הסעד המקובל במקרים בהם הרוכש לא אפשר לקבלן לבצע את התיקונים הנדרשים הינו הפחתת הפיצוי המגיע לרוכש לעלות שהעריך המומחה שתיגרם לקבלן מביצוע התיקונים, גם אם בפועל לקבלן עדיף לבצע את התיקונים. עצם העובדה כי הקבלן מסר דירה עם ליקויי בנייה, ולא טרח מיוזמתו לתקנם ובביקורת שערך סמוך למסירה לא פירט ליקויים אלו מלמדת כי אינו זכאי במסגרת התדיינות משפטית לבצע תיקון בעין. לפיכך אני מעמיד את סכום הפיצוי המגיע לתובעים בגין ליקויי בנייה על הסכום שקבע המומחה מטעם בית המשפט בצירוף מע"מ ובקיזוז 25%, עלות ביצוע לקבלן. סך הפיצוי לו זכאים התובעים בגין ליקויי הבניה עומד על סך של 22,345 ₪ נכון ליום 18.11.12, מועד עריכת חוות הדעת. סכום זה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין עד למועד פסק הדין עומד על סך של 22,492 ₪. מאחר והמומחה קבע כי משך ביצוע התיקונים עומד על 6 ימים בהם ניתן לגור בדירה, לא מצאתי מקום לפסוק לתובעים פיצוי בגין דיור חלופי. 5. אשר לשאלת עגמת הנפש, פיצוי ברכיב זה יפסק שעה שקיימים ליקויים מהותיים בדירה דוגמת ליקויי רטיבות ממשיים הפוגמים בהנאה ובשימוש הסביר בדירה. חזקה על מי שנגרמו לו ליקויים כאמור או פגיעה באפשרותו לעשות שימוש בדירה כי יפנה מיד לקבלן, ידרוש ביצוע תיקונים ויאפשר ביצועם. שעה שהתובעים לא פעלו כאמור ואף לא אפשרו לקבלן לבצע תיקונים בדירה אין הם זכאים לפיצוי בגין עגמת נפש, במיוחד שעה שהליקויים אשר פורטו בחוות דעת המומחה אינם עולים לכדי ליקויים המצדיקים פיצוי כאמור. 6. בהסכם המכר נקבע בסעיף 9 כי מסירת החזקה תבוצע עד ליום 1.9.08. בסעיף 9.9 נקבע כי במקרה של איחור במסירה, מעבר ל- 90 יום יהיה זכאי הרוכש לפיצוי חודשי בשיעור של 300$ מעבר ל- 90 ימי האיחור. אשר למועד המסירה בפועל לא מצאתי בסיס לטענות התובעים ולא סתרו הם את המסמך שהציגה הנתבעת לפיו ביום 22.07.09 נמסרה הדירה ובוצע פרוטוקול תיקונים. לפיכך אני קובע כי מועד המסירה בפועל היה 22.07.09. לטענת הנתבעת הייתה זכאית היא לדחות את מועד המסירה נוכח הוראות ההסכם המתנות את המסירה בקיום התחייבויות הרוכש. לשיטתה, מאחר והתובעים איחרו בתשלומים עד לתשלום האחרון ביום 07.10.08, תקופה מצטברת של כ-6 חודשים הייתה זכאית היא לדחות את מועד המסירה. לא מצאתי בסיס לטענה זו שעה שהתשלום האחרון בוצע ביום 07.10.08, זמן רב לפני מסירת הדירה בפועל. מטרת הסעיף האמור הינה לאפשר לנתבעת לא למסור את הדירה בטרם קבלת מלוא התמורה אולם אין לפרשו כמאפשר דחיית מועד מסירה על בסיס התחשיב שערכה הנתבעת. גם הטענה כי האיחור במסירה נבע מדרישות התובעים לשינויים לא הוכחה. לכתבי הטענות צורף מסמך שינויים מיום 29.12.08, לאחר מועד המסירה המתוכננת, לא הוכח כי דרישות אלו עכבו את השלמת הבנייה. אף עיון במסמך השינויים מלמד לכאורה כי לא מדובר בדרישות המאריכות את משך הבנייה וכל עלותן הסתכמה בסך של 7,000 ₪ . במאמר מוסגר יוער כי יתכן והתשלום אשר התובעים טענו כי שילמו במזומן נועד לכיסוי שינויים אלו . לפיכך עולה כי האיחור הינו מיום 01.12.08 עד למועד המסירה ביום 22.07.09, משך שמונה חודשים ו-22 ימים המזכה בפיצוי לפי ההסכם בסך של 300$ לחודש במכפלה של 8.73 ( החלק היחסי של החודש האחרון ) ובסכום כולל של 2,619$. לפי תחשיב התובעים בכתב תביעתם ( שער יציג ליום 18.02.08, טענה שלא נסתרה ) סכום זה הינו שווה ערך לסך של 9,433 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד המסירה ועד לתשלום בפועל. הסכום נכון למועד פסק הדין עומד על סך של 10,850 ₪. 7. אשר לתביעת הנתבעת לתשלום בגין הפרשי הצמדה וריבית חריגה נוכח אי עמידה במועדי התשלום המפורטים בנספח התשלומים להסכם, לא מצאתי כי התובעים סתרו את מועדי ביצוע התשלום בפועל . אמנם הנתבעת לא צירפה קבלות וחשבוניות אולם מהתיעוד היחיד שצירפו התובעים עולה כי קיימת התאמה בין התשלום בסך 250,000 ₪ אשר שולם לבין המועד אותו נקבה הנתבעת. עולה כי יש לקבל את טענות הנתבעת בדבר מועדי התשלומים בפועל אשר סטו מהמועדים אשר נקבעו בלוח התשלומים. לצורך זה בלבד ניתן לקבל את האמור במסמך שערכה הנתבעת ועליו מבססת את חובם של התובעים. בסעיפים 4-5 ללוח התשלומים נקבע כי בכל מקרה בו יפגר הרוכש בביצוע תשלום יישא הוא גם בריבית בשיעור הריבית החריגה על משיכת יתר הנהוגה באותה שעה בבנק הפועלים וכן בכל מועד תשלום יוצמד הוא למדד תשומות הבנייה. בפועל אין חולק כי רק לאחר שקיבלה הנתבעת את דרישת התובעים לפיצוי בגין ליקויי בנייה העלתה היא את דרישתה הנגדית לתשלום הפרשי הצמדה וריבית חריגה בהתאם להסכם בגין פיגורי תשלום משנת 2008 . אמנם אי דרישה אינה מעידה בהכרח על ויתור על הזכות ולנתבעת הזכות שעה שהרוכשים עומדים על ביצוע ההסכם וקבלת פיצוי בגין איחור במסירה לעמוד מנגד על הוראות ההסכם, אולם גם זכות חוזית יש להפעיל בתום לב . בנסיבות העניין עצם העובדה כי במועד כל תשלום ותשלום לא חישבה הנתבעת את הפרשי ההצמדה למדד מעידה כי לא עמדה על קיומם של הפרשים כאמור גם מן הטעם כי בפועל התשלומים לא נפרסו על תקופה ארוכה אלא שולמו במשך תקופה של כ-8 חודשים . כמו כן לא מצאתי כי זכאית היא לפיצויים בגין ריבית חריגה הנקובה בהסכם זאת נוכח העובדה כי במועד קבלת הכספים לא עמדה על קבלת ריבית כאמור. בנסיבות העניין ראוי לחייב את התובעים בהפרשי הצמדה וריבית על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה בהתאם למועדי התשלום בפועל. לא נסתרה טענת הנתבעת בדבר מועדי התשלומים ואופן זקיפת תשלומי התובעים אולם אין בידי להסתמך על החישוב במסמך שכותרתו "מצב חשבון דייר" . מדובר במסמך פנימי של החברה הקבלנית אשר לא צורפה תשתית ראייתית ממנה ניתן ללמוד כיצד מבוצע החישוב המתואר במסמך. לא צורפה חוות דעת חשבונאית ביחס לשיעורי הריבית, כיצד חושבה ולאיזה תקופה ולא ניתן לסמוך על האמור במסמך האמור. ממילא קבעתי כי התחשיב יבוצע באופן אשר אינו מזכה את התובעת בריבית החריגה אותה דרשה. לפיכך חייבים התובעים בהפרשי הצמדה וריבית על האיחורים התשלום ביחס לסכומים והמועדים הבאים : 40,000 ₪ מיום 19.02.08 עד ליום 24.7.08 250,000 ₪ מיום 30.3.08 עד ליום 13.4.08 70,000 ₪ מיום 15.6.08 עד ליום 30.6.08 30,000 ₪ מיום 30.6.08 עד ליום 24.7.08 70,000 ₪ מיום 15.7.08 עד ליום 24.7.08 110,000 ₪ מיום 1.8.08 עד ליום 7.10.08. חישוב הפרשי ההצמדה לעיכובים האמורים בתשלומים מגיע לסך של 3167 ₪ והפרשי הריבית לסך של 1545 ₪. הסכום הכולל בסך 4,712 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום האחרון עד לפסק הדין מגיע לסך של 5630 ₪, הוא הסכום שחייבים התובעים לנתבעת. סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 33,342 ₪, נכון למועד פסק הדין. בנוסף תישא הנתבעת בהוצאות התובעים, לרבות בגין שכר טרחת המומחה מטעמם והמומחה מטעם בית המשפט, ובשכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ש"ח. התובעים ישלמו לנתבעת סך של 5,630 ₪. הנתבעת רשאית לקזז סכום זה מהתשלום אשר יועבר לתובעים. לא מצאתי בנסיבות העניין מקום לפסוק לנתבעת, התובעת בתיק 46060-01-12, הוצאות בגין ניהול תביעתה. פיצוייםקבלן