לשיטת התובעת, מטרת הנתבע הייתה ליצור מצב בו תציע היא הצעות גבוהות כך שמירב הסיכויים שתזכה בנכס ובכך יקבל הנתבע את דמי התיווך. הנתבע הציג מצג שווא שלפיו רייטר הוא שותפו בארה"ב אלא שהתברר שאין מדובר בשותף אלא הקשר בין השניים שהסתכם, לטענת התובעת, בהפניית לקוחות מישראל. התובעת טוענת שהנתבע לא היווה את הגורם היעיל בעסקה וכל מעורבותו הסתכמה בקבלת מידע ממקור שהינו נחלת הכלל והעברתו בדואר אלקטרוני לתובעת. לאחר מכן העביר התובע מסמכים מהתובעת לרייטר, כשרייטר הוא זה שמבצע למעשה את כל הפעולות הדרושות לרכישת הנכסים ובכלל זה עריכת ביקור בנכס, הערכת תיקונים, העברות כספים, מסמכים וחוזים. התובעת מוסיפה וטוענת שעל פי המקובל בלאס וגאס מתווכים מקבלים דמי תיווך ממוכר בלבד בעוד רוכש, בדומה לתובעת, רשאי לקבל שירותי תיווך מלאים בחינם - לפיכך טוענת התובעת כי כל שיטת העבודה של הנתבע מהווה הונאה. 13. בנוסף ולחילופין טוענת התובעת שרובינשטיין פנה לרייטר עובר לפגישה הראשונה עם הנתבע ומכאן לא הוא שיצר את הקשר בניהם; התובעת טוענת שהנתבע הפעיל לחץ על רייטר והאחרון שילם לו 4,000$ או 4,900$ בגין הנכסים מושא התביעה; בסיכומיה טוענת התובעת שהנתבע אינו זכאי לדמי תיווך, בין היתר משאינו מתווך בנבאדה ואינו הגורם היעיל, מה גם שהנתבע הגיש תביעה אישית למרות שברור ממסמכיו שפעל בשם תאגיד (REO) . 14. בסיכומיה מוסיפה התובעת וטוענת שאם וככל שיטען הנתבע שהמחיר הסופי בו נסגרו העסקאות היה גבוה מהמחיר המוצע - דבר המלמד לכאורה על ניהול משא ומתן עם הבנק, אזי יש לדחות טענה זו הן משום שהיא מהווה הרחבת חזית והן משום שלגופו של עניין הפערים אם וככל שקיימים נובעים מתוספות שונות שמקורן בהצעה ובכלל זה הוצאות שיפוץ ותיקון, ולא בשל העובדה שנוהל משא ומתן עם הבנק . לגבי טענת הנתבע שממילא ניתן היה לבטל את העסקה תוך 10 ימים טוענת התובעת כי זו אינה רלוונטית מאחר שהתובעת האמינה למצגי הנתבע שמדובר בעסקאות מוצלחות ולא הייתה לה סיבה לבטלן; לגבי הטענה שמתוך 17 הצעות זכתה התובעת רק ב-4 נכסים, דבר המעיד על הצעות נמוכות, טוענת התובעת כי זו טענה חסרת שחר שכן ממילא חפצה בארבעה נכסים ולא יותר. מוסיפה התובעת וטוענת שהנתבע בחקירתו לא הצליח להסביר מה מהות היחסים בינו לבין רייטר; לא היה מסוגל להסביר את מערכת ההתחשבנות בינו לבין רייטר; ניסה בחקירתו להתנער מפרסומיו באינטרנט; נספח ט' לתע"ר הנתבע אינו אותנטי, לא הוצא מאתר אינטרנט אלא ממחשב הנתבע; הנתבע הפר את חובת הנאמנות הקבועה בסעיף 8 לחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו - 1996; הנתבע התרשל, הציג מצג שווא, הטעה ונהג בחוסר תו"ל, וחקירתו היתה בלתי אמינה, רוויה שסתירות וזיכרון סלקטיבי. טענות הנתבע 15. הנתבע טוען שמטרת התביעה היא להלך עליו אימים בשל התביעה הקטנה אשר הוגשה על ידו. הנתבע טוען כי אין כל פסול בפעילותו בארה"ב; כי פעילות זו אינה עומדת בניגוד לחוק המתווכים; כי בהסכם התיווך צוין במפורש כי פעולות התיווך תבוצע על ידי הנתבע ו/או מי מטעמו או שותפו, וכך אכן היה. הנתבע טוען כי הקים מיזם משותף עם רייטר במטרה לפתוח את השוק האמריקאי בפני משקיעים ישראלים תוך מתן פתרון למשקיע מקניית הנכס ועד הטיפול בו לאחר הרכישה. 16. לשיטתו של הנתבע, הגם שהדבר אינו רלוונטי לתביעת הנזק שהונחה בפניי, הוא אכן היווה את ה"גורם היעיל" בעסקאות. לא זו אף זו, הנתבע טוען כי עצם הגשת התביעה הנזיקית, אשר הראציונל העומד בבסיסה היא שהנתבע בפעולת התיווך שלו הסב לתובעת נזק, עומדת בניגוד לטענת התובעת שהוא אינו ה"גורם היעיל" בעסקאות אלו. לגופו של עניין טוען הנתבע שהצגת הנכס אינה מדד להיותו של אדם גורם יעיל. הנתבע מוסיף וטוען כי מעולם לא אמר או הבטיח שהוא באופן אישי בדק או יבדוק את הנכס. זאת ועוד, התובעת, כמי שעוסקת בתחום הנדל"ן בארץ ובחו"ל, יודעת שקניית נדל"ן בארה"ב שונה מישראל (כפי שפורט לעיל) וכן כי הנכסים נמכרים במצבם AS IS. נציגי התובעת ביקרו במספר רב של נכסים בארה"ב ובחרו לרכוש את ארבעת הנכסים לאחר שראו אותם בעצמם, שלחו אנשים מטעמם לבדוק מקצועית את הנכס וקיבלו את דו"ח הבדיקה לעיונם. הנתבע מוסיף וטוען שבשלב ביקורם בארה"ב ובהתאם לתנאי המכרז יכלה התובעת לבטל את העסקה, אם אכן סברה שהמחיר שנסגר אינו הולם. 17. לשיטת הנתבע, התובעת רכשה את הנכסים במחירי שוק וחלקם אף מתחת למחירי שוק בתקופה הרלוונטית. עוד טוען הנתבע כי פעל עבור התובעת להגשת הצעות עבור כ-17 נכסים ומתוכן זכתה התובעת בארבעה נכסים בלבד, זאת משום שבכל שאר הנכסים היו הצעות גבוהות יותר מהצעות התובעת. הנתבע טוען כי בכך יש כדי ללמדנו שההצעות שהוגשו לא היו במחיר המומלץ ו/או מחיר גבוה, שאחרת על פי היגיון זה כל הצעות התובעת היו זוכות. 18. בתצהירו מוסיף הנתבע וטוען, שבמועדים הרלוונטיים לתביעה הוצעו למכירה 27,000 נכסים. לטענתו, בחן מאות נכסים ומהם דלה רשימה של כמה עשרות ואותה שלח לנציגי התובעת במייל בצירוף המלצותיו שהתבססו על אזור הנכס, סוג הנכס ואפשרויות השכרתו בהתאם לדרישות התקציביות והציפיות שהוצגו ע"י התובעת. עוד טוען, כי מעולם לא קבע את המחיר שהוצע ע"י התובעת. המחיר נקבע בידי התובעת או מי מטעמה לאחר שניתנה לה אינפורמציה שנדרשה על ידה ובכלל זה מחירי נכסים סמוכים אשר נמכרו בחודשים סמוכים לפני הקניה. כמו כן, טוען כי הפנה את נציגי התובעת לאתרי אינטרנט שונים שאמנם נגישים לכל אך היה צורך ללמד את התובעת לבצע חיפושים באתר על מנת להניב תוצאות טובות יותר. הנתבע טוען כי הפנה את מנהלי התובעת גם לאתר המציג את ההיסטוריה של הנכסים ומידע זה סייע להם לגבש הצעות ומחירים באזור. הנתבע ממשיך וטוען כי תפקידו היה, וכך גם עשה בפועל, להביא בפני התובעת או מי מטעמה את נתוני המכירות שנעשו בסביבה המידית של הנכסים בהם התעניינו נוהלו שיחות טלפון אשר לאחריהם קבעו מנהלי התובעת את המחירים שיציעו עבור הנכסים. 19. הנתבע מפרט ששוק הנדל"ן בכלל ובארה"ב בפרט הינו שוק דינאמי הסובל מירידות ועליות לעיתים חדות אשר לא ניתן להבטיח לאן פני השוק מועדות. הנתבע טוען כי לאחר הגשת ההצעות תיאם פגישה בין רייטר לנציגי התובעת עת הגיעו ללאס וגאס ומשלב זה עבר הטיפול לרייטר כאשר הנתבע המשיך ללוות את תהליך הרכישה מישראל מול רייטר; מבדיקות חברת הבדק עולה כי לא היו בנכסים בעיות מהותיות; התובעת ונציגיה בחרו לנתק את הקשר עם הנתבע לאחר הפגישה עם רייטר; רייטר אכן העביר לנתבע שיק בסך 4,900$ אך השיק אינו רלוונטי להתקשרותו עם התובעת ולדמי התיווך שעליה לשלם לו קל וחומר תביעה נזיקית זו, אלא מדובר בהתחשבנות בין רייטר לנתבע הנוגע לשיתוף הפעולה. 20. בסיכומיו מוסיף הנתבע וטוען כי העובדה ששרגיל ורייטר לא העידו פועלת לחובת התובעת; הטענות בדבר פער בין המחיר שהוצע ומחיר שנסגר כתוצאה מהוצאות שיפוץ מהווה הרחבת חזית אסורה; ההפניה בסיכומים לסעיף 8 לחוק המתווכים מהווה הרחבת חזית אסורה; לא הוכחו יסודות עוולת הרשלנות מה גם ואין לקבוע כי חלה חובת זהירות קונקרטית; התובעת לכל היותר הראתה שמחירי הנכסים בלאס וגאס ירדו בתקופה שבין רכישת הנכסים באמצעות הנתבע לכשנה לאחר מכן אך ירידה זו נובעת מעצם טיבם וטבעם של נדל"ן ואין היא מהווה סיכון בלתי סביר. הנתבע טוען שטענות התובעת כיום הינן חכמה בדיעבד אך המחירים שהוצעו התבססו על נתוני המכירה שהיו באותה תקופה באזורים הסמוכים לנכסים; לא ברור לאיזו תכלית הוגשו המאמרים; התובעת נמנעה מלתמוך תביעתה בחוות דעת מומחה כאשר רובינשטיין, שערך את החישוב מטעם התובעת, הודה כי אינו מומחה בתחום. הנתבע טוען שאין כל מקום להדרש לשאלת הגורם היעיל וכן לשאלת הגורם המתקשר (הנתבע או REO) שכן שאלות אלו רלוונטיות לתביעה הקטנה. לחילופין טוען שהוכח כי הינו הגורם היעיל בעסקאות אלו. דיון והכרעה 21. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובשלל הראיות המונחות לפניי סבורה אני כי דין התביעה להידחות. אחריות הנתבע לנזקים הנטענים לא הוכחה ובכלל זה: לא הוכחה הטענה שבעצת הנתבע הציעה התובעת הצעות "לא נבונות"; לא הוכח שההצעות אשר הוגשו היו גבוהות מדי וכי אם היו מוגשות הצעות נמוכות יותר, הייתה זוכה התובעת בנכסים; לא הוכח אילו נכסים מניבים יכולה הייתה התובעת לרכוש חלף אלו שנרכשו על ידה. התרשמתי כי התובעת ידעה מראש שפעולות הנתבע נעשות מישראל ואילו רייטר פעל בלאס וגאס, כשותף של הנתבע, והכל בהתאם להסכם. התרשמתי שהתובע מילא את חלקו בהסכם כאשר העביר לידי התובעת רשימת נכסים ההולמים את דרישותיה ויכולותיה; הנתבע סייע בידי התובעת למלא את ההצעות והציג בפניה את המידע הרלוונטי - הוא המחיר בו נסגרו עסקאות באזורים סמוכים; למעשה אין מחלוקת שההצעות לארבעת הנכסים שנרכשו הועברו על ידי הנתבע לרייטר והמשך הטיפול נעשה על ידי רייטר במסגרת אותו שיתוף פעולה. לפיכך, והגם שקביעה זו אינה דרושה לצורך התביעה שבפניי, סבורני כי הנתבע מהווה את הגורם היעיל לעסקה (כשרייטר אינו מהווה גורם עצמאי בארבעת העסקאות הראשונות, בהן הנתבע ורייטר חד הם מבחינת התובעת). 22. בנוסף ולחילופין, לא הוכח כי נגרם נזק לא כל שכן היקפו. כך, לא הובאה חוו"ד מומחה; החישוב שבוצע בידי רובינשטיין מתעלם מאזורים שונים וכולל תקופות שונות; לא הוכחה הטענה בדבר אי רכישת נכסים אחרים "טובים יותר" או "מניבים יותר" עבור התובעת; בסופו של יום שווי הנכסים עלה והתובעת הרוויחה מהרכישות, על כל המשתמע מכך. להלן קביעותיי ביתר פירוט. האם הנתבע התרשל ו/או הציג מצג שווא 23. כאשר התבקש רובינשטיין בעדותו למקד את טענותיו כלפי הנתבע, להסביר מהו אותו "מצג שווא", ומדוע לשיטתו הנתבע אינו הגורם היעיל, השיב בעמ' 18 שו' 14-18: "אם בית המשפט עוצר אותי ואומר שכל זה כתוב בתצהיר וממקד לשאלה, אני אומר שמצג השווא היה שאנחנו צריכים להגיש הצעה גבוהה בשביל לזכות בבתים בעוד שהתברר לנו בדיעבד שאפשר להגיש הצעות נמוכות בהרבה. הגורם הלא יעיל שבעצם הוא לא עשה כלום חוץ מלשנע מיילים, לעשות פורוורד למייל גם אני יכול לעשות". כדי להוכיח את הטענה הראשונה היה על התובעת להוכיח כי הנתבע הוא שייעץ לה להציע את אותן הצעות; להוכיח כי הצעות אלו אכן היו גבוהות מדי ואם הייתה מגישה הצעות נמוכות יותר הייתה מנהלת משא ומתן עם הבנק וסוגרת בעסקאות במחיר נמוך יותר. אלו לא הוכחו על ידי התובעת. 24. כך לא צירפה התובעת את ההצעות שהוגשו על ידה ברכישה הנוספת (עמ' 20 שו' 23-24; עמ' 21 ש' 12) ולכן לא ניתן לדעת מהו הפער בין ההצעות לבין המחיר הסופי והאם פער זה עולה על הפער בארבעת העסקאות הנדונות. לטענת רובינשטיין אין בידו את ההצעות הללו (עמ' 21 שו' 19). עולה השאלה האם לא ניתן היה לקבל את ההצעות מרייטר, שהסכים לתת בזמנו תצהיר לטובת התובעת, כשאין מחלוקת שהרכישות הנוספות בוצעו על ידו. 25. בנוסף, בין אם הוצעו 17 הצעות (כטענת הנתבע) ובין אם הוצעו 10 הצעות (כטענת התובעת) הרי שהעובדה שבסופו של יום זכתה התובעת רק בארבע הצעות מטילה ספק על גרסתה שלפיה ההצעות היו קרובות למחיר הרכישה המומלץ. ההיגיון אומר שאם הציעה הצעות כה אטרקטיביות עבור הבנק היו כולן או לפחות רובן מתקבלות ולא רק ארבע מתוכן (ראו עדות רובינשטיין עמ' 21 ש' 26 - 30). טענת התובעת שממילא לא התכוונה לרכוש יותר מ- 4 נכסים אין בה להעלות או להוריד לעניין זה. 26. עוד לא הצליחה התובעת להוכיח את טענתה שלא נוהל כל משא ומתן עם הבנק (רובינשטיין בעמ' 21 שו' 21). מעיון בהצעות ובמחיר הסופי (ראו עמ' 24 לפרו') עולה כי קיים פער בין ההצעות למחירי הרכישה. בעדותו לא ידע רובינשטיין להסביר את הפער ואף ציין: "אני לא ניהלתי מו"מ עם הבנק. יתכן מאוד שנחום או אריק ניהלו מו"מ. אני לא זוכר" (עמ' 25 ש' 6 וראו שם ש' 7 - 15; עמ' 23 ש' 26 - עמ' 24 ש' 32). כלומר, חל כרסום מהגרסה הראשונית לפיה לא נוהל כלל משא ומתן, והתובעת לא שללה את האפשרות שמו"מ כזה נוהל על ידי רייטר. בסיכומיה טענה התובעת כי הפער נבע מהוצאות נוספות כגון שיפוצים והנתבע אמנם לא שלל זאת (עמ' 58 ש' 22 - 26) אך בכל מקרה אין בפניי די נתונים לאורם יכולה אני לקבוע שכלל לא נוהל משא ומתן עם הבנק, ואם וככל שנוהל משא ומתן שכזה אזי לא התייחס הוא למחיר הבסיס. 27. עוד אציין כי אכן לא ברור מדוע בחרה התובעת להפנות את כל חיציה לנתבע דווקא: אין מחלוקת כאמור שהטיפול לרייטר עבר מהנתבע, לאחר שהועברו אליו ההצעות של התובעת. מן הסתם ידע רייטר כבר אז כי אין כל חובה על הקונה לשלם לדמי תיווך בארה"ב, אלא למוכר בלבד. אם כך, מדוע הסכים לשתף פעולה עם הנתבע בנוגע ללקוחות מישראל? האמנם לא ידע כי לקוחות אלו חותמים על הסכם תיווך ונדרשים לשלם דמי תיווך? ומדוע לא הסב את תשומת ליבם של נציגי התובעת שהמחירים הם גבוהים (עמ' 22 שו' 15)? מדוע בחר לומר זאת רק ברכישה הנוספת, כשהתובעת הגיעה ישירות אליו, ללא מעורבות הנתבע? ("עובדתית בנסיעות הבאות כשנסענו ישירות והיינו מעורבים רק עם אריק ידענו וגם הבנו ממנו שאפשר יותר ללחוץ במחיר. להגיד לך שבפעם הראשונה הוא לא היה הכוכב הכי גדול בביצוע, הוא לא היה", רובינשטיין בעמ' 23 שו' 9-10). 28. בנוסף ולחילופין, סבורתני שעל מנת להוכיח את טענת הייעוץ הרשלני היה על התובעת להציג חוות דעת של מומחה בשוק בארה"ב, אשר ינתח את ההצעות שהוגשו, את המחיר הסופי בהן הן נסגרו, את הפערים (ככל שקיימים) וממה הם נובעים; האם מדובר בהצעה סבירה אם לאו; האם ניתן היה להגיש הצעה על סכום נמוך יותר ולהבטיח ניהול משא ומתן עם הבנק. כל הנושאים הללו הינם נושאים שבמומחיות שאינם בידיעה שיפוטית של בית משפט. מטעם התובעת העיד בנושאים אלו רובינשטיין, שבמקצועו הינו חקלאי (עמ' 17 שו' 6). 29. כידוע, תקנה 129 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 קובעת כי עניין שבמומחיות יש לבסס באמצעות חוות דעת מומחה: "129. (א) רצה בעל דין להביא עדות בענין שבמומחיות, שאינו ענין שברפואה, לביסוס טענה מטענותיו, יגיש לבית המשפט חוות דעת של מומחה לאותו ענין לא יאוחר מהמועד שנקבע להגשת תצהירי העדות הראשית מטעמו, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת; לא ניתנו הוראות בענין הגשת עדויות בדרך של תצהירי עדות ראשית ונקבע מועד לשמיעת ראיות - תוגש חוות הדעת לא יאוחר מתשעים ימים לפני ישיבת ההוכחות הראשונה, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת." 30. בעניין זה קובעת ההלכה כדלקמן: " פשוט וברור הוא, כי בית המשפט דן בכל עניין על-פי מכלול הראיות שלפניו. בנושאים, שבהם דרושים ידע והתמצאות מדעיים או טכניים, רשאי בית המשפט להיזקק לעדים מומחים.. זאת ועוד, בנסיבות מסוימות מותרת גם ההסתמכות על הידיעה השיפוטית של בית המשפט, והעובדה, שחברתנו מתקדמת מבחינת מטען הידע שבידי האדם הסביר, יש בה, כמובן, גם כדי להשפיע על היקפם של התחומים, שאותם רואה בית המשפט כמצויים בתחום הידיעה השיפוטית, ראו ד"נ 85 / 20 אברהם בחרי נ' משה פדלון, פד"י לט (4) 463, בעמ' 465; ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ פד' מז (3) 240. 31. במקרה שלפנינו כאמור עיקר הטענה כלפי הנתבע הינה מצג רשלני - כלומר על בית המשפט להשתכנע שהנתבע חרג מנורמות התנהגות סבירות של מתווך סביר או יועץ סביר בענייני נדל"ן בארה"ב, ושבעקבות כך נגרם נזק. לא הוצגה בפניי חוות דעת שכזו, לא לעניין נורמת ההתנהגות ולא לעניין הנזק. 32. לעניין האחריות, הנתבע פירט את הפעולות אשר בוצעו על ידו בכל הנוגע למצגים ולטיפול בתובעת. הנתבע פירט כי הוא עזר במערכת הנתונים של MLS, היא המערכת : "שכל המתווכים בלאס ואגס משתמשים בה" (עמ' 44 שו' 27-28), ואכן גם התובעת התבססה עליה בניסיון לפרט את נזקיה; הנתבע הסביר כיצד עבד עם המערכת וכיצד טיפל בתובעת: "כל יום ב-4:00 בבוקר שולחת לי המערכת נכסים מיוחדים שהמאפיינים שלהם הוגדרו על-ידי אריק... עבור כל לקוח שלנו אריק ואני ביחד הגדרנו פרופיל חיפוש במערכת, כלומר אם אתם הגדרתם פרופיל של עד 80,000$ כך זה מחפש. גם גיל, גם גודל, והמערכת שולחת אליי כל יום רשימה של נכסים אוטומטית" (עמ' 50 שו' 3-9). ובהמשך: "עברתי איתכם נכס נכס כדי לבחור מתוך ה-60 נכסים בערך בקירוב, את ה-17 שאתם תרצו להגיש עליהם הצעה. הבחירה הזו לא נעשתה בצורה אקראית אלא בשיחה איתכם... הקריטריונים שהביאו אותי להמליץ על נכס כזה או אחר הם הצלחות שהיו לי באזור שם. אני בררתי את המוץ מן התבן... לא. עברנו על הנכסים ברשימה ומתוך רשימה של 60 נכסים בחרנו את השניים הטובים שהגיעו באותו יום, על סמך הניסיון שצברתי במשך השנים" (עמ' 51 שו' 7-16). 33. הנתבע גם הסביר מהו המקור לידע שלו, ולא ניסה ל"נכס" לעצמו את הצגת הנכסים באופן פיזי בארה"ב: "בתצהיר שלי, מה שאמרתי כמו שאני אומר לכל הלקוחות שלי, ברחוב הזה מכרנו נכס מסוים במחיר מסוים, ברחוב הסמוך מכרנו במחיר איקס לפני חודש. אני נותן את הכלים ללקוחות שלי כדי לקבל החלטה בעצמם לגבי המחיר שהם יגישו. ש. איזה כלים אתה נותן? ת. אני נותן את המידע שצברתי לאורך התקופה הזו. אתם הגעתם אליי בסוף 2010, אני כבר כל 2008, 2009, כמעט כל 2010, זה שלוש שנים של ידע שצברתי בתחום ונתתי לכם את הכלים כדי להבין מה המחיר הנכון באותה נקודת זמן. אי אפשר ללמוד ממחיר עשרה חודשים אחרי או במרחק פיזי גדול. ש. זאת אומרת שבעצם אתה אמרת לנו מה המחיר הנכון? ת. אמרתי לכם בכמה נמכרו נכסים דומים באזורים שאתם התעניינתם לקנות בהם" (עמ' 42 שו' 1-10) ובהמשך: "הדבר הכי חשוב בקביעת המחיר הוא המרחק בין נכס אחד למשנהו, המצב של הנכס באותו זמן, ועל בסיס מכירות היסטוריות שנערכו בסמוך לקניה ועל בסיס מצב הנכס אפשר לקבוע מחיר" (עמ' 42 שו' 26-28). 34. דבריו אלו של הנתבע מסבירים את דרך פעולתו, שהתבססה על מידע מדויק וגלוי: ברי כי לא ניתן להפנות אליו טענה בנוגע לנכונות המידע בנוגע למחיר סגירת העסקאות. עוד ניתן להסיק מדבריו אלו שפעולותיו לא הסתכמו ב"שינוע מיילים" אלא בתפירת חליפה לפי צורכי הלקוח, פילוח נתונים לפי דרישה והצגת המידע הרלוונטי לאותו לקוח, במקרה זה התובעת. לא הוכח כאמור בפניי שהייעוץ לגבי המחיר המוצע היה רשלני ולא תאם את תנאי השוק באותה עת. 35. בנוסף ולחילופין, וגם אם יקבע שהיה על הנתבע להמליץ לתובעת לתת הצעות התחלתיות נמוכות יותר (ולא כך קבעתי), אזי לא הוכח הנזק הנטען . לדידי, לא די בחישוב הנזק שערך רובינשטיין, שאינו מומחה בתחום, כדי לבסס את קיומו והיקפו. כך הודה רובינשטיין שיש משמעות לאזורים השונים של הנכסים : "יש לזה משמעות" אך טען "לא התייחסתי לזה בחישוב כי אני לא יכול לומר שברחוב הזה יש יותר טוב, זה עניין של תחושה" (עמ' 28 ש' 1 - 2 וראו בהמשך ש' 4 - 7). דומני כי לא יכולה להיות מחלוקת שלמיקום יש חשיבות רבה, ראו מקרה הנכס שהיה צמוד לדיר חזירים (עמ' 57 שו' 11-14). כמו כן החישוב כולל נכסים שנקנו בתקופות שונות. בעניין זה מקבלת אני את עדותו של הנתבע, שלא יכולה להיות מחלוקת שמומחיותו בתחום גבוהה משל רובינשטיין: "ת. כתבתי בדיוק מה שרשום פה - אף אחד לא יכול להבטיח לאן השוק הולך. ש. כשאתה אומר שהשוק סובל מעליות וירידות, באיזה טווחי זמן? ת. זה אמרה כללית על שוק הנדל"ן, וזה נכון בכל מקום בעולם, וגם בלאס וגאס. ש. אתה לא יכול להגיד אם שנה זה זמן ארוך או קצר? ת.אני יכול להגיד ש-10 חודשים מיום הקנייה זה מרחק גדול שיגרום למחיר להיות לא קשור" (עמ' 57 שו' 25-28). לפיכך, אין ללמוד בהכרח גזירה שווה מהנכסים שנרכשו על ידי התובעת כעשרה חודשים מאוחר יותר, במיקומים שונים, על המחירים בעסקאות הנדונות. 36. עוד טענה התובעת שיכולה הייתה לרכוש נכסים אחרים, "טובים יותר" או "מניבים יותר" עבורה באותה תקופה אך לא הציגה אסמכתא לכך (עמ' 30 ש' 12 - 24). רובינשטיין העיד: "אני לא יודע לבדוק היום את המחיר שהיה בינואר" (עמ' 30 ש' 22). התובעת לא הציגה נכסים בתקופה הרלוונטית שנמנע ממנה לרכוש ומעידים על עסקאות אטרקטיביות יותר שיכלה לבצע (עמ' 30 ש' 25 - 29). לא זו אף זו, התובעת הודתה ששווים של הנכסים אשר נרכשו על ידה באמצעות הנתבע האמיר במהלך הזמן: "אני מניח שהם עלו יפה מאוד ביחס למה שהם עלו. אם היום הנכסים פה שנרכשו בסביבות 50-60 דולר למטר, היום הם שווים 80 דולר למטר, אבל אנחנו לא באים ואומרים את זה בתביעה, אבל יכולנו להרוויח יותר כי יכולנו לקנות יותר בזול." (רובינשטיין בעמ' 33 ש'1 - 4). המשמעות היא שהתובעת הרוויחה מהעסקאות; טענתה שהייתה יכולה להרוויח יותר לא הוכחה; ועד היום לא שילמה את המחיר עליו התחייבה בהסכם התיווך - הסכם תקף וחוקי לכל דבר ועניין בישראל, גם אם בארה"ב אין מוטלת על הקונה חובת תשלום בדמי תיווך. טענות התובעת בנוגע להיות הנתבע הגורם היעיל 37. לדידי אין מקום כלל להכריע בשאלה שבכותרת, בין לנוכח העובדה כי הכרעה זו תעשה במסגרת התביעה הקטנה ובין כי טענה זו לכאורה אינה רלוונטית לתביעה שבפניי המבוססת על נזק שגרם הנתבע מכוח הייעוץ שנתן. מסכימה אני עם ב"כ הנתבע שהתביעה אשר הוגשה על ידי התובעת עומדת בסתירה לטענתה כי הנתבע אינו הגורם היעיל בעסקאות. עם זאת, מכיוון שהנושא נדון באריכות על ידי התובעת, להלן התייחסותי בקצרה. 38. אין מחלוקת בין הצדדים שהנתבע לא ראה את הנכסים במו עיניו, לא הוא זה שהציגם בפניי התובעת וזו האחרונה מלינה על כך. ברם, רובינשטיין הודה בעדותו שבפגישה עם הנתבע אמר האחרון שרייטר רואה את הנכסים בעוד הוא מגיש את ההצעות (עמ' 19 ש' 22 - 23). כלומר, התובעת ידעה מראש שהנתבע לא ראה את הנכסים. האמור מתיישב עם עדות הנתבע: "כל הרעיון הוא שאני לוקח את העבודה בישראל והוא לוקח את העבודה שם." (עמ' 48 ש' 28). יוזכר כי גם על פי החוזה התחייבה התובעת לשלם דמי תיווך לגבי הנכסים שיוצגו "ע"י המתווך או שותפיו", כלומר החוזה מתייחס במפורש לסיטואציה שבה אחר מטעם הנתבע מציג נכסים וכך הוסכם על ידי הצדדים. 39. זאת ועוד, רובינשטיין הודה שהנתבע "יודע להגיע לכל האינפורמציה" עבור נכסים בלאס וגאס ובכלל זה הדגים שהנתבע ידע פרטים אודות נכס שרכשה התובעת כשלא היה מעורב בהליך הקניה ובכלל זה: מחיר הרכישה, מיקום הנכס וקרבתו לדיר חזירים (עמ' 20 ש' 16 - 18), ראו גם דבריי בסעיפים 32-33 לעיל. מסקנתי היא שהנתבע העמיד לרשות התובעת את המידע הדרוש, סייע בידה למלא את ההצעות, הצעות שהיוו את הבסיס לרכישה בסופו של יום. לפיכך עבודתו לא הסתכמה ב"שינוע מיילים" כטענת התובעת ולטעמי לא יכולה להיות מחלוקת שהינו הגורם היעיל, ביחד עם רייטר, לעסקאות שבוצעו, כשרייטר והנתבע אחד הם מנקודת מבטה של התובעת. 40. לעניין רייטר - לא מצאתי רלוונטיות במתן הגדרה משפטית ליחסים שהיו בינו לבין הנתבע, האם היה שותפו אם לאו, לרבות הכספים שהעביר רייטר לנתבע וההתחשבנויות שהיו בניהם. אין מחלוקת כי התובעת ידעה מראש שבארה"ב תפגוש את רייטר, יהיו יחסיו עם הנתבע אשר יהיו, וזה אמור להציג לה את הנכסים ולטפל עבורה בהליך הרכישה וכך אכן היה. כפי שכבר ציינתי היה זה איש מטעמו של הנתבע , כשאופציה זו הייתה ידועה כבר בעת חתימת הסכם התיווך. כמו כן לא מצאתי רלוונטיות בטענות שעלו לגבי חברה קנדית אשר מאחוריה מסתתר הנתבע לכאורה לתביעה הנזיקית ומקומן של טענות אלו, אם בכלל, הינן בתביעה הקטנה. סוף דבר 35. התוצאה הינה אפוא כי התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט בסכום של 15,000 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. תיווךנאמנות