזה, היא מציינת בסעיף 96, כי ביום 30.5.10 הועברו ל"לשכת רישום המקרקעין מלוא המסמכים הדרושים לצורך רישום הזכויות על שם הרוכש - התובע ובכך סיים עו"ד גרטנר את תפקידו ככונס, שוחרר מתפקידו והערבות הושבה לו." לכאורה, בכך מודה הנתבע כי המסמכים הועברו חודשיים לאחר המועד שנקבע בסעיף 3ג להסכם המכר. על כן, אני מקבלת טענה זו של התובע. יחד עם זאת, אינני מקבלת תביעת הפיצוי של התובע בעילה זאת. התובע למעשה איננו טוען לנזק כספי שנגרם לו עקב עיכוב זה, אלא רק כי הייתה לטענתו אי עמידה במועדים שנקבעו בחוזה. אף במכתבי הפנייה בעניין זה ששלח התובע לנתבע (נספחים 28 ו - 29), לא טען התובע כי עיכוב זה גורם לו כרגע נזק כלכלי ספציפי, אלא רק באופן כללי, כי התנהלות הנתבע לאורך כל התהליך גרמה לתובע לטענתו "לא אחת ... פגיעה כלכלית...". על כן, הטעם היחיד לדרישת הפיצויים במקרה זה, הוא הטענה כי מדובר בהפרה יסודית של הסכם המכר השני ועל כן מזכה בפיצויים מוסכמים. הסכם המכר השני לא סיווג את ההפרות שלו להפרות יסודיות ולכאלה שאינן יסודיות ועל כן השאלה היא פרשנית. בהתחשב בכך כי התובע לא טען לנזק של ממש בעקבות העיכוב במסירת המסמכים, אני סבורה כי אין מקום לפסוק את הפיצויים המוסכמים שנקבעו בהסכם. יחד עם זאת, ניתן יהיה להתחשב במסגרת פסיקת ההוצאות, בעיכוב זה בהמצאת המסמכים. עוגמת נפש ושכ"ט עו"ד משלא מצאתי פגם בהתנהלות הכונס, אין כמובן מקום לחייבו בפיצויים בגין עוגמת נפש שנגרמה לתובע או בשכר טרחת עו"ד. על כן אין צורך להכריע בשאלה אם יש מקום להכיר בהוצאות המשפטיות שהוציא צד להליך אשר איננו מיוצג ואם הוצאות כאלה הוכחו על ידי התובע אם לאו. פגמים נוספים להם טען התובע בין הטענות שהעלה התובע, טען גם כי המודעה שפרסם הכונס על פיה מדובר בדירת 4 חדרים, יש בה משום הטעיה, שכן מדובר בדירה שעל פי הערכת השמאי, היא של 3 חדרים. הנתבע בסיכומיו מפנה למסמכים עליהם חתם התובע כמו גם לתמלול מהם עולה כי התובע ידע היטב כי מדובר בדירת 3 חדרים במקור אשר כיום יש בה 4 חדרים. לא מצאתי לנכון להכריע במחלוקת זאת, לגבי התנהלותו של הכונס, האם הייתה עליו חובה אף במודעה שפרסם לציין כי מדובר בדירת 3 חדרים במקור וכיום 4 חדרים, שכן התובע לא טען כי נגרם לו נזק עקב כך וברור כי ראה את הדירה, ידע מה שטחה ואף ראה את הערכת השמאי, לפחות לפני שחתם על הסכם המכר השני. על כן בפועל התובע לא הוטעה ואין ממש בטענה זו. בסיכומי התשובה מטעמו, טוען התובע, כי בסיפא לסעיף 25 לכתב התביעה שהגיש, טען לנזק בגין הטעייה זו של הכונס. עיון בסעיף 25 לכתב התביעה מגלה, כי לא נטען שם לנזק, אלא רק לעצם ההטעיה, אשר לטענת התובע ייתכן ועלתה כדי תרמית. כאמור, משהתובע לא טען כי עקב מצג זה שנוצר בפניו, הציע הצעה גבוהה יותר ומשהמחיר בו רכש את הנכס נקבע בסופו של יום בהתמחרות ולא רק על בסיס הצעתו המקורית, אין עוד נפקות לטענה זו של התובע ואין מקום להכריע בה. התובע טוען למספר פגמים בהתנהלות ההתמחרויות. לגבי ההתמחרות הראשונה הוא טוען כי היה על החייבים להיות נוכחים בה. מבלי להיכנס לדיון בשאלה זו אציין כי בסופו של יום ממילא הייתה התמחרות נוספת וכן לא ברור כיצד ניזוק התובע מהיעדרם של החייבים, אשר לא טענו כל טענה בעניין זה. עוד טוען התובע כי הייתה מוטלת חובה על הכונס לקבל חוות דעת שמאית נוספת לקראת ההתמחרות השנייה. התובע אינו מציין על בסיס מה נטענת טענה זו ואכן לא נראה כי היה צורך מיוחד בחוות דעת שמאית נוספת, במיוחד לנוכח העובדה כי מחיר המינימום בהתמחרות זו היה גבוה בהרבה ממחיר המינימום בהתמחרות הראשונה ומחוות דעת השמאי. בתצהירו טען התובע טענות גם לעניין אי הגשת צו המכר לחתימת רשם ההוצל"פ ביחד עם הגשת הבקשה לאישור הסכם המכר השני. התובע לא חזר על טענה זו בסיכומים. ייאמר עם זאת, כי עיון בתמלול באזכורים אליהם מפנה הנתבע בסעיף 11 לסיכומים מטעמו מעיד כי אין ממש בטענה זו וכי הנתבע עשה כל מאמץ להביא את צו המכר לחתימה. על כן לא מצאתי ממש בטענות אלה של התובע לפגמים בהתנהלות הנתבע. הבקשה לצירוף מסמכים התובע ביקש להגיש מסמכים נוספים והנתבע התנגד לכך בכל תוקף. ספק בעיני אם היה מקום להתנגדות לצירוף המסמכים. נראה כי לנתבע טענות ענייניות טובות מספיק ויכול היה להרשות לעצמו מעט נדיבות בהקשר זה. למרות זאת, לא נזקקתי למסמכים אלה, באשר לא דחיתי את טענות התובע לגביהן ביקש להוסיף המסמכים, בשל היעדר ראיות להוצאות שהוצאו על ידי התובע, ומשדחיתי טענותיו לגופן, אין עוד חשיבות לטעם בגינו קיבל הטבת מס. על אף רצונו של התובע להקל על בית המשפט על ידי צירוף שתי טבלאות, לא נזקקתי לטבלאות אלה ונסמכתי על החומר הרב שהגישו הצדדים בצירוף לתצהירים מטעמם. אשר על כן, על אף שאינני מכריעה בבקשה לצירוף מסמכים, לא נזקקתי למסמכים אותם ביקש התובע לצרף ועל כן בפועל הם לא צורפו. סוף דבר מכל האמור לעיל עולה כי אני דוחה תביעתו של התובע כנגד הנתבע על כל רכיביה. התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 7,500 ₪ . בקביעת סכום זה, לקחתי בחשבון את האיחור במסירת המסמכים לצורך רישום הנכס על שם התובע, אשר כאמור לעיל, לא גרם נזק כספי לתובע, אולם היה בניגוד לקבוע בהסכם המכר השני. התובע ישלם סכום זה לנתבע בתוך 30 יום מן המועד בו יקבל פסק דין זה שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל. רשםהוצאה לפועל